כמו בכל שנה הגיע העת לבדוק מה התחדש בתחום הקולינרי, בחומרי הגלם ובכלים לשוק הפרטי והמוסדי. את המיטב ניתן למצוא כמו תמיד בתערוכת "קולינרי" שמפיק סטודיו בן עמי, ושמיועדת לקהל מקצועי של שפים, בעלי מסעדות, מלונאים, בעלי אולמות אירועים ובתי קפה, עיתונאי אוכל ובלוגרים ועוד.
יותר משבעים מציגים הציעו בדוכניהם שפע של חידושים (וטעמים!!) מסקרנים. היו שם מותגים מוכרים כמו "קפה עלית" ו"מחלבת טרה" לצד מותגים פחות מוכרים אבל ששווה להכיר.
תקופת הרמדאן היא תקופה מרתקת בתרבות המוסלמית, הצום והתפילות ביום, והארוחות המפוארות בשעות הערב, הקישוטים, הממתקים, הכל הופך לקסם גדול שכולם רוצים להיות שותפים בו.
בעיר רהט, היישוב הבדואי הגדול בארץ והעיר הבדואית היחידה, ניתן למצוא ריכוז של התרבות, הקולינריה, הסיפורים והפולקלור של העולם הבדואי, ששיאו בחגיגות הרמדאן אבל לא רק, אלא כל השנה.
בתקופת הרמדאן נערכים סיורים שכוללים את המיטב של העיר. (וכמובן שאפשר להגיע לסיורים גם מחוץ לתקופה זו).
כשרוצים לצאת למסעדה עם חברים, לפעמים קשה להגיע להחלטה בדבר סגנון האוכל המועדף. אחד רוצה אוכל ישראלי, השני מעדיף לכיוון התורכי, שלישית מעדיפה בכלל טאצ' אסיאתי והרביעי רק רוצה נשנושים עם אלכוהול. מה עושים? הולכים ל"מאליכ" ברחובות, שמגדירה את עצמה כ"חמארה בוטיק", כשהכוונה לאירוח שופע כמיטב התרבות הערבית במגוון מנות מכל העולם.
בביקורנו במסעדה בצהרי שבת קיצית החלטנו מטעמי מזגן לשבת בחלל הפנימי של המסעדה, למרות שמאד נחמד לשבת גם בחלק החיצוני ולבהות בעצלתיים בעוברים והשבים. קיבלנו שני תפריטים עמוסים לעייפה, האחד של הקוקטיילים המפורסמים של המקום, והשני של מנות המזון המוצעות. ספויילר קטן להמשך – המנות והמשקאות הן מה שקוראים "מנות אינסטגרם" מכיוון שפרזנטציה שלהם מאד אסתטית וקשה להתאפק ולא לצלם לפני שאוכלים או שותים.
סקרנים לקרוא הלאה? הנה כאן.
ביום שישי האחרון התקיים בגן החיות בחיפה פרוייקט מבורך בשם " DREAM NIGHT AT THE ZOO" למען ילדים חולים.
האירוע שבו התאחדו "איגוד השפים הישראלי" ו"שפים ללא גבולות" משך אליו שפים רבים ותורמים רבים אחרים שכבר משעות הבוקר המוקדמות עמלו על כל הפינוקים האפשריים עבור הילדים.
אמריקה, אמריקה, אין כמו לצעוד ברחובות מנהטן, להנות משאון העיר הגדולה, להרים ראש כדי לנסות לראות את קצה גובהם של רבי הקומות, ולנגוס בכריך עסיסי ומלא כל טוב שהוכן באחד מה"DELLI" המפורסמים של העיר.
"עוף טוב" כבר הביאה לנו את חווית הDELLI באמצעות סדרה של נקניקים כמו "סלמי איטליאנו עם גרגרי חרדל", "כתף בקר עסיסית", "קורנביף ניו יורקי" , פסטרמות רומניות ופולניות, סלמי פפרוני איטלקי ועוד, כמו כל המהגרים שהגיעו לניו יורק וחיפשו את עתידם תוך כדי שהם מביאים את טעמי המולדת הישנה שלהם.
עכשיו החידוש של "עוף טוב" הוא פסטרמות וכתף בקר בגרסה הדקיקה, מעולים לכריכים, פינגר פוד (רק נסו לעטוף בהם מלפפון חמוץ פרוס, פשוט תענוג!) והחגיגה בעיצומה, במיוחד כשהמונדיאל בפתח ואין זמן ממש להכין ארוחה מלאה אלא כריך מהיר שאפשר להכין בזמן פסקי הזמן ולרוץ לראות את ברזיל מנצחת.
לשבת מול הים בשעת השקיעה, הבריזה מקררת את הפנים אחרי יום לוהט, האורות הצבעוניים נדלקים ובוזוקי מתחיל לנגן. לא צריך לנסוע עד יוון בשביל תחושת השלווה הזו, אפשר למצוא אותה כאן קרוב לבית, בגבול תל אביב יפו, ב"פאראקלו", שמביאה לנו היישר מיוון את האווירה, הטעמים והמוסיקה.
"פאראקאלו" (ביוונית "בבקשה"), חוגגת יום הולדת שנה בימים אלה והשמחה נשמעת למרחוק הודות לזמר עוז מלאך ולשני נגניו, האחד על הקלידים והשני על הבוזוקי שהפליאו במוסיקה היוונית אותנטית שגם מי שלא מבין את השפה, נדבק בעליזות.
אמש נפתח פסטיבל "תל אביב EAT 2018" בגן צ'ארלס קלור, וחגיגת ענק קולינרית החלה בדיוק בשעה שש בערב. עשרות דוכנים של מיטב השפים והמסעדות משכו את המוני הסועדים הרעבים שהתפנקו במנות מעניינות, מסקרנות וכמובן טעימות, במחיר גג של 35 שקלים בלבד.
כל מה שהיה צריך לעשות הוא להסתובב, לקרוא את התפריטים שהציע כל דוכן, להתלבט קצת או הרבה ולבחור את המנות שהוכנו במהירות (ונזללו במהירות לא פחותה!).
באחד הפרקים של הסידרה המיתולוגית "רמזור", אמיר (אדיר מילר) ואשתו טלי (ליאת הר לב) מצפים לילד, והחברים של אמיר מייעצים לו "תעודד אותה להניק". לא שהם דואגים לבריאותו של התינוק, כמו שהם דואגים לאינטרס של החבר שלהם לישון טוב ולקבל "פטור" על קימות בלילה והשארות עם הילד, כי אחרי הכל "רק אישה יכולה להניק". אין חולק שחלב אם נותן יתרונות בריאותיים לתינוק (וגם חוסך הרבה כסף) אבל המחיר שמשלמת אם מניקה הוא לא פשוט- מעבר לנשים שלא מתחברות פיזית להנקה וכואב להן, דרך הצורך להיות צמודה לתינוק ולהיות האחראית הבלעדית עליו כי "רק לך יש ציצים", ועד יצירת הרגל שהיא זו שאחראית על התינוק בכל הבט. נכון שאפשר לשאוב אבל גם זה לא אקט שמתאים לכל אישה.
בארצות הברית משאיות האוכל מוכרות ואהובות בכל מקום בו הן עוצרות. למעשה הסועדים הרעבים כבר ממתינים במקום שבו המשאית עתידה לעצור כדי לאכול את המנות האהובות עליהם. התפריט המוצע במשאיות כאלה הוא מגוון ויכול להיות אמריקאי קלאסי לצד אסיאתי, לטיני או מקסיקני. המחיר הנוח וההגשה המהירה, מתאימים מאד לאורח החיים התוסס של האמריקאים.
בישראל לעיתים אנו שומעים על יוזמות להבאת סגנון האכילה של משאיות האוכל אבל הבירוקרטיה הישראלית מקשה מאד על היזמים. הדבר הקרוב ביותר שיש לנו כאן, בלב תל אביב, היא "טראק דה לוקס" – מסעדה בסגנון משאית אמריקאית (שהיא רכב אספנות נדיר הממוקם ממש בתוך המסעדה ומעורר תהיות איך הביאו אותו לשם), שבה (ובמטבח שמאחוריה) מכינים מנות אמריקאיות קלאסיות של המבורגרים, תוספות מטוגנות, נקניקיות בעבודת יד, צלעות, וכמובן קינוחים.
נשמע מגרה? להמשך הכתבה- כאן.
אם יש מוצר מזון אחד שיש עליו קונסנזוס שהוא משמעות המילה "אוכל", זהו הלחם. כבר מימי קדם הלחם היה הבסיס למזון של בני האדם, בגרסאות רבות ושונות, ובתוספות אין סוף.
יש ברכות על הלחם, יש מנהגים הקשורים בלחם, יש אמונות העוסקות בלחם, פתגמים ועוד, מ"לחם! עבודה!" ועד "אם אין לחם אין תורה" ועוד.
בעבר יכולנו לבחור בערך בין שני סוגי לחמים- הלבן והשחור, שנפרסו במכולת לבקשתנו (ואם לא היה כסף, קנינו חצי לחם). אחר כך התחילו להגיע סוגי לחם שונים מסוגי קמחים שונים ובטעמים מגוונים.
