ארכיון

"קח את אבא שלך ולך לעזאזל"- הבימה.

כשרמי ורד טיפל באביו אחרי אירוע מוחי קשה, אחת התחנות היתה מחלקת השיקום בבית חולים, ושם קיבל ורד את הסטירה לפנים- כשראה איך מנסים בכל דרך להפטר מאביו, כי הוא "תופס מיטה של צעיר שעוד יש לו סיכוי" וכי המחלקה מפוצצת מחולים.

להמשיך לקרוא

פילומנה ב"הבימה" – היפיפה והיחפנית.

המחזה "פילומנה " מוצג מזה כמה חודשים על קרשי התאטרון הלאומי "הבימה" . זהו מחזה מאת אדוארדו דה פיליפו בנוסח העברי ובבימוי של רוני פינקוביץ.

העלילה מתרחשת בנאפולי, בביתו של איש עשיר בשם דומיניקו סוריאנו (נתן דטנר), שלפני עשרים וחמש שנה היה לקוח של זונה בשם פילומנה מרסורנו (לימור גולדשטיין), ואז החליט לגאול אותה ולקחת אותה מבית הבושת לביתו. הבעיה שבניגוד למה שמוכרים לנו בסרט ההוליוודי "אישה יפה" – שבו גבר עשיר מתחתן עם זונה ששירתה אותו והיא הופכת ל"ליידי" , כאן הזונה אמנם כבר לא במקצוע, אבל היא גם לא ממש אישה מכובדת. היא מתגוררת עם דומיניקו כמאהבת, וגם כמו שהיא טוענת, כמשרתת (למרות שיש משרתים רשמיים בבית שמעורים מאד במה שהולך שם- רבקה זוהר המקסימה כ"רוסאליה", רוברט הניג כ"אלפרדו" ושיפי אלוני המבדחת כ"לוצ'יה" ).

להמשיך לקרוא

שייקספיר מאוהב- וגם הצופים.

אין ממש צורך להציג את המחזאי הדגול וויליאם שייקספיר. המחזות, השפה, התאטרליות, הגאונות שבכתיבה, הכל שם. ומה עם שייקספיר האדם? "שייקספיר מאוהב" היא קומדיה רומנטית שמועלית בימים אלה בתאטרון הלאומי "הבימה" ומספרת סיפור דמיוני שמבוסס על סרט הקולנוע המצליח משנת 1998, שבו משולבות דמויות אמיתיות כמו המלכה אליזבת והמחזאים כריסטופר מרלו וג'ון וובסטר.

להמשיך לקרוא

"פרידה"- ציירי לך שפם.

כשאנו חושבים על "תאטרון" יש לנו מושג בערך למה לצפות- דיאלוגים, מונולוגים, לעיתים שירים אם מדובר במחזמר, שימוש באביזרים, תפאורה, תאורה. "פרידה" שמועלה בימים אלה בתאטרון הלאומי "הבימה" הוא משהו שונה- המחזה מוגדר כ"תאטרון מחול" ולמעשה מדובר בערב שכולו ריקוד, כשאין דיאלוגים כלל, והמילים היחידות שקיימות הן מונולוגים שמוקראים מתוך יומנה של פרידה קאלו, גיבורת המחזה. כל העלילה מועברת באמצעות ריקוד בסגנונות שונים כמו פלמנקו, בלט ובעיקר מחול מודרני.

להמשיך לקרוא

1984- תאטרון הבימה- האלטרנטיבה הן העובדות?

השנה היא 2017- המסך שולט- מידע על בני האדם נמצא בכל מקום, גם הדברים שחשבנו שהם סודיים ופרטיים. כולנו מוקפים מצלמות ומאגרי מידע. 2017- אנחנו נשלטים על ידי המסכים- המחשבים, הטלפונים החכמים, הטלוויזיות החכמות. 2017- משטרים ודתות עדיין מונעים ידע מהתושבים, כי ידע זה כוח- בורות היא שליטה. 2017- מדינות חוסמות תקשורת ועורכות מצגי שווא על כוחן – אם זו תורכיה שמכבה את פייסבוק, ואם זו צפון קוריאה שחיה בפלנטה משל עצמה, כולל תאריך אחר. 2017? אה, לא, בעצם אנחנו במחזה "1984"- שהוא נבואה של הסופר ג'ורג' אורוול- כמעט שלושים שנה לפני כן.

להמשיך לקרוא

"הבימה"- סיפור אהבה בשלושה פרקים – כי אהבה היא אהבה

התאטרון הלאומי הבימה מציג את "סיפור אהבה בשלושה פרקים"- דרמה קומית מאת הארווי פיירסטין, שהיא בעצם חיבור בין שלושה מחזות קצרים , כולם עוסקים בגיבור ראשי הומוסקסואל- הקריירה כדראג קווין, האהבות, היחסים עם המשפחה והכאב.

כשקראתי לראשונה את תוכן ההצגה, תהיתי עד כמה יודגש החלק החד מיני , והאם באמת יש הבדל בהצגת מערכות יחסים של אדם עם בן המין השני , לעומת אותם יחסים (אהבה, כאב, זעם, קינאה וכו') כשמדובר בבן אותו מין, בנוסף לאספקטים נוספים בחיי הגיבורים- שלא נוגעים דווקא להעדפות מיניות- כמו עבודה, לימודים ועוד. מצד שני תארתי לעצמי שיהיו אספקטים כמו יחסים במשפחה, שבהם ברור שנטייתו המינית של הגיבור תשפיע.

להמשיך לקרוא

הבימה- (לא תמיד) כל שצריך הוא אהבה

המחזה LOVE LOVE LOVE – על שם השיר הידוע של הביטלס ולא בכדי – השנה היא 1967- האדם הראשון עדיין לא דרך על הירח , אבל הרוח המריאה גבוה- אל החופש. דור ילדי הפרחים פועם במלוא עוזו- סקס, סמים ורוקנרול במובן המילולי של המילה.

להמשיך לקרוא

אלופי החיים.

 

באמצע ספטמבר, ממש לפני כשבועיים עלה על במת התאטרון הלאומי הבימה המחזמר "עלובי החיים". ובפעם הראשונה, אני כבלוגרית שרגילה למילים, הרבה מילים, יש הטוענים יותר מדי מילים, פשוט השתתקתי. הביטוי היחידי שעלה בראשי בסיום ההצגה, עם השתחוות השחקנים מול תשואות בעמידה של הקהל, היתה "וואו".

אם אתחיל מהסוף, מדובר במחזמר שעשוי בצורה מושלמת, לא פחות- מכל הבחינות- השחקנים (כולל הצוות המתחלף), כישרונות השירה, התפאורה, התלבושות, ובעיקר ההידוק של העלילה שגרם לזה שמחזמר לא קצר (קרוב לשלוש שעות) שכולו מוסיקה, הפך לממתק שאף אחד לא רצה שיגמר.

להמשיך לקרוא

סיפור אהבה פשוט

"סיפור פשוט"– ש"י עגנון, על במת התאטרון הלאומי "הבימה". כולנו למדנו בבית הספר את סיפורו של עגנון "סיפור פשוט"  – סיפור על נערה יתומה בשם בלומה נאכט שמגיעה להתגורר אצל משפחת הורוביץ – צירל וברוך מאיר, בעלי חנות מבוססים ובנם הירשל מתאהב בה, אבל אין סיכוי לאהבה הזו בגלל הבדלי מעמדות, ומשפחתו מכריחה אותו להנשא לנערה במעמדו- מינה, אלא שליבו לא נותן לו מנוח, ואבדן האהבה האמיתית שלו מוביל אותו לשיגעון, עד שהוא מבין את מקומו בעולם ומשלים עם תפקידו.

להמשיך לקרוא

"פליישר" – מיהו יהודי?

השבוע אישה התאבדה בגלל שהדת הפנאטית גרמה לנתק בינה ובין בנותיה, עד שלא יכלה יותר לשאת את הכאב.

ואז הוזמנתי לצפות ב"פליישר" בתאטרון הלאומי "הבימה.".

(התמונות בפוסט באדיבות תאטרון "הבימה")

העלילה סובבת סביב זוג ניצולי שואה, שעדיין מריחים את בני משפחתם העולים בארובות המשרפות – אריה פליישר (נתן דטנר שדמותו למעשה נושאת את המילה היידית ל"קצב") כבעל אטליז שמתגאה בשירותו במלחמת השחרור, ובבית אותו בנה בשתי ידיו, ומסרב לקחת את כספי השילומים הגרמנים, ואשתו ברטה פליישר, (בגילום לסרוגין של סנדרה שדה וחנה לסלאו),  בעלת ההומור ה"פולני הקלאסי", שחושבת שצריך היה לקחת את הכסף כי "לכסף אין ריח".

להמשיך לקרוא