אין כמו לפתוח את השנה עם סלסילה של הרבה מוצרים טובים, איכותיים ובעיקר טעימים שיפנקו אותנו לאורך החג והשנה הבאה כולה.
כדי להפוך את החוויה למושלמת כדאי לקחת בחשבון את כל האפשרויות- חם, קר, מתוק, מלוח ובעיקר חדש ומעניין.
אין כמו לפתוח את השנה עם סלסילה של הרבה מוצרים טובים, איכותיים ובעיקר טעימים שיפנקו אותנו לאורך החג והשנה הבאה כולה.
כדי להפוך את החוויה למושלמת כדאי לקחת בחשבון את כל האפשרויות- חם, קר, מתוק, מלוח ובעיקר חדש ומעניין.
פסטרמה נחשבת ובצדק למנה בריאה עקב דלות השומן לעומת כמות החלבונים הגבוהה. פרוסות פסטרמה בתוך כריך או אפילו רק בלווית ירקות מהוות ארוחה משביעה וטעימה ששומרת על האנרגיות להמשך היום.
רעב, צהרים, לא רוצים סתם חטיפים אלא "משהו עם בשר" אבל למי יש כוח לבשל ומי בכלל רוצה משהו חם וכבד? פסטרמה היא הפתרון המתבקש, בעיקר כשהיא מגיעה בתוך כריך עסיסי שאפשר להתפנק עליו בבית במזגן וגם על חוף הים או בפיקניק, איפה שרק רוצים.
אמריקה, אמריקה, אין כמו לצעוד ברחובות מנהטן, להנות משאון העיר הגדולה, להרים ראש כדי לנסות לראות את קצה גובהם של רבי הקומות, ולנגוס בכריך עסיסי ומלא כל טוב שהוכן באחד מה"DELLI" המפורסמים של העיר.
"עוף טוב" כבר הביאה לנו את חווית הDELLI באמצעות סדרה של נקניקים כמו "סלמי איטליאנו עם גרגרי חרדל", "כתף בקר עסיסית", "קורנביף ניו יורקי" , פסטרמות רומניות ופולניות, סלמי פפרוני איטלקי ועוד, כמו כל המהגרים שהגיעו לניו יורק וחיפשו את עתידם תוך כדי שהם מביאים את טעמי המולדת הישנה שלהם.
עכשיו החידוש של "עוף טוב" הוא פסטרמות וכתף בקר בגרסה הדקיקה, מעולים לכריכים, פינגר פוד (רק נסו לעטוף בהם מלפפון חמוץ פרוס, פשוט תענוג!) והחגיגה בעיצומה, במיוחד כשהמונדיאל בפתח ואין זמן ממש להכין ארוחה מלאה אלא כריך מהיר שאפשר להכין בזמן פסקי הזמן ולרוץ לראות את ברזיל מנצחת.
כולנו אוהבים הפתעות, וכדי להפתיע לא צריך משהו יקר (כלומר, רצוי, אבל לא חייב…). לעיתים אפילו מילה טובה עושה את העבודה. אחת הדרכים החינמיות להפתיע מישהו ולעשות לו חיוך קטן באמצע היום היא באמצעות פתק. פתק אהבה שמוצמד לראי, פתק שמתגלה בפינה כלשהי, וגם פתק שמצורף לארוחת העשר של תלמידי בית הספר, בו ההורים מזכירים להם כמה הם אוהבים אותם ומאחלים להם יום מקסים.
בילדותי בשנות השבעים, נקניקים ופסטרמות היו מוצר מותרות. מה שכונה ביידיש "דליקטעסן" נשמר בהקפדה וניתן במשורה. כילדה כשרציתי נקניק תמיד קיבלתי המון המון לחם, עם פרוסה בודדת של נקניק, כזה שנחתך במכולת במכונה הזו שתמיד דאגתי ל אצבעות של החנווני.
אחר כך , כשגדלתי וביקרתי במקומות כמו "ניו יורק" שם מושג ה"דלי" הוא קלאסיקה יהודית שאהובה על בני כל הדתות, הכרתי את הכריכים העסיסיים, עם המון בשר ותוספות, כאלה שאי אפשר לנגוס בהם בלי ללכלך את הלחיים.
חברת "עוף טוב" החזירה אותי לניו יורק מצד אחד, ולתיקון זכרונות הילדות מהצד השני, עם סידרת "DELI" – שמתאימה במיוחד לכריכים (אם כי אני ,שוב, בהתקף נוסטלגיה, מסוגלת לחסל קופסה כמו שזה, בעמידה ליד המקרר הפתוח).
כולנו שמענו את הסיפור על הלורד סנדוויץ' – ליתר דיוק הרוזן הרביעי מסנדוויץ' ג'ון מונטגיו, שהיה מכור לקלפים ולא רצה להניח אותם כדי לאכול ארוחת ערב, ולכן פקד על משרתיו להגיש לו מה שהיה מקובל בבתים ברמה נמוכה בזמנו, שתי פרוסות לחם וביניהן הבשר . זו היתה ההתחלה.
הימים ימי מונדיאל. הצופים המכורים לא עוזבים את המסך אבל בכל זאת צריך לאכול ויש גבול כמה פיצוחים ובירה זה כולל. צריך גם משהו קצת יותר טעים, עסיסי, מזין ואם אפשר בלי הרבה נזקים בריאותיים.
החבילה של "שופרסל" הפעם כללה את כל המרכיבים הדרושים – לחם אחיד פרוס, חרדל צרפתי, חסה ארוזה , ושני סוגי פסטרמה – רגילה ודקה במיוחד במגוון טעמים.
לזה צירפנו את החמוצים האהובים עלינו (לצד המלפפונים הביתיים של "שופרסל" – "ירקות מעורבים כבושים") ויצרנו את מה שהלורד סנדוויץ המציא באמצע משחק קלפים, ורלוונטי לכל ארוחה מהירה וקלה בלי ללכלך יותר מדי כלים – הכריך.
כשיש חומרים טריים, עסיסיים ואיכותיים, אין יותר מדי עבודה לעשות, אז מרחנו את הלחם בחרדל (בנדיבות!), פרסנו עגבניה, הנחנו עלי חסה (ואיזה כיף שהם כבר באים שטופים ויבשים, ככה שלא צריך לשטוף ואחר כך לנסות לייבש בעזרת המכשיר המסתובב ובעזרת מגבות מטבח וזה אף פעם לא יבש לגמרי ולכן מאבד את הפריכות), הרבה פרוסות פסטרמה (כי מדובר בנקניק שהוא דל שומן ולכן אין מה לחשוש) וסגרנו מלמעלה. לחיצה אחת, להגיש עם חמוצים (ובמקרה שלנו, גם עם וודקה, שלא ממש צריך תירוץ כדי לצרף אותה לכל דבר).
רק הערה קטנה- על גבי הקופסה של הפסטרמה הדקיקה, מצויירים גלילים מושלמים של נקניק. בפועל בגלל שהפסטמה די "מקוצ'צ'ת" בקופסא, אין מצב לפתוח פרוסה כדי לגלגל, ובגלל הדקיקות הן נקרעות. לא משפיע על הטעם אבל אי אפשר להכין מזה למשל גלילות , לשם כך צריך את הפסטרמה הרגילה.
אני השגתי את שתי הפסטרמות בטעם ברביקיו, והטעם מאד עדין ולא משתלט על ה"פסטרמיות" שלהן.
מחר שמינית הגמר (נכתב בשישי בערב), וכשנשב לראות את ברזיל קורעת את התחת של צ'ילה, אנחנו כבר מסודרים מבחינת ארוחת ערב.
סנדוויץ' תמיד היה ארוחה מהירה, טעימה ומשביעה, עם המון אופציות. אחת האופציות היותר משביעות היא סנדוויץ' בשרי, עם נקניק או פסטרמה על לחם טרי.
הבעיה היא שהבשרים הללו בדרך כלל מאד שמנים ומשמינים , וכריך בלי לפחות שתיים שלוש פרוסות הוא לא ממש כריך.
"מעדני יחיעם" זכו השנה ב"מוצר השנה פרס החדשנות 2014 בקטגוריית פסטרמות ונקניקים" עם נקניקי הפסטרמה 100% חומרים טבעיים. בנוסף לכך, "פסטרמה הודו" ו"פסטרמה של פעם" (שניהם מסידרת "100% חומרים טבעיים") זכו כ"מוצרי השנה". והסיבה לכך בהחלט מוצדקת-
סידרת ה"100% חומרים טבעיים" (שכוללת גם שני סוגי נקניקיות – נקניקיות עוף ונקניקיות עוף ביס) כוללת אך ורק חומרים טבעיים – והם דלי שומן – רק 2%, ללא חומרים משמרים, ללא תוספת מונוסודיום גלוטומט, ללא פוספטים וללא גלוטן (כך שהם יכולים להוות ארוחה מצוינת למי שנמנע מגלוטן, היות והם הולכים נהדר גם עם לחם נטול גלוטן כמובן). כל זה אין במוצר. מה יש? יש עושר של חלבון, תמציות טבעיות ובעיקר- וזה מהתנסות אישית – טעם כמו של פעם, שמפצה על שומניות נמוכה שהיא בדרך כלל קריטריון לטעם טוב.
הסנדוויץ' המושלם בשבילי – לחם לבן טרי (או לחם דגנים מלא עם המון דברים טובים בפנים), שכבה דקה של מיונז קל (כי בכל זאת אי אפשר לוותר על הטעם הזה), שתיים או שלוש פרוסות פסטרמה עסיסית וטובה (ובלי נקיפות מצפון!) וכמובן מלפפון חמוץ, בכבישה ביתית, כזה עם המון שום.
לתת ביס, לא להתייחס אם זה נמרח על הלחיים, וליהנות מכל רגע.
המוצר כשר ונמכר ברשתות השיווק ובחנויות נבחרות.
בשרים הולכים עם רטבים, ומאז שאצלנו בבית גילו את הצ'ילי, נזנח הקטשופ לחלוטין, ואנחנו די מטביעים את כל הבשרים שלנו (גם עוף וגם בקר) ברוטב צ'ילי.
התנסינו לאחרונה ברטבי הצ'ילי של WOK, מבית רזיט שיווק – רוטב צ'ילי מתוק ורוטב צ'ילי חריף (שניהם אגב כשרים לפסח לאוכלי קיטניות). את המתוק לא היה בעיה לחשוב מה לעשות איתו- הוא נשפך בנדיבות על שניצל והאמת, בגלל שזה גם נגע באורז הלבן שהיה לידו, האורז גם קיבל חיזוק טעם עשיר. את החריף הכנסנו (בעדינות) לרוטב של הסלט הרגיל שלנו, וקיבלנו את העיקצוץ (ותאמינו לי, אני ממש לא בן אדם של חריף, אבל במינון הנכון, עונג).
מה שנחמד ברטבים של WOK הוא שהם מגיעים ישירות מהמזרח הרחוק, מהאנשים שהכי יודעים איך לייצר אותם, והם גם בצבע מרהיב ככה שגם הפרזנטציה יפיפיה. הרטבים מיוצרים מחומרי גלם משובחים במיוחד, ללא צבעי מאכל מלאכותיים וללא תוספת חומרים משמרים. (ועם ריח ממכר!!).
בכלל, סידרת המוצרים של WOK היא עונג לבשלנים בסגנון אסיאתי – רטבי סויה, רוטב חמוץ מתוק, חלב קוקוס (שכדרום אמריקאית מככב אצלי לא פחות מאצל אסיאתיים), אורז לסושי , אצות נורי ובכלל כל מה שצריך לסושי (ורק אני יודעת איך אני בדיוק אוהבת את הסושי המושלם שלי!).
עכשיו יש גם מבצע – רוטב הצ'ילי במבצע של 10 שקלים בלבד תמורת בקבוק גדול של 700 מ"ל.
להשיג ברשתות השיווק והחנויות המובחרות.
אחרי המלוח צריך גם מתוק, ואם שומרים על כשרות ולא רוצים חלבי לאחר בשר (משובח של "יחיעם"), חלבה היתה ונשארה קינוח טעים, מתוק, קל ונוח – לא צריך חימום או קירור, לא צריך הכנות, רק לשלוף את האריזה.
והחידוש האחרון של "אחוה" – "חטיפי מיני חלווה אחוה ללא תוספת סוכר בשקית מאגדת עם 49 קלוריות לחטיף".
במגירה שלי במשרד יש תמיד את החטיפים הקטנים שיתרונם בכך שמצד אחד הם מספקים מנת סוכר ואנרגיה בשעות קריטיות (במקרה שלי שלוש אחרי הצהרים, כשהנמנום מאיים לתקוף ויום העבודה עוד ארוך) ומצד שני- מיעוט קלוריות (וכאמור בלי חלב למי שמקפיד).
השקית מכילה 15 חטיפים, כך שהם מספיקים לזמן ארוך (אגב, אני מכירה הרבה סבים וסבתות שמפנקים את הנכדים בחלוה – גם מתוק, גם קטן ומתאים לגודל של ילד וגם בריא!). בכל חטיף יש כ50% טחינה גולמית, שאישית, כמו שסיפרתי בעבר, אני חולה עליה (אגב, בגלל גודל החטיף והמרקם שלו, הוא מצויין גם לעשות פירורים מעל קינוחים, כי קל לפורר אותו מצד אחד והוא לא נמרח מהצד השני). על יתרונות הטחינה כבר אין צורך לדבר- מדובר בעושר של ברזל, סידן וחומצות שומן חיוניות, והזכרתי כבר שבגלל גודל החטיף אפשר לשלוט בכמות?
כשר פרווה בהשגחת בד"צ העדה החרדית, להשיג ברשתות השיווק ובחנויות נבחרות.