כשמדובר בעניינים שבלב, דומה שלא משנה באיזה תקופה נמצאים, האם מדובר בימי הבינים, בעתיד או בין מלחמות, ובישראל תקופות של "בין מלחמות" לא חסרות.
בתאטרון הלאומי "הבימה" מוצג בימים אלה המחזה "מיקה שלי" שמבוסס על שירי יאיר רוזנבלום.
העלילה עוסקת בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, ובקבוצה של נערים ונערות, שרק לפני דקה קנו וופלים אחד לשני, ועכשיו הם לבושי מדים, יוצאים לקרב שממנו לא יודעים אם יחזרו.
היום כשאנו יוצאים למסעדה, אנו לא מצפים רק להנאה בחוש הטעם אלא מעוניינים בחוויה כוללת, לכל החושים, שילוב של עיצובים מיוחדים, צליל, וכמובן החוויה הקולינרית.
מסעדת BOOST FM שנפתחה לפני כחודשיים בתל אביב (ברחוב נירים 1, ממש סמוך לאצטדיון יד אליהו), משלבת את כל החושים , ולצד הטעם, הריח והמישוש של מנות האוכל המשובח, גם ממלאת את האוזניים בצלילי מוסיקה חיה, וגם מעניינת את העיניים בזכות תערוכות פופ אפ שונות ומתחלפות.
כשקוראים בעיתונים על חיי הזוהר של המפורסמים, קשה להאמין שמשהו יכול להעיב על אושרם. זה בדיוק מה שקרה לנח גמליאל (ליאור אשכנזי) , מנצח מפורסם, זוכה פרסים, שמוזמן להופיע על הבמות הגדולות בעולם, ויש לו גם בת זוג יפיפיה (ריקה שמידט) – חייו היו מושלמים עד שמשהו קרה, שגרם לו לנטוש את הבמה (באופן מילולי) ולחזור לעיר ילדותו פתח תקווה.
בהגיעו לבית הוריו הוא פוגש את אימו (ליאורה ריבלין) שמספרת לו שאביו (דובל'ה גליקמן המצויין) מתגורר בדיור מוגן עקב מחלת האלצהיימר שתקפה אותו. כשנח מבקר את אביו הוא לומד שהדבר היחיד שמחבר את אביו למציאות היא ההשתתפות בחבורת הזמר של המתנ"ס הפתח תקוואי . בצירוף מקרים מפתיע מנצח החבורה (ישראל גוריון) נפטר ועכשיו צריך מנצח כדי להמשיך את חבורת הזמר, ונחשו מי מתנדב לתפקיד?
המוטו של המקום – תבואו בשבע כדי לטעום ממטעמי המקום ומבר המשקאות המגוון, ותישארו להופעתו של תקליטן מתחלף המנגן בסגנונות שונים, לחגיגה עד השעות הקטנות של הלילה.
הגענו בשעת הפתיחה והתיישבנו במקום הכי טוב בבית, על הבר, שם ניתן לראות את הקסם בהתהוות – התפריט היומי המתחלף לפי חומרי הגלם הטריים שיש בשוק, קורם עור וגידים על כלי הגשה מגוונים ומעניניים. ניתן כמובן לשבת סביב השולחנות, השירות הוא תמיד מלא.
הבר עוטר בעגבניות טריות ואדומות לחיים, המזוהות כל כך עם אייל שני.
"אז מה תשתו?" נשאלנו אחרי שעיינו בתפריט האלכוהולי המגוון שמחולק לפי קטגוריות של סוגי אלכוהול. הצד הגברי בחר בערק איכותי, ואני שאלתי לגבי קוקטיילים. יש תפריט קוקטיילים אבל יש גם צוות קשוב שמרכיב משקאות לפי הטעם האישי. ביקשתי משהו "לא מתוק, פירותי חמצמץ בדרגת חריפות בינונית". קיבלתי קוקטייל שענה על הדרישות אחת לאחת ופתח יפה את הערב.
ואילו מטעמים חיכו לנו בהמשך? על כך כאן.
בשיר המפורסם אומרים ש"בלונדון יש מוסיקה טובה, טלוויזיה משובחת" וזה בהחלט נכון, ואם נוסיף לכך גם את פרינס וויליאם החתיך ואת הנימוסים, נגלה למה המוני תיירים נוהרים לעיר בכל שנה.
וויליאם אמנם הגיע לכאן לביקור אבל חזר הביתה, אבל עכשיו יש לנו משהו כמו בלונדון ושווה ביותר, רשת LAGER & ALE שפתחה את סניפה הראשון במתחם שרונה בתל אביב.
אחרי שבמסעדת "טורי" המקורית בתל אביב ראו את ההצלחה, הגיע הסניף השני בגבעתיים אליו הגעתי בערב קיצי. העילה לביקור היתה השקה של בקבוקי ה"מגנום" של "בלו נאן" (גוורץ ופינק- רוזה) אבל איך אפשר לא לנשנש משהו טעים ליד?
אזור נחלת בנימין תמיד הומה אדם וממש בליבו יושב הגן של הגנן הטעים באזור- ג'ונסי, שלמרות שיש לו שם של פיראט, הוא בעצם מארח בכמה חללים, חלקם מקורים וחלקם פתוחים לבריזה ולכל הירוק מסביב, שכולל עצים, פרחים וצמחי תבלין.
כשמגיעים בשעות הבוקר מוצאים תפריט ארוחות בוקר, כולל הפתעות כמו "ארוחת בוקר אנגלית" שכוללת בין השאר נקניקיות עגל וגם כוס בירה, כי למה לא בירה בבוקר בעצם? , או "פנקייק שחיתות" שנותן את ה"בוסט" האנרגטי שצריך בשביל בוקר (ואיך אפשר לא לחייך כל היום אחרי דבר כזה?).
עוד ניתן למצוא בשעות הבוקר גם שפע של תיירים שמגיעים לאזור ומשמחים את האווירה בבליל של שפות שונות, כך שבקלות ניתן לחשוב שאנחנו באחת הבירות האירופאיות ולא בתל אביב.
מה עוד יש בתפריט? להמשך הכתבה – כאן.
אחד המקומות המרכזיים לדייטים הוא ללא ספק הקולנוע. אם מדובר בדייט ראשון בו חוששים שלא יהיה על מה לדבר, אם מדובר איפשהו באמצע, בו אפלולית האולם יכולה לעזור בהתקרבות, ואם מדובר בזוג וותיק שרוצה ערב בכיף, קיסמו של המסך הגדול שעוטף אותנו בעלילה, בצבעים, בתמונות ובקולות.
תום יער עושה (גם) בגרות
אחרי עונה של "תום יער עושה את שביל ישראל"
אחרי שחרשה את שביל ישראל, פגשה דמויות ייחודיות, עברה חוויות , חלקן ביזאריות במיוחד ושילבה את ההומור המיוחד שלה, תום יער חוזרת, חטובה מתמיד, והפעם – למקום שיכול להיות יותר מפחיד מלילה במדבר – שיעור מתמטיקה לבגרות.
כשאני שומעת את המילה "קוריאה", האסוציאציה הראשונה שלי היא רודן עגלגל עם תספורת משונה ואינסטיקטים רצחניים משהו. אבל עכשיו הדימוי הזה השתנה, והפך לקריר ומתוק במיוחד בזכות SO BING- גלידריה/ קינוחיה שפתחה ממש עכשיו את הסניף הראשון ברחוב בוגרשוב פינת קינג ג'ורג' בתל אביב ומביאה משהו שמעולם לא היה כאן – קינוח שלג.
בסרטים, בעיקר קיטשיים כאלה של חג מולד, רואים ילדים משחקים בשלג ופותחים פה כלפי השמיים, לנסות לתפוס איזה פתית. אז זה לא זה. מה זה כן?
