הסנדוויץ- משולחן הלורד לארוחת הערב שלי… (חלק א')

כולנו שמענו את הסיפור על הלורד סנדוויץ' – ליתר דיוק הרוזן הרביעי מסנדוויץ' ג'ון מונטגיו, שהיה מכור לקלפים ולא רצה להניח אותם כדי לאכול ארוחת ערב, ולכן פקד על משרתיו להגיש לו מה שהיה מקובל בבתים ברמה נמוכה בזמנו, שתי פרוסות לחם וביניהן הבשר . זו היתה ההתחלה.

הסנדוויץ' הוא הפתרון הנוח ביותר והמהיר לאכול בכל מקום, והמגוון האינסופי הופך אותו לארוחה שונה בכל פעם. גם סוג הלחם משתנה ואם פעם היה מדובר בשתי פרוסות לחם פשוט, היום כריכים מופיעים בכל סוגי הלחם האפשריים – מהלבן  הפשוט ועד ללחמי גורמה, לחמניות, פוקצ'ות, בגטים ועוד כיד הדמיון.

הכריכים הבשריים הם להיט ענק, ואין למשל מישהו שמסתובב בניו יורק ולא נכנס לאיזה "דלי" כדי לרכוש לעצמו ארוחת צהרים משביעה, נוחה, מהירה ולא יקרה.

במשך השנים נוסף גם שיקול הבריאות. אני למשל מתה על נקניק אבל לא מרשה לעצמי בעיקר בגלל אחוזי השומן (במיוחד כשזה גם בא על שכבת מיונז…). לשמחתי הפתרון הקלאסי לבעיה הזו היא הפסטרמה, שמצד אחד יש לה טעם וניחוח של נקניק, ומצד שני, אחוזי השומן נמוכים בהרבה.

חברת "זוגלובק" הביאה לשוק את הפרוסות הסופר דקיקות, שאפשר לעצב איתן כל מני שכבות בתוך כריך ולגוון אותו, (ומצוין גם לאירוח נניח כעטיפה למקלות ירקות) ובעיקר- הפסטרמה דלה בשומן ועשירה בחלבון, כך שהארוחה גם מזינה. (והזכרתי כבר שילדים מתים על טעם של נקניק?)

אז קיבלתי להתנסות שני טעמים – "פסטרמה בדבש טהור" , ו"פסטרמה צלויה על לבנים" ועכשיו נשאר רק להחליט – איזה כריך להכין? מהו הכריך האופטימלי? איזה לחם? איזה ממרח? איזה ירקות?

והדרך הכי טובה היא לשאול את חברי במדיה – מה אתם הייתם ממליצים?

#פרוייקטהכריךהטוב #זוגלובק