כשאנחנו חושבים על המטבח הדרוזי, כיוון המחשבה שלנו הוא יותר "כבש" ופחות "טבעוני". "קודארי" התל אביבית החדשה משלבת בין המטבח הדרוזי למטבח הטבעוני ויוצרת חוויה קולינרית חדשה ומרתקת.

אלירן דיב הוא דרוזי מפקיעין, מגשים ב"קודארי" את חלומו להגיש קולינריה דרוזית ללא מוצרים מן  החי, והוא חבר לשף אסי דלק, בעברו הבעלים והשף של "אום כול תום" החיפאית הידועה. ביחד יצרו השניים תפריט של מנות מהמטבח הדרוזי באדפטציה לטבעונות.

כדי לשמור על האיכות, מוכנות כל המנות בתנור אבן ובאינדוקציה, ללא טיגון.

בתפריט מנות קלילות כמו סלטים וחומוס,  לצד תבשילים חורפיים יותר , מתאימים במיוחד לרוחות הסתיו המתחילות לנשוב כעת.

המנה  הראשונה שטעמתי ב"קודארי" (בערבית "טבעוני") הייתה טבולה מרעננת, פתיחה נאה לשלל הטעמים שעתידים להגיע.

איך אפשר בלי לחם הבית? אי אפשר, ובמקרה של "קודארי" מדובר במגש עליו פיתה דרוזית (וקיבלתי גם טעימה של לחם כוסמין), לצד פסטו אגוזים, טחינת קשיו, סלסת עגבניות וסחוג ביתי חריף כמו שצריך. הפיתה הייתה רכה מבפנים וקרנצ'ית זעתרית מבחוץ, חוסלה עד תום.

בקערית נוספת הגיע אחד התותחים הכבדים של המקום – חומוס מעשה בית שהיה לא פחות ממצויין, וההשקעה בהכנתו ניכרה בו. הוא היה קליל ובמרקם מלטף, נושנש בכפית וגם עם הפיתה הדרוזית.

עוד בממרחים שהוגשו לשולחן- לאבנה מקשיו טבעי, עם זעתר לימון, נגיעת פסטו וריחן.

נקודת זכות גדולה ל"קודארי"  – המוצרים החליפיים לא נפלו מהמקור החלבי – הלאבנה, הגבינה וגם מילוי הסויה שהגיע בהמשך וקצר מחמאות.

סלט גדול הגיע אל השולחן, פטוש – ירקות, קרעי פיתה קלויה עם גבינת פטה טבעונית בתיבול נענע,  צ'ילי לימון ושמן זית. מנה בריאה ונדיבה, ביתית במראה ואיכותית בטריותה.

בתפריט המשקאות יש סוגי אלכוהול שונים, קיבלתי משקה קמפרי תפוזים מרענן לניקוי החיך להמשך.

בעיקריות טעמתי שלוש –

"מאלובה" – ההגייה המקומית של מה שאנחנו מכירים כ"מקלובה" – תבשיל אורז מלא הפוך, עם בשר מהצומח המורכב בשיטה ייחודית מחלבון אפונה, וירקות שורש כמו חצילים,  כרובית ותפוחי אדמה, מוגש עם סלט ירקות ויוגורט קשיו, מנה של "אוכל מנחם" עשירה מאד שאחריה רק רוצים להשען אחורנית וליהנות מבריזת הערב.

"שולבטה" – המנצחת שלי מבין השלוש- מנה המבוססת על פריקי ושפע ירקות, לצד לבאנה קשיו או טחינה בצד, מנה שלצד הטעמים  היחודיים גם כללה מרקם ממכר.

"המפתול של אמא" קוסקוס ערבי גלילי, תבשיל גרגירי חומוס, כרובית בצל  וקציצות חלבון אפונה. אוכל ביתי קלאסי, כשקציצות החלבון בהחלט נתנו פייט לבשר אמיתי.

קצת לפני הקינוח הגיע פינוק נוסף – "בורקס דרוזי"- פיתה דרוזית בעבודת יד ממולאת בלאבנה, טבולה, גרגרי חומוס מתובל בשמן זית וזעתר. המילה "בורקס" קצת מטעה מכיוון שלא מדובר במאפה סגור וממולא אלא בשתי שכבות שבינהן מילוי טבעוני דמוי גבינה, ומעליהן זעתר ושמן זית . נאכל בערך כמו פיצה.

כששמעתי שהקינוח הוא "כנאפה" קצת היססתי מכיוון שאיך תיתכן כנאפה בלי גבינת עיזים כהלכתה?

כשהכנאפה הגיעה לשולחן ולצידה מאפה נוסף – "פתיר" – סוג של מאפה משולש מעלי אורז, שניהם במילוי גבינת סויה, ההפתעה היתה מושלמת. אני יכולה לומר בפה מלא (כנאפה) שאם לא הייתי יודעת שמדובר בתחליף גבינה טבעוני, לא הייתי מנחשת בחיים. שני הקינוחים לא היו מתוקים מדי, למעשה במילוי של הפתיר היתה אפילו מליחות קלה, אבל שתי המנות היו מצויינות בפני עצמן ולא רק כטבעוניות.

במסעדה שני חללים – פנימי וחיצוני וגם אפשרות ישיבה על הבר. מחירי המנות הם מהמוזלים הקיימים בתחום המזון הטבעוני.

"קודארי" מסעדה טבעונית דרוזית

קרליבך 39 תל אביב

שעות הפעילות : שני עד שבת בין השעות 11:00 ל- 23:00 , ימי ראשון סגור.

טלפון  0528282003

נגישות: יש

כשרות: המזון לא כולל מרכיבים מן החי, אין תעודת כשרות עקב הפתיחה בשישי ושבת.

2019Cocktails  – פסטיבל הקוקטיילים התקיים זו הפעם החמישית במרינה בהרצליה, והחגיגה הייתה גדולה- מיקסולוגים, טעמים, ובערך כל סוג אלכוהול שעולה על הדעת, בחגיגה שמחה של מוסיקה, צבע וטעם.

שיתוף הפעולה בין החברה העירונית לפיתוח התיירות בהרצליה, "איש הענבים" – המרכז לקידום תרבות היין, ו"זמן אמיתי"- בית הספר לברמנים המוביל בישראל, חברו יחד זו הפעם החמישית לפסטיבל שהתקיים בשבוע שעבר והצדיע לקוקטייל.

ואיזו חגיגה זו הייתה… כל הפרטים כאן.

ב"איגרא רמא" התל אביבית החדשה, רק ארבעה חודשים וכבר מלאה עד אפס מקום, החליטו לתת כבוד לירקות . הירקות מובאים למסעדה היישר מהחקלאים בשדה, ללא תיווך של ספקים, בשיא הטריות והאיכות, והתפריט, שמודפס פעמיים ביום כדי שיהיה מעודכן, מציג מנות ירקות מגוונות לפי התוצרת האיכותית, העונתית והטובה ביותר,

זה לא סוד שהירקות הנמכרים ברשתות השיווק עוברים תהליכים רבים שאולי מאריכים להם את חיי המדף, אבל מעלימים את הטעם בדרך. אין אדם שלא מתגעגע לירקות של ילדותו, על ניחוחם, טעמיהם, הפריכות והמרקם.
לעיתים נדמה שהתרגלנו לכך, ואם אנו אוכלים ירקות זה בדרך כלל כתוספת למשהו, ולא כמוקד הענין, ולכן משקיעים בהם פחות מבחינת ההכנה וההגשה.

ב"איגרא רמא" נותנים כבוד לירקות, כמעט ממציאים אותם מחדש. הגישה הזו ננקטת גם כלפי תוצרת הים, דגים ופירות ים שמובאים היישר מהרשת אל הצלחת, במנות "עירומות" – מנות שאין בהן שום דבר מלבד הדג או פרי הים, להבליט את יופים, טעמם, איכותם וטריותם.

גם בנושא המשקאות הגישה היא לתוצרת מקומית ותפריט היינות והאלכוהול כולו מבוסס על תוצרת הארץ, בדגש על יקבים קטנים כמו כרם שבו, כרם שיזף, פלדשטיין, סוסון הים ועוד. מתוך התפיסה הזו אין במקום משקאות קלים דוגמת קולה או ספרייט.

הסקרנות הובילה אותי להתנסות בתפריט של "איגרא רמא" כי מה כבר אפשר לעשות עם ירקות? את התשובה מספק השף ענר בן רפאל, שבונה מנות ייחודיות, מצולחתות לעילא, הנותנות כבוד לחומר הגלם.

פתחתי את הערב בסיידר אגסים של "חמוטל ותומר", יצרני סיידר ומיצי פירות מפירות איכותיים שנשרו בקטיף או לא היו "יפים מספיק" בשביל רשתות השיווק. הסיידר היה מרווה ושבעת אחוזי האלכוהול שלו עשו סיפתח מצוין להמשך.

המנה הראשונה היתה מה"עירומים" – סשימי אינטיאס (שמגיע לפי משקל), לצד קנקן זעיר של שמן זית, פרוסת לימון ופלפל חריף. הרעיון הוא שכל אחד יכול "להלביש" את הדג כרצונו. מאחר והמנה היא "עירומה" גם אין היכן להסתתר, והטריות ממש זועקת מתוך הדג.

בקערית עגלגלה הגיעה מנת "צזיקי צנוניות וג'ינג'ר". יש אפשרות להזמין גם לחם ולהשתמש בצזיקי כממרח, אני העדפתי לוותר על הלחם ופשוט לאכול בכפית. למעשה מדובר על גירסה שונה של הצזיקי הקלאסי שעשוי מיוגורט ומלפפונים חתוכים. המרקם מפתיע בהתחלה אבל עוקץ הג'ינג'ר וחרפרפות הצנוניות יוצרים חוויה חדשה.

המנה הבאה היתה מנת הדגל של המסעדה "ירקות עונתיים על יוגורט". המתכון הוא פשוט – לוקחים את כל הירקות שיש במלאי, חלקם במצב חי, חלקם מאודים או מבושלים, כל מה שיוציא מהם את המיטב, ביחד עם אגוזי פקאן קצוצים, ומניחים על יוגורט המתובל בזעתר וסומק, כשהוראות האכילה הן ההפך מסלט ואומרות "לא לערבב!" במקום זאת צריך לדחוף את הכף לתחתית הקערה ולהרים עליה בכל פעם ירק אחר, העטוף ביוגורט. התוצאה היא חגיגה של רעננות, פריכות שאין דומה לה, ובעצם לא רק שכל נגיסה היא אחרת, גם אם נגיע בכל יום אחר בשבוע למסעדה, נקבל מנה שונה. למרות שלא הזמנו לחם שילווה את הארוחה ,זה לא מנע את ניגוב התחתית מכל הרוטב שנשאר באמצעות הכף.

אחרי סלט קריר, המנה הבאה הייתה חמה היישר מהתנור – כנאפה קישואים וגבינות, שהוגש ביחד עם סלט קישואים, מיזונה ויוגורט מתובל. מנה נדיבה של כנאפה פריכה ובתוכה אוצר לוהט של גבינות. את הלהט אפשר היה לאזן עם הסלט שבו כיכבו קישואים נאים. היוגורט שהוגש בצד איפשר שליטה על הכמות שנלוותה לכל ביס.

בקערה נוספת הגיעה מנת נשנוש מבחינתי ,קלמארי על הפלנצ'ה, שכן, כשמה כן היא, ערימה של קלמארי שהוקפצו והוגשו. כל שנלווה אליהם היה פרוסת לימון. וגם לא היה צריך יותר. בדרך כלל אנחנו רגילים לקלמארי מצופה בפירורי לחם או משהו דומה, אבל ב"איגרא רמא" נצמדים למסורת העירום, ומספקים את טעמי הקלמארי נטו.

המנות הבאות המשיכו והוכיחו שניתן להכין מירקות מנות מרתקות ויפיפיות – כשהראשונה היתה עגבניה מטוגנת בציפוי פירורי לחם, לצד גבינת עיזים "של נינה" המיוצרת במיוחד למסעדה ומוגשת חמימה, ושתיהן שוחות בתוך מרק עגבניות קר עם צ'ילי. הניגודים הרבים של המנה , הלכאורה מאד פשוטה, היו מרתקים – החום מול הקור, הפריכות של הקראסט מול רכות המרק, חלביות הגבינה מול האדמתיות של העגבניה.

המנה השניה היתה מה שמכונה "אוכל מנחם" – קולורבי צלוי ברוטב חמאה, מרווה ויין לבן. בדרך כלל קולורבי מופיע בתפריט כירק של סלט בצורתו הקשיחה, ואילו במנה הזו הקולורבי היה רך כמו תפוח אדמה במדורה, ואם לא הייתי יודעת באיזה ירק מדובר, לא היה שום סיכוי שאזהה אותו.

הקינוח היה לא קשור לנושא, אבל כמו שאמר שף ענר "הייתי מוכרח" , והמדובר היה בבסבוסה, שכמובן חייבת להגיע עם טוויסט. על הצלחת היתה פרוסת מאפה גדולה, מספיקה לשני אנשים לפחות, עם שכבה עבה ונדיבה של קרם המורכב מיוגורט שהוקצף עם שמנת מתוקה וצומצם לכדי מרקם סמיך ומעל קיבל זרזיף של דבש ולואיזה. המתיקות היתה מאד עדינה, קפה קטן ליד והפינה נסגרה.

איגרא רמא

ברנר 2 תל אביב

טלפון:  03-7787533

שעות פתיחה: א-ה 12.00-16.00 , 19.00-23.00

ו – 12.00-16.00

שבת סגור

גישה לנכים: לחלל הפנימי

מתאימה ל: צמחוניים, טבעוניים (ניתן לטבען גם מנות שאינן כאלה במקור), ילדים ומשפחות., וכמובן הציבור הרחב.

כשרות: לא כשר

לאורך שנות השבעים והשמונים שידרה תחנת "קול השלום" מספינת השלום של אייבי נתן אשר זכתה לפופולאריות רבה בזכות מוסיקה חדשנית לאותה התקופה ובזכות מגישים דוברי אנגלית שהביאו ניחוח בינלאומי לישראל ומסרים הומניטריים כמו קריאות לאיסוף מזון לילדי אפריקה שסבלו מרעב. המשפט החוזר של התחנה היה "מאי שם במזרח התיכון".
זאת ההשראה שניצתה בליבו של השף אסף דוקטור כשהקים את "אייבי"- מסעדת פירות ים ודגים ים תיכונית. דוקטור החליט לקחת את קונספט מסעדת הדגים קדימה ולשם כך בנה גריל עץ ענק לרוחב כל המטבח הפתוח, ועליו מתרחש כל ה"אקשן" – הפרודוקטים הטריים הופכים למנות מרתקות, כשבתהליך ההכנה ניתן לצפות מכל זווית משולחן הבר המקיף את הטבחים.

השעה כבר היתה שעת ערב כשהגענו אל המסעדה. מבין שלושת אפשרויות הישיבה – על הבר המשקיף אל עבודת הבישול, ברחבה הפנימית או ברחבה החיצונית המקורה והמחוממת, בחרנו בשולחן ממש בלב המסעדה.

המוטו של המסעדה הוא להשתמש בחומרי גלם ישראלים ובעקבות כך תפריט היינות משופע ביינות ישראלים איכותיים המוכיחים שוב כי תעשיית היין בארץ משגשגת וזוכה בפרסים בתחרויות עולמיות.

בחרתי בקוקטייל "נגרוני" שכלל ג'ין, קמפרי וורמוט, לפתיחה מלבבת של הערב.

לצד האלכוהול הגיעו צלחות נשנושים מקטגוריית "קטנות"  – "פאבה" – הגירסה היוונית לחומוס, העשויה מאפונה צהובה יבשה, "איקרא" קלאסית ורדרדה ו"צלחת חריפים" שהיוותה סוג של אתגר מכיוון שכללה רמות שונות של חריפות, מחריפות עדינה יחסית בחלק של חמאת הסחוג, דרך אריסה ופלפלים חריפים, ועד למכת הפטיש המכונה "פלפלים מותססים" לאמיצים בלבד. כל אלה הוגשו עם לחם טרי וחם.

בתפריט ישנם כמה סוגי סלטים, שמתוכם נבחר עבורי "סלט רשד" שכלל מלבד הרשד גם צנון, הדרים ופיצוחים. בדרך כלל אני לא נוטה לאכול יותר מדי סלט במסעדות כדי לא לתפוס מקום של "מנות אמיתיות" אבל במקרה של סלט הרשד של "אייבי" היה קל מאד לחסל את כל הקערה, מכיוון שהוא היה טרי, מגוון ובעיקר נתן כבוד לחומרי הגלם ואיפשר לטעמיהם לבלוט בלי להתכסות ביותר די רטבים.

נציג הים הראשון היה "פורל מעושן" – שהוגש בליווי קרם פרש, סלט שומר, נענע ותפוח ירוק. למרות שהכיוון של המסעדה הוא ים תיכוני, לי המנה הזכירה דווקא טעמי ילדות של בית אשכנזי, בגירסה יוקרתית. הפורל עושן בעדינות ולוטף על ידי קרם פרש. התפוח הוסיף את הקראנץ' והרעננות הושלמה על ידי השומר והנענע.

לחובבי הארטישוק מתאימה המנה הבאה שהגיעה לשולחן, מנת ארטישוק שלם צלוי בגריל לצד איולי בוטרגה. זו הייתה מנה שדרשה יותר עבודת ידים ופחות נימוסים, ומיצתה עד תום את טעמי הארטישוק.

הגיע העת לפירות ים, ובמקרה שלי אלה היו שרימפס קריסטל ששופדו על ענף שומר בר, עשבי תבלין וצ'זיקי של יוגורט יווני. חמישה שרימפס עסיסיים משופדים, שהגיעו עם ההמלצה לקחת מעשבי התבלין, ולארגן מעין "לאפה" קטנה עם מריחה של היוגורט ועטיפה של השרימפס, ואז הכל ביחד לביס מענג.

המנה האחרונה לפני הקינוחים היתה מנה שאם אני הייתי נותנת לה שם, זה היה "מנה של אל תביאו בן זוג לחלוק , עדיף לקחת הכל לעצמכם" אבל בפועל היא כונתה "פילה פלמידה לבנה". הפילה הוגש עם קרם תפוחי אדמה, רוטב חמאה חומה, שום ולימון. הצילחות מאד נקי, דג לבן על חמאה בהירה עם פירה לבן. רק כשאוכלים מבינים את ה"צבעוניות" של הטעמים אם אפשר לכנות זאת כך. הדג היה רך וענוג, הפירה היה חלק להפליא וספג את טעמי החמאה וזה היה רגע של ריכוז נטו. את שארית הרוטב ספגתי עם הלחם שהוגש בתחילה, והצלחת נוגבה עד הטיפה האחרונה. אם אתם מגיעים למסעדה ויש לכם זמן רק למנה אחת, זו ללא ספק זו, מנה שכבר מזמן לא טעמתי כמותה.

בתפריט הקינוחים מוצעים ארבעה, חלקם קלאסיים כמו בוואריה של פעם, וחלקם נועזים יותר, כמו יוגורט יווני  עם דבש, צנוברים וזעתר. ישנו גם קינוח נטול לקטוז.

בחרנו בשניים – הבוואריה הקלאסית, שכמו מנות אחרות בתפריט, מוכרת אבל בחמש רמות מעל מה שנפוץ למצוא, ומנת שיפודי מרשמלו, כי בכל זאת אנחנו במטבח עם גריל ענק, על קרם לימון, שברי עוגיות ושוקולד לבן. המרשמלו היה סוג של חזרה לילדות בסגנון מבוגר, והמתיקות הנמסה שלו קיבלה את הניגוד בעזרת קרם הלימון החמצמץ. רעיון מתוק תרתי משמע.

בצאתי מהמסעדה, בשעה די מאוחרת בערב, עדיין השתרך תור ארוך של אורחים שביקשו להתנסות ולחוות את "אייבי".

"אייבי" – דגים ופירות ים.

כתובת: לינקולן 16 תל אביב

טלפון: 03-7775161

שעות הפתיחה: ימים ב-ש 18.00-00.00

מתאימה ל: חובבי דגים ופירות ים, חוגגי אירועים, הרפתקנים קולינריים, זוגות רומנטיים בכל הגילאים.

גישה לנכים: יש

דילים מיוחדים: בימי שישי מ12 בצהרים יש "אלכוהול, ניגובים וניגונים"  הכולל מבצעים מיוחדים ואווירה.

המסעדה איננה כשרה.

פרידה היא כמובן פרידה קאלו, אייקון מקסיקני שכולו צבע ,תשוקה ולהט. הרעיון ב"פרידה בר" איננו מקסיקו "הארד קור" אלא נגיעות מקסיקניות שמתאימות גם לאופי הישראלי, במנות האוכל ובבר המשקאות העשיר, המעוטר באביזרים מקוריים היישר ממקסיקו סיטי, ובציורי קיר מרהיבים.
המעצב ניר רן ועבודות העץ של "לביא" הפכו את המקום לבית מקסיקני חמים, צבעוני ומזמין. שף הבית הוא אלעד לוי.

כשהגענו להתרשם, כיאה לבר, ההצצה הראשונה שלנו הייתה לתפריט האלכוהולי הנרחב. את עיני משכו סוגי הקוקטיילים השונים, על בסיס משקאות כמו ג'ין, רום ואיך אפשר בלי טקילה?
שני הקוקטיילים הראשונים שטעמנו היו "לה קרודה" – טקילה, פסיפלורה, אננס ולימון, ו"צ'ברה" – ג'ין, סן ג'רמן, מנגו, פסיפלורה ולימון. שני הקוקטיילים היו קלילים מבחינת רמת האלכוהול אבל משמחים מספיק בשביל שנתחיל להתנועע לצלילי המוסיקה המקסיקנית שליוותה את הערב.
שניהם אגב היו מקושטים להפליא, ועתידם באינסטגרם מובטח.

לפתיחה קיבלנו אייקון מקסיקני- הטאקו. ליתר דיוק, טאקו להרכבה עצמית לפי הטעם והחשק. על מגש עגול הגיעו כל התוספות שאפשר להוסיף לטאקו –נתחוני עוף , חסה, כוסברה, סלסה וורדה ,איולה מקסיקני והשוס הגדול – קערית של פריחולה-  שעועית מבושלת, ללא ספק חלומו של ספידי גונזלס.

אנחנו הצענו לבעלי המקום להפוך את מנת הפריחולה גם למנה בפני עצמה כאוכל מנחם בעיקר לימים חורפיים. אין כמו תבשיל השעועית לצד משקה אלכוהולי לחימום האווירה והנפש.

כדי לרענן את הגרון נחת על שולחננו קוקטייל נוסף בשם "אמור מיו"  – ג'ין, סן ג'רמן, לימון, תות, מלפפון, ונענע, מעוטר בספירות של פירות שהתפוצצו בפה.

עוד סמל מקסיקני נוסף על השולחן, מנת נאצ'וס נדיבה מאד, שכללה גם גואקמולי, סלט עגבניות קטן, וקיק של חריפות באדיבות חלפיניו ורוטב ביקו דה גאלו. הנאצ'וס ליוו אותנו לכל אורך הערב, פריכים ו"תירסיים" כנדרש.

כמובן שאי אפשר בלי בשר, ועל מגש לוהט הגיעה ה"פלטה קלייאנטה" – קבבונים, צ'וריסוס, מניפת סינטה, ירקות שרופים  וטחינה. הבשר היה טרי ועסיסי, עשוי בדיוק במידה על ידי אנשים שניכר שיודעים את מלאכתם.

צ'ייסרים הורמו לקראת המנה הבאה שטעמנו, "באן קורנביף קלאסי" – עם חסה, עגבניה, בצל כבוש,  וצ'יפס מקסיקני. גם כאן, כמו במנת הטאקו, האכילה האולטימטיבית היא בעזרת הידיים, מה שיצר חוויה חושנית במיוחד. במשך דקות ארוכות ניסינו לפענח באיזה תבלין תובלו הצ'יפס הממכרים, ולבסוף כששאלנו הסתבר שמדובר בתערובת תבלינים מקסיקנית סודית.

התפריט עדיין בהרצה ולכן לא טעמנו קינוחים, ואז קינחנו בעוד שני קוקטיילים "מוחיטו" ו"מוחיטו אזול" – כשהראשון מבוסס על רום יחד עם נענע ולימון, ובשני הרום מוחלף בערק.

בשולחנות סביבנו ישבו סועדים מכל הגילאים, מחבורות נשים מצחקקות, דרך זוגות בוגרים שהשיקו כוסות יין, חובשי כיפות ישבו על הבר , תושבי העיר וכאלה שהגיעו מערים אחרות במיוחד, וכולם חגגו את מקסיקו.

"פרידה בר" – בר מסעדה בסגנון מקסיקני

עליית הנוער 39 גבעתיים

טלפון להזמנת מקום : 054-7232316 (יהודה)

שעות הפתיחה – בימים א – ה 18.00 – אחרון הלקוחות, במוצאי שבת כשעה וחצי לאחר צאת השבת, ביום שישי המקום סגור.

בתפריט מנות בשריות, צמחוניות וטבעוניות.

גישה לנכים: יש

חנייה: חינמית בסביבה.

המקום כשר.

המוטו הוא – אלכוהול איכותי ומגוון, לצד אוכל טוב בהשראה ים תיכונית, לקהל בוגר יותר, שמחפש בילוי שהוא מעל ל"בירה וצ'יפס", במחירים הוגנים, שירות אדיב ואווירה חגיגית.

כך נולד "משתה" שמציע תפריט אלכוהול נרחב, הכולל יינות , משקאות חריפים וקוקטיילים לכל טעם ומנות יצירתיות מחומרי גלם איכותיים, שרובם מכינים במקום.

בר "משתה" בנוי משטח רחב ומואר, שבקצהו האחד מטבח פתוח, בו ניתן לראות את המנות מוכנות "בשידור חי". הקצה השני הוא הבר שבו מקפיצים המוזגים משקאות מכל הסוגים, ובמרכז החלל שולחנות בגדלים שונים לכל סוג של קבוצה או בודדים.

השעה הייתה שעת ערב מוקדמת באמצע השבוע, והמקום המה אורחים.
בחרנו לשבת ליד שולחן (יש גם מקומות ישיבה על הבר או במרפסת המקורה) והתייעצנו עם צוות המקום על המנות השונות בתפריט.
כדי להתחיל את החגיגה פתחנו בקוקטיילים. במגוון הקוקטיילים תוכלו למצוא קוקטיילים מתוקים או חמצמצים, המוגשים בכלים מיוחדים ובפרזנטציות ססגוניות- חלומו של כל אינסטגרמר.

אנו הלכנו על הטעמים החמצמצים יותר וקיבלנו "משנכנס הדר" – קוקטייל של ג'ין, קמפרי, אשכולית אדומה, בזיליקום ולימון, ו"שיכור כלוט" – תערובת מלפפונים, ג'ין, קמומיל משתה וסאואר. שני הקוקטלים היו מרעננים, שילוב הטעמים היה מוצלח ועשה חשק לעוד.

התפריט מחולק לפי סוגים של מנות ולא לפי "מנה ראשונה או עיקרית" והרעיון הוא שמנה שמוכנה יוצאת אל השולחן וכל היושבים מוזמנים לחלוק. ישנו מבחר נאה של מנות טבעוניות.

המנה הראשונה שהגיעה אל שולחננו היתה מנה בהשראה יוונית "סקורדליה סלקים" – ממרח שקדים ושום, סלקים צלויים בתנור אבן, ושמיר "בשביל הצבע" כמו שמוגדר בתפריט. הסקורדליה היא אחת האהבות שלי במטבח היווני ושמחתי למצוא אותה בתפריט של "משתה". המנה הגיעה בקערה גדולה ובה שכבה עבה של הסקורדליה, בנגיעות שום עדינות שלא השתלטו על טעמי השקדים. הסלקים היו כמו סוכריות בקרנצ'יות עדינה. מנה שלטעמי כדאי לארוז ולמכור בקופסאות הביתה. ניתן לצוות לה לחם לניגוב מקסימלי של הקערה.

"פני פורי" היו המנה הבאה, ובתפריט הם מופיעים בשתי גרסאות, גרסת הדג והגירסה הטבעונית. אנו בחרנו את "פני פורי דג" – כיסוני קמח חומוס ממולאים בסלמון, היישר מהמטבח ההודי. החן של הכדורים הוא עדינות הציפוי שנותן מקום של כבוד למילוי בפנים, דג שמגיע טרי, כמו כל שאר הדגים במסעדה. לצד הפני פורי היו כמה עגבניות ריבתיות ומתוקות וכוסית של רוטב כוסברה למזיגה מעל.

ממחלקת הסלטים נבחר "סלט שומר בסאואר" – סלט שמלבד שומר כלל רצועות גזר, צנונית, בוטנים מסוכרים, עלי תבלין, מיץ לימון, סוכר ומעט ערק. הייתי מעט חשדנית כלפי המנה מכיוון שטעמי אניס אינם כוס התה שלי. שמחתי לגלות סלט מרענן מאד, שלמרות שהכיל ערק ושומר, שניהם "אניסיים", הטעמים עודנו ואוזנו על ידי מיץ הלימון ובעיקר האגוזים המסוכרים.

הנציג הראשון של מחלקת הבשר היה מנת "שרינג" קלאסית – "סיגר חלקי פנים". עלי סיגר דקים שמולאו בכבדים ולבבות והוגשו עם טחינה ומטבל עגבניות. הסיגרים הגיעו לוהטים לשולחן, ולמרות זאת לא התאפקנו, אחזנו בהם באצבעות וטבלנו ברטבים. העלים היו פריכים והתפקעו מכמות המילוי העשירה.

שתי המנות הבאות יכולות להיות מוגדרות כ"עיקריות" בעקבות גודלן. "כנאפה עגל" – עוגה עגולה שהורכבה משכבת קבב השף, כוסתה בשכבת שערות קדאיף מתקתקות ועל הכול זיגוג סירופ עגבניות שרי, ו"אסאדו וירקות שרופים" – בשר צלעות בקר בבישול ארוך בליווי ירקות צלויים בתנור. אחד הניגודים החביבים עלי הוא מתיקות ומליחות (ואשרי ממציא הקרמל המלוח!) ולכן מבחינתי מנת הכנאפה הייתה גולת הכותרת של הארוחה – בכל נגיסה השתלבו טעמי הבשר עם פריכות ומתקתקות הכנאפה, והכל נמס בפה. הבישול הארוך של מנת אסאדו יכול לייבש את הבשר אולם במקרה של "משתה" הבשר היה עשוי בצורה מדוייקת והיה עסיסי ובעל טעמים עמוקים. תפוחי האדמה והבטטות שנלוו אל הבשר נתנו טעמים של מדורה והחזירו זכרונות ילדות.

את המנות הבשריות ליווינו עם יינות "בלו נאן גוורצטרמינר 2017" מהלבנים, ו"גליל אלון" שרובו קברנה סוביניון, באדומים. שני היינות אהובים ופופולאריים והחמיאו לבשר.

במחלקת הקינוחים מופיעים שלושה, כולם קינוחים שלא מכילים חלב במקור כך שאין השפעה של הכשרות של המקום – מלבי קוקוס, קטאיף אגוזים ובסבוסה (המכונה "בסבוסה דיי"). בחרנו את המלבי שהגיע בטעמי קרם קוקוס, אגוזים מסוכרים ושבבי קוקוס. המנה היתה מרעננת מאד, מתוקה במידה ו"סגרה את הפינה" שדורשת משהו מתוק לאחר ארוחה גדולה המלווה באלכוהול.

אורחים נוספים המשיכו להגיע, מוסיקה מגוונת ליוותה את הערב והצוות דאג שכל הנוכחים יהיו מרוצים וחייכניים (וכמובן שהסלולרים נשלפו שוב ושוב לצילום המנות היפיפיות).

"משתה"- בר מסעדה

לשם 7 פתח תקווה

שעות הפתיחה – ימים א-ה כרגע ,בתקופת ההרצה החל מ19.00 ועד אחרון הלקוחות, ובתום תקופת ההרצה המקום ייפתח כבר ב17.00, ובמוצאי שבת כחצי שעה לאחר יציאת השבת.

מתאימה ל: שומרי כשרות (וגם כאלה שלא), טווח גילאים בוגר יותר שמחפש איכות ושירות, צמחונים, טבעוניים.

טלפון: 03-9591904

גישה לנכים – יש

כשרות- רבנות.

ניתן לערוך אירועים הכוללים תפריט סגור.

המוטו של המקום – תבואו בשבע כדי לטעום ממטעמי המקום ומבר המשקאות המגוון, ותישארו להופעתו של תקליטן מתחלף המנגן בסגנונות שונים, לחגיגה עד השעות הקטנות של הלילה.
הגענו בשעת הפתיחה והתיישבנו במקום הכי טוב בבית, על הבר, שם ניתן לראות את הקסם בהתהוות – התפריט היומי המתחלף לפי חומרי הגלם הטריים שיש בשוק, קורם עור וגידים על כלי הגשה מגוונים ומעניניים. ניתן כמובן לשבת סביב השולחנות, השירות הוא תמיד מלא.

הבר עוטר בעגבניות טריות ואדומות לחיים, המזוהות כל כך עם אייל שני.
"אז מה תשתו?" נשאלנו אחרי שעיינו בתפריט האלכוהולי המגוון שמחולק לפי קטגוריות של סוגי אלכוהול. הצד הגברי בחר בערק איכותי, ואני שאלתי לגבי קוקטיילים. יש תפריט קוקטיילים אבל יש גם צוות קשוב שמרכיב משקאות לפי הטעם האישי. ביקשתי משהו "לא מתוק, פירותי חמצמץ בדרגת חריפות בינונית". קיבלתי קוקטייל שענה על הדרישות אחת לאחת ופתח יפה את הערב.

יחד עם האלכוהול קיבלנו את המנה הראשונה מתוך התפריט היומי – "שעועית ירוקה מחברון" היה שמה, שתוארה כ"מבושמת בלימונים ירוקים ושמן זית". החלטנו לנטוש את הנימוסים בצד ונשנשנו באצבעות את השעועית הפריכה, שקיבלה גם מגע של שום שהעלה את המנה מ"נשנוש ליד האלכוהול" ל"זה שיש כאן כמות מספיקה לשניים לא אומר שמותר לך להתכבד ואני רוצה לחסל את הכל לבד אם לא אכפת לך".

ההמשך היה לחם הבית, המתואר בתפריט כ"חתיכת לחם"  – חצי בצל יבש, קרם פרש מגולגל בצלחת, עטוף בזרעי עגבניות ושמן זית. הלחם של "אברקסס" הוא לחם מחמצת עתיקת יומין (השמועה אומרת שהיא בת עשר שנים ומגודלת באהבה) והוא גרם גם לנמנעי הפחמימות לנשנש בחדווה. תפקיד הבצל החי הוא לתת את הארומה ללחם ולהעשירו.

את שתי המנות שקיבלנו, כמו גם המנות הבאות, הכין איתי דיכנו שלא הפסיק לחייך ולהסביר פנים תוך כדי הכנה.

"רוסטביף קרפצ'ו" עטוף זרעי עגבניות ושמן זית היה המנה הבאה שמגיעה בדרך כלל על קרטון, והפעם הונחה על תפריט ליופי כפרי נוסף. לבקשתי הרוטב החריף שמגיע איתה הונח בצד כך שכל אחד יכול להחליט כמה מתאים לו. כאן ניתן היה לראות כמה גדולה ההקפדה על איכות הבשר וההכנה המעולה שלו, ובשילוב לגימות האלכוהול יצאה קומבינציה מפנקת שגם היא מספיקה לשני נשים (כולל אחת שתלטנית).

המנה הבאה בתפריט הייתה מהמטבח האירופאי, ובניגוד למיתוסים על מטבח פולני אשכנזי, היא הייתה שופעת טעמים. מדובר על ה"מטיאס אורליקה מהים הצפווני" שהוגשו על טוסט שנמרח בקרם פרש, עוטר במלפפונים חיים, מטיאס, בצל סגול ושמיר שנתן את האווירה. ידוע לי שיש אנשים שלא אוהבים שמיר- במנה הזו אל תוותרו עליו, הוא משלים את היצירה. מבחינתי השיא הקולינרי של הערב, ובכמה דקות מילאתי חוסרים של ילדות עמוסת עוף מכובס.

הדגים המשיכו לככב גם במנה הבאה – והפעם כסרדינים "אורטיז" עם בצל סגול וזרעי עגבניות. גם הפעם החריף נשמר בצד למעני ואחרי שהסרדינים חוסלו כלא היו, שארית המיצים על הצלחת נוגבה עם מה שנשאר מהלחם מההתחלה.

סועדים החלו למלא את המקום, צ'ייסרים הושקו, ואיתי הכין לנו שתי מנות בחצאי פיתות, מתוך סירים מבעבעים. האחת "חצי פיתה של נתחים אינטימיים עם קרם פרש ומלפפון חמוץ" והשניה "חצי פיתה קציצות ים חריפות". אין לי מושג מה הכוונה ב"נתח אינטימי" אלא אם כן מדובר בכך שאלה היו נתחי בשר בקר קטנים שבושלו בישול ארוך ונמסו בפה, ואני מאד השתוקקתי להיות "אינטימית" איתם בכך שלא אחלוק אותם עם אף אחד אחר. נידבתי את הפיתה עם הקציצות לבן הזוג, עקב נסיבות חריפות וכך כולם יצאו מרוצים.

השעה תשע בערב הגיעה והתקליטן עלה לנגן ברקע, העוצמה עלתה וגם מצב הרוח של כל מי שמסביב. מכיוון שאי אפשר בלי מתוק , בדקנו מה יש בתפריט. במקור היתה רשומה מנה של קרם פטיסייר עטוף במרמלדת גויאבה אבל צוות המקום סיפר לי בסוד שיש גם עוגת שוקולד מיוחדת ששווה לנסות ולכן הקינוח שלי כלל עוגת שוקולד ללא קמח, מאד שוקולדית, עם קצפת כמעט ולא מתוקה ליד, שאיזנה את הטעמים.

מלבד התקליטן יש במקום הופעות של הרכבים חדשים ומעניינים ותערוכות מתחלפות של ציור וצילום.

"אברקסס" – לילינבלום 40 תל אביב

טלפון: 03-516-6660

שעות פתיחה- בכל ימות השבוע החל מ19.00 ועד אחרון הלקוחות.

גישה לנכים – יש

עסקיות ומבצעים – בנתיים אין (המקום עדיין בהרצה, מתוכננים שיתופי פעולה עם המשרדים מסביב בשעות העבודה).

מנות לטבעונים וצמחונים – יש

גילאים ממוצעים – 25+

המסעדה איננה כשרה