ארכיון תגים | נורלבו

יום האישה הבינלאומי 2014- שלא נצטרך.

הגירסה הלא נכונה של יום האישה- יום שבו כל החנויות מוציאות החוצה דובונים, תכשיטים, מוצרי גוף, איפור ושוקולדים ומוכרות במחירים מופקעים חבילות "פינוק" לאישה, כל אתרי ה"ספא" מציעים "עיסויים וטיפולים מיוחדים לאישה" וכל החברות מכנסות את העובדות ומציעים להן "יום כיף שכולל הרצאה על איך להיות יפה/ איך להיות רזה/ איך להיות אמא מושלמת/ שקר כלשהו".

הגירסה הנכונה של יום האישה- יום של חשבון נפש- יום של סקירה של ההשגים הנשיים עד כה, והכרה בעד כמה עוד ארוכה הדרך.

כמה?

בכמה נקודות קטנות  – היות ובמדינת ישראל כל מוסד הנישואים נמצא בידי בית הדין הרבני האורטודוכסי שמקפיד על ההלכה, שמה לעשות נכתבה לפני מאות שנים וככזו "שוביניסטית" זו מילה עדינה, ולכן גם אישה חילונית לחלוטין עלולה להיות מעוגנת, נסחטת, מאוימת ועוברת שבעה מדורי גהינום רק כי ביקשה להשתחרר מנישואים שלא טובים לה.

הטרדות מיניות, אונס, רצח "על כבוד המשפחה" ואלימות במשפחה- כל שנה נרצחות עשרות נשים ואלוהים יודע כמה מוכות ושותקות. מחסות לנשים מוכות נותנים מענה חלקי בלבד היות ואין מקום לכל המבקשות, והיות ואי אפשר להביא לשם ילדים מגיל מסוים, מה שתוקע אישה מוכה במקומה.

"וועדה" שמחליטה עבור האישה אם היא יכולה להשתחרר מהריון לא רצוי (והילד שמגיע בעקבות כך) או שהיא תיאנס ללדת ילד שלא רצתה בו, ולגדלו על אף שאין לה רצון או אפשרות, או לחילופין לסבול כל החיים מטראומה של מסירה לאימוץ.

אפלייה בשוק העבודה – שגורמת לכך שנשים מרוויחות פחות ונאלצות להתפשר על שכר, מה שהופך אותן ל"משרה שניה" ופחות חשובה, זו שתמיד תוותר כשמישהו משני בני הזוג צריך לוותר כדי להיות עם ילד חולה למשל, ובכך גם החסכון הפנסיוני והעתיד המקצועי שלה בסיכון.

שוביניזם שעדיין שולח אישה למטבח ולחיתולים בכל פרסומת שניה בתקשורת, שמראה רק נשים עם פניה בלשון נקבה בכל התחומים ה"קלאסיים" – החל ממזון תינוקות (כי רק לנשים אכפת מה הילדים אוכלים, כנראה המפרסמים חושבים שאבא מזניח את ילדיו שימותו מרעב), דרך אבקות כביסה, מוצרי ניקוי וכמובן כל מה שקשור לדיאטה כי רק נשים "מקפידות על הגיזרה" בבחינת "תהיי אופה ויפה" גם אם זה כרוך בהרעבה עצמית למשל כדי להגיע למידות בלתי אפשריות.

אז כן, יש התקדמות, יש נשים שהצליחו לשבור את תקרת הזכוכית, בעיקר כי הבינו שמגיע להן. הבינו שאין סיבה שהבית והילדים יפלו רק עליהן, כי יש שותף בעסק, וזה שלו לא פחות משזה שלה, ושאין סיבה שרק הן יחפשו עבודה ש"מאפשרת שילוב בית וקריירה" כי גברים לא טורחים לחפש כזו ומראש לא מגבילים את עצמם, נשים שהבינו שאין שום סיבה להיות מודרות משום מקום – לא פיזית ולא נפשית.

כשסקרתי את שנת 2013 ועד יום האישה 2014, בלטו בעיני כמה שמות –

קודם כל –

נשות ויצו והדירוג השנתי של "הפרסומות הסקסיסטיות" שגורם למפרסמים לחשוב פעמים אם כדאי להם לזכות בתואר המפוקפק של "הפרסומת הסקסיסטית ביותר" (ויש גם חברות ששינו בעקבות כך מסעות פרסום), דוקטור קרנית פלוג – הנגידה החדשה ויחד איתה מנהלות בנקים גדולים כמו רקפת רוסק-עמינח בבנק לאומי ולילך אשר טופילסקי בדיסקונט (אם כי אני לא מבינה למה ההתעקשות לשאת את שני שמות המשפחה ולא רק את השם המקורי שלך, הרי הבן זוג לא שינה את שמו ולא הוסיף את שמך, נכון? )

חברות הכנסת- במספר שיא של נשים, כשבעיני החשובה ביותר היא מירב מיכאלי , פעילה פמיניסטית ידועה שלא נבהלת גם כשיורדים עליה (ועל בן זוגה בגללה), ומוכיחה לנו את האבסורד בכך שלכולנו ברור שפנייה לציבור הרחב תהיה בלשון זכר, נשות הכותל שעומדות על זכותן לעשות את הדבר הבסיסי – להתפלל – וזוכות ליחס מחפיר למרות שבית המשפט לצידן – עד כדי כך שאם בכל מדינה אחרת היו מונעים מיהודים למשל להתפלל, הרי כל העולם היה נרעש – "אנטישמיות!", אם היו מושיבים יהודים במושב האחורי של אוטובוס- הזעקה היתה עולה וגועשת "אנטישמיות, גוועלד!", אבל נשים? זה בסדר, אפשר להחביאן מאחורי הרעלה, סליחה, כיסוי הראש ו"הצניעות"- אותה צניעות שבשמה יורקים על ילדה כי לא התלבשה "צנוע מספיק" כי הרי ידוע שאנשי הדת לא מסוגלים לראות ילדה בלי ללקות בפדופליה קשה….

עוד בהשגים הנשיים השנה – מתלוננות רבות שאזרו אומץ והתלוננו על הטרדות מיניות, על אונס, למרות שידעו ששמן יוכפש, שזהותן תתגלה (והרי הבושה היא אצל הנאנסות, לא חס וחלילה אצל האנס, הוא "גבר גבר"), שההגנה תעשה ככל יכולתה להרוס את שמן הטוב ולהוכיח ש"הן רצו את זה", בעיקר כשמטריד או האנס הם אנשים בעלי שררה, מפורסמים, בעלי ממון וקשרים.

ונתון שאפשר לראות בו את שני הצדדים – 24 מנכ"ליות לחברות הגדולות במשק- מצד שני, זה מתוך 500 כך שזה בעצם פחות מחמישה אחוז.

בצד כל זה, כאמור עוד ארוכה הדרך, עוד יש הרבה מה לעשות, ומהתקופה שבה נשים שבתו רעב כדי לקבל זכות הצבעה, ועד היום, אמנם היתה התקדמות אבל יש עוד המון מה לעשות.

הרבה מהכוח נמצא בידי הנשים עצמן, נשים שצריכות קודם כל להבין שהן חיות בחברה שוביניסטית, שאין סיבה לחיות בחברה שוביניסטית, ושאם הן לא תעשנה משהו, שום דבר לא יזוז, כי לגברים יש בהחלט אינטרס להשאיר את המצב על כנו ואת הכוח בידיהם.

ישראל היא חברה שוביניסטית מעצם היותה חברה מסורתית –דתית (גם הרבה מהחילונים מגדירים את עצמם "מסורתיים"- סוג של עושי קידוש ביום שישי שאחר כך נוסעים לבלות, צמים ביום כיפור אבל רוכבים על אופניים וכו' שנעשים אדוקים כשזה מגיע למעמד האישה).

לכן בישראל של 2014- נשים מרוויחות רק 66% משכרו של גבר בעבודה זהה, 55% מהנשים העידו שהן מבצעות לבד את כל עבודות הבית (הגבר מקסימום "עוזר" כאילו שזה לא הבית שלו גם כן), רק שליש האחוז (!) מהגברים שזכאים לחופשת לידה בעקבות לידת ילדיהם, אכן מימשו זכות זו (למרות שזה יותר משתלם שיעשו כך כי התשלום על ה"חופשה" הזו הוא לפי השכר שלהם, שהוא ממילא גבוה יותר מעצם היותם גברים), 54 אחוז מהנשים צמצמו את עבודתן או פרשו ממנה לחלוטין כדי לטפל בילדים, לעומת 12% מהגברים שעשו שינוי כלשהו בעבודתם בעקבות לידת ילדיהם, ואם את כבר בבית, אז "ברור" שתעשי יותר מטלות, ותהיה לך פחות אפשרות לעבודה מתגמלת יותר, מה שיסגור את המעגל מההתחלה.

זה לא סוד שהילדים הם מגבלה על נשים, וככל שיש יותר ילדים, (וזה הולך יד ביד עם חברות שמרניות)- האישה יותר מוגבלת. לא סתם בהרבה חברות שמרניות זהו בדיוק הנשק שיגרום לאישה להשאר צייתנית ולא בעייתית – כי מי שעסוקה כל היום בין החיתולים כשכרסה (שוב) בין שיניה, לא יהיה לה ראש לפמיניזם…

לכן כשנשים קיבלו את האפשרות לשלוט על ההריונות ולא להיות תלויות בגברים (שלא רוצים תמיד למנוע הריון), זו היתה התחלת השחרור. הגלולה בהחלט שיחררה נשים מהסיכון להכנס ל(עוד) הריון שיקבור אותן עוד יותר, ואז הגיעה גם ההשלמה- גלולת היום שאחרי שעזרה לנשים שנכנסו להריון לא רצוי ולא יכלו להפסיקו, בעיקר במדינות שבהם פשוט אין דרך, ואת נאלצת או לשלם הרבה כסף בצורה פיראטית או להעזר בקולב או מסרגה ולדמם למוות.

בפוסט קודם שלי כתבתי על "נורלבו" – גלולת "היום שאחרי" שמיועדת לשימוש במקרה של חשש מהריון אחרי קיום יחסי מין לא מוגנים כגון במקרה של קריעת קונדום, אונס, שיקול דעת מוטעה, שיכחת גלולה ועוד. היתרון של "נורלבו" הוא שמעבר לעובדה שלא צריך מרשם, המחיר גם זול בכ50% מהמתחרה, כך שגם תלמידת תיכון מבוהלת או אישה נשואה שבעלה מנהל את כלכלת הבית (ולצערי יש יותר מדי נשים כאלה) יכולה להפטר מהריון לא רצוי על כל השלכותיו בצורה קלה יותר.

(לפוסט המלא- http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2014/01/20/%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%9C%D7%91%D7%95-%D7%9C%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93%D7%9A/

).

כי אישה שיש לה זכות על גופה, ששולטת על מה יקרה בו ומה לא, היא אישה שיכולה להלחם על מקומה ועל זכויותיה.

ועל כך צריכים למקד את "יום האישה הבינלאומי" – ולא על חבילות שוקולד שנועדו להמתיק את הידיעה שהשוויון עוד רחוק….

האידאל מבחינתי הוא שיוכרז שהשוויון כבר כאן, ושאין צורך ב"יום האישה הבינלאומי" כי כל יום בשנה, הוא "יום ללא הבדל גזע, צבע עור ומין". פשוט 365 ימים של "בני אדם (וחווה)".

נורלבו – להציל את עתידך.

לידרס- 16-1-2014

מי שמטייל בברזיל למשל, בשכונות העוני, רואה המון, אבל המון צעירות בהריון. ילדות כמעט. והתופעה הזו חוזרת בכל מקום שבו המצב הכלכלי נמוך. ככל שיש פחות כסף, כך יש יותר הריונות ויותר ילדים שנולדו לאמהות שלא ממש רצו בהם או יכולות לטפל בהם. ולמה? כי הנגישות לסיום ההריון קשה יותר. בעיקר כלכלית. (וכמובן גם לאמצעי מניעה שהיו מונעים את המצב הזה מההתחלה).

כשילדה בת 14 מקיימת יחסי מין, ולא רק בשכונות העוני בברזיל אלא גם בישראל של 2014, נוצר הרבה פעמים נתק בין הגוף המפותח לבין שיקול הדעת שעדיין שייך לילדה ולא לאישה בוגרת.

ולא רק ילדות – גם נשים לעיתים לא חושבות (וכמובן בן הזוג שאיתן, שיש לו מחצית מהאחריות על ההריון) או בטוחות שאלה "ימים בטוחים" או "לא נורא אם שכחתי גלולה" או שסומכות על בן הזוג שידע "להזהר", שלא לדבר על סטוצים או סקס חטוף עם מעורבות גדולה של אלכוהול ואורות מנצנצים של מועדון…

התוצאה היא אותה תוצאה- הריון.

הריון שמביא איתו ילד, שמביא השפעה ענקית על חיי האישה או הנערה – בין אם היא רווקה וצריכה להסתדר בעצמה עם התינוק (והרבה פעמים האבא נעלם או מתחמק), בין אם היא עדיין תלמידת בית ספר שכל העתיד האקדמי שלה יכול לההרס כי היא תצטרך לנשור מהלימודים כדי לטפל בתינוק שנולד לה מוקדם מדי וכך גם אפשרויות הפרנסה העתידית שלה ייפגעו, ובין אם היא אישה נשואה שכבר יש לה ילדים והיא לא מסוגלת להתמודד עם עוד ילד מבחינה כלכלית, נפשית או פיזית.

pregnant_teenager(צילום ארכיון)

במדינת ישראל המצב לגבי האחרונות הוא הכי גרוע כי אישה נשואה גם לא תקבל אישור מהוועדה (שהיא ביזוי של נשים ושל המדינה ביחד) והיא תאלץ לשקר ולהגיד שההריון ממאהב, גם אם הוא מהבעל החוקי, רק כדי שיאשרו לה הפלה, ובכך היא מסתכנת בנזק עתידי במקרה של גירושין.

גם כשהוועדה מאשרת, זה עדיין כרוך באלפי שקלים (או יותר אם מדובר ברופא פרטי) וגם ההליך מאד לא נעים בלשון המעטה.

מכל זה אפשר להסיק שהדרך הטובה ביותר למנוע את כל הסבל הזה הוא "גלולת היום שאחרי" שעוזרת לסיים הריון לפני שהתחיל ובכך מונעת את כל הבעיות .

עד היום הכרנו את "פוסטינור" מבית "תרימה", שעולה 100 שקלים לכדור. עכשיו הגיעה שחקנית לשוק – ששוברת את הכללים ומנגישה את הגלולה לכל אישה שצריכה אותה, במחיר של 55 שקלים בלבד. הגלולה – "נורלבו" מבית כצ"ט – זהה בדיוק לפוסטינור, גם היא נמכרת כתרופה ללא מרשם רופא, וכאמור- במחצית מהמחיר, כך שמי שגם ככה מבוהלת מהריון לא רצוי, לא תצטרך לגייס סכום גבוה שלא תמיד בהשג ידה, ותוכל לסיים את הכל בדיסקרטיות ובמינימום סבל. למעשה, הגלולה לא חדשה, היא וותיקה ונמכרת תקופה ארוכה במעל חמישים מדינות אחרי שעברה את כל תקנות הבטיחות כמובן והחידוש הוא כאמור המחיר הנוח והנגיש.

לא מדובר במותרות, גלולת ה"יום שאחרי" היא לא פינוק או בילוי, היא צורך חירום שמונע כאב גדול, פיזי ונפשי בעתיד , ובמחיר נמוך יותר, נשים יוכלו לשלוט על גורלן וגופן ולא ייאלצו לשאת הריון וגידול ילד (או מסירתו לאימוץ שזה הליך כואב ומייסר לא פחות), לא יצטרכו לחוות את הבושה שבהריון כזה, לא יצטרכו ללכת לוועדות משפילות (או להאלץ לשקר להן) ולא יצטרכו לקבור את עתידן בין חיתולים צואים.

norlevo1(1)

נערות, חיילות, סטודנטיות, נשים נשואות, לכולן יהיה קל יותר מהיום לצאת מצרה שלא התכוונו להכנס אליה, אם בתמימות ואם בתאונה (כי גם קונדומים נקרעים לפעמים…). (וכן, מיועד גם לנשים שחיות בחברות סגורות וקשוחות שבהם הגברים או אנשי הדת שולטים במיניות ובילודה, וכך הן יכולות להמנע מהריון לא רצוי שנכפה עליהן).

ולמי שחוששים ל"תומתו של הנוער" – מחקרים הוכיחו כי זמינות של אמצעי מניעה ושל כדורי "היום שאחרי" לא גרמו לפעילות מינית מוגברת, או אי שימוש באמצעי מניעה. גלולת "היום שאחרי" היא אמצעי חירום וכך היא נתפסת.

להשיג ברשתות הפארם ובתי המרקחת.

725c466b22a70693a4ea55bb3ae24c96

נורלבו – זכות האישה על גופה!