לא להאמין, פסטיבל חווית "טעמים בעמקים" חוגג בפעם ה15, להלן "ט"ו" , להלן ה"פסט"ובל".
הפסטיבל שנפתח באירוע חגיגי ב13 בינואר בשמונה בערב באירוע פתיחה במוזאון העמק בקיבוץ יפעת, ונמשך למחרת – ה14 לינואר, ועד ל25 לינואר 2019, אירועים מבוקר עד ליל, שפועלים על כל החושים- מהמוסיקה לאזניים, הסדנאות לידיים, התערוכות לעיניים ואיך אפשר בלי הקולינריה לחוש הטעם והריח?
כדי להתכונן כמו שצריך לפסטיבל, יצאתי לטעום טעימה קטנה ממה שמחכה למבקרים ברי המזל.
את הבוקר התחלתי ב"קפה 79" בקיבוץ הסוללים. מדובר בעגלת קפה היושבת על הדרך של ארבעה מסלולי אופניים "סינגל" – שמשית, ריש לקיש, הסוללים ואלון הגליל.
משש וחצי בבוקר ניתן למצוא ב"קפה 79" את סמדר וירון הרשקוביץ שהגשימו את חלומם לתת אירוח מכל הלב לכל מי שעובר בסביבה, מתושבי המקום ועד רוכבי אופניים וצועדי שבילים, ואפילו "טייק אווי" מהיר למכוניות שרק עוצרות לדקה ומזמינות מראש את הכריך, העוגה , המשקה או פינוקים איכותיים אחרים שמוכנים באהבה.
ישבנו על ספסל הפונה אל שבילי הרכיבה והנוף הירוק עטף אותנו מכל עבר. אפילו עדר פרות הגיע לבקר, מה שנקרא- הטבע עד הדלת.
"קפה 79" היא אחת מ"דרך הקפה" – שלוש עגלות קפה שפזורות באזור, כשהשתיים האחרות הן "אייה על כוס קפה" ביקנעם ו"פרסקו" באלון הגליל.
שתי התחנות הבאות שלי בטיול היו בחיק הטבע. האמת, אני יותר "מיטיבת לסת" מאשר "מיטיבת לכת" אבל במסגרת הפסטיבל מוצעים כל כך הרבה סוגי מסלולים, כולל כאלה המונגשים לעגלות ילדים ולנכים, שכל אחד, מעכבר עיר כמוני ועד לחובבי טראקים, יכול למצוא מסלולים להולכי רגל ולאופניים ואפילו לרוכבי סוסים וריינג'רים שיתאימו לו בדיוק. כך למשל מסלולים בנחל שופט על הפריחה שסביבו, יערות מנשה, יערות האלונים ובית לחם הגלילית, נחל ציפורי, וכל שדות עמק יזרעאל.
אני התחלתי בעין יבקע- מעיין הסוסים. המעיין ממוקם ליד כעביה – רק לחצות את הכפר בקו ישר ולהגיע לפנינת טבע ירוקה, שהמים הזורמים בה בין סלעים וצמחים. זה היה הזמן להתיישב על קיר האבן הקטן, לבהות במים, ולהנות מהשקט והשלווה מסביב. מעיין הסוסים שוקם ע"י רשות ניקוז ונחלים קישון.
השקט הזה קצת יופר באירוע מיוחד שיערך במסגרת הפסטיבל בתאריך 19 לינואר מתשע בבוקר ועד שלוש אחרי הצהרים, שבמסגרתו יוצג פרוייקט "נשים מבשלות" מהכפר כעביה, ביחד עם להקה מקומית שתרים את הקהל, דמויות מספרות, דוכני יצירה, מזון ומשקה. חוויה לכל המשפחה.
היה קשה להפרד מהירוק ירוק הזה אבל הגיע הזמן לפגוש כוכבות ביישניות – הרקפות. לשם כך נסעתי למגדל העמק. פגשתי שם את שמוליק מקק"ל שהציע שתי נקודות טיול מרהיבות – יער בלפור על שלל רקפותיו, ו"הפטריה המרקדת".
התחלתי עם שביל הרקפות, מסלול מעגלי של כ200 מטרים שמתחיל ומסתיים בחניון חינמי נוח. השביל קל להליכה ומשני צידיו פורחות הרקפות ביחד עם צמחי יער נוספים ואפילו פטריות הציצו מבין העלים. השמש הציצה מלמעלה, השביל רשרש מתחת לרגליים והרקפות עשו תחרות מי תצטלם יותר טוב לאינסטגרם. שביל הרקפות ויער בלפור הוקמו ע"י קק"ל בתוכנית שילוב קהילות בשמירה על היערות.
אחר כך חציתי את הכביש, עברתי דרך גן שעשועים מטופח והגעתי למסלול שעולה למעלה אל "הפטריה". מדובר במבנה גדול בחלק הגבוה של הפארק, שבנוי כפטריה צבעונית וחייכנית, ובתוכו גרם מדרגות המוביל למעלה, למרפסת תצפית מקורה ממנה אפשר לראות 360 מעלות של כל הנוף מסביב עד למרחוק. הפסל הוא של האמן רוסלאן סרגייב בשיתוף עם אדריכל הנוף אמיר בלום והוא מהווה שעשוע לילדים ונקודת נוף מרהיבה להורים.
הרעב התחיל להתעורר והתחנה הבאה היתה מסעדת "תשרין" בנצרת עלית.
כבר בכניסה התרשמתי מהעושר של המבנה בו ממוקמת המסעדה, מבנה בן 150 שנה, בעל תקרות גבוהות, קירות אבן משובצי חלונות מצד אחד, ושלושה אזורי ישיבה- החלל הפנימי הגדול המעוטר בגופי תאורה צבעוניים, מרפסת סגורה שצופה אל הנוף הפתוח של נצרת ונצרת עלית, ומרפסת נוספת פתוחה, לימים שטופי שמש לארוחה "אל פרסקו".
הקו הקולינרי של המסעדה הוא מסעדת פיוז'ן ערבית, כשחומרי הגלם הם אותנטיים , וכך גם תנור העצים המיוחד, בשינויים קולינריים מעניינים וחדשניים.
בתפריט יש ארוחות בוקר, סלטים , מנות פתיחה, מנות עיקריות של בשר, דגים ופירות ים, קינוחים מסורתיים ותפריט אלכוהולי נרחב.
השירות היה מפנק במיוחד, מהגשת המנות והפירוט מה כוללת כל אחת ועד לניקוי השולחן וסידור הסכו"ם בכל פעם בצורה אלגנטית.
טעמתי מגוון ממנות הפתיחה – "לחם הבית" שפונק בתוספת בצל מטוגן והוגש עם שמן זית וחומץ, ומטבל זיתים, הוגש רך מבפנים ופריך מבחוץ והיה מסוג הדברים שיודעים שלא כדאי להתמלא ממנו כי יש עוד הרבה מנות אבל פשוט אי אפשר להתאפק, כרובית מטוגנת ברוטב אנשובי שהיתה פריכה ועסיסית וחוסלה תוך דקות, סלט פריקה שכלל חיטה ירוקה מאודה, ירקות פריכים, עלים ירוקים וקוביות עוף מוקפצות בסויה, לחובבי הבריאות וההשפעות האסיאתיות, סלט גינה מרענן עם שפע ירקות, קוביות לימון, קישואים מטוגנים, שום, סלק והכל בשמן זית ולימון, מנה שהראתה לנו מהי טריות ומהי פריכות, וליוותה אותנו מצויין לצד המנות האחרות, והכוכבת הגדולה מבחינתי על השולחן – מנת חציל בטחינת אלארז וסילאן, מנה שהיתה זוכה למחיאות כפיים סוערות אם לא הייתי עסוקה בלהחזיר אליה את הסכין והמזלג שלי שוב ושוב. שילוב של עישון החציל ביחד עם המתיקות העדינה של הטחינה והסילאן. יכולתי לאכול את המנה הזו גם כקינוח מבחינתי.
בעיקריות דגמתי שתיים – מנת דגל של המסעדה בשם "טאג'ן שרימפס" שמגיעה מהמטבח הביתי אבל עברה שידרוג מבשר לשרימפס וכללה שרימפס, בצל קלוי וטחינה מוקרמים בתנור. פירות הים טופלו באהבה והתעטפו ברוטב עם שפע חמאה, כי אם כבר פינוק אז עד הסוף.
המנה השניה היתה "קבב חלבי" – בשר טחון מתובל באריסה, בצל ועגבניות שהוגש במעטה בצק. המלצר פרס עבורי את המעטה וחשף את כל הטוב שמתחת. אחרי שסיימתי עם הבשר עצמו לא שכחתי להעמיס על המזלג גם את תחתית הבצק הדק של המנה שספגה את כל הטעמים והמיצים.
"חשבתי על כנאפה" אמר המלצר כשהגיע לפנות את השולחן מהמנות העיקריות. "גם אני חשבתי כך" היתה התגובה שלי. מנת הכנאפה שהגיעה כמיטב המסורת, נחתכה על ידי המלצר לשירות מושלם, והכיף הכי גדול היה שהיא לא היתה מתוקה מדי כך שאפשר היה להנות מהמליחות העדינה של הגבינה, הקרנצ'יות של שערות הקדאיף וכמובן רוטב הסוכר הענוג.
במסגרת הפסטיבל יוצע ב"תשרין" תפריט מיוחד במחירים מפתים מאד, ששווה מאד לנסות.
אחרי האוכל, מה, לא נרים כוסית לחיי הפסטיבל?
התחנה האחרונה בביקורי היתה ביקב "טוליפ" הממוקם בכפר תקווה.
התקבלתי על ידי גל ונועה החייכנים שמזגו לי מהיינות השונים של היקב, ובמקביל גם שמעתי את הסיפור על היקב ועל מיקומו המיוחד.
"כפר תקווה" הוא יישוב קהילתי מיוחד עבור אנשים בעלי צרכים מיוחדים. הרעיון הוא לתת להם חיים רגילים ככל האפשר תוך שהם מועסקים ומרוויחים את לחמם בכבוד במסגרת מוגנת.
יקב "טוליפ" בחר במקום מתוך כוונה לשלב יין איכותי ותרומה לקהילה, והוא מעסיק רבים מבני המקום בתהליכים השונים של היין, תוך שמירה על האיכות הגבוהה.
ה"מתכון" של יקב טוליפ הוא בחירת הכרמים הטובים ביותר, שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, נתינת תמורה מלאה למחיר, התחדשות וחדשנות, יצירתיות וכל תשומת הלב הנדרשת. התוצאה היא יקב הבוטיק הגדול בישראל ובין המובילים בתחומו.
בין היינות שטעמתי היו "אספרו 2017" – יין לבן שמכונה "התקווה" על שם הכפר, שרענן את הפה ומתלווה מצוין לאוכל באקלים הישראלי, "וויט פרנק 2017" שנראה כמו רוזה אבל הוא בעצם יין אדום שעובר תהליכים של יין לבן ועשה לי חשק למנה בשרית עסיסית, והמיוחד מכולם "מארה מוסטרום " שענביו גדלים באזורים הקרובים לים ולכן סופגים את המינרלים שבאדמה, מה שנותן להם גוון מליחותי ייחודי. לפי כמות הבקבוקים שנרכשה על ידי טועמים שהיו במקום, אני מהמרת שזהו הלהיט של הייקב.
ביקב מתקיימים ביקורי טעימות, הדרכות לצד גבינות משובחות או ארוחות קלות, טעימות פרימיום וסדנאות יין ולכבוד הפסטיבל גם יתקיימו אירועים מיוחדים.
השמש כבר שקעה מזמן כשנסעתי חזרה, והבנתי שכמה שהספקתי ביום אחד, יש עוד כל כך הרבה לעשות באזור שמזל שהפסטיבל נמשך קרוב לשבועיים.
מה עוד יש לעשות בפסטיבל? הנה רק פירוט קטן –
כאמור הפתיחה החגיגית היא ב13 לינואר בשמונה בערב באירוע השקה במוזיאון העמק בקיבוץ יפעת, בו עשר מסעדות מובילות – אוקטגון, בלה, גוסטינו, גרוב קפה, חוות התבלינים בגלבוע, טנדוקה, לימוזין, ללה, מרנדו והשף תומר בר מאיר, יגישו מנות מיוחדות, לצד חמישה יקבים שיציעו טעימות – בקבוקים, טוליפ, עמק יזרעאל, תבור ו"טאצ' בי פיוז'ן", שוק איכרים ובימת מופעים, ולאחר מכן – לאורך ימי הפסטיבל יתקייימו חגיגות ט"ו בשבט במגדל העמק וברמת ישי עם שפע משחקים והפעלות לכל המשפחה, פינות ליטוף ומופעים, תחרות "מלך המרק" במתחם קניון G ביקנעם, ארוחות בליווי מוסיקלי כמו בחוות התבלינים בנוכחות הזמר תומר עפרון, או ב"לימוזין" בערבים של מוסיקה יוונית, מוסיקה ישראלית עם שרהל'ה שרון, או מופע הסטנדאפ של גיורא זינגר, סדנאות שף של השפים דורון בר און, רמי ואמיר, סהר רפאל, נועם קורן ועוד, מבצעי מכירות מיוחדים ומשתלמים מאד, ושפע מסלולים לכל המשפחה עם אירועי נטיעות של קק"ל, התנסות בשביל פרות החלב או בברווזים בכפר ברוך, רכיבה על סוסים ,והיריעה עוד רחבה. אירוע הנעילה הוא של שבת ירוקה ברמת ישי ב 26.1.
נושא הפסטיבל השנה הוא קיום וקיימות ובמקביל לכל השפע הרב של הפעילויות יוצגו לקהל כמה פרוייקטים של שיקום הסביבה כמו טיפול בנחלים, הנגשה לציבור, שיקום המערכת האקולוגית, שבילי הליכה מונגשים ועוד.מתחנת כפר יהושע יצאו סיורים מודרכים לנחל ויתקיימו סדנאות בנושאים סביבתיים.
כל הפרטים המלאים על האירועים, התאריכים, השעות והאפשרויות ניתן למצוא באתר הפסטיבל ובדף הפייסבוק.
עמק פורח, עמק שמח!!