רכבת הצלילים של יוסל'ה רוזנבלט

כשקראתי את עלילת המחזה "רוזנבלט אקספרס" קפצו לי שוב ושוב המילים "פורסט גאמפ" . אחרי צפיה בהצגה אני יכולה בהחלט להסכים – הרבה נקודות משותפות יש בין הגיבור האמיתי יוסל'ה רוזנבלט והגיבור הפיקטיבי פורסט גאמפ.

ההצגה מהנה מאד, צוות השחקנים מוכשר וההמלצה שלי היא חד משמעית – ללכת!

אבל נתחיל מההתחלה- קבוצת שחקנים, על במה עירומה, כשמאחוריהם רק סדין מתוח שישמש להקרנת קטעי וידאו ארט ( שעליהם אמון יואב רודה, שגם צילם את כל התמונות שמופיעות בפוסט זה), ללא אפקטים מיוחדים (השחקנים עושים בעצמם את כל הקולות – משריקת הרכבת ועד נקישות וצלילים), עם אביזרים מעטים שהשחקנים בעצמם מזיזים לפי הצורך, יוצרים סיפור קסום שקשה להאמין כמה הוא מציאותי (וכן, בדקתי, ההצגה משקפת נאמנה את העובדות, עד לרמה של סכומי הכסף המוזכרים בה). הסיפור הוא סיפורו של ילד פלא בשנות התשעים של המאה ה19, שקולו כל כך קסום עד שרבנים מכירים בו כחזן למרות שהוא עדיין לא בגיל מצוות, שנודד עם אביו בין קהילות באירופה, שם הכרטיסים נמכרים בכמויות כשכל אחד רוצה לשמוע את הפלא. כשהוא גדל הוא מתעקש להנשא לנערה שפגש בגיל 12 למשך שעה בלבד, והם הופכים, כמו שהוא מתאר ל"שני אנשים עם נשמה אחת" .

(עומדים מימין לשמאל – לאון מורוז, אבי גולומב, נטע בר רפאל, רפי קלמר, – יושבים מימין לשמאל – אמיר ירושלמי, אריאל קריז'ופולסקי ודניאל בוצר)

הגורל מזמן לרוזנבלט תהפוכות רבות, מלמטה ועד למעלה, בחזרה למטה בצלילה חדה ושוב למעלה, בתפניות מרובות. הוא מקליט תקליטים שהופכים ללהיטים אבל מכעיסים את בית הכנסת שמעסיק אותו, הוא נוסע לארצות הברית בעקבות הצעת עבודה מפתה, אבל גם כמו פורסט גאמפ – תמימותו מכשילה אותו כשהוא מרומה על ידי נוכלים ומפסיד הכל, רק כדי להציל את נשמתו ולהחזיר את חובותיו אפילו אם מדובר בהופעות עם רקדניות וקוף מרקד, לעלות שוב ואז ליפול ביחד עם המוני נפגעי השפל הגדול בארצות הברית, ולאורך כל הדרך לחפש את עצמו, את ייעודו והמשמעות האמיתית של חייו כפי שהבטיח לאביו כשנפרד ממנו לפני נסיעתו.

בדרך, גם כן כמו פורסט גאמפ, הוא מעורב באירועים הסטוריים שונים (כמו הרכבת ששכר כדי להגיע למופע צדקה שהתחייב אליו ועל הדרך שברה את שיא המהירות בקו פילדלפיה ניו יורק), ההשתתפות בסרט "זמר הג'אז" – הסרט המדבר הראשון, מפגש עם צ'ארלי צ'פלין, סירוב להופעה באופרות היוקרתיות מצד אחד, אבל הופעות מול אולמות יוקרתיים מלאים בשירי תפילה ובשירים ולחנים שיצר בעצמו.

(בתמונה למעלה – נטע בר רפאל ודניאל בוצר כיוסל'ה ואשתו)

החיים שלו משקפים את ההסטוריה היהודית באותה תקופה- הבריחה מאירופה אחרי שהאנטישמיות הולכת וגוברת, ההשתלבות ב"ביזנס" בארצות הברית, היכן שכולם בטוחים שהכסף מתגלגל ברחובות, והנסיון בכל זאת לשמור על הזהות היהודית הדתית לנוכח כל הפיתויים מסביב.

אחד הדברים המרגשים בהצגה הוא השימוש בהקלטות המקוריות של רוזנבלט, כולל החריקות של ההקלטות הישנות, שמקשר אותנו מידית לדמות שעליה מדובר בהצגה. השחקנים מגלמים המון תפקידים, ומצליחים להיראות אמינים בכל אחת מהדמויות, גם אם הן קיצוניות לכל צד. "מאחורי הקלעים" הם למעשה פינות האולם, שם השחקנים מחליפים בגדים, והיה מעניין לראות את השחקנית נטע בר רפאל למשל מתכוננת לסצינה הבאה שלה על ידי מעבר למצב רוח של בכי .

(בתמונה למעלה- יוסל'ה רוזנבלט האמיתי מתוך אתר "כיכר השבת")

ההפקה היא של קבוצת התאטרון הירושלמי, המחזה של רון גואטה, הבמאית דניס שמע.

אורך ההצגה כשעתיים ללא הפסקה , וניתן לקבל עוד מידע על ההצגות הבאות בקישור.