בחלק השלישי של ביקורי בצפון הקרוב, התרכזתי בפן התרבותי- וביקרתי בשני מוזיאונים , שניהם בעין חרוד מאוחד, כל אחד עוסק בנושא אחר, ושניהם בהחלט שווים ביקור.
בית שטורמן
בעין חרוד מאוחד, נחנך עוד לפני קום המדינה, מוזיאון "בית שטורמן", לזכרו של חיים שטורמן, איש השומר וההגנה, שנהרג ביחד עם עוד שני לוחמים ב1938, ותפיסתו היתה של שלום, של קשר עם כל הסובבים, יהודים וערבים כאחד.
סיור במוזיאון מקיף תחומים רבים, כולל תערוכות מתחלפות. ראשית ישנה תערוכת תמונות שמספרת את סיפורה של משפחת שטורמן, וההקרבות הרבות שהקריבה למען המדינה, במשך כמה וכמה דורות. במקביל ניתן לצפות בסרט שמתאר את המוזיאון ותולדות המשפחה. בביקורנו ראינו שתי תערוכות נוספות- התערוכה הקבועה של הפוחלצים, שמתיישבי העמק שימרו , כדי שמבקרים עתידיים יוכלו להתרשם מכל החיות שחיו וחיות בעמק. עבודת הפיחלוץ היא ברמה גבוהה, בעלי החיים נראים כאילו שרק קפאו במקום, ויש גם מוצגים מיוחדים כמו מוטציות שנולדו בעמק, או שלבי הריון שונים.
תערוכה מתחלפת שנמצאת כבר חודש וחצי במוזיאון, מוקדשת לתולדותיו של "הידיד" – אורד צ'ארלס וינגייט, שהיה קצין אנגלי שהגיע לארץ, התחבר לחלוציות והקים את פלגות הלילה, כדי להגן על היישובים בכל שעות היום. בתערוכה מובאים קורות חייו וסיפוריהם של אנשים שהיו שותפים למסעו, וכן חפצים אישיים כמו אקדחו . התערוכה המרתקת תמשיך להיות מוצגת עד קיץ 2016.
מחדרי המוזיאון ניתן לצאת אל החצר, שם ישנם מוצגים מעניינים נוספים- קיר הנצחה לנופלי העמק במערכות ישראל, אוסף ארכיאולוגי, ומוצגי מלחמה שונים כמו "דווידקה" ורכב מתוך שיירות ה"באב אל וואד".
בתיאום מראש ניתן להזמין טיולים מודרכים בנושאים שונים. לילדים יש פעילויות שונות בתערוכות וברחבי המוזיאון.
המשכן לאומנות ע"ש חיים אתר
חיים אתר, אמן מקומי, הוא היוזם והמייסד של המשכן, בתקופה שבה מאורעות פוליטיים ובטחוניים היו עיקר החדשות , עם קום המדינה, שהבין שלא מספיק הביטחון, צריך גם אמנות, כי יש לדאוג גם לנשמתו של האדם ולא רק לקיומו הפיזי.
התערוכה המתחלפת – תערוכת אמנות עכשווית מגרמניה, שמוצגת בשני חלקים, כשהחלק השני באום אל פאחם, לשיתוף פעולה יהודי- ערבי. זהו אינו שיתוף הפעולה הראשון בין שני המוסדות- הגלריה לאמנות אום אל פאחם, ומשכן לאמנות עין חרוד. התערוכה היא מתוך מגוון אדיר של המכון לקשרי חוץ ותרבות גרמניה. התערוכה היא בסדר כרונולוגי אבל ישנה תשומת לב מיוחדת לאמנים שהם "משעולים צדדיים" – שנדחקו הצידה וראויים לתשומת לב, כך הסבירה לנו איילה, מנהלת האוספים, שערכה לנו סיור ובו ראינו גם את האמנות הפמיניסטית שמתרכזת בגוף- ובדיאלוג בין פנים וחוץ, אמניות כמו רבקה הורן, כריסטיאנה מבוס, רוזמרי טרוקל ועוד. הפריטים בתערוכה מציגים בין השאר מיצגים שיכולים להתפרש אחרת לכל מתבונן, כך בעבודות שמראות צלליות שחורות על רקע צהוב, ישראלים מזהים מחנות ריכוז, בעוד אמריקאים למשל מזהים אירועי טרור שעברו על אמריקה. עבודות שתפסו את תשומת ליבי במיוחד היו "גלגל הנוצות הגדול" של רבקה הורן, שמראה פתיחה וסגירה של נפש האישה, והמקום שלה בחלל, עבודה מיוחדת של נאם ג'ון פייק- פסל של בודהה שיושב ובוהה במסך טלוויזיה מולו, אלא שהטלוויזיה ריקה ויש רק נר דולק בפנים, שבפרשנות שלי דיבר על הניגודיות בין הרוגע והשלווה לבין העולם הסוער והתזזיתי שמגיע אלינו דרך הטלוויזיה, והפתרון של שמירה על הרוגע באמצעות נטילת התוכן מתוך המכשיר והפיכתו לבית קיבול לדבר מהפנט כמו שלהבת של נר . ועבודה מרשימה וגדולה שמבוססת על ספרו של אריך קסטנר "הכיתה המעופפת" ונותן לצופה משמעויות נוספות מלבד הסיפור הקלאסי.
ישנן עוד עבודות רבות ומרתקות בתצוגה הזו, שהיא תערוכה מתחלפת (ושווה לתפוס אותה לפני שהיא עוברת למקום אחר) . תצוגת הקבע היא תצוגה של יודאיקה, שגם בה יש שינויים, וכך לצד פריטי יודאיקה שמחולקים לפי נושאים (ואף לפי "ספרד מול אשכנז" למשל, שמראה לנו את ההבדלים שבין התפוצות השונות מהם הגיעו), יש גם אמנים שונים שמתכתבים עם הפריטים המוצגים, וכך למשל מראים את הפרשנות שלהם ל"ארבעת האמהות" בקונוטציה של אלות הודיות, או תמונה שמצאה חן בעיני במיוחד שבה משלבים בין גיבורי קומיקס כמו סופרמן, לגולם מפראג.
עוד נקודה שיש לשים אליה לב היא המדיות השונות שבהן מוצגות עבודות, מהקלאסיות של הצבעים והקנבס, ועד לטכנולוגיות מודרניות כמו עבודות וידאו וצילום.
פוסט זה הוא החלק השלישי מבין ארבעה חלקים של ביקור באזור הצפון הקרוב . על עוד אטרקציות ואפשרויות באזור, ניתן לקרוא כאן, כאן, וכאן.