"משהו מתוק". לא משנה באיזה שפה המילים הללו נאמרות, הן תמיד מלוות במבט הזה בעיניים, שמשוטטות ברחבי המקרר או המזווה, כי מה לעשות שבני אדם מתים על מתוק ותמיד יש השתוקקות. יש הרבה גרסאות של "מתוק" ואם כבר אז לא עדיף משהו שיהיה גם בריא ולא רק סוכר וקלוריות ריקות?
בראש השנה הקרב ובא המנהג הוא לאכול תפוח בדבש, והמנהג הזה נתן את ההשראה לחברת "אחוה" שפיתחו מוצר חדש בסדרת ממרחי הטחינה- ממרח טחינה עם דבש.
(בתמונה למעלה- הגירסה לילדים)
קיץ, חם, שותים הרבה . ילדים נוטים לשכוח לשתות וחובתנו כמבוגרים להזכיר להם לשתות, רצוי בלי להיות נודניקים יותר מדי. אז איך עושים את זה? מציעים להם משקה שהוא גם טעים (עבורם) וגם בריא (עבורנו). מה המשקה? כוס מיץ מרווה שמוכנה מסדרת הסירופים החדשים של "אחוה".
בכל סרט אמריקאי ראוי לשמו יש סצינת "חג ההודיה" שבה בני המשפחה הרבים מתכנסים סביב שולחן האוכל העמוס לעייפה, ומחכים לגולת הכותרת- תרנגול הודו שמוגש בשלמותו, ממולא בכל טוב, ומוגש עם רוטב חמוציות, שהאדם המכובד ביותר בחדר זוכה בכבוד לפרוס אותו.
אם יש מוצר מזון אחד שיש עליו קונסנזוס שהוא משמעות המילה "אוכל", זהו הלחם. כבר מימי קדם הלחם היה הבסיס למזון של בני האדם, בגרסאות רבות ושונות, ובתוספות אין סוף.
יש ברכות על הלחם, יש מנהגים הקשורים בלחם, יש אמונות העוסקות בלחם, פתגמים ועוד, מ"לחם! עבודה!" ועד "אם אין לחם אין תורה" ועוד.
בעבר יכולנו לבחור בערך בין שני סוגי לחמים- הלבן והשחור, שנפרסו במכולת לבקשתנו (ואם לא היה כסף, קנינו חצי לחם). אחר כך התחילו להגיע סוגי לחם שונים מסוגי קמחים שונים ובטעמים מגוונים.
כבר עברו איזה שבועיים מהבליסה הגדולה של פסח, הגיע הזמן לבליסה הלא פחות גדולה של יום העצמאות. מיציאת מצריים ועד ל"פיקניק בצומת מסובים" כמו ששר פעם יאיר ניצני ב"שיר המנגל" המיתולוגי, השולחנות נפתחים, השמיכות נפרשות ועושר רב של מנות מונח להנאת כל החוגגים.
בין אם אתם קרניבורים שמניחים פרה על המנגל, ובין אם אתם טבעוניים או צמחוניים, מנת סלט מרעננת היא חובה לרענון הטעמים והיכולת הקולינרית.
נכון שאי אפשר לוותר על החומוס-צ'יפס-סלט המסורתיים, כשהסלט הוא בדרך כלל עגבניה, מלפפון ובצל קצוצים דק, אבל למה לא להרחיב את היריעה ולהנות מסלטים נוספים מגוונים, בריאים וטעימים?
שיחה אמיתית מלפני כחצי שעה.
אני מחייגת אליו.
שומעת ברקע שיר של מארק אנטוני, כבר מגמה מבורכת.
הוא: הלו?
אני: אני רעבה, אתה מביא משהו לאכול? מתי אתה בא?
הוא: יש פקקים, יקח לי שעה.
אני : אבל אני רעבה!!!!!
הוא: את לא רוצה לחכות לי שנאכל משהו ביחד?
אני: הלו? אני רעבה!!
הוא : תאכלי משהו קטן בנתיים.
הריח המגרה ביותר הוא ללא ספק של לחם טרי. לחם הוא סמל של אוכל, משמש כמצע וכתוספת למנות או בפני עצמו, וכבר מזמן לא הבחירה של ילדותינו בין "לחם לבן " ל"לחם שחור" שנפרס על ידי החנווני במכולת.
כדי שלא ישעמם לנו סתם לשתות משקה קל מבקבוק או פחית, מגיעה "נביעות" ומביאה לנו את החידוש הקיצי – PUSH & SHAKE – שגם ירענן אותנו וגם ישעשע ועל הדרך גם יתרום לנו ערכים בריאותיים במחיר קלורי נמוך.
התירס קיים בעולם כבר 4000 שנה. מה כבר אפשר לחדש בו? מסתבר שאפשר.
"חוות תקוע" מביאה לנו עכשיו תירס מזן "סופר מתוק" ("super sweet corn") לאכילה בכל צורה שרוצים- כולל ממש חי, ישר מהקלח. ההבטחה היא לעסיסיות רבה, למרקם פריך ובעיקר לטעם המתוק פי שלושה מטעמו של תירס רגיל.
האם זה עובד? מדהים אבל כן. כשטעמתי תירס סופר מתוק ישר מהקלח, יכלתי לחשוב שמדובר באבטיח או מלון. פשוט כך.
ישר רצו לי בראש כל מני אפשרויות- מהגירסה של בישול במים ואכילה לוהט כמו שילדים הכי אוהבים (אפילו שזה שורף את הידיים בצדדים), ועד הפיכה לפולנטה מתוקה שנהדרת בתור דייסת תירס עם קינמון וסוכר.
בסוף הלכתי על הפשוט – הכנתי סלט ירקות עשיר, עם גבינות ואגוזים שונים, בעזרת סכין חדה הסרתי את גרעיני התירס מהקלח, ערבבתי הכל, עוד קצת רוטב וזהו, מושלם.
ווידוי אישי – אני מתה על חלב ומוצריו. בכל צורה- טרי, מבושל, אפוי, מטוגן, מאודה, מוקצף… הכל הולך.
לכן שבועות הוא הדבר הכי טעים מבחינתי (מיד אחרי הממתקים של פורים כמובן, בכל זאת..שוקולדים…). הוזמנתי לסדנת בישול חלבית מיוחדת ב"תיק אוכל" של אינס שילת ינאי- שמתמחה במיוחד בהכנת אוכל לילדים ולמוגבלים, שאיתם היא עובדת בחיי היומיום. אינס מספרת שאוכל לילדים צריך להיות בעל מאפיינים כמו נוחות אכילה, טעמים שילדים אוהבים, "הסוואה" של דברים שילדים פחות מחבבים כמו ירקות ומרקמים שנוחים להם. במקביל לאינס יש גם מנות שמותאמות למבוגרים, או מנות שאפשר להתאים הן לילדים והן למבוגרים.
במהלך הסדנה התנסינו וטעמנו מגוון גדול של אוכל שאולי מכוון לילדים, אבל כולנו מבוגרים וכולנו התענגנו. (וגם הרבה טיפים בריאותיים על הדרך).
הדבר הראשון שאינס לימדה היה "שבלול גבינה אפוי" שהוא בעצם סוג של בורקס עם מילויים שונים של ירקות, שדרכם אפשר לגרום לילדים לאכול דברים כמו קישואים או גזר, בלי שירגישו והם עוד נהנים (וגם אפשר לשתף אותם בהכנה עצמה).
אינס הכינה בצק שמרים שהכיל כוס חלב (האמת, תמיד חלב בבצק עדיף מאשר מים אם אין בעיה של כשרות, גם בגלל שהבצק יוצא יותר רך וגם כי הוא יותר טעים), קילו קמח, 2.5 כפות שמרים יבשים, כפית מלח, 5 כפות שמן זית וכוס וחצי מים פושרים. לאחר שהכל עורבב ונשאר לתפוח, היא הכינה סוגי מילויים שונים שכללו חבילה אחת של גבינה לבנה 250 גרם, חבילה אחת של גבינה למילוי כמו "טוב טעם" או "כנען" שיש לה גם אחוזי שומן נמוכים, והמון גיווני טעם – כמו ירקות – 2 חצילים קלויים קלופים, קישואים מגוררים, גזר וכו'. לכל זה תיבול של שום, בזיליקום, מלח ופלפל שחור.
וטיפ של אינס- כששמים את הבצק להתפחה, יש לנעוץ בו שלושה גפרורים עם הראש כלפי מעלה כמובן, כי משהו בנוכחות של גופרית גורם לבצק לתפוח מהר יותר וטוב יותר.
היא רידדה כדורי בצק לעיגולים (וזה החלק שילדים בהחלט יכולים לעשות ולהנות מכך) ומילאה בשורות של מילויים שונים (אפשר לגוון או להסתפק בטעם אחד), גלגלה לרצועות ואז יצרה עיגול, מעין לחמניה. כל זה צופה בביצה טרופה עם כף מים בשביל הברק, והופ לתור של 180-200 מעלות עד שמוכן.
התוצאה היתה לחמניות ממולאות וקלילות עם תוכן מפתיע.
המנה הבאה היתה סלט שכולל המון מרכיבים שאפשר לשחק איתם – ירקות בצורות הכנה שונות וגבינות. בקערית שלנו היו בטטות וגזרים שנפרסו דק בעזרת קולפן (אחלה פטנט) וניקלו בתנור חם, ונוספו לחסה, כרוב, נבטים, תפוחי עץ או אגסים ועל הכל גבינה צפתית או בולגרית מגוררות דק. השוס היה הרוטב שכלל יוגורט טבעי, טחינה גולמית וסילאן. אני בהחלט הולכת לאמץ את הרוטב הזה לעוד הרבה סוגי סלטים.
שתי פסטות היו הבאות בתור- לילדים ולמבוגרים.
לילדים היתה פסטה תוצרת בית (שאין צורך אפילו במכונת פסטה, אפשר פשוט לרדד) – פסטה טריה (המתכון של אינס- לערבב על כל 100 גרם קמח – כפית אחת שמן זית, חצי כפית מלח וביצה, ואפשר להוסיף זעתר בשביל הטעם). הפסטה נחתכה כטורטליני, אפשר כמובן גם כרביולי.
המלית היתה גבינה דלת שומן עם בצל קצוץ, עם עלי מנגולד מאודים בתיבול מלח ופלפל. אני בכוונה לא כותבת מידות כי אפשר לשחק איתן ולטעום ולהוסיף או להחסיר מה שאוהבים. הגמישות היא גדולה .
גם הרוטב היה קל – עירבוב של יוגורטים לבנים עם עירית או בזיליקום, שום ועגבניות מרוסקות – שוב לפי הטעם.
להורים היתה פסטה גלילית (אינס במקור מכרמיאל) עם גבינה בולגרית ומנגולד, כשהרוטב הורכב מחצי כוס חלב, 50 גרם חמאה , 150 גרם גבינה בולגרית, חבילת עלי מנגולד חתוכים דק, 4 עגבניות צלויות בתנור, מלח, פלפל, שום וקישוטי שקדים או גרעינים קלויים, והעיקצוץ מגיע מעלי נענע טריים שמקררים את המנה . (אני חולה על נענע, כמעט כמו על כוסברה שאני ממש ,אבל ממש מכורה לה…).
שלב הקינוחים הגיע – קינוחים קלים להכנה ומודולריים כך שכל אחד יכול לבחור לפי טעמו –
היו עלי בלינצס (2.5 כוסות חלב , 2 כוסות מים, 2 כוסות קמח, 4 ביצי וחצי כפית מלח – לערבב, לשפוך במצקת למחבת ולנער עד שנחלק לכל השטח, לחכות שיתייבש מעט, לא להפוך!) ומילוי בכיף – של גבינה לבנה עם שמנת חמוצה, חצי חבילת אינסטנט פודינג ווניל וכף אבקת סוכר. בטעם האישי שלי הייתי מחליפה את הפודינג בהרבה צימוקים ונותנת לזה את המגע היותר קלאסי. הרוטב היה שוקולד מומס עם קצת צ'ילי (וממש קצת!) שנשפך בנדיבות, וגם תפוחים מקורמלים שהוקפצו עם חמאה, קינמון וסוכר, -בעצם כל תענוגות החיים במחבת אחת.
טיפ נוסף של אינס- לקחת עלי בלינצ'ס שמטבעם הם לא מתוקים, להניח אותם בתבניות מאפינס בצורת פרח, לדחוף באמצע מילוי כמו למשל ביצה טריה או גבינות, לאפות ולהפוך את הבלינצס למאפה בצורת פרח שהילדים משתגעים עליו.
בזמן שלעסנו בשקיקה את הבלינצס, סיפר לנו אפיק גבאי, השותף של אינס לאתר "תיק אוכל" על הדרכים לגרום לצילומי אוכל להראות במיטבם (טיפ – אף פעם לא עם הגב לאור!) וכיצד להשתדל ליצור החזרה של האור כדי למנוע צלליות. (ואם רוצים שהעין תלך ישירות על המנה במרכז, יש לשים אותה על רקע שחור).
שני קינוחים נוספים שאינס הכינה היו מלבי קליל ועם חלב, קורנפלור, מי וורדים ורוטב עשוי מוויטמינצ'יק וקוקוס קלוי, ושלגונים מיוגורט ופירות שאינס פשוט הקפיאה בכוסות חד פעמיות קטנות, ציפתה בניילון ונעצה מקל ארטיק. כדי לשחרר פשוט מחממים קצת עם יד אחת, מושכים בשניה, ויש שלגון נטול כל מני תוספות מלאכותיות , בריא ודל שומן. (ניתן להמתיק גם עם סילאן אבל לדעתי מספיק יוגורט ופירות).
תוך כדי הסדנה שמענו הרצאה מפיה של שרית עטיה- דיאטנית קלינית של מועצת החלב שסיפרה לנו על חשיבות צריכת חלב ומוצריו.
למעשה החלב מלווה אותנו בכל הליכי החיים – גם בגדילה וגם בתחזוקת הגוף לאחר מכן. צריכה נכונה של חלב שיוצר סידן בעצמות יכולה לדחות נזקים של אוסטרופורוזיס בעשרים שנה, וכך למשל ברגע שסטטיסטית אחת מכל שתי נשים חשופה לפגיעות ושברים בעצמות בגלל אוסטרופורוזיס, ברגע שאישה כזו צרכה מספיק סידן בכל חייה, הסכנה הזו תגיע אליה רק בגיל שבעים , ולא בגיל חמישים כמו אצל מי שלא בנתה את העצמות בעזרת מוצרי חלב.
ויגידו טבעונים למיניהם שאפשר גם לקבל סידן ממוצרים אחרים? כן, אבל הכמויות הנדרשות לשם ספיגת סידן ממקומות אחרים היא בלתי אפשרית. כך למשל לשם השוואה- את כמות הסידן הנספגת מתוך כוס חלב אחת, אפשר להשיג על ידי אכילת קילו תרד או קילו מאתיים של שעועית. מכירים ילד שיאכל את זה?
בגילאי הילדות והנעורים המצב קריטי במיוחד ומחקרים מראים שתשעים אחוז (!) מהנערות למשל, לא צורכות מספיק סידן, ו30% מהילדים לא נוגעים בירקות (וגם השאר מכלילים ב"ירקות" – צ'יפס, קטשופ ורוטב פיצה…).
בחלב יש חלבון מלא, אשלג, B12,B2, סידן, אבץ, מגנזיום וויטמין A שקשה להפיקם ממקורות אחרים (ועוד יותר קשה לשכנע ילדים לאכול את אותם מזונות).
אבל לא רק ילדים ונוער צריכים לאכול מוצרים המכילים את הערכים התזונתיים, מכיוון שההורים הם הדוגמא שהם רואים בבית, וכשההורים לא אוכלים בריא, כך גם הילדים.
תפריט בריא כולל את מילת המפתח "גיוון" – פירות וירקות בשלל צבעים, מוצרי חלב, בשר רזה, קיטניות, דגים, ואגוזים. מחקרים במשך שנים הוכיחו שהפירמידה המוכרת עדיין רלוונטית ובעידן של היום שבו השמנת ילדים היא מגיפה, והם אחר כך הופכים למבוגרים שמנים, חשוב להקפיד על צריכה בריאה ככל האפשר, גם לנוכח כל הפיתויים בחוץ.
מה שאהבתי בסדנה של אינס ובמוצרים הוא שכשאנו חוזרים הביתה עייפים נורא קל לדחוף איזה משהו קפוא למיקרו ולזרוק לילדים הרעבים, ובסדנה למדנו שאפשר לעשות דברים בריאים, קלים, טעימים, בשיתוף הילדים ובהנאתם גם בהכנה וגם באכילה, עם כל כך הרבה אפשרויות גיוון שאין מצב שחסר מצרך בבית ולכן אי אפשר להכין, עם הכל אפשר לשחק.
גם מגוון מוצרי החלב כל כך גדול, והאפשרויות לצריכתו כל כך גדולות – מכוס שוקו (והיצרנים עכשיו מורידים את כמות הסוכר והשומן בלי לפגוע בטעם), דרך גבינות, מאפים, מלוחים ומתוקים, כך שקל לקבל את מה שהגוף צריך וגם להנות.
