ארכיון

סל כביסה מתקפל – או – איך לא חשבו על זה קודם?

אם הייתי צריכה לכתוב כרוניקה של הליך הכביסה אצלנו בבית, זה היה משהו כזה- המכונה מסיימת ומצפצפת בקול ענוג "ביפ ביפ" שפירושו "סיימתי, בואו לרוקן אותי". היא בדרך כלל זוכה להתעלמות. (כי מי שישמע אותה יצטרך להיות זה שמרוקן אותה, לא משתלם לשמוע אותה). המכונה ממתינה מעט ומצפצפת שוב במסר של "לא שמעתם אותי? " ואם עדיין מתעלמים, זה כבר זוכה לצפצופים עצבניים של "מתעלמים ממני? נראה אתכם! אני אשגע אתכם!". זה השלב שמישהו נכנע ופותח אותה, ואז מעמיס את הכביסה הרטובה לתלייה , אם בקיץ -בחבלים החיצוניים, ואם בחורף, על החבלים המתקפלים שמעמידים ליד המזגן.

להמשיך לקרוא

תיקי מודן EXPLORE- תיק בתיק תק

"ילקוט". מילה שכבר פחות משתמשים בה ומזכירה את מה שהיינו לוקחים לבית הספר לפני ארבעים שנה, תיק שאולי עבר  כבר כמה ידיים או כמה דורות, לעיתים עם פינות מתכתיות דוקרניות, משהו עם אבזמים או עם סגירת מתכת שהרבה פעמים לקחה איתה כמה אצבעות עדינות של ילדים על הדרך.

אחר כך עברנו ל"תיק" וכל דבר שיכל לשאת את הספרים, המחברות והקלמר נכנס לקטגוריה הזו, כולל שקיות ניילון, סלסילות וכמובן "תיק שכל" שהיה חתיכת בד עם שרוך לא מאוזן, שניתלה על כתף אחת בצורה הכי לא בריאותית שיש ,וחבט בנו מאחור עם כל צעד.

להמשיך לקרוא

"ליפסקי" – מסדרת לי את החג (וכל השנה).

כשהבן שלי היה קטן, מאד אהבנו שכנים שהיו מחליפים מכונת כביסה. גם מייבש זה בסדר. הסיבה?  הם היו משליכים החוצה את הקרטון, מה שהיווה פתרון מצוין לכל הבלגאן שמשאיר פעוט בסלון הבית, ושמורכב מ23433 חלקי לגו , 7658 חלקי פאזל , ועוד 3646756 חלקים בלתי מזוהים (שמאד כואבים כשדורכים עליהם יחפים).

הבעיה היחידה היתה רק שבבית היתה גם חתולה שמאד אהבה קופסאות קרטון, ועוד יותר אהבה לשייף עליהן את הציפורניים כך שהדקורציה העיקרית בסלון שלנו באותן שנים היתה קופסה מרוטה, שרוטה, קרועה לכל הכיוונים, שמכילה ים של חלקים בלתי הגיוניים (וגם כמה דברים שנעלמו לנו ולא ידענו לאן).

להמשיך לקרוא

דלתות "דרור", ארונות הזזה "RED WOOD" – ברוכים הבאים הביתה.

במתחם M, באזור התעשייה "סגולה" שבפתח תקווה – ברחוב גליס 18, הושקה לאחרונה חנות קונספט  מרהיבה שבה שותפות שתי יצרניות – "דלתות דור" וארונות הזזה "רדווד". השותפות יצרה מתחם רחב ידיים שבו ניתן להתרשם ולבחור הן דלתות פנים והן ארונות הזזה , הכל במקום אחד, מה שחוסך התרוצצות ומאפשר לראות את הקונספט העיצובי של הלקוח, בגדול.

יותר מכך, האזור משופע בחנויות לעיצוב הבית, כך שקל מאד להגיע עם מעצב או לבד, ולמצוא את הכל ביחד, תוך חיסכון בזמן, בנסיעות ובחנייה.

על מי אנחנו בעצם מדברים?

להמשיך לקרוא

"מודן" ו"אקספלור" – כי אף פעם לא מוקדם להתכונן לבית הספר.

נכון, חום יולי אוגוסט בעיצומו, הים והמסיבות, הארטיקים והשינה המאוחרת, אבל בלי שנשים לב, ממש במהירות תגיע אלינו שנת הלימודים החדשה, והדבר הראשון שצריך לבית הספר הוא ילקוט. אז זה כבר לא במילים של יורם טהרלב מתוך "שכונת חיים" –

"הם לא אוכלים חצץ ולא שותים בנזין

כל בוקר עם ילקוט הולכים לבית הספר

והשכנים לאט סוגרים את התריסים

כשהחבורה בערב מתאספת"

להמשיך לקרוא

"מתוקתקת" – חסל סדר בלגאן!

אחד הדברים החשובים ביותר במטבח, מעבר למקרר ולמדיח, הוא הקופסה. ליתר דיוק – הקופסאות. אותן אלה שגם משמשות לאיכסון שאריות אוכל או משהו שאמור לחכות, וגם משמשות לניוד אוכל ממקום למקום.

כל סטודנט וכל זוג צעיר מכיר את ערימת הקופסאות שמקבלים כל פעם שמבקרים אצל אמא , (ומצד שני את האכזבה כשמגיעים למקרר של השותף , רואים קופסת גלידה וכשפותחים מוצאים שם קציצות…). לשימוש הזה נעזרים בדרך כלל בקופסאות מרוקנות של גלידות, סלטים, עוגות ומה לא. מאד לא נוח, לא נסגר טוב, נרטב, בקיצור, לא פתרון טוב. (ולא תאמינו כמה שזה יכול לעצבן את אמא כשלא מחזירים לה את הקופסאות שלה…)

להמשיך לקרוא

ONE DESING – לחדש כמו מושיק

בתוכניתו "בא לחדש לכם" המעצב מושיק גלאמין מגיע לבית שנראה "לא משהו" בלשון המעטה, והופך אותו לפינה מחודשת ומרועננת, שעושה הרבה כיף בלב.

למרות שהוא כבר ביקר באלפי בתים , עדיין הוא לא יכול להספיק לבקר בכל בית בישראל, ולכן נערכה סדנא מיוחדת במרכז "ONE DESIGN" בראשון לציון, שהוא מתחם שמתפרש על פני 10,000 מ"ר ומכיל עשרות חנויות לעיצוב הבית, רהיטים, אקססוריז לבית, חדרי ילדים, מטבחים, פרקטים וריצוף ועוד . המקום הוא One Stop Shop לעיצוב הבית ולהום סטיילינג, כלומר מספיק להגיע למקום אחד, לחנות, להסתובב תחת מיזוג אוויר ותאורה נוחה, ולבחור מה בא לנו, ואיזה רעיונות אנחנו מקבלים.

להמשיך לקרוא

Emaze – to be amazed…

אחד הדברים שעוזרים לנו להבין טקסט, הוא הקטע הויזואלי. קל יותר כשרואים – תמונות, וידאו, טבלאות, וגרפים. זו הסיבה למשל שבכל הביקורות שלי על מסעדות או חוויות, תמיד יש הרבה תמונות.

והדרך הטובה ביותר להעביר גרפים, תמונות וכדומה הן המצגות. רק מה, הבעיה היא הקטע הטכני. מה הכוונה? קודם כל, לא כולם יודעים לעבוד בתוכנות כמו פאואר פוינט, ושנית – הכובד והסרבול . אמא שלי, אישה מבוגרת, מאד אוהבת מצגות ששולחים לה – בדרך כלל תמונות בסגנון "נופי ירושלים בשלג" עם מוסיקה מתאימה. רק מה? לוקח המון זמן עד שהמייל עם המצגת הזו עולה, אם בכלל, בגלל כובד הקובץ. מעבר לכך, צריך לדאוג להביא או לשלוח את המצגת אם רוצים להציגה למשל בישיבה עיסקית, ואם רוצים לעבוד על עריכת מצגת צריך גם כן לשלוח אותה או להביא על החסן נייד (דיסק און קי). אז למה לא לקצר את כל העבודה הזו, וליצור אפשרות של גישה למצגת מכל מקום בכל זמן על ידי כל אחד.

וכאן נכנסת לתמונה Emaze. מהי "אימייז"?  זהו אתר ידידותי במיוחד, בכתובת www.emaze.com שמאפשר לכל אחד בעולם להכין מצגות בקלי קלות, עם המון תפריטים והמון אפשרויות, שעוזרות לכל אחד להרכיב את המצגת שלו בצורה המושלמת.

מה הכוונה? יש משטחים (TEMPLATES) כבר מוכנים, אבל עם המון המון המון גמישות ומגוון, כך שמי שרוצה עבודה מהירה, יכול פשוט לאמץ אחת, להכניס את החומר שלו ולסיים עם זה, או מי שרוצה להשקיע יותר ולהפוך את כל הענין לאישי יותר, יכול להזיז, לסובב, לשנות, לגוון, למחוק, להוסיף ולעשות כמעט כל מה שעולה על דעתו, כך שבפועל נוצרות מצגות שונות לפי דרישה.

אם נתחיל לספור את האפשרויות הרבות שיש ב"אימייז" לא נסיים כל כך מהר, אבל על קצה המזלג- ניתן לבחור סוגים שונים ורבים של רקעים, כולל תלת מימד , צבעים, פונטים, ניתן לסובב תמונות , לגרום להן לזוז, לשלב אנימציות, להוסיף טקסטים בשלל שפות – כמובן בעריכות שונות, ניתן לשלב סרטי וידאו, קבצי מוסיקה (ולהחליט אם תנוגן ב"לופ" או רק בעמודים מסוימים או לאורך כל המצגת), ניתן להוסיף ולהוסיף בלי סוף חומרים, ניתן לערוך טבלאות וגרפים, אפקטים, השתלת קטעים מאתרים שונים, אפילו לפתוח "חלונות בשידור ישיר" לאתרים אחרים כמו הבלוגים האישיים, והכל בקלות של "קופי –פייסט".

המצגת נשמרת בכל שלב, ותמיד ניתן לחזור ולשנות אותה. ואיך אחרים יכולים לראות אותה? לכל מצגת יש לינק, שאותו ניתן לשלוח למי שרוצים (וגם אם אנחנו משנים את התוכן, הלינק נשאר אותו דבר, ואם החבר ייכנס ללינק הוא כמובן יראה את השינויים האחרונים, הכל בשידור חי!), ניתן כמובן לשבת בכל אירוע עסקי ולהעלות את הלינק כדי להגיע למצגת, וכמובן ניתן לגשת אליה מכל מקום בעולם בכל זמן.

הפונקציות הן רבות, ויש גם קטגוריות מיוחדות ללקוחות פרימיום. בתוספת תשלום ניתן לקבל שדרוגים רבים כמו פרטיות – המצגת אמנם ברשת אבל רק למי שמורשה יש אפשרות לצפות בה, מה שטוב לעסקים שרוצים לשמור על הרעיונות והמוצרים שלהם לעצמם, אפשר להוריד את המצגת למחשב האישי וכך לעבוד עליה או להציגה גם כשלא מחוברים לאינטרנט ועוד פיצ'רים רבים ומפנקים.

מי שלא מעוניין יכול כמובן להשתמש בחלק החינמי של האתר.

יותר מכך, באתר ניתן לראות המון מצגות שיצרו אנשים אחרים, ואם רעיון של מישהו מוצא חן בעיניך, ניתן פשוט לשמור את העבודה שלו כמשטח עבודה, ואז להרכיב עליה את מה שאנחנו רוצים, ויש לנו מצגת כרצוננו.

ניתן לשקוע שעות רבות בלונה פארק הענק של האתר שמאפשר לנסות כל מני דברים (שזו לטעמי הדרך הטובה ביותר ללמוד ולהכיר את התכונות הרבות) ולהרכיב אין סוף מצגות (ספרי מתכונים, אלבומי טיולים, ביוגרפיות, ספריית וידאו, ברכות לחגים ואירועים, והיד עוד נטויה על המקלדת…).

אז נותר רק להכנס לעולם הפלאות של "אימייז" – www.emaze.com

והנה מצגת פשוטה שהכנתי לדוגמא- על טיול שרק חזרתי ממנו –

http://app.emaze.com/923105/sorrento2014

 

קוואקר – לבוקר (וצהרים, וערב) טובים!

שיבולת שועל ידועה בתכונותיה הטובות – היא דגן שמתפקע מרוב רכיבים תזונתיים כמו חלבונים, סיבים תזונתיים, מינרלים, והיא משביעה מאד, במחיר קלורי נמוך (אלא אם כן נוסיף לה גלידת שוקולד…) ואם נוסיף לכך את המגוון הרב של מתכונים ומנות שאפשר ליצור ממנה, ביחד עם ההכנה המהירה, נקבל מוצר שגם טעים לנו, וגם עוזר לשמור על הבריאות והגוף.

קיבלתי אתגר- קופסת קוואקר, תוספות מעניינות ומשימה- לנסות לעשות משהו טעים, קל (כמובן, זו אני!!) ועם הטוויסט האישי שלי. אני לא בשלנית גדולה, למעשה, קטנה מאד. אם הייתי סלב בטח היו לוקחים אותי לתוכנית החדשה הזו על סלבים שלא יודעים לבשל , אבל היות ולא הוזמנתי לתוכנית, הזמנתי את עצמי למטבח, ואלה התוצאות שלי – (ואני גאה לציין שלא רק שלא הרעלתי אף אחד, גם אשכרה אנשים אהבו מה שעשיתי!!),

בדרך כלל השימוש שלי בקוואקר הוא בדייסות חמות, בתוספת של פירות טריים או חמוציות, ועם המון, אבל המון קינמון. הפעם פשוט לקחתי כמה דברים שאני כן מסוגלת להכין, ופשוט שיניתי להם את המתכון בהתחשב בתכונות של הקוואקר.

אז הלכתי על מנה אחת מלוחה ושתיים מתוקות.

במלוחים הלכתי על מאפינס ירקות.. בדרך כלל יש לי מתכון של מאפינס שכולל "לבשל קצת ירקות, להוסיף כמה חומרים שמאחדים וכמה חומרי טעם ולזרוק לתנור". הפעם רציתי לדעת איך אני יכולה לשלב את הקרנצ'יות של הקוואקר בפשטידה וכך עשיתי.

בישלתי בסיר אחד לקט ירקות קפוא, אבל לא עד הסוף, שלא יהיה "מושי" כי הוא עוד צריך להאפות ולא להתפרק. במקביל במחבת טיגנתי בצל אחד גדול שקצצתי. טיגנתי בשכבה מאד דקה של שמן זית שהתזתי על המחבת (טפלון).

בנתיים הכנתי את העיסה- ערבבתי בקערה 2 כפות אבקת מרק (במקרה שלי בטעם עוף כי זה מה שהיה לי בבית, אפשר כמובן גם טעם בצל למשל), 1 גביע של 250 גרם גבינה לבנה (אני לקחתי 3% -אפשר לפי הטעם ), 4 ביצים, 4 כפות קוואקר, 4כפות קמח (היה לי בבית רק קמח מלא, אפשר לפי הטעם, זה לא מורגש אז אפשר להוסיף בריאות, למה לא?) ושקית אחת של אבקת אפיה. הוספתי קצת מלח ופלפל (צריך להזהר כי אבקת המרק מלוחה גם ככה).

חיממתי את התנור ל180 ושימנתי תבנית שקעים (שוב, זה סיליקון אבל עדיין שווה להתיז שמן כי זה עדיין קצת נדבק).

הוספתי את הבצל המטוגן ואת הירקות שסיננתי. אם יש ירקות גדולים כמו ברוקולי או גזר גדול, חשוב לקצוץ אותם כדי שיכנסו יפה לתוך המאפינס.

בשלב הזה שימו לב, אם יש יותר מדי נוזלים, זה לא ייאפה טוב, אז אפשר להוסיף קצת קמח וקצת קוואקר, עד שרואים שהירקות הם הדומיננטים והם אלה שמצופים בעיסה ולא שהם כאילו בתוך מרק.. העיסה צריכה להיות סמיכה קצת.

שמתי בשקעים ואפיתי עד שהיה שחום מלמעלה בצורה עדינה, לא לשרוף!!

חשוב לחכות לפני שמנסים להוציא מהשקעים, כדי שייצא בשלמות.

האפייה לקחה לי בערך חצי שעה בתנור שלי, אפשר לבדוק אחרי עשרים דקות. אני נוהגת גם לסובב את התבנית באמצע האפייה, כדי שיאפה בצורה שווה משני הצדדים.

להגיש חם.

במתוקים הלכתי על שתי עוגות.

הראשונה, אחת שאני מאד אוהבת ומכונה "עוגת הפסטיבל". היא מתאימה במיוחד לט"ו בשבט אבל טעימה כל השנה, עם גלידת וניל ליד או בלי.

הרעיון הוא לקחת לעוגה אחת בגודל תבנית אינגליש קייק- 2.5 כוסות של מיקס של כל מה שאוהבים – פירות יבשים מכל הסוגים – בננות, תמרים, תאנים, אגוזים שונים , קוקוס, מה שיש. בחבילה שאני קיבלתי היו גם שוקולד צ'יפס זעירים אז בשמחה הוספתי אותם וכמובן ברווחים שנוצרו בכוס המדידה שפכתי קוואקר (אני מניחה שזה יצא משהו כמו ארבע כפות). אגב, כוס המדידה היא חלק מסט של סידרת "בייקרי" של Sistema – כלים שבאים בגדלים שונים, אפשר לערום אותם אחד על השני, אפשר להקפיא איתם דברים, אפשר לשים במיקרו ובמדיח, הם חופשיים מBPA ובגדלים שונים המתאימים לאריזות סטנדרטיות של קמח, סוכר, קקאו וכדומה, ובחלק מהם אפשר להשתמש במכסה גם כתחתית להגשת עוגות או קפקייקס , והשוס מבחינתי – שקעים בצדדים שמתאימים בדיוק לגודל היד והאחיזה.– אפשר לראות עוד פרטים על הקופסאות הללו ב – http://sistemaplastics.com/products/klipit-bakery .

בכל מקרה- בחזרה למתכון – הוספתי חומרים מאחדים – 1/2 כוס קמח, 1/4 כוס סוכר , 2 ביצים מוקצפות קלות, קורט מלח  וזרזיף דבש של "יד מרדכי" שהסתכל עלי מהשולחן ואמר לי "אני אוסיף לך עוד שכבה של טעם" והאמת – הוא צדק…ובמקור היה צריך להוסיף גם כף ברנדי, ככה בשביל הטעם, אבל לא היה לי אז וויתרתי. לא נורא.

אפיתי בחום של 180 בתנור שחומם מראש, עד שהשחים (שוב, לא לשרוף!!).

ההגשה היא על ידי חיתוך לפרוסות דקות מאד , כדי שיראו איזה יופי השכבות של הפירות והתוספות. אפשר כאמור להגיש עם גלידת וניל, אני אכלתי את זה ככה והיה טעים מאד. היא כאילו קשה וקשה לחיתוך אבל זה רק הקראסט העליון – בפנים היא רכה, עסיסית מהפירות וכל הדברים הטובים ומצויינת גם ליד קפה.

העוגה האחרונה שהכנתי היתה עוגה שהבן שלי מבקש כל שנה ליום ההולדת. הוא לא בן אדם של מתוקים. כשהוא היה קטן והייתי מזמינה בשבילו עוגות מעוצבות בהון תועפות ליום ההולדת, הוא היה מקסימום מוכן לטעום את הדובדבנים מהקצה, בעיקר בשביל הווידאו.. אבל זו עוגה שהוא מת עליה – ובצדק. היא אולי לא מעוצבת יפה, וקצת קשה לחיתוך כי אין לה בסיס, אבל זה כל כך טעים.. עם חימום במיקרו (חימום בלבד, לא הרתחה!) או בלי, עם גלידת וניל ליד או בלי (האמת, לא צריך, טעים גם ככה).

אז הפעם שילבתי גם את הקוואקר.

וזה מה שעשיתי.

קילפתי קילו תפוחים (למעשה קילפתי יותר כי לקחתי בחשבון קליפות, גרעינים וכל מני חלקים לא מוצלחים אז התחלתי עם קילו מאתיים של תפוחים).

חתכתי לחתיכות בגודל שמינית התפוח נניח ושמתי בקערה.

התזתי עליהם מיץ לימון סחוט, כמו שסוחטים על סלט, כדי שלא ישחירו בזמן שאני מסיימת לחתוך.

ערבבתי בקערית כפית סוכר וכפית קינמון, שמתי כפפת ניילון (לא לטקס! אלה מכילות טלק וזה יכול לחדור לאוכל) ועשיתי עיסוי לתפוחים עד שהם היו מכוסים בקינמון וסוכר. בכלל, כמו שהזכרתי מקודם, אני מתה על קינמון ונוטה לשים הרבה.

את התפוחים שמתי בשכבה אחידה בתבנית מצופה נייר אפיה.

ערבבתי בקערה –

2 כוסות סוכר, 150 גרם חמאה שהמסתי במיקרו (ולא, אני לא יודעת אם מרגרינה או תחליפי חמאה ייצאו אותו דבר. זו עוגה חלבית וזהו!)., 4 ביצים ועוד טיפה מיץ לימון, ככה שפריץ שניים.

בקערה נוספת (כן, יש הרבה כלים לשטוף, בשביל זה יש מדיח!), ערבבתי את החומרים היבשים – במקור היה צריך 2 כוסות קמח, אני החלפתי אחת מהן בכוס קוואקר, ביחד עם 2 כפיות אבקת אפיה, וקורט מלח.

אחרי ששתי התערובות היו מעורבבות, שפכתי בעדינות את התערובת היבשה לתערובת הרטובה ואיחדתי. צריך לצאת סמיך.

חיממתי תנור ל170 ושפכתי את העיסה על התפוחים המצופים. יישרתי היטב כך שכל התפוחים היו מכוסים. ערבבתי עוד קערית של כפית סוכר וכפית קינמון (נדמה לי ששמתי יותר, כדי שיספיק!) ופיזרתי מלמעלה, כי הרעיון זה שהסוכר יימס בתנור ותיווצר שיכבה כמו בקרם ברולה, של סוכר וקינמון פציחים.

אפיתי כשעה (לבדוק באמצעות קיסם את הבלילה, אם יוצא נוזלי זה עדיין לא מוכן).

(ככה היא נראית אחרי האפייה).

יש להזהיר- הריח מטריף, קשה להסתובב בבית עם הריח הזה.

מוציאים מהתנור ומחכים שיתקרר קצת, אפשר לאכול חם או קר.

במקרה שלי ,תוקעים נר ושרים "יום הולדת שמח לבן היקר".  והאמת, בשביל עוגה כזו שווה להזדקן בשנה…

 

וכמה עובדות על "קוואקר"  – ההתחלה היתה ב1850 כששתי חברות דגנים הוקמו במקביל, אחת באוהיו ארצות הברית, והשניה בקנדה. ב1877 נולד גם "לארי"  – הוא האיש שמופיע בלבוש קוויקרי מסורתי . (הקוויקרים היו תנועה רוחנית שהאמינה בשוויון, בקשר אישי עם האל, ובאי אלימות. המייסד ויליאם פן זכה שפנסילבניה תיקרא על שמו, והסיבה שחברת שיבולת השועל בחרה בקוויקר כסמל היתה שהם זכו למוניטין של אנשים הגונים, חרוצים וכנים).

Quaker oats היתה החברה הראשונה שפירסמה ב1891 מתכון על האריזה, וזה היה מתכון ללחם שיבולת שועל שנחשב מזין , טעים ובריא עד היום.

ב2012 עובר "לארי איש הקוואקר" שיפוץ קוסמטי, דמותו רזה יותר כי הוא מקפיד על כושר ומצב בריאותי תקין באמצעות אכילה נכונה, השביס מעוצב מחדש בהתאם לגיזרתו החדשה, וגם עור הפנים קורן יותר מכיוון שהוא מקפיד על טיפולי מסיכת פנים של שיבולת שועל.

ובאתר של "קוואקר" אפשר למצוא המון אוצרות – מתכונים, טיפים, וכל מה שצריך לדעת כדי לשמור על בריאות וגיזרה – https://www.quaker.co.il/

 

משהו קטן וטוב

כשאדם פותח עסק, הדבר החשוב ביותר הוא שידעו עליו. ואיך עושים את זה? מילת הקסם היא "פירסום". יש המון שיטות לפרסם, חלקן יקרות מאד, ולא כולן מועילות. כך למשל מודעה בעיתון אפקטיבית לזמן קצר בלבד, כי העיתון נזרק ואיתו המודעה. אז מה עושים כדי להשאר בתודעה לאורך זמן?

אם אני מסתכלת על שולחן העבודה שלי ועל המכונית שלי, יש לי שם המון דברים שקיבלתי, שהם שימושיים לי ונושאים עליהם לוגו של חברה מסוימת, שארצה או לא ארצה, זה מול העיניים. כך כשאני נכנסת לאוטו בבוקר אני רואה את עץ הריח של חברת "מסטיקי דורון" תלוי לי על המראה, קופסת הסוכריות של "מוסך הברוש" יושבת לי בתא הכפפות (וניתנת למילוי חוזר ולפתיחה נוחה), מגן השמש עם "מכולת יהודה" שומר על טמפרטורה טובה, ועל מפתחות הבית תלוי דיסק און קי של "מספרת שולה" ופנס של "חיים ובניו – ירקות ופירות". גם במשרד מחכים לי מחזיק כרטיסי הביקור עם "קרמיקה ירדני", מחשבון סולארי של " עודד המעודד" ועשרות עטים עם כיתובים שונים, ליד ספלים עם לוגו.

אני זוכרת מוצר שהכי אהבתי  – כשחברה מסוימת חילקה עציצי "במבוק המזל" עם כיתוב על העציץ עצמו. העציץ עדיין אצלי, (ויש לו הרבה מזל, כי אני בדרך כלל רוצחת צמחים סדרתית) והוא הפך בנתיים לעץ פורח ומשגשג.

מוצרים עם לוגו כמו בלונים למשל או קישוטים , שימושיים גם באירועים של חברה מסוימת, כשבדרך כלל הם מסיימים את הערב אצל אנשים שרצו לקחת אותם הביתה "בשביל הילדים". אגב, זה לא חייב להיות אירועי חברה- כי היום גם באירועים פרטיים כמו בר מצוות או חתונות, יש מתנות הביתה, וזה הרבה פעמים עם כיתוב , כך שבהדלקת נרות של חנוכה במשרד למשל, פתאום נשלפות כל מני כיפות שכתוב עליהן "מזכרת מבר המצווה של יוסי כהן 2004".

מי שבוחר לתת מוצר עם לוגו, חשוב שיבדוק מה הדברים הכי נחוצים היום, כי למשל מבחינתי ומבחינת אנשים רבים, מטען רזרווי לסלולרי חכם, או "סוללה חיצונית" היא דבר נחוץ ביותר בעידן שבו כולם רודפים אחרי שקעי חשמל כדי להטעין את הסלולרי , וכמובן הזיכרון הנייד שמתחבר למחזיק המפתחות ועוזר להעביר קבצים בנוחות.

אז בשורה התחתונה – המפרסם מקבל חשיפה, הלקוח מקבל משהו שימושי , כולם מרוויחים.