נפוליאון – ויוה לה בונפרט!

השף הלבן מפתיע שוב, והפעם – בטעמים חדשים של "נפוליאון" (עם מעט מאד אחוזי שומן, אבל מרקם שמרגיש ונטעם כאילו כפול, תראו את זה בתמונות בהמשך).

בכל מקרה, שני טעמי גבינת "נפוליאון" חדשים הגיעו אלי להתנסות – "נפוליאון עם פלפל חלפיניו" 24% שומן- למי שאוהב חריף- אני מודה, אני לא חובבת חריף גדולה אבל בגלל שהפלפלים מעורבים בגבינה , אני מורחת על פרוסה או מכניסה לתוך מאפה, ואז יש לי בדיוק את העוקץ הנדרש, בלי השריפה, והטעם השני – "נפוליאון עם בצל "16% שומן – כי בצל הוא מרכיב חובה ב99% מהמנות הלא מתוקות שמתבשלות בכל מטבח, ומוסיף כל כך הרבה , כמו שכבר נאמר אצל ביאליק ב"אלוף בצלות ואלוף שום" (זוכרים את "הבצל – הוא ירק יוצא מן הכלל"?).

אז מלבד לטעום את הגבינות על לחם, החלטתי ללכת על פשטידה. הענין הוא שכל מתכון שמצאתי באינטרנט דרש מצרכים שאין לי ולכן קראתי היטב את המתכונים, הבנתי שצריך בגדול – בלילה של גבינות+תיבול, משהו נגיס, משהו מאחד ועוד משהו מאחד, ותנור.

וכך נולדה הפשטידה הבאה- סוג של אילתור טעים –

(ותראו את המרקם!!!)

ערבבתי שני גביעי "נפוליאון"- אחד בטעם החריף ואחד עם הבצל, את החלק ה"נגיס" השלמתי בעזרת קופסת שימורים של פטריות, ושני החומרים המאחדים היו שתי ביצים, וקמח (היה לי רק קמח אחיד, הנחתי שבכמות כזו של כמה כפות, לא משנה אם הקמח הוא אחיד או לבן). את הכל ערבבתי עם גביע יוגורט לבן אחד, בשביל הבלילה (כי כמו שציינתי קודם- הגבינה מאד סמיכה), וטעמתי. לא היה צריך אפילו להוסיף מלח ופלפל.

שפכתי הכל לתבנית משומנת בעזרת ספריי שמן, ולתנור שחומם מראש לחום 180 מעלות.

אחרי כארבעים דקות אפיה וריח נפלא שהתפשט בבית, המנה היתה מוכנה. המדד שלי היתה כמה שזופה היא.

היא לא שרדה יותר מעשר דקות, כששני רעבים תקפו אותה משני הצדדים.

כאמור כל גבינות נפוליאון מתאימות גם לצריכה כמו שהן וגם לשימוש בבישול ואפייה.

להשיג בכל רשתות השיווק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.