ארכיון

באר שבע- Here WE are

ישנם הרגלים של שנים שמקובלים על כולנו, כך למשל בבר מצווה בבית כנסת נזרוק סוכריות, ביום הולדת נכבה נרות על העוגה, ובחתונה, ובכן, ניכנס, נשלשל את הצ'ק, נאכל משהו (ותודה לאל שזה כבר לא "רבע עוף ובורקס"), נרקוד קצת, ונחזור עייפים אך – די משועממים הביתה, כי כל החתונות בסופו של דבר אותו שטאנץ, גם אם היו יונים פורחות במקום זיקוקים או ההפך.

ומה הייתם אומרים אם הייתי מספרת לכם שעכשיו כשמתארגנים לאירוע לא מספיק לקחת מתנה , מפתחות וסלולרי אלא גם רצוי ומומלץ לארוז בגד ים?

להמשיך לקרוא

גרקו – בוזוקיה יווניה שלי

יוון היא יעד תיירותי אהוב על ישראלים, היא קרובה, שטופת שמש ויש לה מטבח מרהיב ועשיר שכולל חומרי גלם טריים והכנה ששומרת על הטעמים. אם נוסיף לכך את האווירה השמחה, נקבל חוויה כוללת של מצב רוח טוב וקולינריה משובחת. ל"גרקו" התל אביבית נולדה אחות קטנה בהרצליה, רק בת ארבעה חודשים אבל כבר מלאה מפה לפה.

המוטו שלה, כמו גם של הסניף הראשון, הוא האווירה, שהיא צירוף של קולינריה, מוסיקה, אלכוהול, שירות ועיצוב. היוונים כמו הישראלים אוהבים להיות בחבורות (די קולניות) ואחד הדברים הראשונים שהבחנתי כשנכנסתי ל"גרקו" הוא שלמרות שהיו שם סועדים רבים, אף אחד לא שיחק עם הטלפון החכם שלו, כולם היו שקועים באווירת החגיגה של המקום – חולקים מנות, משיקים כוסיות או מוחאים כפיים לצלילי דרבוקה שבעזרתה חגגו כמה וכמה ימי הולדת.

להמשך הכתבה- כאן.

לילות קיץ 1848

אני אמנם עוד לא נולדתי אז, אבל יקב "1848" שהקדים במאה שנה את ייסוד המדינה , הגיע לעולם ומאז הוא רק משתבח. היקב שמקבל את ענביו מכרמים בכל רחבי הארץ משלב מסורות ישנות עם טכנולוגיה חדישה ויוצר יינות חדשים ומפתיעים שמתאימים לכל אירוע. בפוסט קודם סיפרתי על יינות למסיבות, אירועים משפחתיים וחגיגות, והפעם החגיגה היא של כולנו- בואו של הקיץ שמסמל את החופש, השמש והאווירה הקלילה, ואין כמו יינות לבנים להשתלב, בין אם תחת שמשיה ליד הבריכה, או בצירוף שמלת ערב לארוחה חגיגית, בתיאום עם המנות השונות.

להמשיך לקרוא

הטחינייה – חמישים גוונים של טחינה.

"יש לי חלום" אמר השף יהונתן ברבי. טוב, גם מרטין לותר קינג אמר אותו דבר, אבל אצל שף ברבי החלום הרבה יותר טעים.

ובחלומו שאף השף ברבי למגע ישיר עם קהל הסועדים שלו, לא בעבודה במטבח מול הזמנות על נייר, אלא מול הלקוחות עצמם, מכין להם את המנות בשידור ישיר לצלחתם. ומה יכין? מה שאף אחד עוד לא חשב עליו קודם, מנות שאין בשום מקום אחר, כולל מנות מפורסמות בגרסאות ייחודיות. החלום התגשם ב"הטחינייה" – מעין חמארה יוונית בלב תל אביב, דקה משוק לווינסקי, שבנויה כבר מלבני ארוך שבמרכזו המטבח – הממלכה של שף יהונתן ברבי ושותפו הוותיק אייל לוי.

הקירות מכוסי הגרפיטי צבעוניים והמסעדה עצמה פתוחה אל הרחוב ומזמינה פנימה.

הקונספט הוא טפאס בר בהשראה יוונית – ספרדית, צמחוני + דגים, שפע מנות טבעוניות, ושליטה אולטימטיבית של טחינה בעשרות ווריאציות. כל מה שצריך לעשות הוא להגיע, לשבת על הבר, לבחור שתייה בכיף, כולל ערק שמוכן במקום, וכן בירות ייחודיות, יין וצ'ייסרים מעניינים, ולבחון את התפריט שמשתנה כל יומיים בהתאם לרעיונות החדשים של השף וחומרי הגלם הטריים מהשוק הסמוך.

להמשך הכתבה- כאן.

לשמח לבב אנוש כבר 170 שנה!

יין נמצא איתנו מאז ומתמיד, מלווה את חיינו באספקטים דתיים או חברתיים, קולינריים או אישיים, תמיד שם.

הרמת כוסית היא טקס בכל חברה כמעט, אם מדובר ב"לחיים" או ב"צ'ין צ'ין".

בתרבות הישראלית המודרנית יין מלווה ארוחות חגיגיות, ערבים רומנטים וכמובן ערבי שבת ומוצאי שבת בקידוש ובהבדלה, וכמובן מככב בחגי ישראל, אם במצוות "עד דלא ידע" בפורים או בארבעת הכוסות של פסח.

חלפו הימים שבהם הסתפקנו ביין קידוש זול  מטורף במתיקותו, או מה שמכונה בסלנג הישראלי "יין פטישים", והישראלי היום בוחר בקפידה את היין שלו, שיהיה איכותי, מיקבים שיודעים את העבודה ושיתאים לאירוע או למנה שמשוייכים אליו.

להמשיך לקרוא

ים 7 – לעלות על הגל

 

על הטיילת שלחוף ימה של הרצליה פסעו זוגות רומנטיים, לידם חלפו אצנים ואצניות שמעדיפים את הבריזה והשקיעה על פני תאורה מלאכותית של חדר כושר, אישה מבוגרת עם כלב גדול פסעה בשלווה ומשפחה עם ילדים הצטלמה בזוויות שונות על רקע הגלים.

כל אלה היו המראות שהשתקפו מבעד לחלונות מסעדת "ים 7", ממש מתחת למלון "דן אכדיה" בהרצליה. החלונות הגדולים הם חלק מעיצוב המסעדה שמתכתב עם נושא היאכטה, כיאה למסעדה על הים שסמוכה למרינה, ומעוצבת בשפע של עץ ותאורה חמימה.

כשנכנסנו למסעדה, השפה השלטת הייתה אנגלית, בסוגי מבטאים שונים, של התיירים שישבו בה. שולחן דובר עברית דווקא שר "יום הולדת שמח" בעוד יושביו חובשים כובעי יום הולדת בצבעים עליזים בזמן שקינוחים נושאי זיקוקים הובאו אל השולחן.

ומה היה לאכול? ואיך היה? הכל כאן.

הזהב של ערד.

שעה וחצי של נסיעה נינוחה מ"מדינת תל אביב" שוכנת ערד, עיר קסומה שהיא ממש לא רק תחנת עצירה בדרך לים המלח או לאילת, אלא אתר תיירותי גדול שכשמגלים כמה פעילויות ואוצרות יש בו, מבינים שצריך להגיע לפחות לכמה ימים כדי לקבל טעימה מהמקום.

רוצים דוגמאות? ביקרתי בעיר ליום אחד וטעמתי על קצה המזלג חלק מהאפשרויות הגלומות בעיר, שמתאימות לכל בני המשפחה, בין אם הם מייטיבי לכת או מייטיבי לסת, חובבי שופינג או טבע, יש הכל.

מבחינתי, כשאני שומעת את המילה "שופינג" אני כבר לא כך כל שומעת את המשך הטקסט ולכן היה טבעי שהתחנה הראשונה שלי בעיר תהיה ב"צים סנטר"- מרכז הקניות הגדול באזור, שיש בו כל כך הרבה אפשרויות, שהייתי חייבת לכתוב עליו פוסט נפרד

להמשיך לקרוא

פיאצה רוסטיקו – קולינריה חושנית

אין חולק על-כך שאוכל הוא הרבה יותר מהדלק שמכניסים לגוף כדי להמשיך לפעול. אם זה היה כך, כולנו יכולנו להתקיים על פרוסות לחם עבש ומרגרינה. אוכל טוב הוא חוויה של כל החושים – המראה של המנה, הריח שעולה ממנה, המרקמים השונים שיוצרים גם סאונד שונה בתוך הראש שלנו, וכמובן הטעמים שתלויים באיזון המדוייק שמפיק מכל חלק של המנה את המירב ומשלב אותו בהרמוניה עם החלקים האחרים לחוויה שגדולה מסך כל חלקיה.

אחת התרבויות היותר חושניות היא התרבות האיטלקית, שמעריכה מאד את החוויה הפיזית, והאוכל האיטלקי משלב את כל התחושות לקיום אחד גדול של הנאה שקשה למצוא מקבילה לה. כל זאת כמובן בתנאי שמי שמכין את האוכל יודע מה הוא עושה, ובביקורי ב"פיאצה רוסטיקו" התל אביבית, נוכחתי לדעת שאכן יש מי שיודע את העבודה.

התחושה הראשונה כשהתיישבנו לשולחן הייתה נינוחות, הן מבחינת הישיבה עצמה, בתוך כיכר רומאית אמיתית, מעין גינה סגורה (עם חימום בחורף, ועם שולחנות חיצוניים), בעיצוב עץ מזמין, עם נוף לפארק שרונה ההומה, בעיטורי צמחיה רבים, כולל עציץ אורגנו על כל שולחן, (שמהווה ספויילר להמשך).

ומה טעמנו שם? להמשך הכתבה- כאן.

האהובה האיטלקית שלי

האווירה הזו היא בדיוק האווירה ב"אמורה מיו" התל אביבית, הממוקמת מול "גן העיר", בצמוד לבניין עיריית תל אביב, על שטח גדול שנחלק לכמה חללים ומעוצב בשפע של פריטים איטלקיים- מקומקומים וקדרות עד לתמונות נופים ואנשים, בובות, ציורים, אפילו אוסף "סיפולוקסים" מככב שם על המדף, לצד מקרר יין ענק. הפריטים נאספו על ידי בעל הבית בנסיעותיו לאיטליה ועל ידי אורחים שהגיעו והביאו איתם מזכרות שונות.

אם צריך לתאר את האירוח במילה אחת, היא בהחלט המילה "בגדול". המלצרים מסוגלים לשאת מגדל של צלחות וכוסות ולהניח הכל במדויק, המנות מגיעות במהירות , המוסיקה היא ברובה קלאסיקות איטלקיות מזן טוטו קוטוניו, והתפריט מבטיח שכל אחד ימצא את מבוקשו- מהילד ועד הצמחוני (והטבעוני, וזה שלא מעוניין בגלוטן). המסעדה קיימת כ-17 שנים, והתפריט נשאר קבוע פחות או יותר, כי מנות מנצחות למה להחליף?

עיון קצר בתפריט מגלה שהרבה מהמנות קרויות "צ'יו" ו"צ'יה" ("דוד" ו"דודה" בהתאמה) כיאה למשפחות גדולות שבהם לא ממש זוכרים מי קשור למי ולכן קוראים לכולם "דוד". על כוס קיאנטי משובח, כיאה ל"ברומא התנהג כמו רומאי", בחרנו את המנות הראשונות – פוקצ'ה עם שמן, רוזמרין ושום (עם אופציה נטולת שום למי שיש תוכניות רומנטיות לשעה מאוחרת יותר), קרפצ'יו בקר בשמן זית, לימון, רוקט והמון פרמזן, ו"אנטיפסטי" שמגיע בשני גדלים וכולל חצילים בפרמזן, בטטה עם טימין, שעועית ירוקה, פטריות, גזר, ארטישוק, קוביות פטה ופלפל קלוי. כל אחת מהמנות היא קטגוריה בפני עצמה ושלושתן שידרו טריות רבה. הקרפצ'יו היה עז טעמים, הירקות היו עדינים יותר, והפוקצ'ה מפתה, בעיקר כשנטבלה בשמן הזית והחומץ שהוגשו לשולחן.

המשך הכתבה- כאן.

יקב היוצר- יין כיצירת אומנות.

כשמערבבים מצרכים מתוך רשימה, זה מתכון. כשבוחרים מרכיבים מתוך הלב, זו יצירה.

 

בתחילה היה השידוך- יקב "היוצר" של משפחת היינים שור שמייצרת יין כבר  מעל 170 שנה, ופיליפ ליכטנשטיין, יינן צרפתי מוערך שהגיע לישראל עם חלום ייצור יין איכותי.

 

ואיך יוצרים יין איכותי? נוטעים כרמים בכל איזורי היין המשובחים בישראל, כשבכל מקום יש מאפיינים שונים שמתאימים לזנים שונים, מגדלים אותם בפיקוח קפדני כך שיהיו הפרימיום של הענבים, ואז משלבים זנים שונים מאזורים שונים בארץ ומקבלים… נכון, יצירת אומנות. ובאומנות כמו באומנות- אין גבולות, אין מגבלות, אין מסורות, יש רק דמיון ויצירתיות.

להמשיך לקרוא