השומרון – זה נכון!

"וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן" – זה היה המלך עמרי שקנה את המקום לשימוש כבירת ממלכת ישראל.

השטח המכונה "שומרון" משתרע מעמק יזרעאל בצפון, בקעת הירדן במזרח, יהודה בדרום והשרון במערב, וכולל גבעות והרים כשהבולטים בהם הם הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.

היות ואנו שומעים רבות על אזור השומרון בהקשרים פוליטיים, היה מסקרן לנסוע לטיול ולהכיר את האטרקציות ונקודות העניין הרבות של האזור, ושלל התושבים המסורים.

אחד הפיתויים הגדולים בנסיעה לשומרון היתה המרחק, או ליתר דיוק העדרו של המרחק, מכיוון שהגענו ליעד בתוך כארבעים דקות מתל אביב (או הרבה פחות מפתח תקווה) וגם זה היה בשעות העומס של הבוקר. נופי העיר האורבניים על רבי הקומות התחלפו בגבעות עטורות עצים, ושדה ראייה עצום בהיקפו.

כמה עצום?

תחנתנו הראשונה היתה בישוב "פדואל", במה שמכונה "המרפסת של המדינה", נקודת תצפית מרהיבה שצופה אל כל מישור החוף, מאשקלון הצפונית ועד חדרה בדרום. מזג האוויר היה מושלם לזיהוי מקומות וערים שונות כמו נתב"ג, ראש העין, תל אביב, נתניה, הכרמל וחיפה ואפילו הים התיכון,  מבנים מוכרים ותווי נוף. שווה להביא משקפת או מצלמה עם "זום" כדי להתמקד במה שמעניין במיוחד. (במקום יש גם משקפת גדולה לשימוש המבקרים). במקום יש מצפור כך שאפשר לשבת ולקרוא או לשמוע הסברים, או סתם להשקיף אל הנוף בנוחות ובצל, ובהמשך יש גם מבצר מצודה "דיר קלעה"  שמרשים מאד לבקר.

הבריזה שליטפה אותנו בזמן שישבנו בנקודת התצפית (הרחבה והמוצלת) עשתה אותנו רעבים, והתחנה הבאה היתה חוות יאיר, למרפסת הצופה על ואדי אלמג'ור והטיילת על שם לוחם הלחי אלכסנדר רובוביץ.

בסמוך לבית הכנסת של הישוב, על מרפסת שצופה לנוף מרהיב (ולא בפעם האחרונה בסיור הזה) נפרסו שולחנות של כל טוב, פשטידות, מאפים, סלטים, עוגיות ועוד. תוך כדי הארוחה שמענו על האפשרויות השונות לטיול באזור, כולל סיור בסיסי במחיר 65 שקלים בלבד לאדם באוטובוס תיירים, כשלזה אפשר להוסיף פעילויות שונות וארוחות. (בעלת המקום) הסבירה שכשהמקום הוקם, שמות הרחובות והמבנים נבחרו על פי לוחמים לא מוכרים, כהוקרה. את כל הפרטים על הסיורים ניתן להשיג אצל שירה איגל, מנהלת פרוייקט "שומרון נעים להכיר" בטלפון 054-6649019.

שבעים ומרוצים המשכנו ליעד הבא- הר גריזים, המקום הקדוש לעדה השומרונית. הר גריזים המכונה גם "הר הברכה" הוא רכס גדול מדרום לעיר שכם. האסוציאציה הראשונית שיש לי , ואני בטוחה שלעוד אחרים כשמדברים על "הדת השומרונית" היא השחקנית סופי צדקה, כנציגה גאה של העדה, אבל כמובן שיש עוד הרבה ללמוד על העדה שעיקר אמונתה היא התורה עצמה, ללא הספרים הנוספים. זו הסיבה שישנם הבדלים בנוסחים, במנהגים ובחוקים שעל פיהם חיים השומרונים. כך למשל הם שומרים את יום השבת כלשונו, כלומר ללא שימוש בכל מכשיר חשמלי (כמו למשל הפלטה החשמלית שמקובלת על דתיים יהודים), ובחג הפסח הטקס החשוב ביותר הוא זבח הפסח שמבוצע על הר גריזים.

לפני שהגעתי להר תיארתי לעצמי פסגת הר קירח אליו מובאות הכבשים לשחיטה, אבל בפועל מדובר בשכונה שלמה, מעוטרת כולה בכתב העתיק השומרוני, כולל מוזיאון מעניין.

אחת הנקודות המעניינות על הר גריזים הוא מפעל הטחינה "הר ברכה" , שמייצר טחינה כשרה ומשובחת, מחומרי הגלם הטובים ביותר. השומשום מובא מאתיופיה, ושיטות הייצור מסורתיות. הכשרות היא בד"צ ואנו זכינו לטעום טחינה גולמית היישר מפס היצור, חמה, סמיכה ומפנקת.

מבעד לחלונות המפעל ניתן לראות את הנוף ההררי של הר עיבל, אבל למה חלון כשאפשר לשוב ולראות ב"שידור ישיר וחי"?

אז נסענו ל"מצפה יוסף" שצופה אל קבר יוסף והעיר שכם הקדומה. התחושה היא כמו להיות במסוק מעל לעיר, ולראות את כל הפרטים הקטנים. המדריך יאיר, בן המקום הסביר על הכפרים השונים, היחסים בינהם ובין המתיישבים וההיסטוריה של המקום.

מ"מצפה יוסף" ניתן לצפות בשלושת גבולות הארץ – הים התיכון, הרי עבר הירדן ואפילו החרמון מצפון.

הנוף עשה אותנו צמאים, ומכיוון שהאזור מצוין לגידול גפנים, ישנם שפע של יקבים וכרמים בסביבה, ואנו הגענו לאחד מהם, ל"יקב כביר" באלון מורה.

ביקב, עוד לפני היין, פגשנו את בני קצובר, ממקימי היישוב, שסיפר לנו את תולדות המקום. שמענו על הקשיים, על הקשר עם אריאל שרון שהמקום היה קרוב לליבו, ועל הדמוגרפיה.

בנתיים ביקב מזגו לנו כוסיות של מיטב יינות המקום , שלכולם שמות תנכיים כמו "גריזים" (קברנה סוביניון), "הר עיבל" (גם הוא קברנה סוביניון) ו"הריי קדם" (מרלו). היקב הוא מפעל משותף של איתמר וויס ואליאב הלל, שיתוף פעולה מיקרי שהפך לייקב (ולמסעדה) משגשג. היום ליקב יש 50 דונם כרמים וייצור של 5000 בקבוקי יין , כולם כמובן כשרים. בזכות תנאי השטח, האקלים והגובה, הענבים מפיקים יין איכותי במיוחד, חלקו זוכה פרסים בתחרויות בין לאומיות. לתיאום ביקור ביקב ניתן לחייג לאיתמר בטלפון 052-7966638.

את היינות של "יקב כביר" ניתן לרכוש רק במקום, ושווה לקחת הביתה יין איכותי במחירים מאד נוחים.

ניתן להגיע לטעימות וכמובן שגם ליקב יש מרפסת שצופה לנוף הפתוח. בסופי שבוע פועלת במקום מסעדה חלבית שניתן לערוך בה גם אירועים עד 150 איש.

ומה, אחרי ששתינו לא נאכל משהו?

אז נסענו ל"מרכז המבקרים גדעונים" בפאתי היישוב איתמר. ממש על קצה הגבעה , ליד תצפית מרהיבה פגשנו את יפעת משולמי בבית עץ מטופח שפעם שימש למגורים ועכשיו הפך למרכז אירוח ורפואה משלימה.

אנחנו סעדנו את ליבנו בארוחה בשרית בסגנון בייתי כולל פיתות שיצאו היישר מהטאבון, ואז גם שמענו את סיפורה של יפעת, משפחתה וילדיה, שהגיעו להגשים אידאלים ומצאו פנינת יופי.

מלבד ארוחה ניתן למצוא במקום סיפורים, שיעורים, סדנאות מסדנת לחם ועד סדנאות זוגיות, קליניקה לרפואה טבעית (כולל סדנאות רקיחת צמחי מרפא), טיפולים כמו רפלקסולוגיה ורפואה משלימה (כשיש מטפל גבר ומטפלת אישה כך שהטיפולים מתאימים לכולם) ועוד.

לתיאום ביקור/ ארוחה ניתן להתקשר ליפעת במספר 050-4407311.

תחנתנו האחרונה בטיול היתה ב"בוץ בגבעה"– סטודיו הקרמיקה של האמנית בתיה ארדשטיין ,שיוצרת כלים מסוגים שונים, במקביל לאירוח סדנאות לכל הגילאים (והזכרנו כבר את הנוף המרהיב? קשה להבין איך היא יכולה לשבת וליצור כלים במקום לבהות כל היום בנוף…). ביקור בסטודיו ניתן לתאם אצל בתיה- 052-3445019

הסיור שלנו אמנם הסתיים אבל יש עוד שפע רב של פעילויות ואטרקציות באזור השומרון- מקומות קולינריים, אומגה, אמנים יוצרים, פעילות אקסטרים, אתרי היסטוריה וארכאולוגיה, חוות חקלאיות, מסלולי טיול בדרגות קושי שונות, יקבים, לייזר טאג, מעיינות ונחלים, מצפורים ותצפיות, פיינטבול, קיר טיפוס, רכיבה על סוסים ועוד.

את כל המידע ניתן למצוא ב:

אתרים מיוחדים באלון מורה.

הפייסבוק של תיירות השומרון.

יוטיוב.

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.