ארכיון תגים | מסעדת דגים

מול הרי הגלבוע צל הרי הרמה- חלק ד – קולינריה.

חלק רביעי ואחרון- ואיך אפשר בלי קולינריה? שתי מסעדות, שתי ארוחות.

דג דגן

בקיבוץ חפצי-בה נמצאת המסעדה המיתולוגית DAG-DAGAN  – ששמה הוא שילוב של הדגים המככבים בתפריט שלה היום, ביחד עם הדגנים, שהיו בהתחלה כבסיס למשקאות אלכוהוליים שהיו בפאב שנשא את אותו השם עם הקמת המסעדה.

במסעדה אפשר לשבת בחלל המרכזי או בשני חדרים פרטיים (עשרה וארבעים איש בהתאמה).

להמשיך לקרוא

יש הרבה דגים (ועוד) ב"דגים".

דגים משחקים אותה קשים להשגה- גם מבחינת לתפוס אותם , וגם מבחינת להכין אותם באופן הכי מושלם. שניה אחת של בישול יתר- ויש לנו סוליה, שניה אחת פחות מדי ויש לנו משהו לא ברור, שהוא כבר לא נא אבל גם לא טעים. הענין הוא היד והעין, שיודעים לזהות בדיוק את הנקודה שבה יצור ימי יהפוך לצורה הכי טעימה שלו וגם יגיע ככה לצלחת של הסועד.

הוזמנתי השבוע לטעום את התפריט החדש של "DAGIM" או בשם המלא :

"Dagim  Fish & Meat Bar"

להמשיך לקרוא

ברשת של בני.

איזה בני? בני הדייג. איזה רשת? הרשת שבתוכה נלכדים הדגים הכי טריים שמגיעים ישירות לצלחת. איפה? בנמל תל אביב כמובן.

אז הוזמנו להסתכל לדגים בלבן של העיניים, ולבדוק מה הטעם של הטריות הכי טרייה שאפשר.

סניף נמל תל אביב של בני רבה, הוא בני הדייג , שנפתח בשנת 2000 לאחר שעבר ממיקומו הישן ביפו, יושב על המים, וחוץ מדגים יש גם פירות ים וגם בשרים.

הניהול מופקד בידי בנו של בני, יוסי רבה, ואת פנינו קיבלה אלקה, שהיא מוסד בפני עצמה, מאחר והיא עובדת במסעדה כשלושים שנה, ומכירה את הסועדים שחוזרים לעוד מנה ועוד מנה, תיירים וישראלים שזוכרים אותה, וכפי שהיא מספרת, היא כבר מכירה אנשים שהתחילו להגיע כרווקים, חזרו כנשואים, חזרו בהריון ואחר כך כבר חזרו עם הילדים…

אלקה גם הראתה לנו את הפינוק האולטימטיבי של המקום – הפילוט האישי – כלומר, כל מלצר שמגיש מנת דג, הוא גם מומחה בלפלט אותה כך שהסועד לא צריך להתאמץ יותר מדי ויכול להנות ישירות מהדג.

היינות נמזגו, ועל השולחן נפרשו הסלטים  – בין 10 ל14 סוגים שונים, בשיטת ה"ריפיל". (אם לא מזמינים מנה עיקרית – הם עולים 35 שקלים). ביחד איתם הגיעו לחמניות חמימות ואזהרה "לא להתמלא יותר מדי כדי שיהיה מקום לעיקריות) . מבין הסלטים אני חייבת לציין את החומוס שזכה למחמאות רבות, ואת האיקרה שקושטה בבצל ונידרשה לעוד מילוי ועוד מילוי.

שתי מנות דגים נאים  הגיעו – אחת סביצ'ה אינטיאס עם אבוקדו על פרוסות סלק  ואחת קרפצ'יו דניס. (הקרפצ'יו מופיע בתפריט במחיר 46 שקלים). העדפנו יותר את זו עם האבוקדו בגלל הייחוד שלה, והיא היתה עדינה יותר מבחינת תיבול יחסית לקרפצ'יו. (שגם קושט בפלפל חריף, מה שצריך לשים לב אם לא אוהבים חריף). על הדרך נוספה לנו מנה של לבבות ארטישוק צלויים עם לאבנה, שריעננה את החיך לקראת הדגים.

לעיקריות קיבלנו שלוש צלחות שונות, שני סוגי דגים ושלוש סוגי הכנה.

קיבלנו לוקוס שטוגן עם טבעות בצל, בר ים (סי באס) שנאפה במלח גס ובעצם אודה בפנים ללא כל תיבול, וללא שמן, ואותו בר ים בשיטה נוספת של אפייה בתנור עם שמן זית, יין לבן ותבלינים. הדגים הוגשו עם ירקות צלויים שונים. כאמור המלצרים פילטו עבורנו את הדגים ולנו נשאר רק לנעוץ מזלגות.

כל הדגים חוסלו, לכל אחד היתה דעה אחרת, אם כי נטייה קלה היתה יותר לכיוון הדג שנאפה במלח, אולי בגלל שדווקא בגלל שלא תיבלו אותו, היה קל יותר להתחבר לאפיונים ה"דגיים" שלו. בכל מקרה אף אחד מהדגים לא היה "פישי" במובן החזק מדי של המילה.

(בתמונה למעלה- משמאל  בני הדייג, מימין – אלקה. בתמונה למטה- אלקה מפנקת בפילוט הדגים).

מגבונים הוצעו, שולחנות נוקו, וכפיות חולקו.

הגיע עת הקינוחים ומתוך המגוון הגדול שהוגש לשולחן, טעמתי את  –

וופל בלגי עם המון גלידה וקצפת, מלבי  ברוטב אדום שמבחינתי היה הנבחר מבין הקינוחים, בעיקר בגלל עדינותו, עוגת גבינה פירורים – גם היא קלילה, ו"שווצריה הקטנה" לתוספת מתיקות.

(מחירי קינוחים – בין 25-38 שקלים).

מחירי דגים משתנים אם מדובר במנה או לפי משקל , שווה להתייעץ עם המלצרים מה המלצת היום.

לידנו חגג שולחן יום הולדת, עם זיקוקים, מהצד השני היו זוגות רומנטיים, בקצה שמענו בליל שפות שהעיד על תיירים, והמלצרים התרוצצו במהירות וביעילות בין כולם.

ל"בני הדייג" סניפים נוספים – במרינה בהרצליה, במתחם כפר הים בחדרה, ובראשון לציון סניף חדש דנדש החל מאפריל השנה.

אתר הבית – http://www.rol.co.il/sites/benny-ta2/

אידרה- הכשרה של רחובות.

(בתמונות – פינות שונות של המסעדה)

הדבר הראשון שיש לי להגיד על "אידרה" זה – תבואו רעבים. מאד רעבים. אני לא הוזהרתי וכשהוזמנתי לנסות את מנות המסעדה שחגגה לא מזמן יום הולדת שנה, למרות שאכלתי רק סלט לצהרים, עדיין הרגשתי את המכנסיים לוחצות במיוחד מכיוון שהמנות (והסתכלנו גם על מנות שיצאו לסועדים רגילים מסביבנו) היו ענקיות.

המסעדה ממוקמת ברחוב הרצל 215 רחובות, והיא כשרה. המקום מעוצב באווירה ימית. בעלי המקום הם קובי יחיא וירון גדסי, תושבי המקום, שמפצים את העיר רחובות על העדר חוף ים, באווירת דגים טרייה. גדסי, שף בעברו (ניהל את "דג על הדן" "ברבוניה" ועוד, ובישל גם ב"טורקיז" בין השאר) בנה תפריט מודולרי מאד, שמאפשר לכל סועד לבחור לא רק את הדג אלא גם את סוג ההכנה שלו – גריל, טיגון, חצי חצי, תנור ועוד, כשכדי שהסועד יקבל את מירב המיצוי מהדג, יש לכל דג בתפריט המלצה כיצד הכי טוב לאכול אותו.

במנה העיקרית כלולה מנת סלטים עם מילוי, מה שאומר שעל השולחן מוצבות המון קעריות (פירוט מגיע תיכף) עם סלטים שמתמלאים שוב ושוב. אם יש בשולחן אורח שאינו מזמין מנה עיקרית, התשלום על הסלטים יהיה 35 שקלים. בקעריות שאנחנו קיבלנו היו:

סלסה, סלק עם מייפל (המצאה של המקום, שלא ראיתי בשום מקום אחר ושיצרה מתקתקות מיוחדת), גזר פיקנטי עם כוסברה (וכאן וידוי – כפולניה קלאסית אני לא ממש אוכלת חריף, וגם כוסברה ואני לא חברות טובות, אבל פה חיסלתי את הקערית – היא היתה פיקנטית עדינה, וגם הכוסברה לא השתלטה- מאד אהבתי), טאבולה, סלט תפוחי אדמה עם מיונז והרינג (איזה כיף, שורשים פולניים!! ושוב בתיבול עדין ובלי השתלטות של המיונז), שעועית עם בצל, טחינה, קישואים מטוגנים, חצילים עם טחינה, איקרה עם בצל אדום קצוץ דק (שהלכה מצוין עם לחם הבית שנדבר עליו תיכף), שום עם מייפל (שוב, כמו בסלק- מנה מקורית שזכתה להנאה רבה בשולחן), וחצילים מטוגנים. עכשיו אתם מבינים למה אמרתי שצריך לבוא מאד רעבים?

(בתמונות – משמאל מבחר סלטים, מימין ברבוניות)

כאמור לצד הסלטים קיבלנו את לחם הבית (רק חבל שאין חמאה ליד, מבחינתי זה פק"ל , בטח במקום חלבי). (10 שקלים בלבד בתפריט, ללחם רוזמרין וזיתים שנאפה במקום)  .

המיץ שמוגש לא נסחט במקום.

מבין הראשונות קיבלנו את "ברבוניה בקטנה"- ברבוניה מטוגנת עם רוטב הבית – רוטב לימון עם שום ונענע שהופיע אחר כך גם לצד מנת דג אחרת. (49 שקלים). למנה הזו פחות התחברתי בעיקר בגלל שיש המון עצמות יחסית לבשר,

לקראת העיקריות קיבלנו קערית סלט ירקות קצוץ דק (15/29 שקל תלוי בגודל) וצלחת של ירקות אנטיפסטי קלויים שבאים בהרכבים שונים עם המנות. הצע הדגים משתנה כל יום, תלוי בדגה הטריה היומית ויש את המלצות היום.

שתי מנות דגים קיבלנו מהעיקריות –

מושט מטוגן עם אותו רוטב הבית, שהוגש עם פוטטוס (77 שקלים בתפריט) – הטיגון היה האופציה המומלצת של המסעדה, והדג יצא עדין מאד ושמר על עסיסיותו. מנה גדולה (550 גרם) שיחד עם הסלטים והלחם ממקודם כבר גרמה לבלוגרים מנוסים להשען אחורנית ולפתוח כפתור בחגורה.

המנה העיקרית השניה היתה השוס של הערב מבחינתי – מנה שחיתותית במיוחד של פילה לוקוס לבן בתנור שמוגש בתוך כמות גדולה של רוטב שמנת פטריות מבעבע עם פרמז'ן (136 שקלים במנה שיכולה בשקט להאכיל שניים). המנה כמובן נטולת עצמת מתוקף היותה פילה, והיא מוקפת בשמנת וגבינה שנוקתה עד תום בעזרת שאריות הלחם ממקודם ועילפה את הבלוגרים סופית.

(בתמונות – משמאל למעלה- אנטיפסטי, מימין למעלה- לוקוס, למטה- מושט מטוגן)

מעולפים מעולפים אבל שנוותר על קינוחים?

אף אחד לא היה מסוגל להתמודד עם מנה כמו "סופלה שוקולד" ולכן כשנשאלנו איזה קינוחים נעדיף, הלכנו על מה שעשה רושם קל בתפריט – פאי לימון והמנה המומלצת של המלצרית   – מלבי.

פאי הלימון (35 שקלים בתפריט- מנה שבהחלט תספיק לשני אנשים) היה ניגוד מתקתק של תחתית מתוקה, מילוי לימוני וונילי וקישוט פיסטוקים.

השיחוק היה ההמלצה של המלצרית – המלבי. בדרך כלל אני לא מעריצה גדולה של מלבי, בעיקר בגלל שבדרך כלל יש לו טעם פלסטיקי. לשמחתי ב"אידרה" המלבי היה קליל – מאד קליל, עשוי שמנת ומצופה בתערובת של שקדים, בוטנים וקוקוס, עם מי וורדים עדינים מאד מסביב (22שקלים).

(בתמונות – משמאל פאי לימון, מימין מלבי)

למקום עיסקיות רבות ומנות ילדים.

ההמלצה שלי – יש בהחלט מנות שניתן לחלוק ושווה להתייעץ עם הצוות בבחירת המנות ודרך הכנתן האופטימלית.

חנייה ברחוב בכחול לבן או ברחובות הסמוכים בחינם.

אתר המסעדה:

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=12223