סוקה מרקט- הטעמים שבשמחה

אם ננסה להזכר בחתונה האחרונה שהיינו בה, סביר להניח שהדבר הראשון, עוד לפני מעצב שמלת הכלה והאיש שהפריח את היונים או הזיקוקים, אנחנו נחשוב על האוכל. האוכל בחתונה, או בכל אירוע אחר, הוא הדבר שבולט ביותר, ויכול לבנות או להרוס אירוע. לא חסרים אירועים שבהם היה אוכל לא איכותי, שהרס את מצב הרוח של האורחים אפילו אם הכלה היתה יפיפיה, או לחילופין אוכל טוב אבל בכמויות של דוגמיות שהשאיר את האורחים מתוסכלים.

כשבוחרים מנות לחתונה, צריך להתחשב בגורמים רבים- בדרך כלל יש חתכי גילאים שונים- האורחים המבוגרים יותר של ההורים, לעומת השכבה הצעירה- החברים של הזוג המתחתן, מוצאים שונים של אנשים, סגנונות שונים ועוד,  – האם ללכת על המנות הקלאסיות שיכולות להיות משעממות או דווקא על יצירות מודרניות שאולי לא מתאימות לכולם? וכמובן גם צורת ההגשה- האם להושיב ליד שולחנות, מה שישמח מאד את הדודות אבל קצת יתקע את הצעירים יותר? או לעשות מזנון שאז צריך לקום כל רגע ולעמוד בתור לכל מנה? האם לעשות מנות "אצבע" שאולי מגוונות יותר אבל דורשות יותר טירחה מצד האורחים, שגם צריכים לחפש מקום לעמוד או להשען כדי לאכול?

ואיך אחרי כל השיקולים האלה גם נותנים חוויה מיוחדת?

שי ישראל הביא קונספט חדש של אוכל לאירועים – בחלל מיוחד וקסום בתל אביב. על מה מדובר? "סוקה מרקט"– כמו השווקים באירופה, כמו הסוהו המפורסם, מקום שבו מסתובבים בין דוכנים שונים לחלוטין, ובוחרים מה שאוהבים, בנחת, בלי לחץ, מנות גדולות ומשביעות במגוון אדיר של טעמים, והכל כמובן כשר.

המקום שימש בעבר כמפעל לזיקוק ועיבוד זהב, והפך לחלל אורבני מזמין וידידותי (כי היום כבר מזמן לא מחפשים את "אולמי בונבון " מצופי הזהב), שבו אפשר לעשות מה שבוחרים- לקחת את המנה, לשבת ליד שולחנות , לקום, לקחת עוד מנה, אולי עוד משקה מהבר ולשבת שוב במקום אחר, עם חברים אחרים שבא לנו לדבר איתם , ועוד.

הקונספט של החתונות ב"סוקה מרקט"  הוא ה"חתונה ההפוכה" – כלומר לא צריך קודם לחכות שעות לחופה ובנתיים להתמלא בלחם שעל השולחן, ואז הארוחה נגררת לשעות המאוחרות, כשגם לאנשים קשה לקום לרקוד בין המנות, אלא קודם מגיעים, אוכלים, מקבלים מצב רוח טוב, ואז יש את החופה היפיפיה ורחבת הריקודים השמחה.

הוזמנתי לטעום חלק (כי ממש אי אפשר את הכל, הכמויות והמבחר מטורפים) מהעמדות שמוצעות בתפריט של "סוקה מרקט".

התחנה הראשונה שעצרתי בה היתה "מטבח ישראלי/ וויטרינת שיפודי סוקה". מה אפשר היה לקבל בתחנה? צלחת חומוס צמחונית או עם בשר טלה ובהרט, עם כל תוספת אפשרית- ביצים קשות, סוגי טחינה שונים, פטריות ובצל מטוגן, סלט חצילים, מסבחה אסלית, גרגרי חומוס, ירקות וחמוצים ממליון סוגים בערך, סלט ירקות קצוץ וכמובן פינת שיפודים של קבב ופרגית, ונקניקיות מרגז חרפרפות. כדי להוריד את המנה היו שם צ'ייסרים של ערק "כמו בבית".

בכלל, לגבי אלכוהול, היו שני ברים, אחד שהתמחה ביין, והשני בכל קוקטייל שאפשר להעלות על הדעת, כולל המלצה למי שלא סגור על מה הוא אוהב (וכמובן גם שתיה קלה). הברים היו הומים במיוחד לאורך כל הערב.

התחנה הבאה שלי היתה המטבח התאילנדי, שהיה הפיבוריט שלי , למרות שהיה מאד קשה לבחור בין הדוכנים השונים. מבין המבחר הענק שיש בתפריט, שכמובן שוב, לא יכלתי לטעום את הכל, בהתחשב בזה שעוד היו לי הרבה דוכנים לפניי, אהבתי מאד את לחמניות ה"באו" המאודות תוצרת המקום, שהגיעו במילוי של שפונדרה בבישול ארוך, או סלמון ברוטב אסיאתי. המנות נבנו במקום ולכן איש הצוות שהכין אותם שאל איזה תוספות, איזה רטבים ואיך ליצור את המנה המושלמת. במחלקת הסלטים טעמתי את סלט הפפאיה עם הכוסברה, שאהוב עלי במיוחד, ומנת נודלס זכוכית עם פיסות סינטה. היו גם אפשרויות צמחוניות רבות, כמו בשאר הדוכנים.

הנחתי את הצ'ופסטיקס ועברתי למאפייה האיטלקית שגם תככב אחר כך (ספויילר!!). היו שם ניוקי מעודנים, מנות פוקצ'ה עם טופינגים שונים, הרבה ירקות שהפכו לאנטיפסטי (כמו תערובת בצלים מרהיבה, ובטטות מתקתקות), והטאבון המשיך והוציא עוד ועוד, תענוג איטלקי אמיתי.

התחנה הבאה שלי היתה הדוכן האמריקאי כי איך אפשר בלי המבורגר? התחנה שכונתה "סוק'ס דיינר" הוציאה עוד ועוד המבורגרים שנעשו במדויק – הן במידת העשייה (המלצה שלי – מדיום), הן בתוספות החמות (פטריות, טבעות בצל,), תוספות קרות (קולסלואו,  חמוצים, סלטים וירקות) וכמובן מבחר הרטבים. התוצאה היתה- המבורגר שמנמן ונדיב, בדיוק לפי הטעם, ולצידו צ'יפס פריכים.

כבר כמעט ללא נשימה הגעתי אל התחנה האחרונה של הערב- המטבח היווני, שבשלב הזה כבר וויתרתי על השוורמה והתוספות, והסתפקתי במנת ברבוניות ים תיכוניות אמיתיות.  גם בדוכן הזה ניתן לקבל אלכוהול אופייני- מבחר קוקטיילים על בסיס אוזו ופסטיס בכלים יפייפייים.

בכל אחד מהדוכנים אפשר לראות את כל תהליך ההכנה- כמו הכנת פיתות, תערובות בשר, חיתוכים, צליה ובישול ועוד.כל דוכן גם בנוי בהתאם לנושא שלו, כך יש למשל ארגזי ירקות בדוכן הישראלי, תבלינים אופייניים בדוכן התאילנדי, ואיך אפשר בלי שלטי דרכים כמו "כביש 66" בדיינר האמריקאי?

מטבחים נוספים שקיימים בתפריט הם מטבח מרוקאי (תבשילים על פתיליות, בשרים בפרנה וצנצנות כבושים) ,מטבח דרום אמריקאי עם גריל פחמים שמוציא סטייקים ועופות שלמים בתנור, ביחד עם מנות כמו שפונדרה בבישול ארוך וצ'וריסוס, ועמדות "אפטר פרטי" שעושות חשק להשאר עד מאוחר באירוע.

ואז….

זוכרים את המאפייה? אז חזרנו אליה לפרזנטציה מרהיבה של קינוחים, שמתמודדים בכבוד רב עם הגבלות הכשרות שדורשות שיהיו "פרווה". היו שם בערך שני מליון סוגי קינוחים, אחד יותר מפתה מהשני- אם אני מנסה להזכר מה היה שם – היו מקרונים בצבעים וטעמים שונים, עוגות שמרים במילויים מגוונים, קרמבל תפוחים עם שטרוייזל וגלידה, טארטלטים מגוונים (החביב עלי היה בטעמי לימון עדינים עם מרנג צרוב מלמעלה), אקלרים שונים, בראוניז עם רוטב שוקולד חם, עוגיות שוקולד צ'יפס ששמן יוצא למרחוק ונאפו במקום לאורך האירוע, שטרודלים, והאהבה הגדולה שלי – צ'ורוס ברוטב שוקולד.

גם מי שכבר היה שבע לחלוטין מכל הדוכנים, לא וויתר על העונג הזה.

כאמור, התפריטים נרחבים הרבה יותר, מה שהזכרתי כאן הוא רק מעט מהשפע הרב שמוצע, כך שכל אורח, בכל גיל יכול למצוא מה הכי טעים לו (ולחזור כמה פעמים לאותו דוכן!), לנקות את החיך בעזרת יין משובח או קוקטייל משמח, ולטעום שוב ושוב, לשבת היכן שירצה ועם מי שירצה, וכמובן גם להגיע לחופה ולרחבת הריקודים .

כי מקום מרהיב, אלכוהול נדיב ואוכל משובח- ויש אירוע מנצח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.