ארכיון

"לגעת באוכל" – לחורף חם וטעים!

(קרדיט לתמונות המוצרים למעלה – ישראל כהן).

רשת "לגעת באוכל" היא בית לכל הפודיז- בין אם הם מעמידים סירים על בסיס קבוע, ובין אם הם קוראים בספר בישול כיצד להכין חביתה. תוכניות הבישול השונות בטלוויזיה הביאו את עולם הבישול והאפייה לכל אחד הביתה, ועשו חשק להתנסות גם. עכשיו בחורף כשאנו יותר בבית, החשק לבשל גדל עוד יותר, וגם התשוקה למשקאות חמים ומנות מנחמות שמעודדות אותנו בעוד הגשם נוקש על החלון.

להמשיך לקרוא

"סוויטי" – מתוק לי, בריא לי.

חורף, גשם, קר לנו, אנחנו רק רוצים משהו חם ומפנק. מוצרי התה כבר מזמן הם לא השקיק המסכן שסבתא היתה ממחזרת, או פקידי עיריה היו שותים מהעגלה של מחלקת התה, אלא הפכו לשפע ענק של חליטות ותמציות בטעמים שונים שכל אחד יכול למצוא את מה שטעים לו.

להמשיך לקרוא

FUZE TEA- שנה חדשה, טעם חדש.

יצר האדם אוהב חידושים. עם כמה שמשהו אהוב עלינו, תמיד נרצה לטעום ולנסות עוד משהו, אולי זה ימצא חן בעינינו גם או אפילו יותר?

זו הסיבה שמותג התה FUZE TEA  מבית קוקה קולה מביא לנו חידושים רבים, כדי שחלילה לא ישעמם לנו בפה.. והחידוש הדנדש- ממש בשביל ראש השנה, הוא משקה חדש – אפרסק רימון במתיקות מעודנת.

להמשיך לקרוא

BEST TEA – ה"בסטי" החדש שלי.

קיץ, חם, שותים הרבה. ואם כבר שותים, רצוי שיהיה משהו בריא, וכמובן גם טעים.

חוות גרוס- אורגניקה ממושב חמרה, שהמומחיות שלה היא גידול צמחי תה ותבלין אורגניים כבר כמעט 25 שנים, השיקה את BEST TEA – פיתוח של מחלקת הFUNTASTEA   – שלהם, שני משקאות תה צמחים אורגני קר- לואיזה לימונית ולמון גרס נענע.

להמשיך לקרוא

TEA SHAPE- עכשיו אפשר להזמין גם את מלכת אנגליה לתה.

תה הוא כבר מזמן לא המשקה של פקידי הסתדרות מאובקים. בעולם שתיית תה היא חגיגה בפני עצמה, ודי לציין את "פייב אוקלוק טי" באנגליה או את טקסי התה המסורתיים במזרח הרחוק שבהם הכנת כוס תה לוקחת רבע שעה ומלווה בכלים ייחודיים, סמלים וטקסים שלכל תנועה שבהם יש משמעות סמלית.

בישראל, לא משנה מאיזה עדה אתה, תמיד יש תה בעסק, ובשנים האחרונות כולנו שמענו על יתרונות שתיית תה מבחינה בריאותית.

להמשיך לקרוא

תה פירות TWININGS – הרבה יותר מתה.

חברת "מאכלי עולם" מביאה לנו הקיץ תה ירוק בטעמי פירות מיוחדים תוצרת אנגליה, כי מי כמוהם מתמצא בתה?

ולמה לכבוד הקיץ? כי סדרת התה הירוק עם הפירות מתאימה במיוחד להכנת משקאות צוננים ומרווים לקיץ כמו גם לטעמי קינוחים מיוחדים.

להמשיך לקרוא

ארוחה חגיגית – לשבועות וכל השנה.

מוצרים חדשים שעלו על המדף הפכו להיות ארוחת ערב מדליקה וטעימה אצלי על השולחן.

זה התחיל מסדרת המוצרים החדשים של "תומר" – LA PASTA שהושקו במיוחד בשביל שבועות והם מוצרי פרימיום איטלקיים. מדובר ב12 מוצרים שונים כמו קנלוני, לזניה, ניוקי בארבעה טעמים שונים, רטבי עגבניות בטעמים שונים, מוצרי עגבניות ועוד. מה שנחמד הוא שמצד אחד מדובר במוצרי פרימיום ומצד שני המחירים זולים בכשלושים אחוז מהמתחרים באותה רמת איכות, כך שכל אחד יכול להפוך את המטבח שלו לאיטליה הקטנה והאיכותית.

להמשיך לקרוא

חמים וטעים עם נביעות.

האמת, הפעם אני מרגישה שהקדמתי את זמני. קיבלתי להתנסות מים בטעמים של נביעות, והפעם בטעם שקד דובדבן, והחידוש היה שזוהי מהדורת חורף שניתן לחמם ולשתות חם.

להמשיך לקרוא

החדשים של מארס 2015

חודש מארס מביא איתו מוצרים כשרים לפסח אבל לא רק, ובשביל זה אני כאן – לגלות, לסקור ולחזור עם חוות דעת.

אז יש לנו שני מוצרים שהם כשרים לפסח (אבל כמובן מצויינים לכל השנה) ומוצר שלישי שכל כך בריא ואיכותי שלא יכלתי לפספס- וזו הרשימה-

 

להמשיך לקרוא

הזמיר של הבשר.

כדי להנות מבשר טוב צריך שני דברים – חומר גלם משובח, ומישהו שיודע מה לעשות איתו.

ובמקרה של בשר, כמה שפחות התעסקות, יותר טוב- בשר נטו, כמו שאוהבים בדרום אמריקה, בלי קשקושים. בשר שכל נגיסה בו ממיסה אותו בפה, והמיצים והעסיס ממלאים את כל בלוטות הטעם. טוב, אולי איזה גרגיר מלח גס מלמעלה, אבל באמת שזהו.

בטירה, בלב אזור השרון, נמצא "משק זמיר" של גיתי זמיר. המקום החל בתור חנות בשר גדולה (ומשמש כך עד היום, כולל משלוחים וציוד נלווה) מפעיל בימי שישי ושבת מסעדה (לא כשרה אבל ללא חזיר) שבה ניתן להנות מכל מה שיוצא לגיתי מהגריל, וזה הרבה.

המקום מינימליסטי כי הרעיון העיקרי הוא בשר. יש אפשרות לארוחת טעימות או לבחירה מתפריט. ההמלצה שלי היא הטעימות, ויותר מכך, ההמלצה שלי היא "תקשיבו לגיתי, הוא כבר יוציא לכם את ההכי טוב והכי טעים".

זה בדיוק מה שאמרתי לגיתי כשהגענו אליו בשישי האחרון (בעיתוי מצוין עם המשחק של ברזיל) אז גיתי החל למלא לנו את השולחן.

ראשית, עברתי על התפריט, והמחירים פשוט נמוכים ואטרקטיביים במיוחד. כך למשל 100 גרם אנטריקוט בלאק אנגוס עולות 21 שקלים בלבד, סוגי אסאדו כמו וסיו או פיקניה ב19 שקלים למאה גרם בלבד, והפורטר האוס ב22 שקלים למאה גרם .

בקבוק מים קרים כבר חיכה על השולחן, ואיתו הגיעו הנשנושים הראשונים – חמוצי הבית – זיתים ולפת כבושה (ללא צבעי מאכל!) ואיתה פיתות והחומוס הביתי של גיתי שמרגישים עליו את הביתיות, עם שמן זית מלמעלה. חומוס משובח, באמת.

המנה הראשונה שהגיעה היתה כדורי "קובה נייה" – סוג של קציצות מבשר עז נא  משובצות בבורגול, על פרוסת צנון חריף. ההמלצה של גיתי היתה לאכול עם פיתה וכך עשינו. אני לא חושבת שאי פעם טעמתי עז, בטח שלא בצורתה הנאה, אבל השילוב היה מעניין, רך וטעים, יחד עם העוקץ של הצנון. גיתי סיפר שהמנה מכונה "הסושי הפלסטיני".

קבבים היו הבאים בתור, עשויים בשר טלה עם צנוברים וקשיו. האגוזים הוסיפו קרנץ' כייפי, התיבול היה עדין. יופי של מנה.

חזה ברווז היה הפייבוריט שלי והוא הוגש שלישי בתור, בסגנון אסאדו. גם ברווז זה לא משהו שיוצא לי לאכול הרבה אבל שווה בהחלט לנסות.

צלעות טלה מתקתקות כמו סוכריות רכות היו הבאות, עסיסיות  – נאכלו בידיים.

הבשר האחרון שהצלחנו עוד לאכול לפני שנסתמנו סופית היה אנטריקוט של פרה מבכירה. אני לא מבינה כל כך בפרות מבכירות אבל התוצאה היתה טעימה, שוב, עם גרגירי מלח גס למעלה וזהו.

בצד היו לנו סלט ירקות מרענן וצ'יפס, אבל הם באמת לא היו העיקר, התמקדנו בעיקר בבשרים.

את הקינוח גיתי מביא מהשכנים – וקיבלנו בקלוואה מתוקה ואיתה כנאפה כייפית, מתיקות עדינה, כוס חליטה חמה לעזור לעכל את הבשר, ואפשר להשען אחורנית ולהנות מהחיים. אמרתי לגיתי שאני מאד אוהבת קבלות שבת כאלה…

במקום נערכות גם סדנאות שונות לפי דרישה (ובגלל הגודל והפתיחה רק בשישי שבת, רצוי מאד להזמין מקום מראש, ויש מנות שחייבים להזמין מראש כדי שיהיו מוכנות כשתגיעו).

גיתי התחיל לבשל מגיל צעיר, ניהל גני אירועים כמו "חוות רונית" ו"הטירה" בגעש, כשהוא מתמחה באירוח דרום אמריקאי, אסאדו וברביקיו, מחזיק גם בקייטרינג, עורך סדנאות ומשלוחים של מיטב הבשרים.

עוד מידע על כל האפשרויות בקצביה , במשלוחים, באירועים ובמסעדה עצמה ניתן למצוא ב-

דף הבית של "משק זמיר" – http://www.meshekzamir.co.il/

ודף הפייסבוק של גיתי – https://www.facebook.com/gitai.zamir

*** הערה אישית – הביקור בטירה נערך לפני כשבוע, הכל היה שקט ורגוע, לא היתה שום בעיה בהגעה ובבילוי במקום. אני מקווה שבקרוב מאד תחזור השלווה ואפשר יהיה לחזור ולהנות מהטעמים והכשרון של משק זמיר. שווה לשמור את הפוסט.