עמים רבים בעולם מקפידים על הפסקת תה- הבריטים ששותים את כוס התה עם חלב וזרת מורמת בנימוס, היפנים שהפכו את שתיית התה לטקס שלם מלא ניואנסים קטנים ומהפנטים, וכן, גם באזרבייג'ן נהוג לקחת פסק זמן מטרדות היומיום ולהסב לשולחן ה"דסייאך"- שולחן שופע דברי מתיקה- כולל הממתקים המפורסמים- פחלבה- שהוא סוג של "בקלאווה" המורכבת מ12 (!) שכבות עלים פריכים ובליבם אגוזים מתוקים ו"שקרבורה"- עוגיה ממולאת באגוזים מתוקים ומעוטרת בעבודת יד דקדקנית ומרהיבה, לצד ריבות ביתיות אורגניות מכל מה שצומח במדינה, וממתקים רבים.
שוק הפשפשים היפואי הוא פנינת חמד של מבני שימור, תיירים בבליל שפות, חנויות של אוצרות שאין בשום מקום וכמובן הים במרחק הושטת יד, שהדייגים החוזרים ממנו מביאים את מיטב הדגה ופרי הים היישר לצלחת.
בלב שוק הפשפשים ההומה בסוחרים וקונים בשעות היום ובבליינים ותיירים בשעות הערב גילינו את "קפטן הוק"- פינה קסומה של דגים שמקבלים טוויסט מהמטבח הערבי בניצוחם של בלאל אבו ריא הבעלים והשף המוערך עומר עילוואן שהגיע לאחר לימודים במוסדות הקולינריה המובילים באירופה ולאחר מכן עבודה במיטב המסעדות המובילות בארץ ובחו"ל.
מלחמות, נדודים, דתות – אם יש דבר נצחי אחד הברור לכולם זו האהבה. אהבה אמיתית אינה נעצרת על ידי שום כוח, גם לא אירועים הסטוריים גדולים, גם לא על ידי מכשולים, היא תמיד תהיה שם.
והאהבה בספר המרתק של מאיר חסדאי "המלאך מאיסטנבול" היא כזו, וככזו ברור שהיא תסתבך כשיש שלושה אנשים בלב, וכשהעולם סביבם סוער.
(בתמונה למעלה- עמית נחום)
רחוב ברוך הירש בבני ברק הוא הגבול עם רמת גן. רק לחצות את הכביש ועוברים עיר. בצד ה"בני ברקי" של הרחוב נמצאת מסעדת "שושנה וראובן" שמוסיפה את תימן למשוואה (הטעימה!).
הכל התחיל בשושנה וראובן שעלו מתימן לפני שישים שנה ופתחו מסעדה תימנית בשכונת התקווה. על פרימוסים ופתיליות התבשלו מיטב המעדנים שמשכו אורחים מקרוב ומרחוק.
אין כמו לפתוח את השנה עם סלסילה של הרבה מוצרים טובים, איכותיים ובעיקר טעימים שיפנקו אותנו לאורך החג והשנה הבאה כולה.
כדי להפוך את החוויה למושלמת כדאי לקחת בחשבון את כל האפשרויות- חם, קר, מתוק, מלוח ובעיקר חדש ומעניין.
סוכריית תרנגול, מסטיק עלמה, גלידה בקרטון, מקל סבא מלא סוכריות צבעוניות והסוכריה שההורים הכי שנאו- סוכריית משרוקית. אלה רק חלק מהממתקים הנוסטלגיים שגדלנו עליהם ושנעלמו, אבל הזכרון עדיין חי, עטוף בגעגוע לילדות.
יום העצמאות הוא יום נוסטלגי- מסיפורי שנות ראשית המדינה, ועד לסרטים שמוקרנים שוב ושוב (ושוב ושוב ושוב) כמו "צ'ארלי וחצי", "חגיגה בסנוקר" וכמובן "אלכס חולה אהבה" שחלק גדול מהקסם שלהם הוא שהעלילה מתרחשת שנים אחורה ומביאה איתה את המראות, הצלילים והזכרונות מפעם.
גלידה היא פינוק היסטורי. שליטים קדומים ציוו שיאספו עבורם שלג בהרים הגבוהים כדי שהטבח המלכותי יערבב עם מיצי פירות ויצור להם את המעדן האהוב עליהם, הכובשים שגילו את הגלידה במקומות אליהם פלשו והוסיפו לה תוספות כמו דבש ומאוחר יותר גם חלב, המצאת מכונות הגלידה והנלווים- גביע הוופל ומקל הגלידה, אין מי שלא אוהב גלידה, מקטן עד גדול.
ארוחת פסטה היא פייבוריטית של כולם, וסוגי הפסטה השונים מככבים בכל המטבחים ועל צלחתם של רעבים בכל הגילאים והטעמים. אבל מה קורה כשמאד מתחשקת מנה בשרית? ל"פסטה ריקו" יש רעיון מצוין- פסטה פרימיום, איכותית וטרייה כמו שרק הם יודעים, ממולאת במילויי בשר- טורטליני ראגו, טורטליני עוף ואניולוטי ראגו. גם למי שלא מכיר את השמות הללו אין בעיה להתאהב בכיסוני הפסטה העוטפים מילוי בשרי.
אז הם שניים- אבנר פלג והאקורדיון. ברחבי נחלאות ונווה צדק (וגם אמריקה הדרומי ומרוקו) הם מטיילים יחד ולוקחים עימם קבוצה סקרנית לגלות סודות בסמטאות, טעמים, צלילים והרבה סיפורים.
אבנר פלג עסק בכלכלה עד שב2018 החליט להגשים את חלומו ולהפוך למדריך טיולים בארץ ובחו"ל ולא סתם מדריך טיולים- מדריך מנגן ומזמר.
פירוש המילה "בובע" הוא "סבתא" ביידיש, אבל המילה מקיפה הרבה יותר מהתרגום המילולי. "בובע" היא זו שיש לה ארון מיוחד במטבח שבו היא שומרת את כלי הפורצלן המשובחים, עם הציורים הפרחוניים העדינים התואמים – ספלים, קנקנים, צלחות בכל הגדלים, הכל תמיד תואם, "בובע" היא זו שיש לה פתגם לכל מצב, "בובע" היא זו שיודעת לרפא כל מחלה בעזרת מרק עוף ובסלון היא תארח עם עוגת תפוחים שהרגע יצאה מהתנור.