ארכיון תגים | #ארקוסטיל

ויש לנו אלוף!!!

(קרדיט לצילומים למעלה- "צילום מבעד לעדשה")

השבוע נערכה תחרות "אליפות ישראל לשפים" ב"דן גורמה" תל אביב. 38 שפים הכינו מנות ביניים, מנות עיקריות וקינוחים לאורך שעות ארוכות, בשני חצאי גמר, ואז עשרה מתוכם העפילו אל הגמר, ממנו יצאו המובילים- המנצח – שף יונתן אלקריף, במקום השני שף אשר נחמני ובמקום השלישי גולדי אינגלשטיין. הזוכה המאושר מוזמן להצטרף לנבחרת השפים של ישראל לאליפות העולם שתערך בחודש נובמבר 2018 בלוקסמבורג.

להמשיך לקרוא

רטבי טחינה של "אחלה" – אחרית דבר.

החבילה המוזהבת עטופת הסרט האדום, הכילה הפתעות מרתקות – שלושה רטבי טחינה של "אחלה" – עשבי תיבול, עגבניות ופלפלים ושום ולימון. ביחד איתם קיבלתי שתי כפות קישוט של "ארקוסטיל" לעיטור צלחות מקצועי.

האתגר היה מה לעשות עם הרטבים כדי שיצא הכי טעים (וכמובן גם הכי יפה). אז אני לא שפית, למעשה רחוקה מכך, ואני גם לא אומנית (גם פה יש מרחק גדול) אבל בסוף הצלחתי להוציא תחת ידי צלחת יפה (נסיון ראשון לא רע)  וגם טעימה.

כשהסתכלתי על הרטבים הבנתי שהם בעיקר יעזרו לי לשפר, לשדרג ולגוון מנות שאני כבר מכירה ומכינה פחות או יותר כל פעם אותו דבר.

היות ויש לי צמחוני בבית, כל מה שקשור לבשר די ירד מהפרק ,ונשארנו עם אוכל בנות קלאסי – מאפינס פטריות, וסלט קוסקוס.

וזה מה שעשיתי.

לקחתי את המתכון הסטנדרטי שלי לפשטידת פטריות (שהיא גם פרווה, כך שמתאימה גם לארוחות בשריות למי ששומר על כשרות )- שכולל טיגון שתי קופסאות שימורים של פטריות (או פטריות טריות, אני פשוט השתמשתי במה שיש לי בבית), בצל (הוספתי גם חתיכות כרישה) ובזמן שהם מטגנים ערבבתי 2 ביצים, 3 כפות שמן, כוס קמח תופח (אם אין אפשר לערבב כפית אבקת אפייה לכל כוס קמח), בערך שתי כפות רוטב "טחינה עשבי תיבול" של "אחלה" שמחליפים את אבקת המרק שבמתכון המקורי, והאמת, שזה גם הרבה יותר בריא, ותיבול – מה שרוצים.

(למעלה- המצרכים למאפינס)

הוספתי את הפטריות והבצל המטוגנים וערבבתי הכל . שפכתי לתבניות מאפינס משומנות ואפיתי כעשרים דקות בתנור שחומם מראש לכ200 מעלות. יצא לי קצת חיוור אבל טעים, ואני מניחה שאפשר למרוח בעוד שמן למעלה או ביצה כדי לקבל קצת צבע שחום.

בזמן שהמאפינס היו בתנור, בישלתי קוסקוס לפי ההוראות שעל השקית, וקצצתי דקיק עלים כמו פטרוזיליה וכוסברה, חסה (שמרתי כמה עלים מלב החסה בשביל קישוט), צנונית, ומעט פלחי לימון שקצצתי ממש קטן, שנותנים טאצ' חמצמץ בלי להשתלט. תיבלתי ברוטב ה"שום לימון" וערבבתי.

(למעלה- המצרכים לסלט הקוסקוס)

בנתיים המאפינס שלי יצאו מהתנור, התקררו ויצאו בשלום מהתבניות.

התחלתי לחשוב על העיצוב. אחרי תירגול של שתי דקות כבר הבנתי איך עובדות הכפות והתחלתי ביצירה.

סלט הקוסקוס היה הקרקע שלי, עם אניצי דשא (הירוקים). ציירתי גבעולים בעזרת רוטב העגבניות והפלפלים, הוספתי עלים עשויים מעלי חסה קטנים , הצבתי את המאפינס כפרחים, ובסוף גם הוספתי חתימה שלי למעלה על ידי עירבוב רוטב הטחינה עם טיפה קטשופ בשביל הצבע. (ומזל שבחרתי בגירסת ה"שוש" ולא בגרסת ה"שושנה אלישבע חזן גרינברג".

בעזרת סרטון ההדרכה של "ארקוסטיל" אני מתכוונת ללמוד עוד עיצובים יפים וקלים (יש שם אפילו ילדים שמצליחים).

את הרטבים ניתן להוסיף להרבה דברים אחרים – רוטב "שום לימון" מצויין בין השאר לסלט ירוק, לסלט קיסר בתוספת אנשובי, לסלט עוף או סלמון עם ירוקים, כרוטב לדגים בתנור, וכממרח לסנדוויצים, רוטב עשבי התיבול מצוין לסלט ישראלי, סלט ניסואז, סלט טונה, טעם נוסף לאורז לבן משעמם, בתוך הבלילה של הקבב (סוד!!!), כמרינדה לעוף ועוד. רוטב העגבניות והפלפלים מצוין לשקשוקה, מטבל למסיבות, תחליף לקטשופ על צ'יפסים או כל אוכל אחר שהילדים אוהבים לשפוך עליו רוטב, מילוי לרביולי, לבישול קציצות עוף, ולבישול אורז.

#אחלהרטביטחינה

 

 

 

מריצ' ורצ' יוצא ריצ'רצ' . מטחינה וארקוסטיל יוצא?

"אחלה" דופקים אצלי בדלת, ונוחתת אצלי קופסה יפיפיה עם אתגר- קחי את הרטבים החדשים של "אחלה" – שמורכבים מטחינה עם תוספות – עשבי תיבול, עגבניות ופלפלים ושום ולימון, הכיני מהם משהו מקורי (ובמקרה שלי – גם קל להכנה ומהיר), קשטי בעזרת כפות הקישוט של "ארקוסטיל" והשוויצי בתוצאה.

הרעיונות התחילו לזרום – אולי שקשוקה עם הרוטב של העגבניות והפלפלים? אולי משהו בשרי עם השום והלימון? אולי עשבי התיבול שישדרגו לי עוף?

לא רציתי לקחת מתכונים מהאינטרנט, לא רציתי לקחת מרשימת ההצעות, אז בימים האלה אני שוקדת על רעיונות מקוריים (או מופרעים, תלוי את מי שואלים) ובסוף השבוע אני מתכוונת להוציא תחת ידי יצירת מופת טעימה ויפה. זה האתגר שלי.

(כמובן שאשמח גם לרעיונות , טיפים ועצות…)

המשך יבוא…..

#אחלהרטביטחינה

מבחן הסופגניות הגדול.

חודשים לפני חנוכה הסופגניות מתחילות לצוץ בכל מקום. כל שנה הדמיון משתולל יותר, ומהסופגניה עליה גדלנו – זו עם הריבה ה"פושטית" ואבקת הסוכר, התפתחו סופגניות גורמה, בשלל טעמים, צבעים, צורות ודרכי הכנה.

הבעיה היא המשותף לכל הסופגניות באשר הן- השמן בו טוגנו, שכמו השם שלהן – הופך אותן לספוגים כל כך טעימים אבל כל כך משמינים…

במשך שנים היה לי מנהג של "הסופגניה השנתית" – כלומר הרשיתי לעצמי רק אחת, בשנה, בנר הראשון של חנוכה.

האמת, די מבאס. מצד שני, כל פעם שדיברו איתי על "סופגניה אפויה" נרתעתי, כי "זה לא זה". האתגר היה אם כן להצליח לאכול סופגניה שהיא אפויה, ולא נופלת בטעמה ואיכותה מסופגניה מטוגנת.

נכון, תמיד יהיה הבדל בין אפוי ומטוגן, אבל אם האפוי כל כך טעים, מי צריך את הטיגונים?

קיבלתי הביתה קופסה מלאה כל טוב- כל מה שצריך כדי ליצור את הסופגניה האפויה המושלמת.

היו שם צמדי שמרים טריים ומשפרי אפייה של "שמרית" שתפקידם להפוך את הבלילה למשהו אוורירי, קליל, עם ריח מהמם והתכונה שאני הכי מחפשת לה מילה בעברית ולא מוצאת – ה"פלאפי", אותה רכות עננית. היו שם גם צנצנות עם מילויים בטעמים שונים- וניל, טופי, פטיסיאר ורוזמרי, היו סוכריות קישוט, מזרק להכנסת המילוי לתוך סופגניה (זוכרים את הסיפור שהיו מקריאים ב"פרפר נחמד" כל שנה על "הסופגניה שלא אהבה ריבה"? ) ואיך נכין סופגניות בלי תבנית איכותית? אז גם זה היה בחבילה – תבנית מאפינס בעלת שישה שקעים של ארקוסטיל בציפוי נון סטיק עם ידיות סיליקון כדי שגם נצליח להוציא בשלום את הסופגניות (והמאפינס העתידיים) מהתבנית.

(בתמונה למעלה- המצרכים הדרושים. בתמונה למטה- הכלים והעזרים).

השלב הבא (אחרי סבב הצילומים הראשוני כמובן, והטעימה מכל אחת מהצנצנות) היתה לחפש מתכון. חיטטתי באינטרנט, מצאתי עשרות מתכונים, כולל גם דלי שומן שכללו גם חלב סויה למינהו (לא בבית ספרי), מתכונים עם שמן זית (הא?), מתכונים להכנה עם הילדים (האמת, מתאים לי מבחינת הקלות, אני די מאותגרת מתכונים) וגם המתכון שהגיע מצורף לערכה, ונראה קל ונוח.

בסוף עשיתי סוג של מוטציה מכל המתכונים ביחד. מה בעצם עשיתי?

נתחיל מזה שאין לי "קערת מערבל עם וו לישה". כלומר, אני מאד אוהבת להסתכל על הדברים האלה בתוכניות של אהרוני למשל, אבל בזה מתמצא הקשר שלי לווי לישה (או "וו גיטרה" כמו שנוהגים להגיד, לבלתי מוסיקלית שכמוני..). בכל מקרה, מיסרון לחברה בשלנית ויש בשורה –לא חייבים מערבל, אפשר גם ידנית, זה פשוט לוקח הרבה זמן.

הרמתי טלפון לנטלי המניקוריסטית לקבוע תור ספייר, על כל מקרה, והתחלתי במלאכה.

לא ידעתי כמה סופגניות ייצאו לי מהמתכון שצורף לערכה, אבל מכיוון שאנחנו רק שלושה בבית (משפחה קטנה, מינוס החתולה ז"ל) אז חילקתי את הכמות לחצי.

התחלתי לערבב בקערה, בהתחלה עם כף ואחר כך עם הידיים, – 250 גרם קמח, רבע משקית השמרים הטריים ורבע משקית משפר האפייה. פה אני חייבת לציין שזו בערך הפעם הראשונה שאני אשכרה עושה משהו עם שמרים טריים. המקסימום שלי היה בדרך כלל לזרוק שמרים יבשים למכונת הלחם שלי. בעיקר פחדתי שיצאו לי פיתות במקום מאפים והתפללתי לאלוהי ה"שמרית" שאצליח להפעיל את הענין הזה.

(בתמונה למעלה – היכון, החל…)

בכל מקרה, (וכמו שאתם שמים לב, אני לא רושמת מתכון מסודר, לא אוהבת רשימות. (טוב, חוץ מרשימות קניות לדיוטי פרי). טוב, איפה היינו? אה כן, המצרכים היבשים לקערה. אחרי הקמח, השמרים ומשפר האפייה נכנסו לקערה גם 25 גרם סוכר, רבע כפית מלח, חצי ביצה (והיה די קשה להפריד חצי, אבל עשיתי בערך). במתכון המקורי היה כתוב לכל הכמות להוסיף 1 כפית גרידת לימון מגוררת. אני הוספתי בערך פי שתיים (או בעצם פי ארבע כי עבדתי על חצי כמות). למה? כי זה טעים לי. הימור שלי. ספויילר- עבד יופי.

הידקתי את עטיפות ה"שמרית" שנשארו לי באטבי כביסה ושמתי במקרר, לשימוש עתידי (אני בונה עליהן בהקשר של חלות שאני מתה לנסות לעשות – נעשיתי אמביציונית).

(מצליחים לקרוא שכתבתי "חנוכה"?)

המשכתי ללוש, בהתחלה היה קשה ודביק, לאט לאט (מאד מאד לאט) הבצק התחיל לקבל רכות כלשהי ופחות להדבק. הוספתי את החומרים הרטובים – 50 גרם חמאה שעמדה בחוץ והיתה רכה, וחצי כוס חלב פושר (חימום קל במיקרו ולהשאיר בחוץ).

לשתי המון זמן, מה שבמערבל היה לוקח כשמונה דקות, לקח לי הרבה הרבה יותר, אבל בסבבה, שרקתי לי שירי חנוכה, ובערך בבית הרביעי של "מעוז צור" כבר היה בצק שנראה כמו אלה מהטלוויזיה.

חזרתי למתכון המקורי, שימנתי קערה והעברתי את הבצק לתוכה, הזזתי אותו לכל הכיוונים כדי שיקבל שמן וכיסיתי בניילון נצמד. שמתי את הקערה בתוך תנור האפייה הסגור כדי שהבצק ירגיש נינוח ורגוע לעלות ולתפוח.

הייתי אמורה לבדוק אחרי שעתיים אבל שכחתי, ונזכרתי רק אחרי שלוש שעות. לא נורא, עלה יפה, רק שאני לא יודעת כמה זמן זה באמת לוקח.

בכל מקרה, התעצלתי לחפש את המערוך, אז מתחתי את הבצק בידיים לכל מני כיוונים ועשיתי כדורים. ניסיתי לעשות אותם קטנים יחסית כי לקחתי בחשבון את התפיחה ואת הגדילה בזמן האפייה. את הכדורים הנחתי בתבנית השקעים של ארקוסטיל, אחרי שריססתי אותה בקלות בספריי שמן (במקרה שלי קנולה, כי זה מה שהיה לי בבית).

(בתמונה למעלה- סופגניה שקושטה כקאפקייק).

השארתי אותם מכוסים ומוגנים עוד שעה (במתכון כתוב 40 דקות, אבל עד שהלכתי להתקלח ולנקות את הבלגאן מסביב, לקח יותר זמן).

חיממתי תנור ל180 מעלות והכנסתי את התבנית לתנור. פה לקחתי טיפ ממתכון אחר וקצת לפני תום האפייה הברשתי את הסופגניות בחמאה מומסת. (במתכון המקורי החמאה היא רק בסוף, לטבילה של הסופגניות המוכנות). זה שימש לי כפונקציה של מה שאני מכירה כמריחת חלבון על מאפים כדי שיבריקו.

לא הייתי בטוחה מתי בדיוק הסופגניות מוכנות ולכן השארתי אותן עד שדי השחימו (אבל לא נשרפו!!).

הוצאתי בעדינות מהתבנית. אני חייבת לציין שכל התכונות הטובות והאיכותיות של תבנית המאפינס של "ארקוסטיל" אכן התממשו. בזכות ציפוי הנון סטיק, הספיק שפריץ עדין אחד של שמן, ולא היה צריך עטרות נייר ולא כלום, המאפים שלי יצאו בשלמותם. מעבר לזה, לא היו כוויות ותמרונים עם מגבות וכל מני כפפות מסורבלות כי ישנן ידיות עם כיסוי סיליקון, שגם שומר על הטמפרטורה וגם מגן מפני החלקות ונפילות, ועובי הדפנות  עזר לשמור על חום אחיד בכל הכיוונים (אני בדרך כלל נאלצת לפתוח תנור באמצע אפייה כדי להפוך את המאפים שלי למען אפייה שווה, כאן לא היה צורך). התבנית יצאה בשלום, שמרה את צורתה ואני בונה עליה לעוד הרבה שנים ושימושים.

השלב הבא, אחרי שהסופגניות התקררו קצת, היה שלב הקישוטים, ופה נעזרתי בכל מני פיצ'יפקס שקניתי בחנויות אוכל ובישול. חוץ מהמזרק שקיבלתי בערכה, השתמשתי גם במוצר נוסף של "ארקוסטיל" ו"מיקי שמו" – מזרק דקיק שאיתו כותבים טקסטים על מאפים באמצעות קרם. אמנם הנסיון הראשון יצא לי קצת מגושם אבל נראה לי שאפשר לראות בתמונות מה ניסיתי לכתוב…

(וראיתם על איזה מגש יפה הסופגניות נמצאות?)

מילאתי את הסופגניות בחומרי המילוי, ציפיתי בציפויים, הכנתי אפילו סביבון מבצק סוכר, ועוד המון דברים טובים שנוספו לסופגניות.

השלב האחרון היה כאמור שלב הטעימות. זה שליקקתי כל הדרך את הממרחים, הכפיות, המזרקים והכלים, לא מנע ממני לנעוץ שיניים בסופגניה (אני מקריבה את גופי למען קוראיי, דיווח מהשטח!).

אז החדשות הכי מסעירות – למרות שלא היתה שניה של טיגון, הסופגניה שלי היתה בדיוק מה שחיפשתי "פלאפית" – ענן  של עונג עם רווחים אווריריים, שקיבלו את הזרקת המילוי באהבה ונתנו לו קונטרסט.

(צילום מקרוב- תראו איזה בצק אוורירי וכייפי!)

השמרים הטריים של "שמרית " קיבלו "אקסטרה בוסט" – באמצעות משפר האפייה, וביחד יצרו ממתק מענג ואוורירי (שיואו, כמה שהמשכתי לדמיין את החלות שאני אכין עם המרקם הזה!!).

הכל היה מאד רך, טרי ורבאק- כל כך טעים!! חשבתי לעצמי שמזל שהכנתי רק סופגניות בודדות כי אחרת זה היה נגמר בחינגת סופגניות בלי סוף.

בתמונות לאורך הפוסט הזה אפשר לראות תיעוד של תהליכים שונים.

לי, כאופת שמרים מתחילה, וסקפטית סופגניות שאינן מטוגנות קלאסית, היתה הפתעה מקסימה עם השמרים ומשפר האפייה (שאגב לא משפיע כלל על הטעם או הצבע ונשמר שנה במקרר).

הבנתי מהמתכון שניתן גם לטגן את אותן הסופגניות עם אותם שמרים ומשפר אפייה , למי שבכל זאת רוצה את הסמליות של השמן של חנוכה.

חג אורים שמח!!