חג הפסח ממש מעבר לפינה, ואיתו הסירים והמחבתות ליצירת טעמים חדשים וטעימים לחג.
הסוד לטעמים הוא כמובן תבלינים, וב"נפטון" מוכיחים שבעזרת התערובות הכשרות לפסח – "תערובת תיבול פלפל לימון" ו"תערובת תיבול פילדלפיה" ניתן לתבל מנות רבות ושונות ולקבל בכל פעם יצירה טעימה חדשה.
ההגדרה "משהו מתוק" בהקשר של פסח היא בדרך כלל "מצה עם שוקולד". הורים פחות ששים לעניין הזה מכיוון שממרח שוקולד הוא לא בדיוק מזון בריאות. עד שהגיעו "אחוה" ועשו בדיוק את זה- ממרחים מתוקים מבוססי טחינה גולמית: ממרח שומשום ושוקולד, ממרח שומשום עם סילאן, ממרח שומשום עם דבש וממרח שומשום בטעם שוקולד ללא תוספת סוכר.
בחג הפסח כולנו מכירים את סינדרום "כפתור המכנסיים". אותו אחד שבתחילת הערב גורם לנו להראות חטובים במיוחד, ובסוף הערב מרגיש כמו חרב בבטן עד שמשחררים אותו ומרחיקים אותו קילומטרים מהלולאה שלו. (הידעתם שבעברית תקנית הלולאה הזו מכונה "אבקה", ונשמעת IVKA?)
בחגי ישראל בכלל, ובפסח בפרט הבישולים עולים הילוך וגם אנשים שביומיום מבשלים פחות, נכנסים למוטיבצייה קולינרית ומשדרגים כל מנה. הבעיה, אם לא היינו גאוני בישול לפני כן, קצת קשה להוציא עכשיו מנות מיוחדות וטעימות, ועוד להגישן לאורחים רבים.
כשהדיילת החיננית של "לינדט" הציעה טעימות שוקולד בסופר, לא היה אחד שסירב לקחת. שוקולד הוא האהבה האולטימטיבית של כולם, בכל גיל, מכל מין, ומכל טעם קולינרי.
שוקולד מהווה אפרודיזיאק למבוגרים, פינוק לילדים, נחמה לזקוקים לה ויצירה למי שמכין אותו. מותג " Lindt" קיים מאז 1845, כשהמגדנאי דויד שפרונלי שוורץ ביחד עם בנו רודולף מחליטים לנסות ולייצר שוקולד לפי מתכון איטלקי שגילו. בשנים הקרובות השוקולד משתכלל ורודולף מצליח לפתח מתכון לשוקולד שיהיה משובח בהרבה מהשוקולדים שהיו קיימים אז מבחינת ארומה ותכונות המסה. השוקולד שהוא מכין כולל טעמים עדינים ואת המרקם האהוב והמוכר עד היום. השוקולד מתפרסם בכל רחבי העולם.
בשנת 1948 התרחשו שני אירועים משמעותיים- הוקמה מדינת ישראל ונוסד מפעל "השחר העולה" בחיפה. טעם מתוק למדינה הצעירה.
מאז כבר שבעים שנה מלווה ממרח "השחר העולה" את הילדים, הנכדים, החיילים, וגם המבוגרים שרוצים את המתיקות הזו שמזכירה לנו את הבית ואת הילדות.
הקרם שמתאים להכנת כל קינוח, כריך או בשיטה הכי טובה- של החזקתו בכוח ביד אחת (שאף אחד לא יחשוב על לקחת…) וכפית ביד השניה (או בגרסה אצלנו בבית – כף!) ויאללה בלגאן! פסטיבל של מתיקות כל כך מוכרת וכל כך אהובה.
פנקייק- אותה חביתית מתוקה שנערמת במגדלים ומקבלת באהבה סירופ שוקולד, מייפל, פירות, קצפת וכל מה שבא. אחד התענוגות הקטנים של החיים (ויש כאלה שיאמרו- גם הגדולים).
אביב הגיע פסח בא, ואיתו הצורך במוצרים כשרים לפסח, כי גם מי שלא דתי אדוק, כמו במקרה שלי- שכבת לאמא שומרת מסורת שמתגוררת בשכנות, הבית חייב להיות כשר בכלל, וכשר לפסח בפרט.
החבילה של "שופרסל" לפסח כללה מבחר מוצרים, שהמשותף להם הוא הכשרות לפסח, והחידוש- כשמוצרי מותג הבית כמובן זולים משמעותית ממתחרים, ואם הם באותה איכות או יותר, בוודאי ובוודאי שמשתלמים יותר.
גדלתי בבית פולני, נו מה לעשות- תבלינים לא היו ממש החלק החזק אצלנו. מקסימום מלח וסוכר. את המטבח המרוקאי והמטבחים המתובלים הכרתי הרבה אחרי גיל ההתבגרות ואימצתי מהם חלק מהמנות (אם כי קשה לי עם מנות ממש חריפות).
שני הגברים בבית לעומת זאת מאד אוהבים את העוקצנות החרפרפה ושמחים לפגוש אותה בכל מנה.
מתוק. כולנו אוהבים מתוק. כשמתחשק "משהו טעים" זה בדרך כלל משהו מתוק. בפסח (ובחגים בכלל) כשאנו יוצאים משגרת העבודה , ויש לנו הרבה יותר זמן פנוי, אנחנו גם בדרך כלל רעבים יותר ומשתוקקים יותר למתוקים, ובחג כמו המימונה, שמזמן הפך לחג לאומי של כל העדות, המתיקות היא השולטת ביד רמה.
את "סנדלפור" ומוצריה הכרתי לראשונה בפרסומת שבה דוגמנית לא מצליחה להגיד את שם החברה, עד שהיא טועמת מהמעדנים ונהנית. אז לי דווקא אין בעיות בהגיית השם, ואני תמיד שמחה לטעום את המוצרים הכייפיים של "סנדלפור" ושמחה לשמוע על החידושים.
חג הפסח בפתח, ומעבר לארוחות החג הכבדות, כשרוצים משהו לנשנש יש רק…. מצות, ובדרך כלל הן באות עם אחיהן התאום הסיאמי "שוקולד"- או בקצרה "מצות עם שוקולד" (ויש אפילו קנויות כאלה!). אבל…. שוקולד זה אמנם בריא אבל לא בכאלה כמויות, ואם כבר רוצים משהו מתוק על המצה, עדיפה האפשרות של "אחוה" – ממרחי טחינה עם שוקולד וסילאן שמביאים לא רק מתיקות אלא גם ערכים תזונתיים גבוהים.
