תוכניות אפייה מככבות בטלוויזיה שלנו ומהתנורים יוצאים מטעמים מתוקים ומלוחים, עוגות ראווה, קינוחים מרהיבים ושאר גודיז שגורמים לישראלים לרוץ למחלקות האפייה בחנויות המתמחות ולצאת משם עם מריות, תבניות, חותכנים ומוצרי גלם שעד עכשיו בכלל לא הכרנו.
מי לא אוהב מאפים? אם מדובר במלוחים כמו פיצות ופוקצ'ות, לחמניות ולחמים, סמבוסק ובורקס, או אם מדובר במתוקים כמו עוגות, עוגיות, קינוחי כוסות, מרנגים ומוסים, קרמים ובצקים, השמיים הם הגבול.
כשמתחשק לי משהו טעים, נשנוש כזה כייפי, בן הזוג שרואה אותי מחטטת במזווה תמיד מציע "קחי תפוח" ואני תמיד מאיימת שבסוף אני אעשה משהו אלים עם תפוח או בלעדיו… כי כשמחפשים "משהו טעים" הכוונה בדרך כלל למתוק, פחמימתי, בקיצור- לא רק "עוגי רוצה עוגיה" – גם כולנו.
יש לנו הרבה אסוציאציות כשמדובר במילה "צרפת" – מגדל אייפל, שאנז אליזה, נשיקה, וכמובן כל ה"פטיסרי" ו"בולנז'רי" למיניהן שרק חלונות הראווה שלהן כבר גורמות לנו להשמין שלושה קילוגרם.
אפייה צרפתית נחשבת לאפייה איכותית וטעימה.
לפני כחצי שנה נסעתי לטיול בפאריז. אני לא שומרת כשרות ויכלתי לאכול בכל הפטיסרי האפשריים, כפי שאכן עשיתי, אבל בשביל הפינוק לקחתי איתי מהבית…. "ערגליות". כפי שאפשר לראות בתמונה שצולמה ביום חמים בגני לוקסמבורג, ישבנו וחיסלנו את הקופסה (מינוס כמה חתיכות שזרקנו ליונים).
היום ראש חודש אדר, שריקת הפתיחה למבול של מתוקים שיפול עלינו לטובה לאורך כל החודש עם דגש על פורים. אחרי שימאס לנו מאזני ההמן הסטנדרטיות עם הפרג או השוקולד, נחפש אפשרויות אחרות לגיוון המאכל הפופולארי הזה, וב"תומר" מציעים לנו את חמאת הבוטנים המעולה שלהם- קלאסית או עם שברי בוטנים. ההמלצה- לערבב חמאת בוטנים עם הקונפיטורות של FRUPPA בטעמי פירות שונים, ויש את הטעם האמריקאי הקלאסי שהתחבב על ישראלים רבים.
כשאומרים "סופגניה" הקונוטציה הראשונה היא כמובן ריבה. נכון, יש היום הרבה סופגניות מפונפנות שמכילות כל דבר, משוקולד סטנדרטי ועד מני רטבים, קצפות, ממרחים וממתקים שונים. עם זאת, בסוף תמיד רוצים לחזור לריבה שהיא טעם הילדות, אבל אם אפשר בצורה איכותית.
"תומר" מביאה לנו מעדני פרי של "סאן מורנו" מבולגריה, שמתאימים בדיוק למטרה הזו- המעדנים הם ממאה אחוזי פרי, ללא כל מני דברים בעייתיים כמו תוספת סוכר, חומרים משמרים או צבעי מאכל.
חג החנוכה בפתח ומטח הסופגניות כבר החל, ובצד הסופגניות המסורתיות עם הריבה, אנו תמיד מחפשים את הגיוון הבא, כי כמה כבר אפשר ריבת חלב או שוקולד?
"ממלכת החלבה" שמהווה את הסמל של שוק מחנה יהודה (ואני חולה על ה"טחינה שוקולד" שלהם), מביאה לחנוכה את "טחינה עם נוגט"- טחינה בטעמים מתוקים מתוקים , שרק מחכים להשתלב בסופגניות (במרקם נוח להזרקה), כרוטב להרבה מעדנים מתוקים, וגם במאפים.
צירוף המילים שהכי חוזר אצל הרבה אנשים הוא "אני רוצה משהו טעים". ברור שגם סטייק זה דבר טעים אבל כשאומרים "משהו טעים" – בתשעים ותשעה אחוז מתכוונים למשהו מתוק, ואם אפשר שיכלול שוקולד איכותי.
עוגיות וחלב תמיד היו נשנוש הילדות. האמת, יותר בסרטים האמריקאים שם משאירים עוגיות וחלב עבור סנטה קלאוס, וזו המנה שמהווה את ארוחת הארבע של הרבה ילדים שם. בישראל הצירוף המקובל בדרך כלל היה "שוקו ועוגיות" או לחילופין "שוקו ולחמניה" המפורסם של הקייטנות, אבל היי אם יש משהו טעים באמריקה (חוץ מבראד פיט כמובן) אז בהחלט שווה לעשות לו "עלייה" לישראל.
שופרסל פינקו הפעם עם עוגיות בקופסה גדולה של 600 גרם – גם מלוחות וגם מתוקות, ובמשקאות מסדרת הטבע של GREEN- משקה אורז ושקדים, ומשקה סויה, שניהם בגודל ליטר אחד.
מוצרים של המפעל הוותיק "מן" מככבים על מדפי רשתות השיווק שנים רבות, והם פופולאריים ואהובים.
הבעיה היא שלא כולם יכולים או רוצים לצרוך סוכר, ועדיין רוצים להנות מהמוצרים האיכותיים של המפעל.
החידוש של "מן" היום הוא סדרת וופלים ועוגיות ללא תוספת סוכר. במקום הסוכר יש סוכרלוז של SPLENDA וכמובן שהמוצרים גם נושאים את תקן הטבעונות.
