נתחיל מהשורה התחתונה- פסטיבל "טעמים בעמקים 2018" נמשך שבועיים ותזדקקו לכל אחד מהימים האלה בשביל להספיק את כל האוצרות שמסתתרים בעמק.
הפסטיבל חוגג את שנתו ה14 ואת יום ההולדת ה70 למדינת ישראל בחגיגת ענק לכל החושים , לכל בני המשפחה ולכל העדפה . במסגרת הפסטיבל מתקיימים אירועים קולינריים ותרבותיים בכל פינה בעמק- במסעדות, בשווקים החקלאיים, בקניונים, חגיגה בכל מקום.
הקופון של "שופרסל" לפסח תפס אותי בעיתוי אישי בעייתי, שבו הייתי מוגבלת ויכלתי ללכת רק לסניף אחד ומה שיש יש. אז מתוך חמשת המוצרים שבקופון, השגתי שלושה – מלפפונים בכבישה ביתית במשקל 1.65 ק"ג, חרוזי זיתים ירוקים 1.25 ק"ג, ופסטה פנה ללא גלוטן של "שופרסל גרין".
ראשית – המלפפונים, כבר הוכתרו אצלי מזמן כדבר הטעים ביותר שיש בכל מוצרי מותג "שופרסל" לדורותיו. הטעם הביתי שלהם, הטיפה חריפות (ואני לא בן אדם של חריף), הקרנצ'יות, זה מוצר שגמל אותי לחלוטין מכל קופסאות השימורים שהשתמשתי בעבר- במלח או בחומץ, ואחרי שמתמכרים אי אפשר לחזור לאחור.
כל פעם שאנחנו פותחים מקרר, כולנו בבית שולחים אצבעות לצנצנת ושולפים משם איזה מלפפון אחד לנשנוש . האמת אני גם אוהבת לחתוך אותו לחתיכות קטנות ולערבב למשל בסלט ביצים. כמו שרואים בתמונה, הקופסה שקיבלתי בקופון הצטרפה לשתיים אחרות שקניתי עוד לפני זה, לכבוד פסח.
המוצר השני – הזיתים, לא עשיתי איתם שום דבר מיוחד, הם פשוט צורפו לסלטים שונים של פסח (ובכמות שיש בקופסה, הספיקו גם הרבה אחר כך). גם הם נשנוש נחמד עם האוכל, כשאני מתעצלת להכין סלט ובכל זאת רוצים משהו על יד.
מה שאני גם אוהבת במוצר הוא שמדובר כמובן בזיתים מגולענים ככה שלא נשארים עם גלעינים שמסתובבים בכל מקום.
הפסטה היתה הדבר המסקרן ביותר-
ולמה מסקרנת? כי מצד אחד היא מוגדרת כ"פסטה" וגם נראית כזו, מצד שני היא עשויה כולה ממרכיב אחד בלבד – אורז חום, מילים שנשמעות קצת "בריאותיות" מדי בשביל להיות טעימות…
החלטתי לבשל את הפסטה הזו בהתאם להוראות ולהוסיף לה רוטב של פסטה (ברור שמצנצנת, יש גבול לכמה אני משקיעה, נכון?).
הוספתי אותה לארוחת הצהרים שלי שכללה גם צלי בקר (מהקייטרינג).
זה מה שיצא –
מבחינת הטעם – הטעם היה של אורז , ולמרות שבישלתי בדיוק לפי ההוראות, יצא לי קצת "מושי". בצלחת יש חצי שקית. את החצי השני אבשל קצת פחות. בסך הכל לא רע, ביחד עם הרוטב. מוצר מעניין למי שרוצה לאכול מזון בריאות או למי שאסור לו גלוטן ורוצה תחושה של פסטה.(וכמובן לשומרי הפסח).
כאמור, את הטונה ורוטב השקשוקה לא השגתי, ולכן לא יכלתי לחוות עליהם דעה. (אבל היי, יש לי שלוש צנצנות ענק עם מלא מלפפון חמוץ!!!).
חג אביב שמח!!
דגני בוקר כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהתפריט שלנו, הם נוחים, הם בריאים, הם זמינים והם גם טעימים. "תפריט החיים" שלנו מצד שני, כולל ריצות, נסיעות, טרטורים, עבודה, תחביבים, ילדים, עייפות נצחית…
איך משלבים את הכל בלי לקרוס ובלי להרגיש שאנחנו כל הזמן רק רצים ועובדים ובעיקר עושים דברים בשביל אחרים (הבוס, הילדים, בן הזוג, ההורים, כל העולם בעצם)?
ב"פיטנס" הרימו את הכפפה והחליטו לשלב בריאות וכיף ביחד .
נפגשנו עם ענת הראל, הפרזנטורית של "פיטנס" ובעלת הבטן הכי שטוחה בארץ, להכיר את המבצע החדש – מבצע הפינוקים של "פיטנס". "פיטנס" מוגדר כמוצר לנשים (למרות שגם גברים יכולים בהחלט להנות ממנו) ולכן האוריינטציה היא נשית. המפגש נערך ב"הולמס פלייס" הרצליה פיתוח. (רחוב ספיר 1).
הרעיון הוא שבכל אחת מאריזות דגני הבוקר של "פיטנס" (ויש מבחר ענק עם המון תוספות כייפיות- פירות, אגוזים, שוקולד ועוד) יש קוד. אוספים שני קודים ונכנסים לאתר הפייסבוק (הכתובת בסוף הפוסט) שם אפשר להקלידו ולקבל הטבה שמתחלפת כל חודשיים. בחודשים אוגוסט וספטמבר למשל ההטבה היא הנחה של 100 שקלים לקניית חזייה של פמינה ב"משביר לצרכן", (כי כולנו יודעות שחזייה טובה נדרשת לתפקוד יומיומי, בעוד חזייה גרועה יכולה להרוס לנו את היום ואת הגב והכתפיים, שלא לדבר על הלוק). באוקטובר ונובמבר הפינוק יהיה קרם ידיים של "ללין" (אוי, הריחות!!) ובדצמבר ינואר הפינוק הוא יום כיף ברשת "הולמס פלייס" כולל השתתפות בחוג לבחירה,פגישה אישית עם מאמן כושר אחד על אחד ופגישה עם הדיאטנית, כמו גם כמובן שימוש במתקני המקום. כל ההטבות והפינוקים הם ללא הגרלה- כל משתתפת זוכה. קבלת ההטבה היא פשוטה ומיידית.
אחרי ששמענו על כל הכיף הזה מענת, התנסינו במגוון האפשרויות במקום , והתחלנו עם אימון גופני בעזרת שני מדריכים מקסימים של המקום – אוהד ואבי (האמת, אחד אימן אותנו ואת השני ניצלנו כדי שיצלם אותנו מכל הזוויות). עברנו אימון תחנות שנראה קליל אבל הותיר אותנו מתנשפות.
לאחר מכן נפגשנו עם רינת טואף- מנהלת תחום התזונה של הולמס פלייס שהסבירה לנו שממש אין צורך לספור קלוריות מכיוון שלעולם אנחנו נטעה בספירה (ואיכשהו זה תמיד יהיה לכיוון ההמעטה ). היא סיפרה לנו על הBMR- הוצאת הקלוריות הבסיסית של כל אדם הנדרשת לו לתפקוד היומיומי, ועל בסיס המספר הזה, מה הצריכה המומלצת – הכפלת הנתון הזה עם פעילות עיכול המזון ופעילות גופנית. היא גם הציעה איך לתבל סלט בלי לטעות ולחשוב שאנחנו אוכלים בריא אבל בעצם סופגים ים קלוריות בגלל תוספות כמו שמנים , אגוזים ועוד, ובסופו של דבר- המסקנה היתה – תאכלו בריא, תרגישו טוב, תעשו פעילות גופנית, אין דרכי קיצור, וכל הדיאטות מהמוכרות דרך המשוגעות (ותרשו לי לא להזכיר כאן כמה דברים מטורפים אנשים עושים, בעיקר נערות צעירות, כדי לנסות לרזות) הן לא יעילות במקרה הטוב, ומסוכנות במקרה הנפוץ.
התחנה הבאה היתה אצל איילת סורוקה, הדיאטנית הקלינית של "הולמס פלייס" שעברה על הנתונים שהוצאו מהמחשב אחרי שנשקלתי, ברמה של איזה סוגי שומן יש לי בגוף, נתונים על השלד (תקין, איזה כיף! ), אחוז המים בגוף (צריך להיות לפחות חצי ממשקל הגוף), וגם הנתון שהכי אהבתי – מה הגיל המטבולי שלי (הידד, אני שבע שנים פחות מהגיל הביולוגי למרות כל ארוחות הבלוגרים המטורפות!).
ב"הולמס פלייס" הרצליה, שהוא סניף פרימיום, יש גם ספא עם מסאג'ים שאני בהחלט מתכוונת לנסות בעתיד. (ולרוץ לספר בבלוג כמובן…).
דף הפייסבוק של "פיטנס" עם המבצעים והרבה טיפים ודברים מעניינים – https://www.facebook.com/pages/%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%A0%D7%A1-Fitness/359151007522136
דף הבית של "הולמס פלייס" – http://www.holmesplace.co.il/
הכל התחיל ממגבונים לחים. ליתר דיוק, מגבונים לחים לניקוי משטחים שונים בבית, שקיבלתי לסקירה מאחת מחברות הנקיון בארץ. סקרתי וכתבתי את מסקנותי על ההתנסות. מסתבר שהיתה תחרות, ובין כל כותבי הפוסטים הם בחרו בפוסט שלי כמעניין ביותר. (אולי בגלל ששילבתי נקיון עם מניקור? ) . בכל מקרה הפרס היה שובר של "קשרים פלוס" בשם "מנה עיקרית". אז התחלתי לעשות את עבודת המחקר שלי ומבין שלל האטרקציות שמביא השובר הזה (האמת, הרבה!) מצאתי את "אליזבט קיו". במסעדה הזו לפי האתר השובר שווה 230 שקלים מהתפריט ועוד 2 כוסות שתיה חמה/קרה/בירה/יין. אחת הסיבות העיקריות שבחרתי דווקא במסעדה הזו היתה כי נכנסתי לאתר ומצאתי תפריט שיכול להתאים מצד אחד לקרניבור שבחבורה שלנו, ומצד שני לצמחוני, ומצד שלישי לי – חובבת המתוקים.
חנייה נוחה היתה שיקול נוסף, והמסעדה, הממוקמת ב"מתחם יכין סנטר" בפתח תקווה מספקת חנייה חינמית ונוחה.
אז קבענו למוצאי שבת, והגענו. שאלו אותנו אם אנו רוצים לשבת בפנים או בחוץ (בחרנו בפנים). אני עוד חזרתי למכונית לקחת סוודר מכיוון שהמזגן היה לי קצת קר, והמלצרית מיהרה לסגור את הדלת כדי שלא יפריע לנו. (היה ריח של סיגריות ממי שעישן בחוץ).
התפריט הוגש לנו ואז ראינו שאנחנו נצטרך לעבוד (עם הלסתות) קשה כדי "לבזבז" 230 שקלים מכיוון שהמחירים מאד נוחים, שלא לומר "זולים". מחירי השתיה זולים בכ2-3 שקלים מבכל מקום אחר שהיינו בו, וגם הבירות והאלכוהול במחירים אטרקטיביים.
פתחנו במנות הראשונות, ושאלנו את המלצרית מה הכוונה ב"מבחר סלטים – שאלו את המלצרית" ב50 שקלים. נמסר לנו שמדובר למעשה בבחירת חמישה סלטים במחיר שהיו עולים לנו ארבעה. אז בחרנו ב:
טחינה ישראלית בתיבול שמן זית ושומשום קלוי (מחיר רגיל לא בדיל – 12 שקלים), סלט עגבניות שטח בתיבול שמן זית, בצל, שום וצ'ילי חריף (12 שקלים כנ"ל), טאפס פטריות מוקפצות ברוטב אסיאתי (14 שקלים), חומוס תוצרת בית בתיבול שמן זית, פפריקה ופטרוזיליה יחד עם שתי פיתות (15 שקלים) ו"תפוצ'יפס בטטה- רצועות בטטה פריכה" (16 שקלים). מבחינת הדיל עצמו – אם היינו משלמים על כל הסלטים בנפרד זה היה עולה 69 שקלים. ההערות שלי היו כאלה –
א. לגבי הטחינה- היא בעקרון באה בלי פיתות, מה שקצת מוזר. בתפריט היתה הערה שאם מזמינים טחינה ניתן לקנות לחם הבית ב7 שקלים. אנחנו הזמנו לחם הבית וחוייבנו ב12 שקלים, יכול להיות שבגלל שהטחינה היתה במסגרת הדיל המוזל, אי אפשר היה לקבל גם את ההנחה הזו.
ב. בהמשך לסעיף הראשון – לחם הבית היה גדול, חם וטרי, והגיע עם מטבל. היות והמסעדה לא כשרה הייתי מעדיפה שיגיע גם עם חמאה.
ג. בתיאור סלט העגבניות היה כתוב שיש צ'ילי ופחדתי שזה יהיה חריף, בפועל היה מדובר בעגבניות בשרניות לא חריפות. לעומת זאת דווקא התיבול של הפטריות היה לי קצת חריף.
ד. השיחוק היה ללא ספק קערה נדיבה מאד של "תפוצ'יפס בטטה" שלמרות שעברו טיגון, לא היו שמנוניים והיו כייפיים לנשנוש. הייתי מוכנה לקנות כאלה בשקיות הביתה.
ה. כבר כשהתיישבנו הניחו בפנינו קערית של סלט מבושל, משהו לנשנש על חשבון הבית.
מתפריט העיקריות בחרנו –
– המבורגר ספרדי – 300 גרם בלחמניה, עם צ'ילי חריף מתוק, חסה, עגבניה ובצל סגול, וצ'יפס. (39 שקלים). במקור היה כתוב "תוספת לבחירה" אבל בפועל הבן לא נשאל מה התוספת שירצה אלא רק באיזה מידת עשייה. הוא היה מרוצה מאד מההמבורגר, והאמת, עם הסלטים מהמנות הראשונות כבר התחיל להתקשות לסיים את ה300 גרם המבורגר. גם כמות הצ'יפס הנלווה היתה גדולה.
– "מעורב אליזבט" – נתחי פילה בקר, אנטריקוט, עוף וכבדי עוף, מתובלים ועם בצל מטוגן (49 שקלים) – המנה באה עם תוספת ונשאלתי לבחירתי מבין פירה, סלט, אורז או צ'יפס. בחרתי בפירה וגם כאן נשאלתי עם אני רוצה פירה חלבי או פרווה וברור שהעדפתי את החלבי, כאילו, דא? (האמת, אף פעם לא הבנתי את ההגיון של מי שבא למסעדה שאינה כשרה והכלים שלה אינם כשרים ואוכלים בשר אבל לא רוצים משהו חלבי ליד..). המנה היתה עשירה מאד , גם מבחינת תיבול וגם מבחינת כמות, נשברתי באמצע וביקשתי שיארזו לי הביתה.
– "סלט עלים ירוקים" – בעיטור אגוזים מקורמלים ברוטב וינגרט (27 שקלים). הצמחוני שבחבורה בחר וגם הוא נשבר באמצע, הכמות פשוט גדולה- וביקש גם הוא לארוז הביתה.
מפוצצים מפוצצים, אבל יש עוד יתרה בשובר "לבזבז" וגם, איך אפשר בלי קינוח? בגלל מצוקת מקום בקיבה החלטנו על קינוח אחד. בהתחלה בחרתי בסופלה שוקולד, כיאה לשוקוהוליק כמוני, אבל לצערי המלצרית אמרה שנגמר להם, אז הלכתי על האופציה השניה – "שווצריה הקטנה" (31 שקלים) – מצע עוגיית מרנג שוקולד ופקאן, קרם מסקרפונה, שוקולד מריר ונטיפי שוקולד לבן. מנה מתוקה ומפנקת שהספיקה בהחלט לשניים (השלישי נשבר עוד קודם). אגב, גם בבחירת הקינוחים המלצרית שאלה אם נרצה חלבי או פרווה (שוב, בגלל מי שמפריד ?) וגם כאן צעקנו "חלבי!!" בקול גדול.
בחשבון הכללי יצא 234 שקלים (חרגנו ב4 שקלים מסכום השובר וזה שהוספנו שתיה חצי ליטר בירה סטלה ארטואה שעלתה 26 שקלים, אם היינו נשארים בשתיה קרה, עוד היינו יכולים להוסיף עוד סלט ועדיין להשאר בתקציב). יצאנו מפוצצים ומרוצים, האוכל היה טעים ונדיב, השירות היה מצוין, מוסיקת רקע נעימה ולא שתלטנית, מסכים שהראו כדורגל (אבל היו ללא סאונד ככה שלא הפריעו) וכאמור חניה חינמית וגישה נוחה.
המקום איננו כשר.
אתר המסעדה- http://www.elizabethq.co.il/defaultPage.asp