"ספרטה" – משתה יווני בלב תל אביב

כשאומרים "יוון" האסוציאציה (שלי לפחות(  היא של משתאות עמוסי מזון ומשקאות, כלים מהודרים , ספות שעליהם רובצים כשגברברים שריריים מאכילים אותך בענבים… טוב, נסחפתי אבל הבנתם את העיקרון- הרבה שמחה, הרבה אוכל ושתיה, מוסיקה ואורחים.

את האווירה של יוון העתיקה משחזר גיא בר לב ב"ספרטה" שנפתחה ברחוב ירמיהו 54 בתל אביב, בשני מפלסים של עיצוב יווני של פעם- כולל קסדות הלוחמים וכלי הלחימה, לצד בר מאובזר היטב ומרפסת פתוחה. בקרוב גם קומת גג שצופה על העיר תל אביב.

הוזמנתי לדמיין שאני ביוון למשך כמה שעות, והתייצבתי במסעדה בשעות הערב המוקדמות. למרות תנועת הסועדים העירה, השירות היה מהיר, אדיב ויעיל.

וממה מתחילים? אחד המאפיינים הגדולים של המקום הוא האלכוהול (ויש דיל מפתה של 98 שקלים לאלכוהול ללא הגבלה). לכן פתחנו בקוקטיילים- חלק מבוססי אוזו כי בכל זאת אנחנו ביוון, ולמי שלא אוהב טעמי אניס יש גם קוקטיילים קלאסיים. כמו שאפשר לראות בתמונה, קוקטייל האוזו מגיע בכוס כסופה, כיאה למשתה של פעם. גם המנות בהמשך הוגשו בצלחות ניירוסטה והחזירו אותנו ישר לתקופות קדומות.

אחרי ה"יאמאס"! המסורתי הגיעו מנות הפתיחה ובראשן "הלילות של פיראוס" – מגש מאזטים עונתיים ביחד עם לחם שרוף. מה היה לנו שם? טחינה סלק עם צ'ימיצ'ורי, צזיקי, קונפי שרי עם פטה, פטה פלפלים, והפיבוריט של השולחן- "סקורדליה"- ממרח שקדים עם שום ותפוחי אדמה. בהתחלה לא הצלחנו לאבחן מה זה הדבר הטעים הזה, ואחר כך למדנו מה יש שם, ואישית- ביקשתי עוד קערית לנשנוש עם כפית. לצד המגש הגיעו כמובן הזיתים שאי אפשר בלעדיהם  (מחיר המנה בתפריט 59 שקלים, מספיקה לשני אנשים לפתיחה).

עוד בראשונות

"לביבות פרסה"–  אני מכירה אותן דווקא מהמטבח התורכי, כאן הן הוגשו בציפוי פריך על צ'זיקי, סלסת עגבניות וצ'ימיצ'ורי ים תיכוני (38 שקלים לשלוש יחידות). הן היו מאד באווירה ביתית מבחינת הטעם, והמצחיק הוא שאני בכלל מבית פולני ועדיין זה הרגיש בבית.

"דאקוס"  היה מנה של לחם קלוי, סלט עגבניות, בצל סגול, זיתי קלמטה, גבינת פטה מגוררת, שמן זית ועשבי תיבול (32 שקלים) שהזכירה גירסה של סלט פאטוש מרענן.

(בתמונה מימין- גיא בר לב)

הבחירה שלי היתה המנה השלישית שקיבלנו- "חלומי אה-לה- רומאנה" – ארטישוק רומאי על הגריל, על משחת עשבי תיבול ים תיכונית, עם קונפי עגבניות שרי, גבינת חלומי צרובה, רוקט ולחם שרוף (48 שקלים). ולמה הבחירה שלי? אמנם הכוכבת של המנה הרשמית היא החלומי, אבל בפועל מה שגנב את ההצגה בגדול היה הארטישוק, בדרך כלל ירק לא ממש מרשים אבל איכשהו הוא קיבל טעמים חמצמצים מדוייקים (וקל מאד לפשל פה) והיה מעדן. לדעתי אפשר למכור אותו בצנצנת עם התיבול הזה.

סבב צ'ייסרים של אוזו הפריד בין הראשונות לעיקריות והעלה את מפלס השמחה יחד עם המוסיקה היוונית שנוגנה ברקע .

שף המקום הוא השף אמיר זילברמן, בעברו ב"סושיאל קלאב", שמתמחה במטבח ערבי ויווני והיה אחראי על כל הגודיז שזרמו מהמטבח. כולל העיקריות שהגיעו מיד אחר כך- (וגם כאן אני משאירה את הפייבוריט שלי לסוף הרשימה….).

אז מה היה לנו?

מנה נדיבה מאד של "שווארמה יוונית" – שוק טלה ושורט ריבס שעברו צלייה ארוכה ופורקו על טחינה, עם ציר בקר, סלסה וורדה, בצל חרוך ופיתה יוונית ( 62 שקלים), "קציצות דג ים של אנדראס" – קציצות דג (במקרה שלנו מוסר) שהוגשו בתוך סוג של רוטב חריימה פיקנטי (אבל לא מאד חריף כך שגם פולניה כמוני נהנתה), עם עשבי תיבול וגרידת לימון מושחמות על הגריל, בצירוף צ'זיקי ולחם שרוף (74 שקלים).

וכאמור השארתי את הפייבוריט לסוף- "קבב יווני" – עשיר במיוחד, מלוטף בעשבי תיבול טריים על פיתה יוונית, סלסה וורדה, טחינה או צ'זיקי (כנראה הבחירה היא בשביל אנשים שלא רוצים בשר וחלב ביחד באותה צלחת), עם ירקות צלויים ותפוחי אדמה מדורה (64 שקלים). אני לא יודעת בדיוק איזה תיבול היה בקבב אבל הוא היה מושלם מבחינת הטעם, המרקם והפריכות, והשתדך מצוין לשאר המרכיבים של המנה.

המוסיקה התגברה, יותר ויותר אנשים זרמו למסעדה, ואנחנו כמובן – עם מנות הקינוח ששום ארוחה לא מושלמת בלעדיהן.

בתפריט יש שני קינוחים- טעמנו את שניהם.

הראשון הוא שחיתות אמיתית- עוגת שוקולד שקדים קלויים (36 שקלים) עשירה וחמה, לחובבי שוקולד מושבעים. השני הוא מנה קלאסית של מלבי (חלבי) קומפלט עם מי וורדים ,קוקוס ובוטנים (32 שקלים). מה לבחור? אני אוהבת מאד שוקולד, ומצד שני הקלילות של המלבי אחרי ארוחה כזו היתה בדיוק מה שהייתי צריכה. אז לא התלבטתי ופשוט אכלתי משניהם.

היציאה מ"ספרטה" לרחוב ירמיהו לוקחת שניה וחצי, אבל הרגישה כמו טיסה חזרה לישראל אחרי נופש מפנק במיוחד ביוון, כזה שמבטיחים ש"אנחנו בטוח חוזרים!"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.