אבראג' – המזל הטוב של יפו.

כיכר קדומים היא אחד המקומות הקסומים ביפו. אתר הסטורי משובץ במבני אבן מקושתים, תאורה רומנטית נשפכת ורחש הים מאחור, הכל הופך ובצדק למוקד משיכה לתיירים מכל הסוגים- אמריקאיות מצחקקות, לצד קבוצות יפנים עם מקלות סלפי, אנשי דת בגלימות וכובעים, ואיך אפשר בלי צלמי חתונות וזוגות מאושרים?

לכיכר הזו הגעתי כשהוזמנתי לנסות את הביסטרו הים תיכוני "אבראג'- Abrage". המסעדה ממוקמת ממש בלב הכיכר, צמודה למזרקה המקסימה שבה פסלי אבן של כל המזלות , נושא שחוזר ביפו גם בסמטאות. פירוש שמה של המסעדה בערבית הוא "מזלות", והשור, הדלי, הבתולה והאריה מלווים את כל באי האזור יחד עם חבריהם לכיפת השמיים.

להמשיך לקרוא

עוף טוב- דג טוב!

דגים- מילה שכוללת ים (שימו לב למשחק המילים המחוכם!) של סוגים, טעמים ודרכי הכנה.  מזריקת חכה ושלווה שכייפית גם אם לא מעלים ממש כלום, ועד ארוחות דגים מסוגננות במסעדות מפוארות, (וכן, תלמדו לשים את פלח הלימון בתוך טול, ככה שהגרעינים לא יפלו על הצלחת!), מאנשים שנמנעים מבשר אבל אוכלים דגים להשלמת החוסרים הבריאותיים ועד חובבי סושי, לדגים יש ביקוש רב ובצדק.

להמשיך לקרוא

SEYMAN מציגה- זוג משמיים.

כולנו מכירים את הזוגות האלה, שכאילו תמיד היו יחד "קפה ועוגה", "המבורגר וצ'יפס", "יום הולדת ותכשיט יהלומים". (טוב, את האחרון אני המצאתי אבל תודו שזה נשמע טוב).

בשורת הנושא של חברת SEYMAN- כתוב "טעימות קטנות של אושר" ואכן, החברה,  שנוסדה בשנת 1985, חרטה על דגלה את השליחות להציג את מיטב מוצרי הגורמה מצרפת (וגם שוויץ, הולנד וכל המקומות שמתמחים במאכלים כאלה) לשוק הישראלי.

להמשיך לקרוא

ההפתעונת המתוקה של "אחוה".

"בא לי משהו קטן" אומרים כשלא ממש רעבים אבל עדיין רוצים לנשנש. המילה "קטן" מחביאה בתוכה גם את המילה "מתוק", מן משהו שלא ממש צריך להגיד כי זה מובן מאליו.

הבעיה עם החשקים הקטנים האלה שהם לא תמיד בריאים, ולפעמים זה אפילו קטן אבל ממזר (מבחינה קלורית ).

להמשיך לקרוא

שנה חגיגית עם "יחיעם".

החופש הגדול בעיצומו, וקשה לחשוב על החגים , אבל האמת שהם ממש בפתח, בעוד כחודש כבר ראש השנה (ואם תשאלו את אמא שלי- ראש השנה מגיע מיד אחרי פסח, לפחות כשזה נוגע להתחשבנויות של מי מתארח ומי מארח, כיאה למשפחה פולנית קלאסית).

ארוחות החג נוטות להיות בשריות, ואין כמו הכבד לככב במנות הפתיחה (ומצידי גם בעיקריות ואין לי בעיה עם קינוח שמבוסס על החלק הזה ). "כבד קצוץ" על שלל צורותיו מהווה מעדן בפני עצמו, מרוח על קרקר או על לחם. (או בכפית ישר מהקופסה, שעונים על השיש במטבח, בעמידה כמובן, כשלעיתים אפילו לא סוגרים את דלת המקרר…).

להמשיך לקרוא

מילון התאבון- לילדים בריאים ושבעים!

יעל חן רביע, תזונאית קלינית לילדים   מכירה היטב את הדואליות שביחס הילדים לתזונה. מצד אחד- המון אוכל, בכל מקום, בצד הרבה פחות פעילות גופנית. אם פעם היינו חוזרים מבית הספר , זורקים את התיק ורצים למטה לשחק תופסת בין בניני המגורים, היום הפעולה הפיזית היחידה שהרבה ילדים עושים לאורך שעות היא ישיבה, מקסימום הפעלת האצבעות המקלידות .

להמשיך לקרוא

MERCADO- אצא לי השוקה בעזריאלי ראשונים.

בכל קניון יש מתחם אוכל, שבו משביעים את הרעב שנוצר מכל הקניות והשיטוט. תמהיל נכון של סוגי מזון מבטיח שכל אחד , גדול כקטן, רעב מאד או רק נשנוש, ימצא את מבוקשו.

במארס האחרון הוקם "קניון עזריאלי ראשונים"– בהשקעה ענקית של כ750 מליון שקל, בשטח של כחמישים אלף מטרים רבועים- שלוש קומות של קניות ובילויים מכל הסוגים, ביחד עם מגדל משרדים בן 13 קומות, והכי חשוב- המון חניה (כ1500 מקומות במפלסים שונים, שעתיים ראשונות חינמיות).

והיות וצריך גם מתחם אוכל, הושק אמש המתחם החדש "מרקדו"- מגוון של דוכני אוכל מפוארים ומושקעים שמגישים מנות מיוחדות במחירים ידידותיים מאד (ושירות ידידותי לא פחות).

להמשיך לקרוא

עם "גילרו" – הגלידה טעימה יותר!

האגדה מספרת שקצת אחרי שהגלידה הגיעה לארצות הברית והפכה לקינוח אהוב ופופולארי, עמד מוכר גלידה באחד הירידים והיתה לו בעיה- נגמרו לו כוסות הנייר שבהם הגיש את המנה. לצידו היה מוכר וופלים שלא כל כך הצליח מכיוון שמזג האוויר היה חם מאד ולקוחות העדיפו גלידה מאשר וופל. החליטו השניים לחבור כוחות, וכך נולדה ה"גלידה בגביע". לסיפור הזה אין הוכחות, ובאותם ירידים נכחו תמיד מעל 500 מוכרי גלידה, אבל האגדה נשארה ,וכך גם הגלידה בגביע.

להמשיך לקרוא

דון פרדו- הדון החדש של אם המושבות!

פיצה- המאכל האולטימטיבי של בערך כל העדות וכל העמים. פיצה איכותית- החיפוש אחר השלמות, כי פיצריות יש הרבה, איכות יש מעט.

פיצה "דון פרדו" שהחלה בפתח תקווה, חזרה לסניף שני בעיר- אחרי השקת הסניף ב"סירקין" כשהשבוע הושק ברוב פאר ( ופיצות, ובלונים, מגנטים קיאק פירות, תקליטן והמון אורחים), הסניף ברחוב קפלן 15, ממש בצמוד למסוף " שניידר".

להמשיך לקרוא

מדגל – שווה "לשים ברז"

האסוציאציה הראשונה של כל מי שהיה נער בשנות השמונים למילה "ברז" היתה קודם כל הדבר הזה שהיה נעוץ במצחו של הקלידן של "תיסלם".

מעבר לזה "ברז" היה משהו פשוט , שכלל שתי ידיות, אחת מסומנת בכחול ואחת באדום, בדרך כלל בצורת פרח, לשני כיוונים שונים, כדי לשלוט על העוצמה ועל טמפרטורת המים. בגלל שהיה צריך לסובב את הידיות, הן היו מתלכלכות מכל דבר שהיה לנו בידיים, וכשמדובר במיוחד  על מקום כמו מטבח, בו הידיים מאד עסוקות ובדרך כלל מאד מלוכלכות באוכל, הברזים מהר מאד היו נעשים דביקים ומאבדים מהמראה שלהם, וגם להתחיל לסובב אותם באצבעות משומנות זה לא היה תמיד רעיון מוצלח.

להמשיך לקרוא