"ככה זה" – כי בדידות זה כואב.

14 שנים אחרי "אהבה זה כואב"  חוזרים אלינו אסי כהן ודנה מודן ב"ככה זה" , שהוא בפירוש לא המשך של הסידרה הקודמת, אבל מחזיר את הכימיה המקסימה השוררת בין שני השחקנים. הסידרה שיצרו אסי כהן, דנה מודן ורם נהרי שגם ביים עוסקת בזוג בגילאי הארבעים, שבשקט ניתן לכנותם "די לוזרים" – הוא פרוד טרי שעדיין מאוהב באשתו (דורין אטיאס) שמצידה רק רוצה שיעוף לה מהחיים סופית, היא השכנה החדשה שלא זוכרת מתי הפעם האחרונה שעשתה אהבה ועכשיו חוטפת התקף לב AS WE SPEAK, והקשר בין שניהם שנוצר על ידי שותפות גורל ועובר כל מהמורה אפשרית.

להמשיך לקרוא

המוציא מלח מן ההימלאיה.

קחו את המנה הנחשבת ביותר בעולם, כזו של שף עטור כוכבי מישלן, והוציאו ממנה את המלח. מיד תרגישו כיצד הטעם כבר לא מעניין, האיזון לא תופס והמנה כבר לא טעימה. מלח, כמה ששמים אותו בכמות קטנה, כך הוא משפיע על הטעמים, ולא רק כממליח, אלא גם כמשפר טעמים (כך למשל בשוקולד הוא מהווה ניגוד למתיקות, ואם תשימו אותו על פרי כמו אננס תופתעו לגלות שהמלח רק עושה אותו מתוק יותר מכיוון שהוא מנטרל את המרירות של הפרי).

היום "מלח" הוא כמובן לא רק "מלח" אלא תבלין לכל דבר, בעל מגוון אפשרויות וניואנסים שיכולים להוריד או להרים מנה, בהתאם לשימוש נכון (או לא נכון).

להמשיך לקרוא

לאוזן של "אחוה" שלושה טעמים…

פורים בפתח, ערימה של משלוחי מנות צריכה להיות מוכנה בזמן, ולא לשכוח גם תחפושות לילדים, מסיבות ו…. למי יש זמן לאפות?

לכן אם יש אוזני המן, שהם MUST בכל משלוח מנות וצלחת חג, שמגיעים מוכנים והם איכותיים, טעימים ובמחיר מצוין, שווה לקחת.

לכבוד פורים מביאה לנו "אחוה" שלושה טעמי אוזני המן- שוקולד, פרג ותמרים, כך שמי שאוהב את הקלאסי, החדשני או הבריאותי, כולם ימצאו את מבוקשם באריזה של "אחוה".

להמשיך לקרוא

REFRESH- כי לא חייבים גלוטן לבוקר טעים!

בארץ ישנו ציבור גדול של מבוגרים וילדים שאינם צורכים גלוטן, אם בשל חוסר אפשרות (כמו עקב מחלת הצליאק) או בשל סוג תזונה מסוים שבחרו, שאינו כולל גלוטן.

הבעיה, מבחר המזון נטול הגלוטן אינו גדול, ואנשים שנמנעים מאכילת גלוטן, נתקלים בקושי במציאת מזונות שימצאו חן בעיניהם ויהיו איכותיים ובמחיר סביר.

להמשיך לקרוא

PRESIFLEUR – לנסות, להנות, לפתות.

אחד החושים החדים ביותר שלנו הוא הריח. ולא סתם האפשרות להריח אלא הקישור בין ריח וזכרון, ריח ותחושה, ריח ורגש. מספיק שנריח מאכל מסוים ונזכר מיד בבית סבתא, מספיק שנריח פרח ונזכר בגינה של אמא, מספיק שנריח את הבגד של התינוק שלנו וכבר החיוך יעלה על פנינו.

ריח הוא גם שפה, ריחות יכולים לדחות, ריחות יכולים למשוך, ואם אנו יודעים לדבר בשפה הזו, אנו יכולים לגרום לאנשים לרגשות שונים כלפינו לפי הריח.

השימוש בבשמים קיים כבר מתקופות קדומות, אם בבשמים המלווים את יציאת השבת ביהדות, ואם בטקסי יופי של בנות מלוכה בתקופות קדומות, פרחים, שורשים, שמנים ותוצרי בעלי חיים הפכו למרקחות ריחניות לשימושים שונים. הבעיה- איך לבחור בושם?

להמשיך לקרוא

"ליפסקי" – מסדרת לי את החג (וכל השנה).

כשהבן שלי היה קטן, מאד אהבנו שכנים שהיו מחליפים מכונת כביסה. גם מייבש זה בסדר. הסיבה?  הם היו משליכים החוצה את הקרטון, מה שהיווה פתרון מצוין לכל הבלגאן שמשאיר פעוט בסלון הבית, ושמורכב מ23433 חלקי לגו , 7658 חלקי פאזל , ועוד 3646756 חלקים בלתי מזוהים (שמאד כואבים כשדורכים עליהם יחפים).

הבעיה היחידה היתה רק שבבית היתה גם חתולה שמאד אהבה קופסאות קרטון, ועוד יותר אהבה לשייף עליהן את הציפורניים כך שהדקורציה העיקרית בסלון שלנו באותן שנים היתה קופסה מרוטה, שרוטה, קרועה לכל הכיוונים, שמכילה ים של חלקים בלתי הגיוניים (וגם כמה דברים שנעלמו לנו ולא ידענו לאן).

להמשיך לקרוא

האהובה האיטלקית שלי

האווירה הזו היא בדיוק האווירה ב"אמורה מיו" התל אביבית, הממוקמת מול "גן העיר", בצמוד לבניין עיריית תל אביב, על שטח גדול שנחלק לכמה חללים ומעוצב בשפע של פריטים איטלקיים- מקומקומים וקדרות עד לתמונות נופים ואנשים, בובות, ציורים, אפילו אוסף "סיפולוקסים" מככב שם על המדף, לצד מקרר יין ענק. הפריטים נאספו על ידי בעל הבית בנסיעותיו לאיטליה ועל ידי אורחים שהגיעו והביאו איתם מזכרות שונות.

אם צריך לתאר את האירוח במילה אחת, היא בהחלט המילה "בגדול". המלצרים מסוגלים לשאת מגדל של צלחות וכוסות ולהניח הכל במדויק, המנות מגיעות במהירות , המוסיקה היא ברובה קלאסיקות איטלקיות מזן טוטו קוטוניו, והתפריט מבטיח שכל אחד ימצא את מבוקשו- מהילד ועד הצמחוני (והטבעוני, וזה שלא מעוניין בגלוטן). המסעדה קיימת כ-17 שנים, והתפריט נשאר קבוע פחות או יותר, כי מנות מנצחות למה להחליף?

עיון קצר בתפריט מגלה שהרבה מהמנות קרויות "צ'יו" ו"צ'יה" ("דוד" ו"דודה" בהתאמה) כיאה למשפחות גדולות שבהם לא ממש זוכרים מי קשור למי ולכן קוראים לכולם "דוד". על כוס קיאנטי משובח, כיאה ל"ברומא התנהג כמו רומאי", בחרנו את המנות הראשונות – פוקצ'ה עם שמן, רוזמרין ושום (עם אופציה נטולת שום למי שיש תוכניות רומנטיות לשעה מאוחרת יותר), קרפצ'יו בקר בשמן זית, לימון, רוקט והמון פרמזן, ו"אנטיפסטי" שמגיע בשני גדלים וכולל חצילים בפרמזן, בטטה עם טימין, שעועית ירוקה, פטריות, גזר, ארטישוק, קוביות פטה ופלפל קלוי. כל אחת מהמנות היא קטגוריה בפני עצמה ושלושתן שידרו טריות רבה. הקרפצ'יו היה עז טעמים, הירקות היו עדינים יותר, והפוקצ'ה מפתה, בעיקר כשנטבלה בשמן הזית והחומץ שהוגשו לשולחן.

המשך הכתבה- כאן.

יקב היוצר- יין כיצירת אומנות.

כשמערבבים מצרכים מתוך רשימה, זה מתכון. כשבוחרים מרכיבים מתוך הלב, זו יצירה.

 

בתחילה היה השידוך- יקב "היוצר" של משפחת היינים שור שמייצרת יין כבר  מעל 170 שנה, ופיליפ ליכטנשטיין, יינן צרפתי מוערך שהגיע לישראל עם חלום ייצור יין איכותי.

 

ואיך יוצרים יין איכותי? נוטעים כרמים בכל איזורי היין המשובחים בישראל, כשבכל מקום יש מאפיינים שונים שמתאימים לזנים שונים, מגדלים אותם בפיקוח קפדני כך שיהיו הפרימיום של הענבים, ואז משלבים זנים שונים מאזורים שונים בארץ ומקבלים… נכון, יצירת אומנות. ובאומנות כמו באומנות- אין גבולות, אין מגבלות, אין מסורות, יש רק דמיון ויצירתיות.

להמשיך לקרוא

FootBalance מדרסים ביו דינמיים– צעד גדול לבריאות!

אנחנו עומדים עליהן שעות, אנחנו דוחסים אותן לכל מני נעליים, ואנחנו מכנים אותן "אוטובוס 11" בטיולים. כפות הרגליים.

אם לחשוב על זה, כל אחת מכפות הרגליים סוחבת חצי ממשקל הגוף, לאורך שעות רבות, ויותר מכך, גם הרבה פעמים מעורבת בפעילות ספורטיבית כמו הליכה, ריצה או קפיצה שמהוות מאמץ נוסף.

התוצאה היא לא אחת נזקים ועיוותים בכף הרגל שגורמים לכאבים לא רק בכף הרגל עצמה אלא באזורים כמו הגב, הברכיים, המותניים ועוד, ולעיתים אנחנו אפילו לא יודעים שזו הסיבה לכאב וממשיכים לסבול.

הפתרון לבעיות ולכאבים הללו הוא מדרסים איכותיים שמארגנים לנו את הרגל בתוך הנעל בצורה שמשחררת את הכאב ומטפלת בבעיות ו"פוטבאלאנס" עושים מהפיכה  – לא עוד מדרסים שעולים הון תועפות ודורשים הרבה זמן להכינם וגם אז לא בטוח שיתאימו מאה אחוז, אלא מדרסים בהתאמה אישית, כמו אופנת "קוטור", והשוס- הם מוכנים בעשר דקות.

להמשיך לקרוא

שחיתות בקטע טוב

פארק פרס בחולון הוא מקום שתמיד כיף להגיע אליו, בעיקר אם אתם עם ילדים. יש בו אגם שאפשר לשוט בו, רחבה שאפשר להתרוצץ עליה, וכשרעבים, יש גם אופציות קולינריות מעניינות.

אחת הכוכבות הגדולות בפארק פרס היא "גורדוס" ולא בכדי. בעידן שבו מנסים להלביש עליך רגשי אשמה כל פעם שאכלת איזו פולקע, או אם חס ושלום אכלת שתי קוביות שוקולד ברצף, כיף לבוא למקום שבו אפשר להתפרע, להגזים ולחגוג. הכל בגדול, הצבעוניות, המנות, המגוון, ומעולם לא היה כיף יותר לחזור ולהיות ילד.

המסעדה המעוצבת כדיינר אמריקאי יושבת מול האגם ואפשר לאכול ולהביט החוצה דרך הזכוכיות, או לשבת בחלל חיצוני שממוקם ליד ה"טראק בר" שגם הוא חלק מ"גורדוס" ובו אפשר ליהנות מהשירות באוויר הפתוח.

המוטו של המסעדה הוא אמריקה ובעיקר הטלוויזיה והקולנוע, מה שמסביר מדוע הרבה משמות המנות מבוססים על משחקי מילים מהתחום, כמו קינוח בשם "נטליה אוריאו" (שמכיל עוגיות אוריאו), "יה ווארדי" להמבורגר כבש עם עמבה, "אלן דלון" לקציצה בסגנון צרפתי ואיך אפשר בלי מנת פיש אנד צ'יפס המכונה "פישנזון".

להמשך הכתבה- כאן