ארכיון

ספורטן פתח תקווה- האיכות שבחיים.

שנות השבעים, פתח תקווה. קיץ, אין מזגנים, וגם אין חוף ים. הדרך היחידה להצטנן קצת היא ללכת "לבריכה".  ומהי ה"בריכה"? בפארק "יד לבנים"- מוסד ידוע בפני עצמו, היתה בריכה בגודל חצי אולימפי או פחות, שהחלה בגובה של כמה סנטימטרים בקצה אחד, והגיעה עד לכמטר וחצי בקצה השני, עם דשא מסביב. ללא מלתחות, ללא מזנון, פשוט גיגית גדולה.

להמשיך לקרוא

INTEX- לקיץ קריר בכיף

אחד ממקומות המפלט מהחום הכבד של הקיץ, הוא ללא ספק בתוך מים, אבל לא כולנו גרים ליד חוף , ולכן בריכה בגינה היא פתרון מצוין- לא צריך להיות מליונרים עם וילה, מספיק חצר או מרפסת גדולה, ויש כבר מבחר גדול של בריכות לקטנים ולגדולים שיכולה לקרר ולעשות כיף על הדרך (וסבתות יקרות- לא תאמינו כמה שהנכדים יתחננו לבוא !).

להמשיך לקרוא

אמה לורה- לפנים חלקות מתמיד.

פילינג הוא חלק חשוב וקבוע בטיפוח הפנים. העור שלנו סופג את כל הלכלוך, השכבה העליונה מתייבשת ומזדקנת, והדרך הטובה לרענן את העור היא על ידי פילינג עדין שמקלף את העור המלוכלך והיבש וחושף את העור הבריא והקורן שמתחתיו.

(מה מסתתר בתוך העטיפה?)

להמשיך לקרוא

קיץ קיץ- עם ד"ר פישר- אל הים

קיץ תחילת שנות השמונים. סינדי לאופר "רק רוצה לכייף", ג'ורג' מייקל לוחש בחושניות על רקע סקסופון, סמנטה פוקס רוצה שיגעו בה, ובנות ישראל נחלקו בין לירוי לברונו ב"תהילה". והיה גם הקיץ. כלומר, תמיד יש קיץ, ובישראל הוא לח ומהביל, מה שמושך אליו הרבה תיירים מארצות קרות שבהן יש קרן שמש חד שנתית.

להמשיך לקרוא

SONAX – לרכב חתיך במיוחד.

כשאנחנו קונים רכב, בעיקר אם הוא חדש, אנחנו לוקחים ללב כל כתם וכל שריטה. גם אם עברו כמה שנים על הרכב, ההופעה החיצונית שלו, והתחושה בפנים חשובים מאד. בכל סופשבוע ניתן לראות את התורים הארוכים במכונים לשטיפת רכב, ולא נדיר לראות אנשים שביום החופשי שלהם יורדים למטה עם דלי וסמרטוטים, ומקרצפים את המכונית, אפילו אנשים שבבית הם פחות אנשי נקיון, כשזה מגיע למכונית- הפינוק הוא כמו של ספא.

להמשיך לקרוא

לאונרדו פלאזה אילת –אהבה מהדרום.

נסיעה לאילת תמיד דורשת סיבה טובה. כי עד שכבר נוסעים כל כך הרבה זמן, או לחילופין, מוציאים הרבה כסף על טיסות, צריך להגיע בסוף למלון שיתן לנו את התחושה האולטימטיבית של חופשה, כזו שתגרום לנו לרצות ולשוב עוד ועוד לקצה הדרומי של ישראל.

אז כשחשבנו על נופש, התלבטנו לגבי המלונות ולבסוף נפלה ההחלטה- "לאונרדו פלאזה" – זאת משתי סיבות – ראשית כי בעבר התארחתי במלונות "לאונרדו" שונים בארץ ותמיד הייתי מרוצה מאד, ושנית, כי המיקום מעולה- על הטיילת מול הים.

 

אז יצאנו לדרך, השגנו טיסות (מצרך די נדיר אבל הצלחנו!) ונחתנו בעיר הכל כך רחוקה וקרובה בבת אחת. המרחק משדה התעופה היה קצר כך שתוך עשר דקות הליכה כבר היינו במלון.

 

להמשיך לקרוא

ללין – ניחוח של שנה חדשה.

זוכרים את השיר שמדבר על "ברמת גן יש רחוב אחד שעוברים בו ומריחים שוקולד"? אז אני מקבלת את אותן תחושות כשאני עוברת ליד חנויות של "ללין". הריח מושך פנימה, לעולם של רכות, פינוק, נקיון, חגיגיות ובעיקר כייף. ריח טוב גורם לנו למצב רוח טוב, זו עובדה, ואם יש משהו אחד שיותר כייפי מלקנות לעצמך תחושות טובות, זה לקבל אותן במתנה.

בחנויות "ללין" מבחר רב של מוצרים לרחצה ולגוף, כך שכל אחד יכול להרכיב לעצמו, או למישהו שהוא אוהב (ויש גם מוצרים לגברים!) חבילה מפנקת. ישנן גם ערכות מוכנות שמקלות עלינו את הבחירה, כמו ערכות לנסיעה, ערכות לתינוק, מוצרים לנערות, ערכות לטיפוח הגוף והפנים ועוד.

והכי כיף – הכל נארז באריזות נייר משי וסרטי סאטן, לתחושה מלכותית במיוחד.

קיבלתי שובר של שישים שקלים לקנות לעצמי מתנה לחג לפי טעמי. כשנכנסתי לחנות כמעט התבלבלתי מהריח הממכר והמוכרת הנחמדה הגיעה כדי לעזור, לשאול מה אני בעצם רוצה וצריכה . האמת, הקריטריון לבחירת מתנה לאחרים הוא מה הייתי רוצה לקבל בעצמי, והתשובה תהיה כנראה "כל החנות". אז שטפתי ידיים בבאר שבאמצע החנות, באמצעות הפילינגים הריחניים שיש שם, שגם עזרו לי להחליט איזה ריח אני הכי אוהבת (ווניל פצ'ולי) והתחלנו.

בעבר רכשתי לי מוצרים של "ללין" – חלקם נמצאים עדיין בשימוש שוטף  – כמו הפילינגים המיוחדים, וערכת רחצה מיוחדת שכוללת ספוגים ומברשות והופכת את חדר האמבטיה שלי לספא מזמין.

הפעם השלמתי את האוסף עם פילינג גוף כמובן בריח הווניל פצ'ולי, וככה על הדרך גם את אותו הריח בריחן לאוטו.

כדאי לבדוק בדרך גם את מוצרי ה"TO GO" שנמצאים ליד הקופה והם במבצעים מיוחדים. (ויש גם את מועדון ההטבות של dream card שגם הוא מתנה יפה, שווה לשאול.

לאתר "ללין ישראל" – http://www.laline.co.il/

נווה מדבר- שלווה בין הדיונות

את סודות המעיינות החמים כבר גילו לפני אלפי שנים, ובכל מקום בו התגלו מים נובעים מינרליים, קמו אתרי בריאות מפנקים שנותנים לנו פסק זמן מהביל ומרגיע מהחיים המהירים והלחוצים של כולנו.

הוזמנתי להתנסות במרחצאות וספא ב"אחוזת נווה מדבר" ובהתחלה חשבתי "אלוהים, לנסוע עד באר שבע?" אבל אז גיליתי שזה היה שווה ועוד איך , כי באמצע המדבר שוכן לו באמת "נווה מדבר" – פנינה חמה ומפנקת, בריחה מהלחץ העירוני. למעשה, כשהנופים מהחלון השתנו מנוף אורבני לדיונות מדבר, האווירה כבר השתנתה, וכולנו נמלאנו ציפיה למילוי מצברים שקט ורגוע.

אחוזת נווה מדבר ממוקמת בלב רמת הנגב, בתוך נוף מדברי רגוע והמעיינות שבה נובעים מעומק של קרוב לקילומטר עומק, בטמפרטורה של ארבעים מעלות צלזיוס.

כשנכנסנו, הדבר הראשון שהרגשנו היה הריח, כלומר, האין – ריח. בניגוד למרחצאות המקובלים, שבהם יש ריח גופריתי חזק בגלל המינרלים, ב"נווה מדבר" השקיעו במערכות איוורור רבות ומשוכללות שמנטרלות את הריחות, כך שאפשר לנשום בכיף.

התחנה הראשונה שלנו היתה המלתחות, שם הכנסנו את התיקים שלנו, יחד עם טרדות היומיום, ויצאנו משם ב"מדי א'" של המקום – חלוק ונעלי בד. אחר כך החלטנו לעבור בבריכות לפי מידת הטמפרטורה שלהן, מהחמה ביותר עד הקרה (מינוס בריכת הפעוטות ). התחלנו בבריכת הזרמים הגדולה והחמה ביותר- 39 מעלות, ותוך שניות מרגע שנכנסנו, זה היה כמו להתעטף בשמיכה רכה. בבריכה הזו מותר מבחינה בריאותית להשאר רק עשר דקות, אז אנחנו לא פראיירים, כל פעם יצאנו וחזרנו כדי למצות את הכיף עד הסוף.

אחר כך עברנו לבריכה הבינונית מבחינת טמפרטורה- בריכה גדולה של 37 מעלות, שבה מותר לשהות זמן ארוך יותר והיא כייפית לתנועה במים . (במקום יש גם טיפולי הדרותרפיה שמשלבים את יתרונות המים המינרלים מבחינה בריאותית ומבחינה תחושתית).

כדי להספיק ולהתנסות בהכל, יצאנו גם לבריכה החיצונית (שאפשר להגיע אליה גם מבפנים כך שבחורף אפשר להכנס למים מבפנים ואז לצאת החוצה ולהישאר חמימים ונעימים). בחוץ יש גם מפלי מים ולמעשה סוג של "קאנטרי" והמים הם בטמפרטורה נינוחה של כ28 מעלות בקיץ ו33 בחורף, ותמיד אפשר גם לבחור אם לתפוס שמש על מיטת שיזוף או להשאר תחת השמשיות.

השמש היתה מפתה, נתזי המים קרירים ומלטפים, אבל אנחנו כבר היינו צריכים להכנס לספא "ספא במדבר" כדי להתנסות בחוויות שמוצעות שם.

הספא, שהכניסה מותרת אליו מגיל 18 ומעלה, הוא פינה מפנקת במיוחד עם כל מה שצריך – ריחות נעימים, תאורה רכה, בריכת ג'קוזי חיצונית שגרמה לארבע בנות להתיישב בה , להדיר את הבנים ולנהל שיחה עמוקה שבסופה הכרנו את כל תולדותיה של כל אחת מאיתנו, מהרחם ועד היום, וגם פינות זולה בשמש.

ויש גם תפריט טיפולים שממנו בחרנו . מבין סוגי עיסויים שונים , עטיפות בוץ וחבילות מיוחדות (ורומנטיות במיוחד) אני בחרתי בעיסוי רגליים, וזכיתי לארבעים דקות בגן עדן, כשפאינה המקסימה (שבע וחצי שנים באתר) שיחררה את כל המתח שנובע מעקבים גבוהים, ריקודים וישיבה רבה מדי.

(אורחי הספא מקבלים לוקרים, חלוקים, מגבות ונעלי רחצה, הכל כלול).

בכלל, לרגליים יש גם את האופציה לספא דגים, אותם יצורים קטנטנים שמאד אוהבים כפות רגליים. לצערי לא יצא לי להתנסות בכך ב"נווה מדבר" אבל מחוויה קודמת בטיפול, בלי לקחת בחשבון יתרונות בריאותיים או קוסמטיים, זה פשוט כיף לאללה (גם למי שרגיש לדגדוגים, מתרגלים תוך שניה).

גם את הסאונות (היבשה והרטובה) לא הספקתי לנצל מקוצר הזמן.

אחרי כל זה, נעשינו רעבים, וצוות המקום, באווירת שבועות, ארגן לנו ארוחת טפאס ממטבחו של השף גיא פרץ, עם מגוון מנות חלביות חמות או קרות.

למעשה המקום מספק אופציות לכל דבר ולכל צורך – ממבקר של כמה שעות, דרך זוגות רומנטיים שרוצים חבילות של בריכות, ספא וארוחות, דרך קבוצות בקומבינציות שונות, משפחות, וגם שעות רחצה נפרדות בחלק מהזמן שמתאימות לציבור הדתי.

למי שרוצה לבלות יותר זמן ולא להיות מוגבל בגלל נסיעות, ישנה אופציה של לינה בכפר הנופש "משאבים" שנמצא כמה דקות נסיעה מהאתר , וכן כל מני אפשרויות של צימרים ולינות שטח, כך שבכל תקציב ניתן להתפנק ולהרגע.

אחרי כמה שעות באתר, בנסיעה הביתה, כולנו היינו אנרגטיים במיוחד, (ואין לכם מושג מה זה חבורת בלוגרים אנרגטית….). תוך שעה וחצי בעזרת כביש שש, כבר היינו במרכז, אורות העיר משום מה הרבה פחות מלחיצים.

לפרטים נוספים – אתר "אחוזת נווה מדבר" – http://neve-midbar.co.il/

דף הפייסבוק- https://www.facebook.com/Nevemidbar

ביזנס אנד פלז'ר –"לאונרדו" אשקלון.

רשת "פתאל" הפכה את מלון "לאונרדו" החדש באשקלון, לשילוב הכמעט בלתי אפשרי – ביזנס ופלז'ר ביחד, עסקים ותענוגות. אני לא אשת עסקים אבל תענוגות תמיד מתאימים לי. הוזמנתי לנסות כמה מהם בסופשבוע של שמש באשקלון.

כל 131 החדרים של של מלון לאונרדו אשקלון פונים לים והם זהים ומעוצבים על ידי אותן מעצבות מוכשרות של מלונות "הרודס" שעשו עבודה מקסימה של שילוב עיצוב מודרני ויוקרתי עם נוחות מקסימלית.

מהקומה השביעית ואלך, ההגדרה היא "חדר עסקים" והמשמעות היא ערך מוסף של פינוקים טעימים בחדר, חלוקים וכפכפי ספא, גישה לטרקלין העסקים (שעוד יסופר עליו) וכל מני פינוקים קטנים.

אנחנו התחלנו מטרקלין העסקים, שמכיל מקומות ישיבה נוחים, שולחנות, עיתונים, פינוקים טעימים כמו שוקולדים, עוגיות, פירות, שתיה קלה וכמובן גם יינות, ועמדות מחשב הכוללות אינטרנט (ששם התבצרתי כדי להשוויץ בהמון תמונות שלי על יד הבריכה, אבל זה אחר כך…).

לטרקלין יכולים להכנס רק מבוגרים, מה שמהווה גם פינה של שקט ורוגע ומאפשר לקיים פגישות עבודה.

למי שהמקום קטן מדי לפגישות עבודה, ורוצה אולמות גדולים עם כל הפסיליטיז הנדרשים לישיבות כאלה, ישנם גם חדרים שמיועדים מ50 איש ועד 800, כך שתמיד אפשר להסתדר.

אחרי הטרקלין הלכנו לשוטט במלון ומצאנו שתי פינות חמד- הראשונה- הספא – "לאו" שכולל 8 חדרי טיפולים כששניים מהם זוגיים וכוללים גם ג'קוזי (וכוסות יין רומנטיות כמובן), ותפריט גדול של טיפולים מפנקים (וגם סאונה וחדר כושר לשימוש כל אורחי המלון), ומועדון הילדים הכי מתוק, כולל ג'מבורי מושקע עם בריכת כדורים והרבה מקום להוציא את המרץ…

אבל ביום שמש כזה יש באמת רק דבר אחד לעשות – לעלות על "מדי ב'"  – להלן חלוק וכפכפים, ולצאת אל הבריכה. בצידי הבריכה יש "קבאנות"  – מעין מרבצים מקורים שבהם כל המשפחה יכולה לנוח ולתפוס צל, וגם כסאות ומיטות שיזוף למי שרוצה לשנות צבע (בדרך כלל לגוון של חום ,במקרה שלי, לאדום כהה….). ליד בריכת הילדים יש גם את התחביב האולטימטיבי שלהם – ה"מתנפחים". לשמחתי אין צוות בידור כך שאין מי שיצעק לי "ועכשיו משחקי בריכה" עם מוסיקה קולנית, וכך יכלתי לשבת ולקרוא עיתון בשקט . (עיתונים מחולקים חינם בלובי).

אחר כך הגיע החלק שנחשב המרכזי ביותר בכל נופש- האוכל. כלל ידוע הוא שבחופשה כל אורח מגדל שלוש קיבות נוספות שיכולות להכיל את כל הדברים הטובים שיש למסעדות להציע. אני הייתי שם בסוף שבוע, ולמרות מגבלות השבת והכשרות, "לאונרדו" הצליח לספק מבחר גדול של מנות, מכל הסוגים, לכל הגילאים ולכל הטעמים.

אותי קנו כבר בהתחלה עם מגשים מרהיבים של סושי, ובארוחת הבוקר – עם מבחר גדול של גבינות קשות מכל הסוגים (וגם המון ריקוטה!!). המלצרים ניגשו לכל השולחנות ופינו כלים במהירות כך שהנקיון תמיד נשמר (וגם היה מקום לצלחות נוספות…. 🙂

(בתמונות למעלה ולמטה- חלק קטנטן מכל המטעמים של המלון).

בערב בהמלצת המלון הלכנו להוריד את הקלוריות בהליכה ארוכה למרינה היפיפיה , על שלל אורותיה ומסעדותיה.

המלון הציע בסוף השבוע שבו הייתי גם פעילות אינטלקטואלית של הרצאה על אשקלון וכל הטמון בה, הרצאה של קוראת בקלפים למי שחושק לדעת את עתידו, וגם סדנת מדיטציה מוסיקלית לרגיעה מלאה.

אני, שלשתוק בסדנת מדיטציה זו דרישה מוגזמת ממני , הלכתי להסתובב בכיוון השני של החוף – בטיילת המרהיבה שכוללת המון צמחיה, מתקני ספורט ומסלולים לרצים ולרוכבי אופניים, וממנה ירדתי לשני חופים- החוף הלא מוכרז שם אפשר לצפות בגולשים מנסים לתפוס גלים, והחוף המוכרז שהמה מתרחצים, גדולים וקטנים שנהנו מהמים הקרירים והשמש.

כמובן שאפשר לבקר באחת או יותר מהאטרקציות הרבות שקיימות באשקלון ובסביבה –

ה"אשקלונה" – פארק מים עם המון סוגי מגלשות – ממסלולים לפעוטות ועד "קאמיקזות" מטורפות לאמיצים בלבד, מרכז המבקרים של מבשלת "קרלסברג" לצפיה בתהליך ההכנה של הבירה, מרכז המבקרים של חברת החשמל – אתר "רוטנברג", אתר "ברנע" ההסטורי שבו אפשר לראות שרידים עתיקים מהתקופה הביזנטית, גן שעוני השמש והגן הארכיאולוגי, הגן הלאומי של אשקלון, ומוזיאון החאן, קניונים ומרכזי קניות כמו מרכז אפרידר, קניון גירון וקניון חוצות שבכולם עשרות בתי עסק- ממיטב הרשתות הפופולאריות בארץ, ומסביב לאשקלון מקומות כמו הגן הלאומי בית גוברין – למי שרוצה לטייל, קיבוץ "יד מרדכי" שמלמד כל מה שצריך לדעת על דבש ודבורים, ולמי שרוצה להתפנק עד הסוף – מרחצאות "חמי יואב" – מים בעלי סגולות מרפא וכל הפינוקים.

(ואת כל הפרטים על האטקרציות ניתן למצוא ב- http://www.ashkelon.muni.il/tour/Pages/default.aspx ).

מה שאהבתי ב"לאונרדו" אשקלון הוא החוויה הכוללת, מהבריכה הרחבה ועד הפרטים הקטנים – חדר הגיהוץ, המשחקים הכי חדשים במועדון הילדים, והחנייה הנוחה, וכמובן היצירתיות במנות וטעמים בארוחות שבמסעדת "אלמוג" של המלון.

אה, והזכרתי כבר מרחק של חמישים דקות מהמרכז?

 

 

שקוף שזו זכוכית!

לפני כמה שנים התארחתי במלון מפואר מאד, עם שולחנות מדוגמים, תפריט כריות נרחב, צוות בידור ברמה של לאס ווגאס, ועיצוב מפואר. ואז הגעתי לחדר, ליתר דיוק למקלחת – ושם, על האמבטיה הרחבה, מול מראה גדולה, נתלה לו…. וילון אמבט. כן, זה הצבעוני שבגלל כל מני כוחות פיסיקלים נדבק לכל מי שמתקלח ולא ממש שומר שתוכן האמבטיה, בעיקר כשעושים מקלחת, גם יישאר בתוכה ולא יזל החוצה על הכפכפים, על מגבת הרגליים ועל כל הרצפה באופן שמרגישים הכי לא יוקרתי שבעולם.

באותו רגע רק חשבתי – אלוהים, הם לא יכלו לחשוב על זכוכית?

(ותראו מה צ'יהולי עושה מזכוכית…)

זכוכית בעיני היא הפתרון האולטימטיבי, אם זה כקישוט נוסף מלבד הפונקציונליות ואם זה כ"ללכת עם ולהרגיש בלי" – לחסום מה שצריך לחסום, בלי להסתיר. מצוין כשהחלל קטן ולא רוצים להקטינו עוד יותר, מצוין להחדרת אור שמש שחוסך בחשמל ומהווה כר פורה לתכנונים עיצוביים רבים.

כשאני שיפצתי את חדר האמבטיה שלי, בהתחלה התלבטתי בין סגירת חצי אמבטיה בקיר זכוכית קבוע, כך שמתקלחים בקטע שלו ונכנסים מהצד השני, לבין הקמת מקלחון. בסוף בניתי מקלחון פשוט על ידי סגירת שני קירות בזכוכית, כשאחת מהן היא גם דלת הזזה.

יכלתי לבחור בדוגמאות שונות, שקופות או אטומות, קישוטים שונים וסוגי פתיחה שונים, בסוף בחרתי מה שהיה נוח אצלי מבחינת זווית הגישה. התוצאה מאפשרת להתקלח בלי להתיז על הרצפה, בלי להשאיר כל מני סימני טביעות רגליים ונעלים שהופכים מהר מאד ללכלוכים והורסים את כל השלווה שאמור חדר האמבטיה לייצר.

הזכוכית היא כמובן חסינה כך שגם מכה לא תנפץ אותה ואפשר לסמוך עליה גם כשיש ילדים בבית.

בתוכניות עיצוב שונות, שאני די מכורה להם, יצא לי לראות גם עוד שימושים בזכוכית – אם זה בתוך הבית כהפרדה בין נישות (מעולה כשיש משרד ביתי למשל), אם זה כמדרגות שמשתלבות ברקע ופחות "תקועות", אם זה למרפסות שונות (ואיך אני מתה על "חדר השמש" שיש בבתים באנגליה למשל, שהופכים חדר למעין חממה כייפית לשבת בכל ימות השנה), וגם בחלקים החיצוניים כמו תיחום בריכה למשל, שהוא לא רק יפה אלא גם בטיחותי (כך שאנו יכולים להיות בטוחים שילדים לא יכולים לרוץ לתוך המים או ליפול לתוכם כשאנו לא בסביבה ולא רואים).

עוד שימושים לזכוכית – מעקה זכוכית שלא מסתיר מה שיש מאחוריו, דלתות זכוכית יפות (מצוין לחדר נוער מתבגר למרות שהם בטח לא יסכימו…. 🙂 ) ויטרינות שאפשר מאחוריהן לשים את כל החפצים היפים האלה, שאנחנו אוהבים לראות ולא להסתיר בארונות , ושעברו כבר כברת דרך ארוכה מאז ה"ויטרינה" של הדודה הפולניה עם מפיות ה"קרושה" על המדפים, וכמובן – אחד האלמנטים העיצוביים האהובים עלי – מראות.

מראות שמגדילות את החלל, מראות שמחזירות אור והופכות כל נישה ליוקרתית.

כמובן שזכוכית מצויינת למשרדים, לסגירת חללים בלי להסתירם, וכל יושבי ה"קיוביקל" בוודאי יסכימו שזה עדיף מאשר להרגיש קוביה צפופה. (וכך אפשר גם לשלוט על המזגן!!! – פונקציה חשובה מעין כמוה כשמדובר בעובדי , ובעיקר עובדות משרד!).

הדמיון שלי כבר עובד שעות נוספות כשאני חושבת על זכוכיות צבעוניות למשל, שאיתן אפשר לשחק בצבעי האור שנכנס לכל חדר, ולהפוך כל מקום לקסום באווירתו.

שווה להסתובב ברשת ולראות כמה אפשרויות יש לעיצוב בזכוכית, כי באמת שהשמים הם הגבול.