טנדורי- קפיצה קטנה (וטעימה) להודו.

את רינה פושקרנה אין צורך להציג- מלכת הבישול ההודי,שהקימה בעשר אצבעותיה את רשת "טנדורי"– והביאה את המיטב של הודו לישראל.

הרבה ישראלים נוסעים להודו, אם בטיול תרמילים אחרי הצבא, או כשהילדים כבר גדולים ואפשר לצאת לטייל ולראות את כל האקזוטיקה והתרבות ההודית. ועם הטיול כמובן מגיעים הטעמים- עושר של תבלינים, ניחוחות, צבעים ומרקמים, שאת כולם מביאה לנו כאן רינה פושקרנה על הצלחת.

בשבת קיצית אחת הוזמנתי להתנסות בבופה החגיגי של ימי שבת, בסניף הרצליה של "טנדורי". את פני קיבל קונאל, הבן של רינה, שדואג לכל פרט קטן במסעדה לצד צוות עובדים שאף פעם לא ראיתי כמוהו מבחינת זריזות השירות, והאדיבות.

כשעוברים את דלת הכניסה דומה שעלינו על טיסה ישירה למזרח- הקשתות, הזהב, השולחנות המעוצבים, וכמובן הסמלים ההודים שמפוזרים ברחבי המסעדה, הכל ביחד כבר פותח את התאבון ואת הדמיון.

תפריט ה"בופה" כולל את השיטה הכל כך אהובה בישראל של "אכול כפי יכולתך"  ממגוון גדול של מנות מכל הסוגים, במחיר של 76 שקלים למבוגר (וחצי מזה לילד).

ומה בתפריט?

כמו שאפשר לראות בתמונות , שפע זו מילת המפתח. המנות מסודרות לפי מרקים , סלטים, רטבים, מנות צמחוניות, תבשילים, מנות בקר ועוף, תוספות וכמובן מתוקים.  ליד כל מנה יש שלט מפורט על תוכנה והנקיון מופתי, מה שלא מפתיע כשמדובר בצוות מלצרים ששם לב לכל דבר, וכך למשל ברגע שקנקן המים הקרים שמחכה על כל שולחן מתרוקן, מיד מגיע קנקן חדש, וכלים שסיימו לאכול מהם נלקחים מיידית ומשאירים שולחן נקי למנות הבאות.

לצמחונים או טבעוניים יש אפשרות למנה טבעונית/צמחונית במקום מנות הבשר של הבופה, ולמי שלא אוכל גלוטן, יש גם אפשרות לנאן ללא גלוטן. למעשה המקום מתאים גם לשומרי חלאל.

אז מה טעמנו שם? כפולניה קלאסית, פחדתי מחריפות, אבל אין מה לדאוג- המקסימום של המנות זו פיקנטיות בינונית, כך שלא היתה שום בעיה לטעום מהכל, ותאמינו לי שניסיתי. פתחנו עם הנאן הטרי והחם שליווה את מנות המרק שבחרנו , והשתדלנו מאד לא להתמלא למרות שהפיתוי היה גדול. לשולחן הגיע כלי חם שעליו חתיכות עוף אדומות מתקתקות ועסיסיות, שחיסלנו עוד לפני שקמנו למלא את הצלחות במזנון. במבחר המנות היו  בין השאר – סלטים כמו סלט מלפפונים רענן, וריבועי סלק, וחצילים קלויים, בתבשילים היו תבשילי חומוס, דאל מקהני (עם עדשים שחורות), ג'ירה (תפוחי אדמה מוקפצים עם כמון, צ'ילי וזנגביל), אורז פילאף בסמטי משובח שבושל אחד אחד, תבשיל בקר, והפיבוריט שלי- תבשיל ירקות בחלב קוקוס, כשהירקות עדיין שומרים על הקראנץ' שלהם ומקבלים מתקתקות.

כמובן שיש מקום נכבד לקינוח, ובמזנון היו שלושה בדרגות מתיקות שונות, כך שכל אחד מצא לעצמו מה שמתאים לו (או כמו במקרה שלי- שלקחתי משלושתם). היו שם פרוסות מלון טרי בנענע ושתי מנות פודינג- האחת של סולת, עם שקדים ותבלינים עדינים, והשני פודינג אורז בטעמי הל ומי וורדים, מרענן ומתוק כמו סוכריה. לצד המתוקים קיבלנו תה הודי אותנטי עם תבלינים וחלב. לא היה צורך להוסיף סוכר, פשוט להנות ממנו כמו שהוא, כמרגיע את הבטן לאחר שפע הטעמים והניחוחות.

במהלך הזמן שבו שהיתי במסעדה היו שם כל סוגי הסועדים- משפחות עם ילדים, חוגגי יום הולדת, אנשים שחזרו מבילוי בים או בטיול, וכמובן חובבי המטבח ההודי שבאו להרגיש כמו בבית.

לא יצא לי אישית עדיין לבקר בהודו, כך שרוב הטעמים היו חדשים עבורי ומרתקים כי ניסיתי לנחש את המרכיבים שיצרו את המורכבות העדינה הזו, שניכרת בה היד האוהבת של רינה וצוות המקום.

מזנון השבת של "טנדורי" הוא חוויה מומלצת לכל הגילאים- במחיר אטרקטיבי מאד, עם שירות אדיב ומהיר, מגוון של מנות (שאני ממליצה קודם לקחת קצת מהכל ולטעום, להחליט מה הכי אוהבים ואז לקום ולקחת שוב מהמנות הנבחרות), וכל זה באווירה מפוארת של המזרח.

עוד פרטים על המזנון ועל "טנדורי"- כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.