ארכיון תגים | מנות מקוריות

איגרא רמא – נותנים כבוד לירקות!

ב"איגרא רמא" התל אביבית החדשה, רק ארבעה חודשים וכבר מלאה עד אפס מקום, החליטו לתת כבוד לירקות . הירקות מובאים למסעדה היישר מהחקלאים בשדה, ללא תיווך של ספקים, בשיא הטריות והאיכות, והתפריט, שמודפס פעמיים ביום כדי שיהיה מעודכן, מציג מנות ירקות מגוונות לפי התוצרת האיכותית, העונתית והטובה ביותר,

זה לא סוד שהירקות הנמכרים ברשתות השיווק עוברים תהליכים רבים שאולי מאריכים להם את חיי המדף, אבל מעלימים את הטעם בדרך. אין אדם שלא מתגעגע לירקות של ילדותו, על ניחוחם, טעמיהם, הפריכות והמרקם.
לעיתים נדמה שהתרגלנו לכך, ואם אנו אוכלים ירקות זה בדרך כלל כתוספת למשהו, ולא כמוקד הענין, ולכן משקיעים בהם פחות מבחינת ההכנה וההגשה.

ב"איגרא רמא" נותנים כבוד לירקות, כמעט ממציאים אותם מחדש. הגישה הזו ננקטת גם כלפי תוצרת הים, דגים ופירות ים שמובאים היישר מהרשת אל הצלחת, במנות "עירומות" – מנות שאין בהן שום דבר מלבד הדג או פרי הים, להבליט את יופים, טעמם, איכותם וטריותם.

גם בנושא המשקאות הגישה היא לתוצרת מקומית ותפריט היינות והאלכוהול כולו מבוסס על תוצרת הארץ, בדגש על יקבים קטנים כמו כרם שבו, כרם שיזף, פלדשטיין, סוסון הים ועוד. מתוך התפיסה הזו אין במקום משקאות קלים דוגמת קולה או ספרייט.

הסקרנות הובילה אותי להתנסות בתפריט של "איגרא רמא" כי מה כבר אפשר לעשות עם ירקות? את התשובה מספק השף ענר בן רפאל, שבונה מנות ייחודיות, מצולחתות לעילא, הנותנות כבוד לחומר הגלם.

פתחתי את הערב בסיידר אגסים של "חמוטל ותומר", יצרני סיידר ומיצי פירות מפירות איכותיים שנשרו בקטיף או לא היו "יפים מספיק" בשביל רשתות השיווק. הסיידר היה מרווה ושבעת אחוזי האלכוהול שלו עשו סיפתח מצוין להמשך.

המנה הראשונה היתה מה"עירומים" – סשימי אינטיאס (שמגיע לפי משקל), לצד קנקן זעיר של שמן זית, פרוסת לימון ופלפל חריף. הרעיון הוא שכל אחד יכול "להלביש" את הדג כרצונו. מאחר והמנה היא "עירומה" גם אין היכן להסתתר, והטריות ממש זועקת מתוך הדג.

בקערית עגלגלה הגיעה מנת "צזיקי צנוניות וג'ינג'ר". יש אפשרות להזמין גם לחם ולהשתמש בצזיקי כממרח, אני העדפתי לוותר על הלחם ופשוט לאכול בכפית. למעשה מדובר על גירסה שונה של הצזיקי הקלאסי שעשוי מיוגורט ומלפפונים חתוכים. המרקם מפתיע בהתחלה אבל עוקץ הג'ינג'ר וחרפרפות הצנוניות יוצרים חוויה חדשה.

המנה הבאה היתה מנת הדגל של המסעדה "ירקות עונתיים על יוגורט". המתכון הוא פשוט – לוקחים את כל הירקות שיש במלאי, חלקם במצב חי, חלקם מאודים או מבושלים, כל מה שיוציא מהם את המיטב, ביחד עם אגוזי פקאן קצוצים, ומניחים על יוגורט המתובל בזעתר וסומק, כשהוראות האכילה הן ההפך מסלט ואומרות "לא לערבב!" במקום זאת צריך לדחוף את הכף לתחתית הקערה ולהרים עליה בכל פעם ירק אחר, העטוף ביוגורט. התוצאה היא חגיגה של רעננות, פריכות שאין דומה לה, ובעצם לא רק שכל נגיסה היא אחרת, גם אם נגיע בכל יום אחר בשבוע למסעדה, נקבל מנה שונה. למרות שלא הזמנו לחם שילווה את הארוחה ,זה לא מנע את ניגוב התחתית מכל הרוטב שנשאר באמצעות הכף.

אחרי סלט קריר, המנה הבאה הייתה חמה היישר מהתנור – כנאפה קישואים וגבינות, שהוגש ביחד עם סלט קישואים, מיזונה ויוגורט מתובל. מנה נדיבה של כנאפה פריכה ובתוכה אוצר לוהט של גבינות. את הלהט אפשר היה לאזן עם הסלט שבו כיכבו קישואים נאים. היוגורט שהוגש בצד איפשר שליטה על הכמות שנלוותה לכל ביס.

בקערה נוספת הגיעה מנת נשנוש מבחינתי ,קלמארי על הפלנצ'ה, שכן, כשמה כן היא, ערימה של קלמארי שהוקפצו והוגשו. כל שנלווה אליהם היה פרוסת לימון. וגם לא היה צריך יותר. בדרך כלל אנחנו רגילים לקלמארי מצופה בפירורי לחם או משהו דומה, אבל ב"איגרא רמא" נצמדים למסורת העירום, ומספקים את טעמי הקלמארי נטו.

המנות הבאות המשיכו והוכיחו שניתן להכין מירקות מנות מרתקות ויפיפיות – כשהראשונה היתה עגבניה מטוגנת בציפוי פירורי לחם, לצד גבינת עיזים "של נינה" המיוצרת במיוחד למסעדה ומוגשת חמימה, ושתיהן שוחות בתוך מרק עגבניות קר עם צ'ילי. הניגודים הרבים של המנה , הלכאורה מאד פשוטה, היו מרתקים – החום מול הקור, הפריכות של הקראסט מול רכות המרק, חלביות הגבינה מול האדמתיות של העגבניה.

המנה השניה היתה מה שמכונה "אוכל מנחם" – קולורבי צלוי ברוטב חמאה, מרווה ויין לבן. בדרך כלל קולורבי מופיע בתפריט כירק של סלט בצורתו הקשיחה, ואילו במנה הזו הקולורבי היה רך כמו תפוח אדמה במדורה, ואם לא הייתי יודעת באיזה ירק מדובר, לא היה שום סיכוי שאזהה אותו.

הקינוח היה לא קשור לנושא, אבל כמו שאמר שף ענר "הייתי מוכרח" , והמדובר היה בבסבוסה, שכמובן חייבת להגיע עם טוויסט. על הצלחת היתה פרוסת מאפה גדולה, מספיקה לשני אנשים לפחות, עם שכבה עבה ונדיבה של קרם המורכב מיוגורט שהוקצף עם שמנת מתוקה וצומצם לכדי מרקם סמיך ומעל קיבל זרזיף של דבש ולואיזה. המתיקות היתה מאד עדינה, קפה קטן ליד והפינה נסגרה.

 

איגרא רמא

ברנר 2 תל אביב

טלפון:  03-7787533

שעות פתיחה: א-ה 12.00-16.00 , 19.00-23.00

ו – 12.00-16.00

שבת סגור

גישה לנכים: לחלל הפנימי

מתאימה ל: צמחוניים, טבעוניים (ניתן לטבען גם מנות שאינן כאלה במקור), ילדים ומשפחות., וכמובן הציבור הרחב.

כשרות: לא כשר

מאליכ – מסע מלכותי מסביב לעולם.

כשרוצים לצאת למסעדה עם חברים, לפעמים קשה להגיע להחלטה בדבר סגנון האוכל המועדף. אחד רוצה אוכל ישראלי, השני מעדיף לכיוון התורכי, שלישית מעדיפה בכלל טאצ' אסיאתי והרביעי רק רוצה נשנושים עם אלכוהול. מה עושים? הולכים ל"מאליכ" ברחובות, שמגדירה את עצמה כ"חמארה בוטיק", כשהכוונה לאירוח שופע כמיטב התרבות הערבית במגוון מנות מכל העולם.

בביקורנו במסעדה בצהרי שבת קיצית החלטנו מטעמי מזגן לשבת בחלל הפנימי של המסעדה, למרות שמאד נחמד לשבת גם בחלק החיצוני ולבהות בעצלתיים בעוברים והשבים. קיבלנו שני תפריטים עמוסים לעייפה, האחד של הקוקטיילים המפורסמים של המקום, והשני של מנות המזון המוצעות. ספויילר קטן להמשך – המנות והמשקאות הן מה שקוראים "מנות אינסטגרם" מכיוון שפרזנטציה שלהם מאד אסתטית וקשה להתאפק ולא לצלם לפני שאוכלים או שותים.

מתפריט האלכוהול דגמנו ארבעה קוקטיילים: "מייד אין איזרעל" – קוקטייל על בסיס ג'ין, ערק, מלפפון, נענע, כוסברה וליים, "מאליכ אקספרס" – שגם הוא היה על בסיס ג'ין וערק יחד עם סורבה פסיפלורה, ליים, סירופ למונגראס, ואננס, וכן שניים שאינם מבוססים על ערק – "בייבי פיז"  על בסיס רום, מרטיני ביאנקו, מרטיני רוסו, לימון, דבש ואשכולית אדומה, ואחרון אחרון חביב- "היביסקוס", משקה רום מתובל בפרחי היביסקוס, אמרטו, ליים, אננס וסירופ דבש.

החלוקה בין הקוקטיילים מבוססי הערק לאלה שלא, מתאימה גם להגדרה של "גברי" לעומת "נשי" מבחינת חוזק המשקאות.

עם המשקאות הגיעו המנות הראשונות לשולחן שבהגדרתן הן מנות חלוקה כך שהרעיון הוא להזמין מבחר מנות ולחלוק בין יושבי השולחן.

המנה הראשונה ייצגה את יוון, מנת ה"סאגנקי" המפורסמת, המאפה היווני שעשוי מבצק פילו  ממולא בגבינת קפלוטירי. אני כבר טעמתי ואהבתי מאד את המנה בגרסה המתוקה שלה, עם דבש, וב"מאליכ" הלכו על הצד העוקצני והגישו את המאפה ברוטב דבש צ'ילי פיקנטי עם עיטור פלפלי צ'ילי. התוצאה היתה מנה פחות מתוקה ויותר חרפרפה.

קפרזה ים תיכונית הייתה הבאה בתור, סלט מרענן של עגבניות שרי, בזיליקום, בצל סגול, קולי עגבניות וכמובן זיתי הקלמטה המפורסמים וקרעי מוצרלה.

לצד אלה הוגש "לחם הבית" שהוא חובה בכל מסעדה, וב"מאליכ" מדובר בפוקצ'ה בתנור אבן (וכאן הזווית האיטלקית של המסעדה) חמה ורכה לצד מטבלי הבית.

כדי להתרענן קצת מהפחמימות דגמנו עוד שני סלטים, האחד "סלט אננסלק", שילוב של סלקים סגולים ומתוקים, לצד טבעת  אננס בגריל, פטה, בלסמי מצומצם, ובמקור גם פלפל חריף שהוצא לבקשתי, ו"סלט ארטישוק סיציליאני" שכלל ירקות לצד ברוסקטות פטה קטנות ובלסמי מצומצם. מבין שניהם העדפתי את זה של הסלק בזכות שילוב טעמי המתוק והמלוח שהגיעו מהטעמים הטבעיים של הסלק והפטה.

חזרנו לקולינריה הערבית עם מנת חציל בלאדי קלוי שלווה בטחינה שחורה ושמנת חמוצה, שעוטרה בסלסת עגבניות, וההמלצה שלי לקחת מהכל בבת אחת על הכף ולקבל הרבה יותר מסך המרכיבים.

המנה האחרונה מתפריט המנות הראשונות היתה "חומוס לימה לימה". במסעדות יווניות ניתן למצוא חומוס עשוי מאפונה צהובה, במנה שנקראת "פאבה" וב"מאליכ" בחרו להכין חומוס משעועית לימה, חידוש שלא נתקלתי בו במקומות אחרים. המנה מתובלת בשום ומוגשת עם ביצה קשה ולאפה חמה, כולל מטבל עגבניות וקערית חמוצים ביחד עם פרוסות בצל חי שנותן את מגע ה"הארד קור", מה שנקרא "מנה ליודעי דבר".

בעיקריות הוגשו שתי מנות, האחת וותיקה ואהובה, מנת שווארמה הודו בצלחת, עם אורגנו, טחינה, פלפל חריף ועמבה, מנה ישראלית או לפחות כזו שהפכה לישראלית בעיני הקהל הרחב. התיבול היה מעט שונה מטעמי השווארמה שאנו רגילים אליהם.

השף אבישי מסיקה מגוון בכל פעם במנות חדשות, ואנו קיבלנו מנת קרואסון מלוטף בשני סוגי גבינות צ'דר, מעוטר בפפרוני ומזולף בקולי עגבניות. המנה הייתה מעניינת ועתירת טעמים ולצערי הגיעה כבר בסוף, כשכבר היינו מלאים כמעט לגמרי (למעט שמירת מקום לקינוחים כמובן) כך שרק טעמנו. לטעמי מנה שהולכת מצוין עם בירה.

עוד קצת לגימה מהקוקטיילים ואנו מוכנים לקינוחים. הקינוח הראשון שטעמנו היה יצירת אומנות פרחונית בשם "הפרח בגני" שהוגשה כצפוי בתוך עציץ, כשהיא בנויה בשכבות של שטרוייזל חמאה, קומפוט תפוחי עץ, קצפת, שברי אוריאו ואבני שוקולד. אם מישהו היה רוצה שאעסוק בגינון, זה סוג הצמחים שהייתי רוצה בגינה שלי. ערימת פינוק יפה ומתוקה.

לחובבי הפחות מתוק מומלץ הקינוח השני שקיבלנו, היא ה"כנאפה של המאליכ!", שהוגשה במחבת לוהטת ולוותה בכדור גלידת ווניל עם קישוט פיסטוקים וזרזיף שמן זית.

אני פחות מתחברת לשמן זית בקינוחים, אבל במקרה של הכנאפה מדובר היה בכמות קטנה שנועדה להעצים את הטעמים. ניגודי החום של הכנאפה והקור של הגלידה הוסיפו עניין למנה.

הנה הפרטים:

"מאליכ" – הרצל 213 רחובות

טלפון: 08-8634044

סיווג המקום: חמארה בוטיק, קוקטיילים, מנות חלוקה בהשפעות מכל העולם.

שעות פתיחה: בימי חול מ17.00 ועד אחרון הלקוחות ובסופי שבוע מ12.00 בצהרים עד אחרון הלקוחות.

המסעדה מתאימה ל: כולם. יש מנות ילדים, צמחוניות, טבעוניות.

נגישות לנכים: יש

מחיר ארוחה ממוצעת: כ80 ₪

מבצעים: משעת הפתיחה ועד 20.00 ישנו "האפי אאואר" שבו בירות גולסטאר ומכבי בגודל שליש עולות 10 שקלים בלבד, וחצי ליטר ב15 שקלים, ומחירי הקוקטיילים 25 שקלים בלבד.

המסעדה איננה כשרה.