וויכוחים רבים נסובו סביב "מי המציא את הסנדוויץ" – האם היה זה אותו לורד שהיה שקוע במשחק קלפים וביקש מנה טעימה כרוכה בשתי פרוסות לחם, או שמא שף עייף של בן מלוכה שמצא פתרון זריז שלא דורש בישול, התוצאה- כריך הוא ארוחה טעימה, מגוונת וכייפית במינימום מאמץ.
רובינו לא אוהבים לשהות שעות ארוכות במטבח מהביל וללכלך המון כלים שאחר כך נצטרך לשטוף, רק בשביל ארוחה עבורינו, משפחתינו או האורחים שלנו, ובכל זאת אנחנו רוצים משהו טעים ואיכותי.
אם יש רוטב אחד ניצחי שאנחנו משתמשים בו לכל דבר בערך, בעצמו או כמרכיב במנה – זה הקטשופ. הבעיה שזה מתחיל לשעמם באיזשהו שלב ומחפשים ככה את הטעם השונה, המשודרג, שמחדש אפילו את המנה המשעממת שהכנו מליון פעם.
כזה הוא רוטב השזיפים של "נפטון" – שמתאים לכל שימוש- כמו שהוא, או לבישול, הקפצה, מטבל, מרינדה, כל מה שמתחשק.
כריך הוא הפתרון לרעב מהיר ומשביע. הבעיה שאנו חוששים , ובצדק, שמדובר במנה עתירת פחמימות במיוחד. לחם עשיר בפחמימה עם תוספות עתירות פחמימה יכול בקלות להקפיץ את כמות הפחמימות של כריך.
איך בכל זאת נהנים מכריך בריא דל פחמימה?
פיצה תמיד היתה מנה חברתית, כזו שאוכלים בקבוצה. ובקבוצה כמו בקבוצה, תמיד יש את זה ש"אבל בא לי משהו אחר". אז כדי לסגור את הפינה הזו ושכולם יהיו מאושרים, בדומינו'ס הרחיבו את התפריט בשפע מנות שהן "לא פיצה" – כריכי סלופי ג'ו עם בקר, כריכי עוף, סלט קיסר עוף (ואפשרות להוסיף לכולם גבינה) וסלט קיסר בולגרית.
אם פעם הסתפקנו בלחם שחור ולבן , הרי היום יש עשרות סוגי לחם שונים לבחירתנו, בטעמים שונים ובהרכבים שונים של מרכיבים. כיצד נבחר את הלחם המתאים לנו?
השיקולים שלי הם טעם ובריאות. הרי לא נאכל לחם שלא טעים לנו כמה שהוא בריא, ומצד שני לא נאכל לחם שהוא טעים אבל לא בריא… איך משלבים את השניים?
כמו הקטשופ, מיונז הוא ממרח אהוב שמשתדך לעולם שלם של מנות, בשריות, חלביות, כממרח בתוספת טעמים או כמה שמתווך בין התוך והלחם שבכריך, הוא תמיד שם.
היא עגולה, היא מתוקה בעדינות, היא מחזיקה באהבה כל מילוי וכל ממרח – הלחמניה. ליתר דיוק, הלחמניה המתוקה של "ביכורים מזון ומאפה" שהגיעה לשולחני והפכה לכריכים מזינים וטעימים, בהכנה סופר מהירה.
המוצר הבשרי האהוב ביותר בישראל הוא העוף. הוא אהוב על כל הגילאים, מקבל הרבה דרכי הכנה וטעמים ומצוין גם בטמפרטורת החדר, מה שהופך אותו לאידאלי במקומות שבהם אין אפשרות לחמם.
בראשון לספטמבר חוזרים ילדי ישראל לבית הספר, וכשמגיע זמן ארוחת העשר הם שולפים את הכריך שהוכן להם באהבה.