בסלסילת תחילת יוני היו מצרכים לעוגה וקינוחים – שוקולד צ'יפס, קוקוס טחון, פודינג, קונפיטורה, אגוזי לוז ובישקוטים.
פרשתי אותם לפניי והתחלתי לחשוב.
הקוקוס היה קל, כי בבית כבר היו לי קקאו ופתי בר (של שופרסל כמובן) וחזרתי לנוסטלגיה של כדורי שוקולד. (כן , המתכון הכי פושט, שכולל אפילו מרגרינה! כי אחרת זה פשוט לא אותו טעם). גם הסוכר, הפתי בר, והווניל הם של שופרסל. בעקרון ריסקתי 200 גרם פתי בר בדיוק בשיטה של פעם – שמתי בשקית בתוך שקית ודפקתי על זה עם פטיש. היופי הוא שאין אחידות, זה לא דקיק כמו במעבד מזון וזה חלק מהנוסטלגיה בשבילי. שמתי בקערה עם 10 כפות סוכר, וחמש כפות קקאו וערבבתי. הוספתי 100 גרם מרגרינה (בעיקרון אפשר היה גם חמאה אבל שוב, הנוסטלגיה…), 7 כפות חלב, וכפית אחת תמצית ווניל וערבבתי. עשיתי כדורים, גלגלתי בקוקוס (בשביל 32 כדורים בגודל ביס נגמרה לי בערך חצי מחבילת הקוקוס) ושמתי במנג'טים ולקירור של חצי שעה. אם היתה לי סבלנות הייתי מוסיפה גם איזשהו סוג של אלכוהול, ליקר או משהו, אבל ככה הטעם היה יותר ילדותי ואותנטי.
(למעלה – המצרכים, למטה – התוצאה)
על האגוזים לא הייתי צריכה לחשוב כי הם נחטפו בצורתם הטבעית על ידי שוחר הבריאות בבית, והקונפיטורה גם היא הלכה באותו דרך, כשנמרחה על פרוסת לחם (מלא!).
השוקולד צ'יפס? טוב, פה היתה ארוחת הבוקר של הבן שהולכת ככה:
א. קח יוגורט לבן רגיל
ב. הוסף שוקולד צ'יפס
ג. ערבב
ד. אכול בתאבון.
אז נשארו לי הבישקוטים והפודינג, שהופכים לקינוח. אני לא בן אדם יצירתי ולכן החלטתי שהדרך הנוחה בשבילי זה להפוך אותם לסוג של טרייפל. ריפדתי קערה בבישקוטים (וגם קצת בדפנות אבל זה קצת שקע), שמתי על זה שימורי פירות שופרסל שהיו לי , ועל הכל את הפודינג המוכן. טה-דא!.
אופן האכילה- להתחרע עם כף.
Mission accomplished