אם היו אומרים לנו שיש כדור פלא שיש בו שלל יתרונות בריאותיים – אינדקס גליקמי נמוך שמסייע בשמירה על המשקל התקין ומונע התפתחות סכרת מסוג 2, וויטמינים כמו וויטמין C שאינו מיוצר בגוף וחיוני לתהליכים בריאותיים כמו בנייה של קולגן, בריאות העצמות, חיזוק המערכת החיסונים והגנה מפני רדיקלים חופשיים, אשלגן ונוגדי חימצון, סיבים תזונתיים שעוזרים לשמור על תקינות פעילות מערכת העיכול, מניעת רמה גבוהה של סוכר וכולסטרול בדם ומורידים את הסיכויים לסרטן השד, כמו גם תורמים לתחושת שובע לאורך זמן, מרכיבים המורידים את הסיכוי למחלות כלי דם ומשפירם את המערכת המטאבולית בגוף, מסייעים לשמירה על הדיאטה, ומקטינים סיכון לזיהומים, ולא נשכח גם סיבים פרוביוטיים שמסייעים לחיידקים ה"טובים" בקיבה, ולחילוף חומרים תקין, הגנה בפני מחלות לב ושבץ מוחי, ומרכיבים המאפשרים לגוף להתגונן מפני סוגים שונים של סרטן – לא היינו ממהרים לדרוש מהרופא שלנו לרשום לנו כדור כזה?
ארכיון תגים | מתוק
במבה קרם קפוצ'ינו- חורף, גשם, פינוק.
בקיץ היה לנו "במבה אייס קפה" שהגיע עם המלצה לשים בפריזר ולהנות מחטיף קריר ביום חם. אבל מה עם החורף? לא מגיע לנו?
ב"אסם" חשבו שמגיע ומשיקים כעת את מהדורת החורף של הקפה- "במבה במילוי קרם קפוצ'ינו".
השילוב של מלוח ומתוק הוא תמיד שילוב מנצח, ובבמבה החדשה כל נגיסה נותנת לנו גם מליחות ומתיקות וגם שילוב מרקמים – מהקרנאץ' של הבמבה עצמה ועד לנימוחות של מילוי הקפוצ'ינו שמרגיש ממש כמו ממרח שוקולד מבחינת המרקם ועוטף את הלשון.
אחד היתרונות שבלהיות הורה של ילדים גדולים שכבר עזבו את הבית, הוא שכל חטיף וממתק עובר ישר אלינו, בלי להצטרך לחלוק עם ילדים, והאמת, גם אם הבן שלי היה חי בבית, לא היה סיכוי שהייתי משאירה משהו בשבילו, מכיוון שהחטיף ממכר.
המוצר כשר פרווה בד"צ העדה החרדית ירושלים, רבנות מקומית שדרות חרל"פ והוא ניתן להשגה בכל רשתות השיווק.
רוגעלך שוקו וניל "אחוה" – גם לאורחים, גם למארח!
כשמתארחים "על קפה ומאפה" או מזמינים שילוב כזה בבית קפה, אף פעם לא יודעים מהו ה"מאפה" שמגיע, אבל אין אחד שלא שמח כשהמאפה הוא רוגעלך. משהו ברכות ובשפע המילוי של הרוגלעך נותן הרגשת פינוק עשירה, או עושר מפנק, לא משנה איך תגדירו את זה ,העיקר שזה יהיה על הצלחת שלי, ורצוי יותר מאחד, כי המילה בעצמה היא בלשון רבים, אחרת זה היה רק "רוגלע" ואין בעצם מילה כזו כי בעצם אף אחד לא מסתפק ביחידה אחת של הטעים טעים הזה.
הבעיה היא שכשקונים רוגלעך לא תמיד הם טריים, וזו אכזבה גדולה. מצד שני, להתחיל להכין בבית זו עבודה שלא מתאימה לכל אחד, בעיקר כשאין זמן.
מתוקים לכולם- החדשים של "עלמה" ללא גלוטן.
לאנשים הנמנעים מגלוטן, בין אם מסיבות בריאותיות או מסוג התזונה שלהם, יש קושי רב למצוא מוצרים נטולי גלוטן, בעיקר במחלקת המתוקים. בשנים האחרונות ישנה מודעות רבה לצורך במוצרים כאלה והחידושים תמיד מתקבלים בברכה.
חברת "גילרו" מייצרים באמצעות טכנולוגיות ייחודיות, סידרת מוצרים בשם "עלמה" שכולה מתוקים מפנקים מחומרי גלם מעולים ללא גלוטן.
עוגיות צ'יפס לבן וחמוציות "אסם" – עונג מסוג חדש
כשמתחשק לי משהו טעים, נשנוש כזה כייפי, בן הזוג שרואה אותי מחטטת במזווה תמיד מציע "קחי תפוח" ואני תמיד מאיימת שבסוף אני אעשה משהו אלים עם תפוח או בלעדיו… כי כשמחפשים "משהו טעים" הכוונה בדרך כלל למתוק, פחמימתי, בקיצור- לא רק "עוגי רוצה עוגיה" – גם כולנו.
השולחן עגול, הקינוח גדול!!
כשאומרים לי "שולחן עגול" האסוציאציה הראשונה היא של אבירים שחוזרים מהקרבות ומתיישבים למשתה ענק שבו תולשים חתיכות בשכר בעזרת הידיים ומקישים קנקני שיכר.
הגירסה המפנקת יותר היא Round Tables By American Express – פסטיבל קולינרי בינלאומי שמגיע לישראל זו הפעם הרביעית ומפגיש בין השפים הטובים ביותר למסעדות הטובות ביותר, ליצירת חווית אוכל שאין כמותה.
"היא מתוקה כמו סוכריה, כמו … יוגטה"
"אם תתנהג יפה תקבל סוכריה" היה משפט שגור אצלנו בגן הילדים. אני לא זוכרת הרבה משם, אבל אחד הדברים שעד היום זכורים לי הוא הסוכריות, עגולות וצבעוניות עם פסים לבנים, שהיו מגיעות בדבוקה אחת, והגננת היתה כמעט שוברת אותן זו מזו כדי לתת לנו מהמתוק והטעים הזה אם התנהגנו יפה. (וכמובן שכולנו רצינו את זו הכתומה, שהיתה הכי טעימה, ועד היום אני לא יודעת איזה טעם אמורה היתה לייצג הסוכריה הכחולה).
ארץ זבת טחינה ודבש.
"משהו מתוק". לא משנה באיזה שפה המילים הללו נאמרות, הן תמיד מלוות במבט הזה בעיניים, שמשוטטות ברחבי המקרר או המזווה, כי מה לעשות שבני אדם מתים על מתוק ותמיד יש השתוקקות. יש הרבה גרסאות של "מתוק" ואם כבר אז לא עדיף משהו שיהיה גם בריא ולא רק סוכר וקלוריות ריקות?
בראש השנה הקרב ובא המנהג הוא לאכול תפוח בדבש, והמנהג הזה נתן את ההשראה לחברת "אחוה" שפיתחו מוצר חדש בסדרת ממרחי הטחינה- ממרח טחינה עם דבש.
"עלמה" – הגביע (של הגלידה) הוא שלנו!
האגדה מספרת שביריד אמריקאי אחד למוכר הגלידה נגמרו הכוסות והוא פנה לדוכן הסמוך שבו מכרו וופל, לעזרה. זה הסיפור שמסתובב על "איך הומצא גביע הגלידה". אם זה נכון או לא, גלידה בגביע היא הכיף האולטימטיבי מכיוון שבמקום להתעצב שנגמרה הגלידה, יש לנו עדיין גביע מלא וספוג בטעמים, מעין שניים במחיר אחד. אז יש כאלה שמלקקים את הגלידה עד גובה הגביע ואז מתחילים לכרסם אותו ולאכול במקביל, יש כאלה שאוכלים מתוך הגביע בעזרת כפית ואז מנשנשים אותו בסוף, ושמעתי גם על כאלה שנוגסים בגביע מלמטה ויוצרים חור קטן דרכו אפשר לשאוב את הגלידה שנמסה וירדה למטה.
"מולר RICE" – כי סבתא כבר לא צריכה לבשל דייסה.
על המדפים בסופרמרקטים יש בערך מליון סוגי מעדני חלב – לילדים, למבוגרים, בטעמי שוקולד או פירות, חמצמצים או בטעמי עוגות, בתוספות כיד הדמיון – חתיכות פרי, גרנולה, ממתקים, שוקולדים, הכל שם. הבעיה עם מעדן חלב ממוצע הוא שהוא לא משביע, אין לו את תחושת ה"אוכל" אלא יותר הוא נשנוש נחמד.
"מולר" טורפת את הקלפים עם "מולר RICE" שהוא פחות מעדן ויותר דייסת אורז קרירה.