קמח פרימיום "שופרסל"- או "איך לא חשבו על זה קודם"?

קמח, מוצר צריכה בסיסי, נמצא בכל בית, ובדרך כלל בכל – ה-בית. למה? כי אריזה של קילו בתוך נייר נוטה במקרה הטוב להיות דחוסה כך שקשה לסגור בכל אמצעי שהוא, (ותאמינו לי, ניסיתי אפילו סלוטייפ) ובמקרה הרע גם נקרעת ואז בכלל יש לנו פלשבק למשחקי הילדות בימי ההולדת כשהיינו צריכים לדוג סוכריה מתוך קמח ללא שימוש בידיים.

בדרך כלל שיטות הסגירה שלי לאריזות השונות (קמח, אורז, סוכר) הן פשוט בעזרת אטב כביסה, שלא תמיד אפשרי כי אם לוקחים רק כמות קטנה מהקמח והשקית כמעט מלאה, האטב פשוט לא "תופס" ומתעופף להנאתו. (וכן, אני יודעת שיש כלים מעוצבים ויפים כאלה שכתוב עליהם "קמח" ו"סוכר" ואמורים להעביר להם את התכולה- חוץ מקארין גורן ואולי מרתה סטיוארט, אני לא חושבת שמישהו באמת עושה את זה, מקסימום שמים בכלי את הקמח עם האריזה שלו בסגנון "בבושקה".

מותג "שופרסל" מביא לנו את הפתרון הפשוט כל כך שזה די לצבוט את עצמנו "איך אף אחד לא חשב על זה קודם"? – שקית קמח (רגיל או תופח) עם פקק. פשוט פקק מתברג שסוגר את כל העסק ביציבות. (ואני ממליצה ליישם את זה גם על שקיות סוכר וגם על אורז כי המדבקה הקטנה הזו מאחור לא מחזיקה מים).

יחד עם הקמחים שקיבלתי להתנסות, היו גם מליות- מלית תמרים וריבת חלב.

אחרי עיון מדוקדק החלטתי לשמור את מלית התמרים לאזני ההמן של שבוע הבא, והשבוע להתרכז במשהו עם ריבת חלב.

כאן  נכנס בן הזוג לתמונה כי יש לנו וויכוח הסטורי- אני מתה על פלאן בסגנון ברזילאי, שופע ביצים, והוא טוען שהוא לא יכול לסבול את הטעם ה"בייצתי" שיש ורוצה משהו אפוי.

אז חיפשתי מתכונים באינטרנט, שילבתי קצת, שיניתי קצת, ובסוף יצא משהו שהוא סוג של "פלאן אפוי" או נניח מה שמכונה באירופה "קסטרד" (נראה לי לפי תוכניות הבישול משם).

בכל מקרה, בתמונות למטה אפשר לראות את אופן ההכנה וגם את התוצאה (חתכתי לריבועים אלגנטים כאלה. התמונה צולמה לפני שמצאתי את עטרות הנייר שלי).

(אני לא מצרפת מתכון מדוייק כי היו שם המון אילתורים שאני אפילו לא זוכרת, איפשהו בשיטת הניסוי והטעייה).

(בתמונה למעלה- כוכב היום!!)

(בתמונה למעלה- ריבוע הפלאן האפוי, עם מרקם רך בפנים ושוליים פריכים).

כאמור אני מקווה ששיטת הפקק תתפשט גם למוצרים נוספים כי ברגע שמתרגלים לנוחות, קשה לחזור לאטבים…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.