הבשר והרוטב – דוניה רוסה וברביב.

עד עכשיו תיארתי בפוסטים הקודמים את כל חוויותי באזור זכרון יעקב, את הריחות, את השמנים והקרמים, היינות והפירות. עכשיו הגיע הזמן לאכול.

ובסיור הזה התנסתי בשתי מסעדות, שונות לגמרי, ומיוחדות כל אחת בדרכה.

ביום הראשון של סיורי, הגעתי לארוחת ערב במסעדת "BRAVIV" של השף רונן אביב, לשעבר ממסעדת השף "הנשיקה". הרעיון ב"ברביב" הוא הרוטב. כלומר הרטבים. ברבים. הרבה רבים. השיטה- בעזרת התפריט המודולרי והידידותי מאד, בוחרים קודם כל מנה. יש חלוקה לצד צמחוני חלבי, וצד בשרי, כך שגם מי שנמנע מבשר, לא צריך לחפש בין השורות איפה יש מנות נטולות בשר. אחרי שמחליטים על המנה, מחליטים על הרוטב שילך איתה, כשלצד כל מנה כתובות המלצות השף ויש גם התחייבות של המקום שאם הסועד החליט על מנה עם רוטב שלא הולך איתה, המלצר מתערב ומביע את דעתו המלומדה בענין. הרטבים מסודרים גם הם לפי צבעים – רטבים עם עגבניות או רימונים יופיעו בתפריט בצבע אדום, רוטב ירוק יופיע בירוק וכך הלאה, כשיש גם סימונים מיוחדים לרטבים חמים או חריפים, וכן להפרדה שבין מנות ראשונות לעיקריות.

אחרי עיון קל בתפריט ובהמלצות, בחרנו את המנות. שף רונן הוסיף לנו עוד כמה מנות מהמלצות הבית.

אז זה מה שקיבלנו –

סלט שורשים המכונה "בריאות אמיתית" שמגיע בשני גדלים (34 או 44 שקלים) – דלעת, גזר, קולורבי, כרוב, פאפיה, כוסברה ושקדים שהומלץ עם רוטב קולי צ'טני חריף או וינגרט הדרים ונבחר עם האחרון. אני חולה על כוסברה, כך שהדומיננטיות בטעם היתה לי כייפית.

טרין כבד עוף- 38 שקלים למה שמוגדר כ"נימוח באלגנטיות הנדרשת" והוגש עם טוסטונים, עם ריבת חצילים בטעמי חמוץ מתוק והרוטב הנבחר היה קולי פירות יער עם אגסים, רימונים וחומץ אורז. ויתרתי על הטוסטונים כדי להשאיר מקום לאוכל…-

טרין גבינת פטה- 32 שקלים, מנה שרונן השף בחר עבורינו והגיעה עם סלק צלוי ובצל אדום. הגבינה מלוחה, הסלק מתקתק, גם הבצל. לאכול בכף אחת, הכי שילוב טעמים.

"מלכה כתומה" – עוד בחירה של רונן עבורנו, 28 שקלים לבטטות מתוקות בליווי גבינה "ממיסת לבבות" לפי התפריט. המלכה הזו היתה הבחירה שלי מבין הראשונות. מתוק, גבינתי, בשרני.

 

לפני המנה העיקרית קיבלנו טעימות של הרטבים השונים, גם חריף וגם חלבי, והפייבוריט שלי היה החרדל הלימוני (חרדל דיז'ון, לימון כבוש וטימין) ששמחתי לגלות שזה גם מה שהזמנתי לליווי המנה העיקרית שלי.

לעיקריות –

הצד הצמחוני שלנו (רמז –לא אני!) בחר בניוקי מוצרלה (44 שקלים) עם עשבי תיבול, מנה שנשארה מהתפריט הקלאסי של "הנשיקה" וגם כאן נבחר רוטב לפי הרצון וההמלצות. (המלצות השף היו או עגבניות רוזה, או למון גראס או מנגו). הניוקי היו גדולים ובשרניים והוגשו עם ירקות.

הצד הקרניבורי (רמז – אני!!) בחרה בספריבס מעושן (78 שקלים). במקור אמור להגיע עם פולנטה שבדיוק אזלה, ולכן בחרתי בליווי בטטות רכות. הספריבס היה עסיסי מאד (אוי, כמה ששומן יכול להיות טעים!) והלך טוב עם הרוטב החרדלי שהזמנתי. במהרה זנחתי את הסכין, המזלג והנימוסים ועברתי לאכול את זה כמו שצריך – עם האצבעות.

בין לבין שמענו את ההסברים של רונן על עיצוב המקום ("שילבנו המון צבעים, לא רק בתפריט אלא גם בריפודים ובריהוט"), על הקונספט שהינו בלעדי כולל חלוקות הצבעים והתפריט, ועל כך שבעצם לקוח יכול לחזור שוב ושוב ולבחור באותה מנה כל פעם עם רוטב אחר ולקבל טעמים שונים לגמרי. יש גם הפוך- כי כל רוטב מתאים לפחות לחמש עד עשר מנות, כך שאפשר לאכול גם רוטב זהה במנות שונות.

לקינוח קיבלנו מוס שוקולד לבן וקרוקנט פיסטוק – 22 שקלים לקערית שמספיקה לשניים, ובעיקר מה שקנה אותי שם הוא הטחינה הגולמית שהתערבבה עם השוקולד, בשבילי רק זה כבר מספיק.

במקום נערכות גם הופעות מיוחדות, ואפשרות לאירועים בחדר VIP .

כל הפרטים באתר – http://www.braviv.com/

ביום השני עזבנו את זכרון יעקב ועלינו לעין הוד, יישוב אומנים פסטורלי עם נוף עד לים, ועם יצירות אומנות מרתקות על כל צעד ושעל.

מיד אחרי שחנינו בכניסה, מרחק של חמש דקות הליכה, שוכנת "דוניה רוסה" שמוגדרת כ"מסעדת בשרים ארגנטינאית".

אני ברזילאית, ואולי ברזיל וארגנטינה לא מסתדרות כל כך על מגרש הכדורגל, אבל כשזה מגיע למטבח, או יותר נכון, לגריל, יש הסכמה גורפת – בשר. נטו בשר.

לא שזה מנע ממני לטעום גם מנות אחרות של המסעדה.

ההתחלה היא בארגנטינה- כשב1937 מקימים מרקוס ורוסה רוכפלייש חווה על אדמות הברון הירש (מה שמתקשר גם להיסטוריה הישראלית), ועד מהרה נודעה "דוניה רוסה" כמארחת מופלאה שפותחת שולחנות עמוסים כל טוב.

הנכדים של דוניה רוסה החליטו לשחזר את הטעמים והאווירה והקימו את המסעדה בעין הוד.

פגשתי בכניסה את אמיר שאירח אותנו והשארנו בידיו את ההמלצות והאופציות. (כמובן שהצד הצמחוני לא קופח).

יין הבית נמזג (שילוב של קברנה ומרלו של קדש ברנע) וצלחות הופיעו לנו על השולחן –

בשביל הצמחוני (ולא רק) – סלט פטריות שמפיניון עם גבינת פטה ועגבניות שרי על מצע חסה ברוטב ווינגרט (44 שקלים). הפטריות נשאו מרקם בשרי אם כי אני תמיד אעדיף את הדבר האמיתי כמובן.. הוא אהב.

בשביל הלא צמחונית – שרימפס ברוטב חמאה עם שום, יין לבן, פטרוזיליה ווודקה (48 שקלים). גם כאן עזבתי את הסכו"ם ותפסתי באצבעות כל יחידה, ואת הרוטב ניגבתי עם לחם הבית  שהגיע עם טפנד זיתים וממרח פלפלים קלויים ומגיע בדרך כלל על חשבון הבית כליווי להזמנה ומי שרוצה תוספת זה עולה 16 שקלים נוספים. הלחם הזכיר לי מרקם של בגט מבחינת הפציחות.

לעיקרית הצמחוני קיבל רביולי גבינות ברוטב יוגורט עיזים, זיתי קלמטה, עלי בזיליקום וגבינת פרמז'ן (64 שקלים והוא התקשה לסיים את כל הכמות) ואני קיבלתי מבחר מבשרי המקום בכמויות קטנות כדי שאוכל להתרשם מהכל. טעמתי צ'וריסו בקר, מדליוני פילה בקר, ומנה המכונה ARANITA שבה הבשר מופשט מהשומן כדי שיספוג מקסימום טעמים. הכל הונח על גריל קטן שישמור על החום, והוגש אך ורק עם רוטב צ'ימיצ'ורי ומלח גס.אישית, בשר טוב לא צריך שום תוספת, אני אפילו לא שמתי את הרוטב והסתפקתי בכמה גרגרי מלח גס בשביל הקראנץ' בשיניים. הבשרים? טוב, לא סתם יצא ל"דוניה רוסה" שם טוב – הכנה ארגנטינאית כמו שצריך, בשר ששמר על המיצים שלו, בטעמים טבעיים לחלוטין, עם שובל של טעמי הצליה והעשן.

מחירי הבשרים הם לפי משקל כך שאפשר לבחור מה בא לאכול, אם רוצים לגוון, אם רוצים גודל קטן יותר או גדול יותר, בהתאם ליכולות ולקיבולת.

"יש עוד קינוח" הזכיר לנו אמיר ונענע ב"יש קיבה נפרדת" הקלאסית.

הקינוח שקיבלנו היה "קרמה לה בננה" שהיה שכבות של ביסקוויטים, בננות צלויות לוהטות, ריבת חלב ועל הכל קצפת. מתוק מתוק, לאיזון כל הטעמים הבשריים (28 שקלים).

 

במשך כל שהותינו במסעדה, כבר לא היינו בעין הוד, אלא איפשהו בפמפאס של ארגנטינה, מוקפים בריחות, בטעמים ובקולות הכל כך רחוקים, שנעשו פתאום, כל כך קרובים.

לאתר הבית של "דוניה רוסה" – http://doniarosa.rest.co.il/he/home/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.