תוכניות אפייה מככבות בטלוויזיה שלנו ומהתנורים יוצאים מטעמים מתוקים ומלוחים, עוגות ראווה, קינוחים מרהיבים ושאר גודיז שגורמים לישראלים לרוץ למחלקות האפייה בחנויות המתמחות ולצאת משם עם מריות, תבניות, חותכנים ומוצרי גלם שעד עכשיו בכלל לא הכרנו.
מי לא אוהב מאפים? אם מדובר במלוחים כמו פיצות ופוקצ'ות, לחמניות ולחמים, סמבוסק ובורקס, או אם מדובר במתוקים כמו עוגות, עוגיות, קינוחי כוסות, מרנגים ומוסים, קרמים ובצקים, השמיים הם הגבול.
מכונית יוקרה נעצרת אל מול השטיח האדום, והדלת נפתחת אט. מי מופיעה בפתח? מדונה, ניקול קידמן או קים קרדשיאן? הן יפות, הן זוהרות והן עונדות את העיצובים המיוחדים של גיל נויהאוס.
נויהאוס היה בן שש עשרה והתגורר בשוויץ, כשהתאהב בתכשיטים, למד בבית הספר הגבוה לעיצוב תכשיטים אצל מאסטרו מפורסם, ולאחר שובו לארץ, החל לייצר תכשיטים מקוריים ללקוחות פרטיים.
כשנכנס יין יוצא סוד, וכשנכנסות הרבה כוסות של וויסקי וברנדי מסתבר שהמציאות רחוקה ממה שהיא נראית.
המחזה הוותיק והמפורסם" מי מפחד מווירג'יניה וולף" מוצג בתאטרון הלאומי "הבימה" , באולם "ברטונוב" ששונה משאר האולמות בתאטרון בכך שאין לו במה ובעצם השחקנים נמצאים במרכז והצופים סביבם, ממש במרחק נגיעה.
המרחק הזה מתלבש במדויק על ההצגה "מי מפחד מווירג'יניה וולף" שעלילתה מתרחשת בסלון של דירה לאורך הזמן שבין שתיים בלילה לארבע בבוקר לערך, והקהל שיושב סביב המרכז מרגיש כנוכח אף הוא באירועי הסלון שנראה גם כמו זירת אגרוף מוקפת צופים.
אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ובמלון "מדיטרה" בנתניה לקחו את המשפט הזה עד הסוף ואין פרט שלא תוכנן במדויק לחוויה המקסימלית של האורח.
נתחיל במיקום – בלב הארץ, בגישה נוחה מכל מקום, מגיעים אל המלון הממוקם על הטיילת המרהיבה, בקו הראשון אל הים, רק לחצות את הכביש וכבר נמצאים על החוף. החנייה קלה , חינמית ובשפע ודלת הכניסה הצהובה מובילה ל"צוללת הצהובה" – מלון מדי טרה, שנמצא בנתניה ומרגיש אירופה.
כל אחד רוצה שהחתונה שלו תהיה מיוחדת, שהאורחים ייהנו ויזכרו את החתונה כחוויה. הבעיה שיש הרבה גימיקים- שמלת כלה של מעצב ידוע, תקליטן שניגן גם אצל המלכה אליזבט או עוגה ממנה פורצים זיקוקים, אבל בסופו של דבר האורחים זוכרים דבר אחד- את האוכל.
בשנות השמונים אלה היו "רבע עוף או בורקס" עם רוטב חום לא ברור, וקינוחים בטעמי קרטון. אחר כך באו המנות המינימליסטיות שבהן פלח הלימון היה גדול יותר מהדג והשאיר את האורחים רעבים ואת מילות התיאור שקיימות רק בחתונות וכוללות "קבבונים" ו"זר ירקות".
לפני כחודש הכרתי את מסעדת "Boost Fm" החדשה בתל אביב, שמציגה מלבד מנות אוכל משובח גם חוויית מוסיקה (לאזניים) ותערוכות מתחלפות (לעיניים) כולל קיר מיוחד של האמן רמי מאירי. את חוויותי מאז ניתן לקרוא כאן.
אמש חזרתי למסעדה לאירוע מיוחד- חגיגת האלווין, הוא ליל כל הקדושים שהגיע לארץ ונחגג ברוב פאר, כי אם כבר חוגגים ליל שנה אזרחית חדשה ורוכשים שוקולדים לאהובים גם בוולנטיינס דיי, אז למה לא ליהנות מחג צבעוני, מצחיק, וטעים?
"בלב רמת גן יש מקום מיוחד…" . נכון שאת השיר כתבו על מפעל שוקולד, אבל בלב רמת גן יש עוד מקום מיוחד מאד, שמו "מועדון הספורט של כפר המכביה". ומה מיוחד בו?
מדובר על חמישים דונמים של ירוק כפרי, שעושים טוב על הנשמה כשרק מגיעים, ואז מתחילים לגלות את אוצרות המקום- בריכות, מתקני ספא, חדרי סטודיו לחוגים ומגרשים למשחקי ספורט, אירועי תרבות ופנאי, חוגי אומנות, פעילויות לכל הגילאים, קשה להחליט לאן הולכים קודם!
כשאומרים לי "שולחן עגול" האסוציאציה הראשונה היא של אבירים שחוזרים מהקרבות ומתיישבים למשתה ענק שבו תולשים חתיכות בשכר בעזרת הידיים ומקישים קנקני שיכר.
הגירסה המפנקת יותר היא Round Tables By American Express – פסטיבל קולינרי בינלאומי שמגיע לישראל זו הפעם הרביעית ומפגיש בין השפים הטובים ביותר למסעדות הטובות ביותר, ליצירת חווית אוכל שאין כמותה.
בצפון הארץ גרים הדרוזים, ישראלים גאים שמוציאים מתוכם שנה שנה הרבה לוחמים בצבא לצד הישגים אדירים בחינוך. מעבר לצפון ישראל, ישנן קהילות דרוזיות בלבנון, סוריה ואפילו וונצואלה. הדת הדרוזית היא סודית אולם יש לה כמה מאפיינים שכוללים אמונה בגלגול נשמות, קבלת עשרת הדברות, מוגונמיה ושמירה על שבע מצוות כמו שמירת לשון, הגנה על האחים, קבלת מעשי האל ועוד. על שומרי הדת נאסר לשתות אלכוהול וליטול סמים, נאסר לעשן ולהמר, וישנה חובת שמירת כבוד האישה והמשפחה, עזרה לנזקקים ונדיבות.
תירס הוא אחד הירקות האהובים ביותר על כל הגילאים. התירס הוא דגן שמזין אוכלוסיות רבות בעולם, ומשמש למוצרים רבים כמו פופקורן, קורנפלקס, עמילן תירס, שמן תירס, אלכוהול וכמובן בישול וצלייה.
הבעיה היא שהילדים שלנו הרבה פעמים חושבים שמוצאו של התירס ,כמו בעצם כל מזון אחר, הוא מהסופרמרקט. בעידן המסכים והמזגנים קשה לחבר את הילדים לטבע ולמקור האמיתי של המזון.
