ארכיון תגים | עוף טוב

DELI של "עוף טוב"- אמריקה שוב כאן!

משום מה במלונות בארצות הברית, לפחות בחוף המזרחי, אין ארוחת בוקר. אני לא מדברת על מלונות יוקרה אלא על אלה שאנחנו שוהים בהם פשוט כדי שיהיה מקום להניח את הראש אחרי יום שלם של שוטטות ברחובות התפוח הגדול, כש"בואי נקפוץ לחנות הנעליים המומלצת, היא ממש רק שני בלוקים מכאן" ומתגלה האמת על אורכו של ה"בלוק" הנדון… ולכן כשנמצאים בניו יורק , בסביבות השעה עשר בוקר כבר גוועים מרעב. הפתרון ידוע מראש- לרדת לDELI , ולקחת כריך עסיסי שיחזיק אותנו בביטחה ליום של טיולים (וקניות).

להמשיך לקרוא

עוף טוב הכל טוב (ושנה טובה במיוחד!)

בכל פעם שעושים סקרים על ההעדפות של הישראלים, מקבלים את מלכת הצלחת- התרנגולת. העוף מככב במנות של כל העדות, בחגים וביומיום ויש לו סיבה מוצדקת- ראשית, באקלים הישראלי קל יותר לאכול עוף מאשר מנות בשריות כבדות של בקר או כבש למשל, שאחריהם רק רוצים לישון. עוף גם קל להכנה, בהתעסקות מינימלית יש מנה משביעה ואהובה על כל הגילאים. עוף ניתן לאכילה קר או חם , בכריך או בסלט, במנה מבושלת או צלוי, יש מגוון ענק של אפשרויות. (וזוכרים את הבדיחה על התרנגולת שאמרה לחברתה "ראיתי את בעלך מסתובב בדיזנגוף" ?).

להמשיך לקרוא

"עוף טוב"- טאצ' קטן של פינוק

כולנו אוהבים הפתעות, וכדי להפתיע לא צריך משהו יקר (כלומר, רצוי, אבל לא חייב…). לעיתים אפילו מילה טובה עושה את העבודה. אחת הדרכים החינמיות להפתיע מישהו ולעשות לו חיוך קטן באמצע היום היא באמצעות פתק. פתק אהבה שמוצמד לראי, פתק שמתגלה בפינה כלשהי, וגם פתק שמצורף לארוחת העשר של תלמידי בית הספר, בו ההורים מזכירים להם כמה הם אוהבים אותם ומאחלים להם יום מקסים.

להמשיך לקרוא

עוף טוב- דג טוב!

דגים- מילה שכוללת ים (שימו לב למשחק המילים המחוכם!) של סוגים, טעמים ודרכי הכנה.  מזריקת חכה ושלווה שכייפית גם אם לא מעלים ממש כלום, ועד ארוחות דגים מסוגננות במסעדות מפוארות, (וכן, תלמדו לשים את פלח הלימון בתוך טול, ככה שהגרעינים לא יפלו על הצלחת!), מאנשים שנמנעים מבשר אבל אוכלים דגים להשלמת החוסרים הבריאותיים ועד חובבי סושי, לדגים יש ביקוש רב ובצדק.

להמשיך לקרוא

DELI – של עוף טוב- כי מותר ורצוי להתפנק באיכות.

בילדותי בשנות השבעים, נקניקים ופסטרמות היו מוצר מותרות. מה שכונה ביידיש "דליקטעסן" נשמר בהקפדה וניתן במשורה. כילדה כשרציתי נקניק תמיד קיבלתי המון המון לחם, עם פרוסה בודדת של נקניק, כזה שנחתך במכולת במכונה הזו שתמיד דאגתי ל אצבעות של החנווני.
אחר כך , כשגדלתי וביקרתי במקומות כמו "ניו יורק" שם מושג ה"דלי" הוא קלאסיקה יהודית שאהובה על בני כל הדתות, הכרתי את הכריכים העסיסיים, עם המון בשר ותוספות, כאלה שאי אפשר לנגוס בהם בלי ללכלך את הלחיים.
חברת "עוף טוב" החזירה אותי לניו יורק מצד אחד, ולתיקון זכרונות הילדות מהצד השני, עם סידרת "DELI" – שמתאימה במיוחד לכריכים (אם כי אני ,שוב, בהתקף נוסטלגיה, מסוגלת לחסל קופסה כמו שזה, בעמידה ליד המקרר הפתוח).

להמשיך לקרוא

פרצופו של שניצל – פרוייקט הפרצוף של "עוף טוב".

פעם החיים היו קלים- מוצר חדש, התנסות, חוות דעת. עכשיו יש אתגרים שמגרים את הדמיון (ובלוטות הטעם).

האתגר הפעם היה כזה- מוצרים חדשים של "עוף טוב" – שניצל עוף בציפוי קריספי, שניצלונים בציפוי שומשום, חזה עוף צלוי ברוטב ברביקיו ופרוסות סלמי מופחתות שומן, באים ביחד עם צלחת ייחודית שעליה מצויר פרצוף ניטרלי, כשהמטרה היא ליצור דמות מאוכל. הרעיון מצוין כי ככה אפשר לגרום לילדים הסרבנים ביותר לאכול  ולהתנסות במרקמים וטעמים שונים, ותוך כדי גם להשתתף בהכנה ולהפוך את כל העסק למשחק.

אז ככה זה נראה בהתחלה –

אין לי ילדים קטנים, כבר מזמן לא הייתי צריכה לעשות את האוכל אטרקטיבי ומשעשע למען ילדים והכנת אוכל "בשביל הילד" בשבילי זה להגיד לו "יש כל מני דברים במקרר, תארגן לך ארוחה" אבל מצד שני אני לא יכולה לסרב לאתגר (במיוחד כזה שכבר בא כשרוב האוכל מוכן ורק צריך להפוך אותו ליצירת אומנות).

אז אמנם לאונרדו דה ווינצ'י לא צריך להרגיש מאויים ממני, אבל התהליך שעשיתי היה כזה-

ראשית- ההחלטה- לא רציתי לעשות סתם דמות, רציתי דמות אופיינית. אחרי שפסלתי את "אלוויס" ו"ברק אובמה" החלטתי על ליצן. למה ליצן? כי לצחוק זה תמיד טוב, ואין דבר כזה יותר מדי ליצנים.

וככה הוא נראה בסוף –

המרכיבים שלו הם כאלה- הכובע הוא שניצל שומשום של "עוף טוב" שהצורה שלו היתה כמעט מושלמת, הייתי צריכה לסדר רק טיפה מלמטה. הכפתור של הקצה של הכובע הוא פרוסת מלפפון חי. השיער עשוי מפתיתים מבושלים (עם עגבניות מרוסקות ועוד המון דברים טובים) והם הפכו את הליצן שלי לג'ינג'י. האף האדום – טוב, הייתי צריכה עגבניית שרי אבל היא היתה גדולה מדי, וחמוצית לא שייכת לשילוב הטעמים, אז התפשרתי על חתיכת עגבניה שניסיתי לשוות לה מראה עגלגל כלשהו. הלחיים הם עיגולי מלפפון חמוץ. השפתיים האדומות האופייניות של ליצן הן כמובן קטשופ.

הפפיון הוא הנקניק דל השומן והקישוטים שעליו הם פלפל אדום חריף (שכמובן שאם הייתי מכינה לילדים קטנים לא הייתי שמה אותו אלא משתמשת נניח בגמבה).

כל זה יצר לי ליצן טעים וחייכן לארוחת הערב שלי, כי לא צריך להיות ילד בשביל לאהוב ליצנים. מה שנחמד הוא גם שכל המרכיבים משתלבים ומסתדרים ביחד לארוחה אחת עם כל אבות המזון – ירקות (טוב, לא הרבה אבל בכל זאת..) , פחמימות (הפתיתים) וחלבונים (העוף והנקניק) בלי הרבה שומן.

מוצרי "עוף טוב" הם כמובן כשרים וניתנים להשגה בכל רשתות השיווק. המוצרים שהשתתפו בפרוייקט שלי הם נבחרי "מוצר השנה".