ארכיון תגים | טאפאס

מיקי רוקד סירטאקי

קחו מוצרי גלם איכותיים שעומדים בתקנים המחמירים ביותר, שלבו אותם עם טכנולוגיות חדשניות, נסיון של 78 שנים וראש יצירתי במיוחד. מה קיבלתם? "מעדני מיקי".  וככאלה שיש להם ראש יצירתי, תמיד יש רעיונות לטעמים ושילובים חדשים, שחס ושלום לא יהיה משעמם בפה.

להמשיך לקרוא

מאמה מיה- פסטוריה!!

אחת הסיבות שאני אוהבת להיות בלוגרית היא ההזדמנות לטעום ולהתנסות בכל מני דברים חדשים. הארוחה האידאלית מבחינתי היא לכן ארוחת טעימות או "טאפאס" שבה גודל המנות מאפשר התנסות בהמון מהן.

תפריט כזה הושק לאחרונה במסעדת "פסטוריה" – מסעדה חלבית איטלקית כשרה בלב הרצליה פיתוח, לכבוד שנתיים להיווסדה של המסעדה.

כל מה שצריך הוא להגיע לרחוב המשכית 27 הרצליה (שימו לב, המסעדה ממוקמת בצד הבנין, לא בחזית) ולבקש את תפריט הטאפאס, ומכאן החוויה מתחילה.

העיצוב הוא אלגנטי רומנטי – מפות לבנות, נרות מהבהבים על השולחן, כוסות מבריקות, על רקע מוסיקה איטלקית קלילה (כולל נניח את הגירסה של סאן רמו ל"אנג'י" של הרולינג סטונס). בגלל הכשרות (המסעדה היא האיטלקית היחידה באזור הכשרה) גם הקהל שומר המצוות יכול להנות, ובגלל שמדובר במסעדה חלבית ממילא, קינוחים לא נפגעים מכשרות כמו שקורה לעיתים במסעדות בשריות כשרות, כך שכולם יוצאים מרוצים.

אז הגענו לשם, בלוגרים רעבים וסקרנים ובחנו את התפריט המיוחד. מדובר בארוחת מנות מוקטנות – כשצריך לבחור 3 מנות פתיחה (שמגיעות יחד עם פוקצ'ה ומטבלים), חמש (!) מנות עיקריות ושלושה קינוחים (עם הפתעה – ועל כך בסוף), ודבר כזה, כולל גם שתי כוסות יין או שתיה קלה, יעלה לזוג 189 שקלים, מה שהגענו למסקנה בסוף, כששיחררנו עוד כפתור במכנסיים, הוא דיל משתלם ביותר.

אז מה טעמנו שם?

מהראשונות הגיעו לשולחן –

"מיני פוקצ'ה" עם מטבלים. כמו שתראו בתמונה, זה לא "מיני" וזה בהחלט הספיק למנה זוגית נחמדה, בעיקר בגלל המטבלים – אני לא יודעת בדיוק איזה אבל היתה שם חמאה מתובלת, שמן זית עם שום מתקתק, סוג של טחינה, טפנד זיתים , גבינה, והפיבוריט שלי – מטבל בצבע כתום, מתקתק, ההימור שלי הוא על סוג של בטטה. מחצית הפוקצ'ה הספיקה בדיוק כדי לתת את הטעם מצד אחד, ולא לסתום אותי לקראת שלל הפחמימות והחלבונים שיגיעו בהמשך מצד שני. יש לציין שהפוקצ'ה כמו כל הבצקים האחרים – הפסטות והמאפים – הכל נעשה מההתחלה במקום.

"סופלה אל טלפונו" – כדורי ריזוטו במילוי מוצרלה ברוטב רוזה, (אין לי מושג מה הקשר לטלפון אבל הם היו באמת כייפיים. בגודל של כדור פלאפל בערך, עם רוטב גבינתי – איזה כיף למצוא מקומות שלא מתקמצנים על הגבינה והיא מקיפה את התוכן בעדינות חוטית כזו..), "סיגר סלמון" – במילוי סלמון וגבינות לצד רוטב שזיפים – חמוד, פיצוחי כזה, קצת היה קשה לחוש באמת את הסלמון בגלל המבנה הצר של הסיגר, טעמנו את הדג גם בהמשך בהרכב אחר ועם אותו רוטב שזיפים, על זה יבוא איזכור נוסף. "אינבולטיני" – חציל, קישוא ופלפל במילוי גבינות על מצע מטבלים שונים. האמת, המנה הזו הפתיעה אותי. צוות המקום המליץ עליה בחום והאמת נטיתי לחשוב שזה בסך הכל ירקות ממולאים, אבל איכשהו הקומבינציה של הגבינות שנבחרו למלא את הירקות, הפכו אותן לממתק אמיתי. מבין הראשונות זו בהחלט היתה הפיבוריטית שלי. הירקות הוגשו לצד סלטון עלי בייבי שעזר לנקות את החייך בין ירק לירק ובכל להגביר את הטעמים.

בעיקריות כאמור מקבלים חמש בארוחת הטאפאס וכך גם אנו –

"קונקיליה קרם בטטה"  – קונכיות ברוטב שמנת וקרם בטטה (מנה שבתפריט הרגיל מגיעה עם פסטה טריאטלי  – רצועות עבות, ובתפריט הטאפאס בצורת קונכיות). לטעמי זו היתה המנה המצטיינת, בעיקר כי אני מתה על קרם בטטה. שילוב של מתקתקות הבטטה, הרוטב החלבי וכמובן הפסטה האיכותית, בשבילי מנה מנצחת.

אגב, הפסטות מוגשות בקעריות שיכולות להוות בפני עצמן מנה של בן אדם אחד, כך שביחד עם כל הראשונות, העיקריות האחרות וכמובן הקינוחים, השובע מובטח גם לאדם הרעב ביותר.

"סלמון רוסטיק" – פילה סלמון אפוי בתנור מלווה ברוטב שזיפים. בתפריט הרגיל המנה מגיעה עם מחית שורשים , שאנו קיבלנו לטעימה. למחית פחות התחברתי אולי בגלל שהיתה שם נדיבות מסויימת עם המלח. העדפתי את הדג בפני עצמו (בהתחלה חשבתי שאולי צריך לימון אבל אז חשתי את טעמי הדג והבנתי שלא צריך לימון או תוספות אחרות, הדג היה מצוין בפני עצמו).

"פיצה סיציליאנית"  – מנת ספיישל שכוללת רוטב עגבניות, מוצרלה ,פלפלים, פטריות ופרמז'ן. המנה תיכנס בעתיד גם לתפריט הרגיל. פיצה כמו שפיצה צריכה להיות .בצק דק ופריך, תוספות כייפיות, מנה שגם ילדים יתחברו אליה (ועל הדרך יקבלו גם תוספת ירקות בריאה…). אם לא היה את הקונקיליה עם בטטה,  הפיצה היתה זוכה במקום הראשון ברוב הקולות של השולחן.

"ריגטוני רוזה" – ריגטוני ברוטב נפוליטנה עם נגיעת שמנת (מה זה "נגיעה" – אני רוצה המון שמנת!!! J …). מנה נחמדה אבל לא יכולה להתחרות בזו עם קרם הבטטה.

"לזניית תרד וגבינות" – לזניית תרד וגבינות מוקרמת ברוטב עגבניות – מנה עשירה מאד, פרוסה גדולה וגבוהה, חם כמו שצריך (אם צריך סדר לאכילת המנות, אז קודם כל כמובן הפיצה, אחר כך הלזניה- כדי לשמור על הטמפרטורות של המנות). אני אוהבת לזניות.

ובקינוחים – כמו שהזכרתי – הפתעה.

בעקרון אמורים לבחור שלושה קינוחים מתוך הרשימה של תפריט הטאפאס. בפועל – מקבלים את שלושת הקינוחים – בכמות כפולה, כלומר בניגוד למנות האחרות, זו לא מנה לחלוקה בין שני בני הזוג אלא כל אחד מקבל צלוחית עם שלושת הקינוחים (אותם קינוחים לשני בני הזוג). יוצא שכמות הקינוחים פשוט גדולה, בעיקר לאחר ארוחה לא קטנה בעצמה. נדרש הרבה כוח רצון כדי להתגבר עליהן… (עבודה קשה אבל מישהו צריך לעשות אותה…)

אנחנו קיבלנו לטעימה חמישה מהקינוחים – שוב, כמנה אישית לכל אחד, כנראה בסוג של אתגר ב"בואו נראה כמה בלוגרית מסוגלת לאכול". (איזה מזל שיש לנו קיבה נפרדת לקינוחים…).

בכל מקרה- מה שטעמנו היה –

"פאדג' שוקולד" שבתפריט רשום כמוגש עם גלידת וניל וגנאש שוקולד. במנת הטעימות שלנו היתה פשוט פרוסת עוגת שוקולד חמה , יחסית המנה הפחות מוצלחת מבין הקינוחים .

"קסטה ש.ו.ש" – פרפה ווניל צרפתי כרוך בעוגיות שוקולד עשירות. על הצלחת הגיעו שתי פרוסות נדיבות (וזיכרו, זו מנה אישית של קינוחים, כל אחד מבני הזוג מקבל כזה..). מעבר לסימפטיה שיש לי לשם המנה (לא קרויה על שמי? הייתי בטוחה שכן עד שהבנתי שזה ראשי תיבות של שוקולד-וניל-שוקולד כנראה), העושר של העוגיות, העדינות של הווניל, והגודל הנדיב של הפרוסות – יכלנו להסתפק בקינוח הזה בלבד מבחינת הצורך במתוק.

"טירמיסו" – שכבות של קרם מסקרפונה ובשקוטים, טבולים באספרסו ואמרטו – מנה קלאסית, הייתי מעדיפה טיפה יותר דומיננטיות של טעמי הקפה.

"עוגת גבינה" – שבבי קרמבל עם גבינה מתוקה, וקונפיטורת פירות יער – הגשה יפיפיה בצנצנת, שגם היא היתה מספיקה מבחינת הכמות בפני עצמה.

ואת השוס השארתי לסוף – המנצח המפתיע שלי – "כדורוני פרפה" – חצי חלבה חצי פיסטוק בגנאש נוגט. זה בדיוק מה שזה נשמע, זה מגיע קפוא (אז עדיף להשאיר את זה לסוף כדי שיפשיר קצת) וזה היה לי פשוט טעים. מתוק במידה, "פיסטוקי" במידה, מנה שלא הייתי מזמינה ברגיל (כי הייתי הולכת על שוקולד כמו תמיד) ואני שמחה שהגיעה לצלחת שלי. כאמור, אם הייתי צריכה לבחור אחד מהקינוחים הייתי הולכת על הכדורונים האלה ומוותרת על השאר (אגב, באמת אני צריכה לשאול אם אפשר לקבל שני דברים אותו דבר במקום לבחור שלושה דברים שונים… נראה לי שכן..).

בתפריט הרגיל ישנו עוד קינוח אחד מיוחד שכולל שקדים עטויים בגלידת תאנים ופירות העונה, שאני בטוח אנסה בפעם הבאה שאני מגיעה ל"פסטוריה".

על כל האוכל אמון השף יוחאי קוסביצקי ("בנדיקט", "פרי מרקט" ובאמצע גם קפיצה לפריס) שירש את התפריט מהשף המייסד אורן אלקובי, ועכשיו עובד על רעיונות לתפריט החורף שיגיע, עם המון מנות עשירות שיחממו לנו את הלב והבטן.

למי שבוחר לצרף לארוחה יין, מקבל את יין הבית של יקב "טפנברג" – לבחירה אדום או לבן, ומעבר לכך ישנו מבחר גדול של יינות מהארץ ומחו"ל בטווח מחירים רחב. במקום יש גם מעדניה שאפשר לרכוש בה אוכל כדי להמשיך את החגיגה האיטלקית בבית.

המסעדה כאמור כשרה ולכן סגורה בשישי בערב ובשבת.

עוד פרטים אפשר למצוא ב – http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtRestID=13135

ובדף הפייסבוק- https://www.facebook.com/pastoriaplace

 

נועה תנוע

אמא יש רק אחת, כלל אוניברסאלי. לאמא של ניר צוק קוראים נועה וניר שהוא אדם עסוק, לא תמיד מזדמן לאכול מתבשיליה ומטעמיה ולכן החליט להביא את המטעמים בהשראת אימו, למתחם שלו ביפו, שכולל גם את "קורדיליה "היוקרתית (http://cafe.mouse.co.il/post/3000288/).

"נועה" היא ביסטרו באווירה נינוחה ומחירים נוחים, שממוקמת למעשה ברחוב מקורה במתחם של ניר ביפו, מעוצב בפריטים אקלקטיים שיוצרים ביחד אווירה חמימה ששומרת על האקלים המיוחד של רחובות יפו העתיקה. כלי רטרו, צמחים, תאורה מסוגים שונים, והמון נוסטלגיה (ואסור לפספס את עיתוני "מעריב לנוער" מלפני ארבעים שנה שנמצאים בפינת השירותים, את חוברות "הרומן הרומנטי" על המדף ואת מערכת הדליים והסירים שיוצרים ביחד ברז).

הוזמנתי לנסות את ארוחת הבוקר החדשה, כי אין כמו ארוחת בוקר מיוחדת לפתוח את היום. ארוחות הבוקר הסטנדרטיות הן כבר מחזה די משעמם, כי כמה אפשר הרכב של חביתה+סלט ירקות+גבינה+מיץ תפוזים? .

ב"נועה" ניר הרכיב מגוון גדול של ארוחות בוקר, מהמוכר למיוחד, לכל הקהלים – השמרנים, הנועזים, וכמובן גם הילדים.

ראשית, הטאפסים, אותן קעריות מלאות כל טוב שמוגשות לשולחן וזוכות למילוי חוזר כמה שרק רוצים. כל הטאפסים היו מיוחדים, כאלה שלא מוצאים בארוחות בוקר במקומות אחרים – לבנה תוצרת בית, גבינת שמנת סלמון שהזכירה לי את ה"לקס" המסורתי של האשכנזים בכל "קידוש" , הבחירה שלי – סלט רוקט ובוטנים שנתן עיקצוץ של מרירות, הבחירה של בן הזוג- הטחינה הביתית, עדינה ומרפרפת, בורגול בעגבניות שיכול להוות גם ארוחה שלמה כשהוא בא בקערה גדולה, סחוג ירוק שלהפתעתי הפולנית בכלל לא היה חריף והזכיר קצת פסטו, חצילים מוחמצים,ריבה של אמא של ניר ועוד (המגוון משתנה קלות בין הימים). הכל הוגש לנו עם פוקצ'ה (בשעה שהגענו עדיין לא יצאו כל הלחמים הנאפים במקום, מה שמחייב אותי לחזור לשם שוב ולו רק בשביל זה…).

לשתיה קלה ניתן לבחור סוגים שונים של מיצים, חלקם סחוטים במקום. אני בחרתי בהמלצת הבית "תפוז רימונים"- משקה מרענן מאד, חמצמץ, הדרי מאד.

למנת הביצים בן הזוג הלך על בחירה שמרנית של חביתה עם ירקות וקיבל חביתה פלאפית ואוורירית מאד. אני הלכתי על הקו הנועז יותר  ובחרתי "ביצה בקן" שהיא ווריאציה על המנה המוכרת ,ובה מטגנים שתי פרוסות חלה מחוררות, שופכים בחור מח עצם, נותנים לו קצת להטגן, ממלאים בביצים והופכים. הביצה, כפי שאפשר לראות בתמונה, נשארת נוזלית ורכה ומצויינת לניגוב עם הלחם או הפוקצ'ה.

לצד הביצים קיבלנו סלט ירוק מגוון וצבעוני ששידר טריות קרירה.

ניר פינק אותנו במנה נוספת מתוך תפריט הבוקר- "חומוס מכתש ועלי" שכלל את ההוראה המפורשת "לאכול במזלג!". צייתנו וטעמנו מנה משביעה מאד, שמספיקה בהחלט לשניים, אוכל מנחם וביתי קלאסי, חומוס עדין אבל עם מרקם טחינה גסה, כיאה לחומוס שנעשה בעזרת מכתש ועלי, לא צריך לחם, לא צריך כלום, כמו שאמר ניר- מזלג וזהו.

לשתיה החמה בחרנו שוב במשקה פחות שגרתי "שוקו פרלין" שהוא כוס חלב חם שנמזגת מעל פרלינים איכותיים וממיסה אותם, ומעל לכל קקאו. קצת ערבוב ויש משקה חם ועשיר, שלצידו קיבלנו לטעום מאפינס פירות ועוגת פרג, הכל כאילו שאנחנו אצל אמא (של ניר, לא שלי…).

על הקירות יש תערוכות מתחלפות של אמנים צעירים שניתן לרכוש, ובזמן שאני הייתי ב"נועה" היתה שם תערוכה של צייר צעיר בשם אורי ווינשטין שמתמחה בפורטרטים של אנשים וחיות בקווים מינימלים שמביעים רגשות מרוכזים.

 

לאתר "נועה" – http://www.cordelia.co.il/article.php?ID_Ctg=5

דף הפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95/128008933878982

בשכונה שלנו – "BARRIO".

(בתמונות למעלה- פינות חמד במסעדה)

הבעיה החוזרת שלי במסעדות היא שהעיניים שלי גדולות מהקיבה. מה שאומר שיש הרבה מנות שאני רוצה לטעום אבל פשוט כבר לא מסוגלת. בBARRIO לא היתה לי בעיה כזו, מכיוון שהמנות הן TAPAS – מנות מוקטנות (בערך שישים אחוז מהגודל של מנה רגילה), מה שמהווה אידאל למי שרוצה לטעום בלי להתפוצץ. הוזמנתי ל BARRIO (בספרדית "שכונה") לרגל שנה להווסדה, וגיליתי פנינת חמד מעוצבת כרחוב קטלוני, כולל הריצוף, כולל הרבה צבעוניות, חפצים ואביזרים הישר מקטלוניה, ואפילו השירותים שווים הצצה גם אם לא נזקקים להם.

ההתחלה היתה אצל יפת ואסף הבעלים, שאחראים על בר "ברסה" הסמוך, שמהווה את מועדון המעריצים של קבוצת "ברסה" הספרדית, שהחליטו להביא לקהל המקומי את המטעמים הספרדיים בצורתם האותנטית- ה"טפאס".

במסעדה עצמה יש אפשרות לשבת על הבר ולנשנש משהו קטן לצד מבחר משקאות רב, או לשבת לסעוד מבחר זה או אחר של מנות. מה שנחמד הוא שיש קומבינציות שונות שמאפשרות לחסוך כמעט חצי ממחיר המנות, תלוי מה אתם בוחרים מתוך התפריט. המחירים שמצויינים כאן ליד המנות הם המחירים פר מנה, ולא במסגרת קומבינציה שהיתה מוזילה אותן בהרבה.

 את התפריט בנה גילי יהודה, בעבר מ"הרברט סמואל", והתפריט מחולק לפי מנות צמחוניות, מנות בשריות ומנות פירות ים. התפריט מוגדר בנתיים כ"זמני" כי צפויים שינויים ותוספות, שווה לבדוק באתר ולהכין שיעורי בית כדי להחליט על איזה קומבינציה ללכת.

 כשאני באה לסקר מקום אני מעדיפה לתת למסעדה לבחור עבורי את המנות וכך נבחרו עבורי המנות הבאות:

 מהתפריט הצמחוני:

 סלט בורגול ועדשים שחורות – בורגול, עדשים שחורות, עגבניה, עשבי תיבול ופלפלים, שהוגש עם טחינה גולמית ויוגורט – (מחיר מלא 19 שקלים בתפריט) – נדיב מאד ומרענן.

 מבחר פטריות – שמפיניון, פורטובלו ויער עם רוטב פטרוזיליה, שקדים ושום (24 שקלים) – לדעתי המנה היתה מלוחה מדי, בן הזוג דווקא אהב.

 אספרגוס ושעועית ירוקה– מתובלים בשמן זית, שום, לימון, שקדים קלויים, פטרוזיליה וגבינת מנצ'גו (24 שקלים) – מנה בסדר, אבל התפריט רחב ולא הייתי מתמקדת דווקא בזאת

 ארטישוק סנופי – לבבות ארטישוק מוקפצות על הפלנצ'ה על רוטב "סנופי" וגבינת פרמזן (24 שקלים) – המנה שהפתיעה אותי כי אני בדרך כלל לא ממש מתרגשת מארטישוקים, וכאן הרוטב (שאין לי מושג מה זה "רוטב סנופי" האמת או למה הוא קרוי כך) התחבר יפה מאד לארטישוקים. שוב למדתי שעדיף לסמוך על המלצת המקום כי בעצמי לא הייתי בוחרת במנה שמבוססת על ארטישוק.

 ביחד עם המנות הללו קיבלנו גם מנה מתפריט ה"בקטנה" – תפריט של נשנושים קטנים ליד הבירה – "גרגרי חומוס רכים" ב11 שקלים בתפריט, שתובלו בשום, כמון, כוסברה, פטרוזיליה ומיץ לימון והיו מאד נחמדים.

 (בתמונות – משמאל למעלה- סלט בורגול, מימין למעלה- ארטישוק, משמאל למטה- סלט אספרגוס, מימין למטה- מולים)

מתפריט ה"יבשה":

 "אסטופדו" – תבשיל בקר בציר בקר ויין ספרדי, מוגש עם לבבות בצל סגול. כאן היו לי חילוקי דעות עם בן הזוג – לי הבשר היה קצת יבש וסיבי, אבל בן הזוג טען שהרוטב העשיר מחפה על זה ושבסך הכל זו מנה טובה. (31 שקלים)

 סינטה צלויה – מוגש עם ציר בקר, רוטב רומנסקו, בצל צלוי ובזיליקום (36 שקלים)- הבחירה שלי מבין כל מנות הבשר- רך, עשוי כמו שצריך עם תוך אדמדם.

 צלעות טלה – מוגשות עם ציר בקר, זיתי קלמנטה ורוטב יוגורט נענע ירוק (31 שקל), שתי צלעות שעבורן וויתרתי על הנימוס ואכלתי בידיים. עסיסיות (וכן, עם רוטב יוגורט זה יותר טעים!).

(בתמונות – למעלה משמאל – פטריות, למעלה מימין הבקר, למטה משמאל אנטריקוט, למטה מימין צלעות טלה)

מהים:

ההתמחות של המקום היא כפי הנראה פירות ים מכיוון ששלושת מנות פירות הים (ודגים) שקיבלתי היו מצויינות

 הראשונה היתה מנת סביצ'ה דג – קוביות דג נא מתובלים בעשבי תיבול מוגש עם מרק עגבניות צונן (25 שקלים) – מנה מרעננת מאד, עשבי תיבול מדוייקים – מאד מוצלחת.

 השניה היתה מנת מולים – ביחד עם בצל סגול, יין לבן, שמנת וחמאה (38 שקלים) – עסיסיים, עשויים ביד שיודעת מה היא עושה, ועם יין, שמנת וחמאה, איך אפשר שזה לא יהיה טעים?

 בשתי המנות האלו הייתי חייבת לנגב את הרוטב וביקשתי את מנת הלחם שבתפריט (17 שקלים) – שתי לחמניות שעשויות במקום והוגשו עם חמאה, שמן זית וחומץ, וקערית ממרח אבוקדו והגיעו לוהטות עם קרסט פריך ותוך רך שספג היטב את הרטבים.

(בתמונות – למעלה משמאל סביצ'ה דג, למעלה מימין- לחם הבית ומטבלים, למטה משמאל – פאייה ים, למטה מימין, עוד פינה יפה של המסעדה).

המנה האחרונה שטעמנו היתה פאייה ים – גריסים וחיטה מבושלים בשמנת, עם שרימפס, קלמרי ומולים. בתפריט כתוב שיש בה גם שעועית ירוקה אבל במנה שלנו לא היתה. (39 שקלים). המנה היתה מאד נדיבה, ומאד מאד מאד משביעה, כך שהיה ממש קשה אחרי כל האוכל להתגבר עליה. מבחינתי הייתי יכולה להזמין אותה ביחד עם מנת סלט הבורגול ולסגור ארוחה.

 אבל היי, עם כל זה, איך אפשר לוותר על קינוחים?

כרגע בתפריט יש שניים ואת שניהם טעמנו.(שניהם במחיר 29 שקלים בתפריט ומספיקים לזוג).

(בתמונות – משמאל קרם קטלאן, מימין צ'ורוס עם רטבי שוקולד וריבת חלב)

הראשון – צ'ורוס – אותם מקלוני בצק מטוגן שמוגשים עם שוקולד וריבת חלב. הקינוח הפחות מוצלח מבין השניים מכיוון שלטעמי הצ'ורוס עצמם לא היו מתוקים, ומצד שני, שכבה עבה של סוכר גרגרי עליהם לא המתיקה אותם אבל הוסיפה גרגריות מיותרת למרקם.

 השני לעומת זאת היה שיחוק- קרם קאטלן – שילוב של קרם ברולה עם קרם שניט, יצר מבנה שכלל שכבות בצק עלים דקיק עם קרם ווניל מתוק אבל לא יותר מדי, ועל הכל שכבת סוכר קרמלית זכוכיתית שעשתה מאד נעים בפה ובשיניים. מתיקות קרירה וקרנצ'ית, מאד כייפית.

 כאמור, ארוחת TAPAS מאפשרת טעימה מהרבה סוגים של אוכל, הרבה מרקמים והרבה טעמים, ובעזרת הקומבינציות ניתן לצאת במחיר סביר ולבלות ערב במקום רומנטי (שפופולארי מאד אצל זוגות בדייט ראשון!).

 בימי רביעי יש הופעות חיות שונות (ג'ז, רוק, לטיני) והמקום פתוח עד אחת וחצי בלילה. לסופי שבוע (החל מימי רביעי) רצוי להזמין מקום מראש בגלל הביקוש הרב.

במסעדה ישנה קומת אירועים הכוללת גם חלון רחב למטבח שדרכו אפשר להתרשם מעבודת הצוות.

 רחוב לח"י 10, ראשון לציון. חנייה חינמית בשפע.

 האתר של המסעדה:

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=12251