בלב השרון, שוכן המושב הפורח  "צור משה" – מרחב של שלווה שמשובץ בפנינים הסטוריות בכל פינה, שמספרות את סיפור החלוצים, יישובי "חומה ומגדל", והקשר החם בין המתיישבים לאדמה. הוזמנתי להכיר את "קופינאס"- ביסטרו איטלקי ים תיכוני ששוכן במבנה יפיפה עם הסטוריה ארוכה- ממאפייה בשנות החמישים, שסיפקה לחמים ושירותי אפייה לכל הסביבה , אחר כך כמחסן מיון לקלמנטינות ולבסוף כבנין נטוש שהפך למסעדה , כולל מרכז תיעוד ושימור סיפור הקמת המושב.

להמשיך לקרוא ←

בחלק השלישי של ביקורי בצפון הקרוב, התרכזתי בפן התרבותי- וביקרתי בשני מוזיאונים , שניהם בעין חרוד מאוחד, כל אחד עוסק בנושא אחר, ושניהם בהחלט שווים ביקור.

בית שטורמן

בעין חרוד מאוחד, נחנך עוד לפני קום המדינה, מוזיאון "בית שטורמן", לזכרו של חיים שטורמן, איש השומר וההגנה, שנהרג ביחד עם עוד שני לוחמים ב1938, ותפיסתו היתה של שלום, של קשר עם כל הסובבים, יהודים וערבים כאחד.

להמשיך לקרוא ←

בעבר, כשתכננו לערוך טיולים משפחתיים, הדבר דרש הכנה של חצי שנה מראש, ואני לא מדברת על הזמנת כרטיסי טיסה מוזלים. קודם ביררנו מה מצבת כוח האדם – מי בדיוק נוסע. אם מדובר רק במבוגרים, המצב קל יותר, מבוגרים יכולים לסבול נסיעות ארוכות (בעצם, אני מתחילה לרטון אחרי ארבעים וחמש דקות אבל אני לא דוגמא…), מבוגרים אוהבים מוזיאונים והליכה וארכיטקטורה ואומנות, אוכל גורמה ומרחצאות חמים. אבל מה עושים כשמצבת הנוסעים כוללת גם ילדים? בכל מני גילאים? אולי גם בני נוער? כאן ההכנה מורכבת בהרבה, בגלל דרישות מיוחדות וצרכים מיוחדים ותחומי ענין שונים.

התכנון אצלנו כלל, אחרי ההחלטה "לאן נוסעים" גם הכנת מסלולים אחרי שביררנו מה האטרקציות החשובות (והלא חשובות), בירור מזג האוויר והאפשרויות בכל מקום, לינה, מחירים, התמצאות, תחבורה (לשכור מכונית או להסתמך על תחבורה ציבורית? האם יש אופציה לכרטיסי נסיעה מוזלים? ומי נוהג וסופג את ההערות של זו שלצידו?)

אחר כך בא החלק המפורט יותר- חלוקה לפי ימים, לוחות זמנים, תכנון בתוך האטרקציות (כך למשל בפארקי שעשועים מפורסמים כמו דיסנילנד, בלי תכנון מוקדם מפספסים המון "מאסטים") וגם יכולת פיזית.

בדרך יש גם את שלב ההתייעצות  – עם כאלה שהיו, עם כאלה שמכירים, וגם האזהרות בסגנון "אל תשימו את הכסף בחגורת בטן, הגנבים מכירים את זה".

בקיצור, עבודת נמלים עם המון פרטים קטנים, שפספוס אחד מהם יכול לגרום לעגמת נפש גדולה בטיול.

הרבה אנשים כבר כתבו "מדריכי טיולים " שכוללים עצות ומסלולים. רובם כתבו באופן כללי. מעטים כותבים תוך התייחסות לילדים, שפעם לא היה נהוג שיצטרפו לטיולים לחו"ל (בילדותי המקסימום שילדים זכו היה שההורים שלהם יביאו להם כובע של מיקי מאוס או בובה לבושה בגדים הולנדיים מסורתיים).

שלומית יפת ביאליק הרימה את הכפפה בצורה הכי מקיפה שיש – ומנסיונה כאם לילדים בכל מני גילאים, כולל תינוק, וכבת להורים ששיתפו אותה מילדותה בטיולים, הפכה את כל הידע לסדרת ספרים בשם "המשפחה המטיילת" – ספרי הדרכה שכוללים הכל, ובאמת הכל. (ולספרים אפשר לרכוש גם תוספת של חוברות הפעלה לילדים שגם מלמדות אותם על המקומות שמבקרים, וגם מהוות תעסוקה מהנה, ויש גם אתר אינטרנט שכתובתו תובא בסוף, וגם בו יש קישורים וטיפים והפעלות כך שחווית הטיול תהיה מושלמת).

קיבלתי לידיי את המדריך לפריז, ולמרות שהייתי שם לא מעט, ואין לי כרגע ילדים קטנים ( וגם נכדים עדיין לא בתוכנית), שקעתי בספר ובעיקר תהיתי "למה זה לא היה כשאנחנו הגענו בפעם הראשונה לפאריז". כי מה יש שם? מה אין…

יש בכלל איך להתחיל – הזמנת כרטיסי טיסה, לינות שונות ומה היתרונות והחסרונות בכל אחד (מלון מרוחק ומפנק או דירה להשכרה במקום מרכזי? קירבה לתחבורה ציבורית או למרכזי קניות?), ואם החלטנו על דירה למשל – מה חשוב לבדוק? (מה כלול? האם המטבח מאובזר? אינטרנט אלחוטי?), אמצעי תחבורה (מוניות? רכבות? שאטלים חינמיים? שכירת רכב? (האם יש בכלל חנייה?), הזמנת כרטיסי הנחה לאתרים שונים (ויש הרבה ,שגם חוסכים תורים), ביטוחים שונים, ושתי הנקודות הכי חשובות – האריזה (לא לסחוב את כל הבית אבל גם לא לשכוח דברים חשובים) והכנת הילדים – לנסיעה, למקומות השונים, לשינוי האווירה וסדר היום עם ההרגלים הקבועים…

בתכנון טיול עם ילדים צריך לקחת בחשבון שהם דורשים סוגי מזון ספציפיים, ולא כל ילד מוכן להתנסות באסקרגו …שיש מתקנים בפארקים שמוגבלים לגילאים או לגובה מסוים, שיש מוזיאונים שמעניינים יותר ילדים (טבע, מכוניות, אפילו סלוודור דאלי לגילאים מסוימים), ושבעיקר טיול הוא הרבה הליכה, כך שלילדים קטנים כדאי לשקול הבאת עגלה או מינשא אפילו אם הם כבר הולכים בעצמם.

השלב הבא ששלומית מביאה בספר הוא רקע הסטורי שגם מלווה את המסלולים השונים בהרבה אנקדוטות שגם מבוגרים לא תמיד יודעים… (מה זה סגנון "גותי" ומה מקורו – ולא, מקורו לא בילדי ה"אמו" למיניהם…,  מהו ה"וואקאנס" המפורסם, זרמים באומנות מודרנית, מי באמת היתה המונה ליזה ועוד ועוד ועוד.)

החלק המרכזי הוא המסלולים, כשמתואר בכל אחד מהם המיקום, האטרקציות השונות (כולל מה כדאי לראות כשמגיעים אליהם, כמו חלונות וויטראז', יצירות אומנות או משהו ממש טעים לאכול), ומה שמאד חשוב- השמות בצרפתית כך שאפשר לזהות לפי השילוט המקומי.

ליד כל דבר יש מספר אייקוני "סמיילי" שמדרגים מקום מ"ביקור חובה" , דרך "אפשר לוותר ולבקר רק אם אתם בסביבה ויש לכם זמן". כך למשל קתדרלת נוטרדאם מוגדרת כביקור חובה (שלושה סמיילי) אבל טיפוס לגג שלה הוא רק שני סמיילי בגלל תורים ארוכים וחוסר נוחות לצפיפות על הגג.

פרק נכבד מוקדש לפארקים "דיסנילנד פאריס" ו"אסטריקס" כולל טיפים מיוחדים על איך להוציא את המקסימום מהפארק, כולל המתקנים האטרקטיבים ביותר, ופטנטים לקיצור תורים כמו ה"פאסט פאס" וכרטיס "החלפת ההורים" במיקרה ויש ילדים קטנים שלא מאפשרים לאחד ההורים להנות מהמתקן.

חלק שאני מאד אהבתי בספר הוא "דבר המומחים". לשלומית חברו מומחים שונים וכל אחד נותן טיפים שעוזרים לטיול. כך למשל ד"ר טלי גביש, ממוזיאון ישראל, נותנת טיפים על איך לעניין ולהלהיב ילדים במהלך טיול במוזיאונים, שרון היינריך שהיא קונדיטורית ישראלית שחיה בפאריז מביאה המלצות רבות על הדברים הכי טעימים בעיר, ומדריך הצילום דובי פיינר נותן עצות כיצד להוציא את התמונות היפות ביותר מהעיר המקסימה והרומנטית.

בסוף המדריך יש גם נספחים שכוללים רשימת האטרקציות המרוכזת, כולל סמלי ה"סמיילי" ואפשרות לסמן לידם מה עשינו, רשימת ציוד הכרחי, שיחון קל בצרפתית שיאפשר התמצאות קלה יותר, מפת רכבת תחתית, וכמובן כמה דפים ריקים למילוי עצמי.

כשסיימתי לעיין בספר, לא הצלחתי להזכר בדבר אחד שחסר בו כדי שהטיול יהיה מושלם.

עכשיו, על כוסית שמפניה ונגיסה מקרואסון, באמת הגיע הזמן להתחיל לארוז…

פרטים נוספים והמון טיפים ועזרה – באתר של שלומית – http://www.mishpahool.co.il/

(ויש גם מדריכים לצפון איטליה, היער השחור, הולנד וסלובניה וצפון קרואטיה).

בגליל תמיד יש מה לעשות – בחורף כדי לראות את הפריחות ואת הנחלים אחרי הגשמים, בקיץ בגלל הקרירות הנעימה והבריזה, ותמיד- בגלל הנופים המגוונים והפעילויות הרבות שיש לעשות.

ודווקא בגלל זה,בגלל השפע הרב, קל מאד להתבלבל- יש מאות צימרים, מסעדות, פעילויות ,אטרקציות, וקשה לתכנן את החופשה באופן האופטימלי (והאמת, גם החסכוני ביותר).

כאן נכנסת לתמונה האפליקציה הגלילית המושלמת – "גליל דיל". אפליקציה שמטרתה לייצר לנו את החופשה המושלמת מהתחלה ועד הסוף. מה זה בעצם אומר? באתר http://www.galildeal.co.il/ נמצאת נקודת הפתיחה. הדבר הראשון שאפשר למצוא שם הוא נקודת המוצא לטיול – הלינה, כי באזור יש כל כך הרבה דברים לעשות שיום אחד פשוט לא מספיק. מה שנחמד באתר זה שלא רק שיש מבחר ענק של צימרים בתקציבים שונים ובפונקציות שונות, הכל עובד אונליין כך שאפשר לדעת בדיוק איזה חדר פנוי מתי ולעשות את ההרשמה (המאובטחת) על המקום. אחר כך מגיעים התכנונים – המלצות למסלולים, סוגי טיולים (כי אין דין טיולי אנשי שטח לטיולי עכברי עיר למשל), מסלולי אופניים, מסעדות, פעילויות לכל המשפחה ועוד. ומה הכי כיף?

האתר שעובד בשיתוף עם חברת "ישרכארט" יוצא עם "גליל קארד" – כרטיס נטען שנותן אשכרה כסף בחינם. איך זה עובד? כשמזמינים לינה באתר, מקבלים אחוז הנחה מסוים, שהופך למזומנים שמוזרמים לכרטיס שמחכה בנקודת הלינה. רק לקחת אותו ולממן בעזרתו עשרות ובעתיד מאות בתי עסק בגליל (וכל האתרים המקבלים את הכרטיס מפורטים באתר "גליל דיל"). יש לציין שכל אטרקציה או צימר אמורים לעמוד בסטנדרטים מסוימים כדי לזכות ולהיות ברשימת "גליל דיל" כך שזה כבר מדד לאיכות.

גם בסמרטפון ניתן לנצל את אפליקצית "גליל דיל" שמאפשרת ניווט והזמנת מקומות, מבצעים, מידע איך לנצל את כרטיס ה"גליל קארד" בצורה אופטימלית ועוד, עוד לפני ההגעה כך שאפשר לתכנן הכל.

כדי לבדוק בעצמנו את האטרקציות (או לפחות חלק זעיר מתוכן) נסענו ליום אחד מלא וגדוש טעם גלילי.

התחנה הראשונה שלנו היתה במושב אמנון, על גבעה שצופה לכינרת, הרי הגולן והגליל. עצרנו שם ב"חוויות שטח" – מתחם חוויתי שמאפשר חוויה כוללת. במקום דשא גדול וחושות כמו בסיני, שניתן להתנחל בהן למה שמכונה "קמפינג VIP" כי עדיין נמצאים בטבע אבל מקבלים שירות של קלאב מד – עם דשא ענק שצופה לנוף מרהיב, מטבח מאובזר משותף הכולל מקררים, מיקרוגל, טלוויזיה בלווין ואפילו גן תבלינים לשימוש חופשי, בריכה בעונת הרחצה, מקלחות נקיות עם מים חמים ושירותים. המקום מפוקח ושמור כך שאין מצב של מהומה כמו בחופי הכינרת בעונות העמוסות למשל.

חוץ מלינה ונוף יש גם אפשרות לפעילויות כמו טיולי טום קאר, ריינג'רים וג'יפים במסלולים שונים, טיולי משפחות, ספארי לילה ועוד. (והאמת, כשראיתי את הדשא עם הנוף, דבר ראשון חשבתי "מצוין לחתונות" ואחר כך הסתבר לי שבאמת זו אופציה שקיימת).

עוד מידע על "חוויות שטח" ב  – http://www.havayots.com/

בזמן שהותנו ב"חוויות שטח" זכינו לאירוח דרוזי של "אהלן וסהלן" – מאכלים דרוזים אותנטיים, שהכינו לנו בני משפחת דאהר עם סלטים, פיתות דרוזיות עם המון תוספות, חומוס , ירקות, פינוקים ותה. למעשה זו היתה ארוחה של "ארוחה בשטח" מכיוון שאת האירוח המקורי שלהם הם עושים בבית המשפחה ביישוב סאג'ור , באוהל מסורתי, עם אפשרויות רבות כמו מופעים מוזיקלים של דרבוקות, חלילים ושירים, הסברים על העדה הדרוזית, סיורים במקום ואפילו סדנת פיסול.

עוד פרטים ב- http://www.e-druze.co.il/onetzimmer.aspx?tzimmerId=32 (מתאים גם לקבוצות גדולות!).

התחנה השניה שלנו היתה ב"יקב אודם" במושב אודם שברמת הגולן. למעשה, אני כבר ביקרתי שם בעבר, ואחרי טעימות מרובות, בחרתי לקנות בקבוקי "וולקנו שרדונה 2012". זה מה שתכננתי לקנות גם הפעם אבל לצערי כל המלאי נגמר, והמלאי החדש היה בתהליכי ביקבוק, כך שרשמתי לעצמי לברר מתי בדיוק יש (את היינות של "אודם" ניתן להשיג בכל רשתות היין הגדולות ברחבי הארץ). ישי נתן לנו לטעום כמה דברים שזכרתי וגם כמה דברים חדשים (ולמי שמגיע לשם – לא לפספס את שיכר הדובדבנים שדורש איזה שוקולד מריר לצידו!). בכלל יש יינות קינוח שחוסכים לכם בעצם להכין קינוח, מספיק למזוג כוסית והחיים כבר יפים (כך למשל ה"ענבר" שהוא ממש כמו לשתות דבש נוזלי ויפיפה).

במקום מתקיימות טעימות ויש גם אפשרות לסיורי כרמים בתיאום מראש.

עוד פרטים ב- http://www.harodem.co.il/

היינות כשרים החל מבציר 2007, סגור בשבת ובחג.

שעת צהרים הובילה אותנו לבירכת רם, למסעדה שעומדת ומשקיפה על מאגר המים היפיפה הזה במג'דל שאמס. אכלנו שם ארוחה שכללה את המיטב של המטבח הדרוזי – סלטי עלים קצוצים דק דק (תנו לי כוסברה וסגרתם ענין!), חומוס ביתי אמיתי, מנות פריקה וכוסמת עם תיבול קינמון וירקות, וכמובן חציל בלאדי שבלעדיו אין ארוחה, ומקלובה- עוף עם אורז וכל מני הפתעות בפנים, וסיום של בקלוואות עסיסיות במיוחד, ששברו את אחרוני שומרי הדיאטה. המנות הללו היו יותר בכיוון האותנטי אבל בתפריט יש גם מנות מודרניות כמו כריכים, פסטות, בשרים על האש ועוד. (וגם המון אפשרויות לצמחונים).

עוד פרטים ב- http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=4488

זה שאכלנו בקלוואה לא אומר שנסרב לשוקולד, נכון? אז נסענו לקיבוץ "דפנה" למוזיאון השוקולד של דימיטרי שולמן. דימיטרי סיפר לנו את סיפור הקמת המקום (למעשה כמתנה לאשתו ההרה) והסביר לנו מהם אחוזי הקקאו, איך עובדים במפעל ומה יש במוזיאון. החוויה במוזיאון מתחילה בסיור, יש סרט, יש סדנאות שמונחות פעם בשעה והמבקרים יכולים (בתשלום) להכין שוקולד, לטעום, להתלכלך כמו שצריך ולצאת גם עם מזכרת טעימה, וכמובן – החנות שהיא חלומו הרטוב של כל שוקוהוליק באשר הוא (כולל השיחוק של טבלת שוקולד אחד בשלושה טעמים, כך שלא צריך לריב מה קונים, יש משהו לכל טעם).

עוד פרטים ב – http://www.scm.co.il/

התחנה האחרונה שלנו, עם שקיעת השמש, היתה בראש פינה (ואיזה מקום יפיפה עם נוף מרהיב!), שם הגענו להשקה הרשמית של "גליל דיל" במסעדת "פינה בראש". המסעדה, שמגישה אוכל צרפתי כפרי, מצטיינת בעיקר בגבינות שמוגשות במקום ו300 סוגי יין, הרבה מהם מהיקבים בסביבה, אנחנו טעמנו נשנושים של גבינות, מרק שורשים מחמם וכזה שמתפזר בגוף וגורם לנו להתמרח ליד האח הבוערת שבמרכז המסעדה, (ולנו כעכברי עיר תל אביביים, אח בוערת מעבירה אותנו ישירות לאירופה), מאפים קטנים וכדורי זיתים וגבינות שהלכו מצוין עם האלכוהול.

עוד פרטים על "פינה בראש – שירי ביסטרו (ע"ש השפית שירי פרידמן שהתמחתה בצרפת במסעדות שלושה כוכבי מישלן) – http://www.pinabarosh.com/bistro.htm

בכל המקומות האלו, וכמובן בעוד עשרות אטרקציות אחרות בגליל – לא רק שמכבדים את כרטיס "גליל קארד" אלא שיש גם הנחות נוספות למי שמגיע עם הכרטיס כך שיש רווח על רווח, והעסק משתלם מאד.

אז כדברי השיר "קחו מקל, קחו תרמיל" (או ליתר דיוק – קחו סמרטפון ) ובואו לגליל – טוסקנה במרחק שעתיים מהמרכז.

עדיין בזכרון יעקב, אני פותחת את היום בביקור במוזיאון העלייה הראשונה . תאמרו "מוזיאון? לא קצת ארכאי"?. אבל לא, ממש לא. צוות המוזיאון השכיל להפוך את התצוגה שמלמדת על הקמת המושבות, ההתמודדות עם כל הקשיים כמו מחלות, עוני , חוסר ביטחון וביורוקרטיה, לחוויה מקיפה לכל הגילאים.

לפני הכל ישנן התצוגות, הן אותנטיות והן שחזורים עד כדי כך שאפשר לפסוע על הרצפה שמרגישה כמו האדמה שתחת רגלי החלוצים.

טלוויזיות מעבירות המחזות של החיים היומיומיים וישנם תבליטים והסברים רבים.

אבל זה ממש לא הכל – כי ישנן עוד חוויות רבות- בעיקר למשפחות ולילדים –

ראשית, בכניסה אפשר להשיג חוברת הפעלות שבה משימות וחידות שעל הילדים לפתור לאורך הסיור, והמשימות חבויות לאורך התצוגה כך שהילדים צריכים לגלות אותן לפני שהם פותרים. מי שפתר מספר מסוים של חידות, זכאי לקבל מדליה מיוחדת על השגיו!.

פינה משעשעת נוספת היא מרתף ההפתעות, שבו מסודרים בצורה מופתית בגדים, כובעים, אביזרים, נעלים וכל מה שצריך כדי להפוך לבוש של 2014, ללבוש של החלוצים בארץ ישראל של העלייה הראשונה, וכמובן אחרי שמתלבשים יש גם תפאורות שונות כמו שולחן ערוך, פינת בית ספר וכדומה, שאפשר להצטלם לידם ולהפוך לתמונה עתיקה (ואפשר להשתמש בפונקציות מצלמה או אינסטגרם כדי להפוך את צבעי התמונה לגוון "ספייה" עתיק).

לא התאפקתי וגם אני בחרתי לי כובע ומקטורן והפכתי לברונית שמזמינה את אצולת היישוב לכוס תה של אחר הצהרים בכלי חרסינה עדינים.

כשהסתובבתי בין המוצגים, בעיקר בקטעי ההמחזה שהראו סיפור של משפחה אחת ייצוגית, חשבתי לעצמי איך אני הייתי מגיבה בסיטואציות האלה, האם הייתי עומדת בזה בכלל. נקודה למחשבה.

במוזיאון אודיטוריום שמשמש גם לאירועים שונים כמו כנסי משפחה מצאצאי מקימי זיכרון יעקב ועוד.

כתובת אתר המוזיאון – http://museon1.datinet.co.il/

אחרי שצופים בהסטוריה, צריך גם לטעום אותה והשילוב הכי טעים הוא אצל שוורצמן במחלבה.

למעשה, להגיד "מחלבה" זה אנדרסטייטמנט כי מדובר קודם כל במוזיאון הסטורי שלם. המחלבה , הממוקמת בבת שלמה היפיפיה, היא מבנה הסטורי שמכיל מאות ואלפי פריטים נוסטלגיים, מסיפולוקס ועד הטלפון הציבורי הראשון שהיה מותקן בבית הפרטי של בני משפחת שוורצמן ושימש את כל השכונה, מאסימונים ועד פיילות, כדי חלב, פטיפון וגרמופון, בקיצור, עונג לכל חובב נוסטלגיה (או צילום).

אחרי שגומרים לעשות קולות של "אוווווווווווווווווווו" מכל מה שיש מסביב, זה הזמן לפגוש את זיו שוורצמן, הדור השלישי בארץ, ששולט על ממלכת הגבינות, זיתים, שמן, דבש, זיתים, פיתות מיוחדות,  יוגורט, ועכשיו גם ליין יין חדש וטעים – בלנד של קברנה וסירה מסידרת "יקב בוטיק בת שלמה" שמחמיא במיוחד לגבינות.

אפשר להגיע, לבחור גבינות (אחרי שטעמנו המון כמובן), להכין צלחת מלאה מכל טוב, ביחד עם הפלפלים ממולאי הגבינות, העגבניות המיובשות, הלאבנה ושאר המעדנים שכמובן מוכנים במקום, להוסיף פיתה בסגנון "פטיר " – עם תערובת תבלינים מיוחדת, ללגום יין או סיידר חם (או שניהם כמו שאני עשיתי) ולקנח במעדני הבית  כנאפה עם גבינת עיזים וחלבה, ומלבי עם דבש תמרים ודבש חרובים, מעדן שלא טעמתי בשום מקום אחר (והייתי שמחה לטעום שוב ושוב).

מבין המבחר הענק של הגבינות, היה לי קשה להחליט מה הכי טעים לי – קמבבר אגוזים, גבינת עיזים עם גרגרי דיז'ון, צפתית רכה או חידוש- גבינת עיזים בסגנון גאודה עם זעפרן ופיסטוק, שבסוף היתה הבחירה שלי בטעם מיוחד מאד.

את הגבינות ניתן להשיג רק במקום, ואפשר לקחת בנסיעה, לא מתקלקל, אבל לא בטוח שתצליחו להתאפק בדרך…

האתר של מחלבת שוורצמן – http://batshlomo.co.il/