באחת מפינות החמד של נתניה, במדרחוב "תל חי" שוקק החיים ממוקם סניף אחד מתוך שני הסניפים של "ברדו" .
הכל החל כשרפי סרוסי, הגשים חלום והקים את מאפיית הבוטיק הראשונה בנתניה עיר הולדתו. השאיפה היתה ליצור לחמים בריאים וטעימים. הלחמים של "ברדו" הם לחמי מחמצת ללא תוספת סוכר או משפרי אפייה , והם נמכרים בשני סניפי "ברדו" בנתניה.
בוקר קייצי קליל ברחוב תל חי, ב"ברדו" יושבים זוגות רומנטיים, משפחות צעירות, תיירים דוברי שלל שפות וחובשי כיפות שנהנים מכך שהסניף כשר למהדרין.
מה עלה על שולחננו? כאן.
איך רובינו פותחים יום? בדרך כלל בריצה, מנסים להקים את הילדים ולא לאחר לעבודה, נתקעים בפקקים ובמקרה הטוב חוטפים כוס קפה לדרך. איך רובינו היינו רוצים להתחיל את היום? ל"סיטרה" – מסעדת שף מול הים בתל אביב יש רעיון טוב יותר – בראנץ' ייחודי בימים שאנחנו לא ממהרים לעבודה, ימי שישי ושבת.
ב"סיטרה" הממוקמת בתוך מתחם "סי אנד סאן" יש חלל פנימי מפואר וחלל חיצוני מרחק של מטרים בודדים מקו המים, כך שכשהגענו בבוקר נעים לטעום את הבראנץ' זו היתה הבחירה המתבקשת לשבת בחוץ.
תפריט הבראנץ' לוקח מרכיבי יוקרה והופך אותם לפנטזיה יפיפה על הצלחת. בתפריט מנות בהשראות מטבחים שונים, מהים התיכון מרכיבים כמו איקרא, קוביות לוקוס, מטבוחה,שקשוקה וגרסאות של סביח ומלאווח שבגרסה של "סיטרה" מגיע עם שרימפס, מהמטבח הצרפתי מנות כמו אגז בנדיקט בווריאציות שונות, מאמריקה את הפנקייק כולל בייקון טלה וממחלקת הבריאות גם סלט ירוק או מוזלי.
במה אנו בחרנו? גלו כאן.
מותג הבריאות GREENY משיק בימים אלה קמח כוסמת 100%.
האמת, עד שלא קיבלתי להתנסות את המוצר, לא ידעתי שדבר כזה קיים או אפשרי. כוסמת הסתדר לי יותר עם כל מני תבשילי סבתא כבדים לחורף, ופחות עם צורה של קמח.
פעם היתה ריבה אדומה. משהו לא מזוהה, בטעם שאמור היה להיות תות, וכיכב בעיקר בתוך סופגניות.
אחר כך באו הקונפיטורות והעלו את הרמה, מעוררים געגוע ליערות אירופאיים בהם מסתובבות סבתות עם רדיד צבעוני וקוטפות פירות שהופכים אחר כך למרקחת בתוך צנצנת זכוכית עם כיסוי בד משובץ.
כעת, לקראת חג הביכורים, מביאה לנו "מיה תעשייות מזון" סידרת מעדני פרי ללא תוספת סוכר וצבעי מאכל, פשוט 100% פרי.
בשנות השמונים הביטוי "ניפגש בקפולסקי" היה ברור ומובן לכולם, וטמן בחובו הבטחה לחלום מתוק על הצלחת, שולחן אלגנטי והגשה מוקפדת. זוגות רומנטיים, קבוצות פנסיונרים, משפחות חוגגות, הורים שמפנקים ילדים, וכל מי שרצה להרגיש אירופה , כולם היו שם.
הסיפור החל הרבה שנים קודם לכן, ב1934 בליטא, כשבני משפחת קפולסקי הקימו את הקונדיטוריה הראשונה שלהם , שבה הקפידו על אפייה עילית. קצת יותר מארבעים שנה אחר כך הם עלו לישראל ופתחו את סניף "קפולסקי " הראשון ואחריו עד תחילת שנות האלפיים נפתחו כחמישים סניפים.
עכשיו, כעשרים שנה לאחר מכן, "קפולסקי " חוזרת בסניף הראשון ברמת השרון.
מה התחדש ב"קפולסקי" ואיפה הקלאסיות? הכל כאן.
(ספויילר- בסוף הפוסט הזה מתגלה השליט/ה האמיתי של "משחקי הכס". )
בזמן האחרון יש הרבה סיבות להיות מרותקים למסכי הטלוויזיה- מהפרקים המסתוריים של "משחקי הכס" ועד לארווזיון שאליו אנחנו מתכוננים בערך מתקופת יזהר כהן.
ובזמן שצופים, יש את התנועה האינסטינקטיבית הזו של "משהו מלוח וקטן להכניס לפה ולשמוע קראנץ' באזניים מבפנים". אז במשחקי הכדורגל מדובר בפיצוחים, ובסדרות ומופעים, איך אפשר בלי פופקורן?
גאורגיה היא יעד תיירותי אהוב על ישראלים ולא בכדי, יש בה נופים מרהיבים, תושבים מסבירי פנים וקולינריה מגרה במיוחד. מנת הדגל של גאורגיה היא ללא ספק החצ'אפורי, אותו מאפה חם שהרגע יצא מהתנור, ומתפקע ממילוי חלבי או בשרי, מה שיכול להוות ארוחה בשלמותה, משביעה וטעימה.
מסעדת "טש וטשה" היפואית היא מוסד וותיק לאוכל גאורגי, המגישה את מיטב הטעמים האותנטיים לצד מוסיקה, ריקודים והרבה שמחה, ולצידה ישנו האח הקטן – "טשטש שוילי" – חצא'פוריה בלב שוק הפשפשים התל אביבי.
ומה המטעמים שיצאו מהתנור של ציצו? הכל כאן.
עוגיה. סיפור אהבה מתוק בגודל קומפקטי.
מצויין למי ש"מיישר" עוגות ולא יודע מתי להפסיק. מצוין לאחיזה ביד קטנה של ילד, ויושב נפלא בצלוחית ליד הקפה.
סידרת "קרמוגית" היא סידרה אהובה מאד על הישראלים, והטעמים שלה – קרמוגית עם מילוי קרם עשיר בטעם שוקולד, או בטעם אגוזים הם אורחים קבועים כשמארחים, במשרד, כשמפנקים חייל או ליד משקה חם.
בילדותי הרחוקה הסבתות, ולא משנה מאיזה עדה, הטיפו לנו תמיד ש"אסור לשתות מים אחרי אבטיח", שאם נבלע מסטיק הוא ידבק לנו מבפנים לנצח, ושבחורף לא כדאי לאכול גלידה כי נצטנן.
אז מה עושים? בחנויות המכולת היה הפתרון האולטימטיבי "גלידה חמה". מדובר היה בגביע שבתוכו בערך כפית של מילוי מרנג ועליו ציפוי "צימקאו" כלשהו. כל העסק עמד חשוף על שולחן המכולת כך שכשהגענו לאכול אותו, הוא כבר היה רך, איבד את הפריכות ואת רוח החיים, והיה משהו די מסטיקי ולא ברור.
בכל שנה אני מנהלת וויכוח עם חבריי, האם אזני המן שממולאים בשוקולד או בכל מילוי אחר שאינו פרג, נחשבים כאזני המן מסורתיות. הוויכוח הזה מתחיל עוד בחנוכה, עם סופגניות שכוללות מילוי אחר מאשר ריבה אדומה.
אני ניצבת איתנה בדעתי- פרג הוא המילוי הרשמי של אזני ההמן ומייצג את פורים, כי אחרת מדובר פשוט בעוגיה משולשת.
