ארכיון תגים | צמחוני

"פתיתי בירה" – מזון על בטעם פרמז'ן.

אחד הדברים שאני מאד אוהבת הוא לגלות חידושים בתחום הקולינריה, מרקמים, טעמים ואפשרויות שלא הכרתי.

ואחד החידושים שזכיתי להכיר לאחרונה הם "פתיתי בירה" שבניגוד לאסוציאציה הראשונה שלי , של בירה אלכוהולית בצורה מוצקת, הם דווקא לא אלכוהוליים ומהווים סוג של גרגרים בטעמים שנעים בין פרמז'ן לצ'דר.

להמשיך לקרוא

גרקו – בוזוקיה יווניה שלי

יוון היא יעד תיירותי אהוב על ישראלים, היא קרובה, שטופת שמש ויש לה מטבח מרהיב ועשיר שכולל חומרי גלם טריים והכנה ששומרת על הטעמים. אם נוסיף לכך את האווירה השמחה, נקבל חוויה כוללת של מצב רוח טוב וקולינריה משובחת. ל"גרקו" התל אביבית נולדה אחות קטנה בהרצליה, רק בת ארבעה חודשים אבל כבר מלאה מפה לפה.

המוטו שלה, כמו גם של הסניף הראשון, הוא האווירה, שהיא צירוף של קולינריה, מוסיקה, אלכוהול, שירות ועיצוב. היוונים כמו הישראלים אוהבים להיות בחבורות (די קולניות) ואחד הדברים הראשונים שהבחנתי כשנכנסתי ל"גרקו" הוא שלמרות שהיו שם סועדים רבים, אף אחד לא שיחק עם הטלפון החכם שלו, כולם היו שקועים באווירת החגיגה של המקום – חולקים מנות, משיקים כוסיות או מוחאים כפיים לצלילי דרבוקה שבעזרתה חגגו כמה וכמה ימי הולדת.

להמשך הכתבה- כאן.

קינואה- לעצמאות ולכל השנה!

כבר עברו איזה שבועיים מהבליסה הגדולה של פסח, הגיע הזמן לבליסה הלא פחות גדולה של יום העצמאות. מיציאת מצריים ועד ל"פיקניק בצומת מסובים" כמו ששר פעם יאיר ניצני ב"שיר המנגל" המיתולוגי, השולחנות נפתחים, השמיכות נפרשות ועושר רב של מנות מונח להנאת כל החוגגים.

בין אם אתם קרניבורים שמניחים פרה על המנגל, ובין אם אתם טבעוניים או צמחוניים, מנת סלט מרעננת היא חובה לרענון הטעמים והיכולת הקולינרית.

נכון שאי אפשר לוותר על החומוס-צ'יפס-סלט המסורתיים, כשהסלט הוא בדרך כלל עגבניה, מלפפון ובצל קצוצים דק, אבל למה לא להרחיב את היריעה ולהנות מסלטים נוספים מגוונים, בריאים וטעימים?

להמשיך לקרוא

הטחינייה – חמישים גוונים של טחינה.

"יש לי חלום" אמר השף יהונתן ברבי. טוב, גם מרטין לותר קינג אמר אותו דבר, אבל אצל שף ברבי החלום הרבה יותר טעים.

ובחלומו שאף השף ברבי למגע ישיר עם קהל הסועדים שלו, לא בעבודה במטבח מול הזמנות על נייר, אלא מול הלקוחות עצמם, מכין להם את המנות בשידור ישיר לצלחתם. ומה יכין? מה שאף אחד עוד לא חשב עליו קודם, מנות שאין בשום מקום אחר, כולל מנות מפורסמות בגרסאות ייחודיות. החלום התגשם ב"הטחינייה" – מעין חמארה יוונית בלב תל אביב, דקה משוק לווינסקי, שבנויה כבר מלבני ארוך שבמרכזו המטבח – הממלכה של שף יהונתן ברבי ושותפו הוותיק אייל לוי.

הקירות מכוסי הגרפיטי צבעוניים והמסעדה עצמה פתוחה אל הרחוב ומזמינה פנימה.

הקונספט הוא טפאס בר בהשראה יוונית – ספרדית, צמחוני + דגים, שפע מנות טבעוניות, ושליטה אולטימטיבית של טחינה בעשרות ווריאציות. כל מה שצריך לעשות הוא להגיע, לשבת על הבר, לבחור שתייה בכיף, כולל ערק שמוכן במקום, וכן בירות ייחודיות, יין וצ'ייסרים מעניינים, ולבחון את התפריט שמשתנה כל יומיים בהתאם לרעיונות החדשים של השף וחומרי הגלם הטריים מהשוק הסמוך.

להמשך הכתבה- כאן.

תל אביב פינת אדיס אבבה

צלחת גדולה ובתוכה ערימות של תבשילים: מה הקונוטציה הראשונה? בדרך כלל אוכל הודי. טעמי ה"טיול שאחרי הצבא" חזרו לארץ עם השבים והפכו לטעמים מוכרים ואהובים בארץ. אבל צלחת של תבשילים וטעמים שנאכלים בידיים בעזרת לחם דק אינם רק קולינריה הודית אלא גם אתיופית, שהיא פחות מוכרת בארץ למרות שגלי העלייה בשנות ה-90 הביאו איתם הרבה עולים חדשים על מטבחם.

"באלינג'רה" (באמהרית "חברותא") ממוקמת בכרם התימנים, בלב תל אביב. המקום קטן וניתן לשבת בו בחלק הפנימי או בחלק החיצוני הצופה אל רחבה רומנטית. את פנינו מקבלת פנטה פראדה היפיפייה, בכיסוי ראש מסורתי. כשהגענו למסעדה, בשעות הצהרים, היו שם יוצאי אתיופיה שבאו לטעום את הבית, לצד משפחה עם תינוק שנשנש אנג'רה בחתיכות קטנות, זוג רומנטי שחלק צלחות ולקוחות קבועים כולל אחד שהוא כל כך קבוע שהוא כבר בשלב המצאת המנות למסעדה.

סקרנים לקרוא את ההמשך? לחצו כאן.

הזהב של ערד.

שעה וחצי של נסיעה נינוחה מ"מדינת תל אביב" שוכנת ערד, עיר קסומה שהיא ממש לא רק תחנת עצירה בדרך לים המלח או לאילת, אלא אתר תיירותי גדול שכשמגלים כמה פעילויות ואוצרות יש בו, מבינים שצריך להגיע לפחות לכמה ימים כדי לקבל טעימה מהמקום.

רוצים דוגמאות? ביקרתי בעיר ליום אחד וטעמתי על קצה המזלג חלק מהאפשרויות הגלומות בעיר, שמתאימות לכל בני המשפחה, בין אם הם מייטיבי לכת או מייטיבי לסת, חובבי שופינג או טבע, יש הכל.

מבחינתי, כשאני שומעת את המילה "שופינג" אני כבר לא כך כל שומעת את המשך הטקסט ולכן היה טבעי שהתחנה הראשונה שלי בעיר תהיה ב"צים סנטר"- מרכז הקניות הגדול באזור, שיש בו כל כך הרבה אפשרויות, שהייתי חייבת לכתוב עליו פוסט נפרד

להמשיך לקרוא

פירורית עם קמח כוסמין- עוד טאצ' של בריאות.

הרבה פעמים אנחנו בדילמה, מצד אחד אנחנו מודעים למה שאנחנו אוכלים ורוצים לאכול בריא יותר. מצד שני אוכל בריא לפעמים פשוט לא טעים כמו אוכל לא בריא. כך למשל אני מעדיפה לוותר על סופגניות בכלל, מאשר לאכול את הגירסה האפויה שלהן, שבשתי מילים אני מגדירה כ"איכסה פיכסה".

לעומת זאת לפעמים אפשר לעשות גירסה בריאה יותר בלי שההבדל יורגש ואז הרווחנו פעמיים- גם בריאות וגם טעם.

"אסם"   מביאה לנו עכשיו את "פירורית- פירורים לבישול, טיגון ואפייה, שמכילים 50% קמח כוסמין מלא.

להמשיך לקרוא

בית הבד שרונה – טעמים של היסטוריה

ב-1870 משפחת פלוגפלדר הקימה במתחם "שרונה" של הטמפלרים, בית בד מודרני שהופעל בעזרת מכשור מיוחד שהובא מחו"ל, שהיווה מוקד לכל הסביבה לייצר ולרכוש שמן איכותי. לימים נזנח המקום וננעל, עד שב2007 – כמעט 140 שנה אחר כך – שוקם מתחם שרונה, ובתוכו גם בית הבד שחזר לחיים.

קפה ביסטרו "בית הבד" הוקם לפני חמש שנים וממוקם באותו בית בד ישן, מחזיר את העטרה ליושנה באמצעות מוזיאון ומיצג מולטימדיה שמספר את תולדות המקום ושיטת הפקת השמן.

מוטיב השמן הוא בליבו ובנשמתו של בית הקפה, כך שלכל מנה מותאם השמן המחמיא ביותר לטעמיה, וישנו אפילו "בלנד הבית" שמיוצר עבור הקפה באופן בלעדי ונמכר במקום בלבד. הגענו לנסות את ארוחת הבוקר של המקום, שמציע תפריט עשיר, שהוא הרבה יותר מבית קפה וכולל מנות שקשוקה מומלצות, לביבות, אנטיפסטי, כריכים, קישים, טוסטים, סלטים, פיצות, פסטה וכמובן קינוחים שעליהם גאוות המקום בזכות שף הבית דניאל אלוני, בעברו מ"אורנה ואלה" שהוא גם קונדיטור המתעקש על השקעה בפרטים הקטנים ביותר, כולל אפילו עוגיות משובחות ומושקעות במיוחד, טריות וייחודיות.

להמשך הכתבה- כאן.

האהובה האיטלקית שלי

האווירה הזו היא בדיוק האווירה ב"אמורה מיו" התל אביבית, הממוקמת מול "גן העיר", בצמוד לבניין עיריית תל אביב, על שטח גדול שנחלק לכמה חללים ומעוצב בשפע של פריטים איטלקיים- מקומקומים וקדרות עד לתמונות נופים ואנשים, בובות, ציורים, אפילו אוסף "סיפולוקסים" מככב שם על המדף, לצד מקרר יין ענק. הפריטים נאספו על ידי בעל הבית בנסיעותיו לאיטליה ועל ידי אורחים שהגיעו והביאו איתם מזכרות שונות.

אם צריך לתאר את האירוח במילה אחת, היא בהחלט המילה "בגדול". המלצרים מסוגלים לשאת מגדל של צלחות וכוסות ולהניח הכל במדויק, המנות מגיעות במהירות , המוסיקה היא ברובה קלאסיקות איטלקיות מזן טוטו קוטוניו, והתפריט מבטיח שכל אחד ימצא את מבוקשו- מהילד ועד הצמחוני (והטבעוני, וזה שלא מעוניין בגלוטן). המסעדה קיימת כ-17 שנים, והתפריט נשאר קבוע פחות או יותר, כי מנות מנצחות למה להחליף?

עיון קצר בתפריט מגלה שהרבה מהמנות קרויות "צ'יו" ו"צ'יה" ("דוד" ו"דודה" בהתאמה) כיאה למשפחות גדולות שבהם לא ממש זוכרים מי קשור למי ולכן קוראים לכולם "דוד". על כוס קיאנטי משובח, כיאה ל"ברומא התנהג כמו רומאי", בחרנו את המנות הראשונות – פוקצ'ה עם שמן, רוזמרין ושום (עם אופציה נטולת שום למי שיש תוכניות רומנטיות לשעה מאוחרת יותר), קרפצ'יו בקר בשמן זית, לימון, רוקט והמון פרמזן, ו"אנטיפסטי" שמגיע בשני גדלים וכולל חצילים בפרמזן, בטטה עם טימין, שעועית ירוקה, פטריות, גזר, ארטישוק, קוביות פטה ופלפל קלוי. כל אחת מהמנות היא קטגוריה בפני עצמה ושלושתן שידרו טריות רבה. הקרפצ'יו היה עז טעמים, הירקות היו עדינים יותר, והפוקצ'ה מפתה, בעיקר כשנטבלה בשמן הזית והחומץ שהוגשו לשולחן.

המשך הכתבה- כאן.

לפעמים החומוס הוא רק תירוץ

שכונת פלורנטין וסביבותיה תמיד היו אזור מלא הפתעות. ואחת מהן היא ללא ספק "חומוס ושות'" שממוקמת שם כבר שנתיים וחצי ומציעה הרבה יותר מחומוס.

המקום קטן, ממוקם על הרחוב ומהווה מוקד משיכה הן לסועדים שיושבים במקום והן לכאלה שלוקחים טייק אווי. כשנכנסים מוצאים תפריט שמודפס מדי יום וכולל את המנות הקבועות והמתחלפות.

הבעלים, שלומי אלינגר נושא רזומה מכובד של עבודה במסעדות שף על כתפיו, ומגשים את החלום שלו לאוכל טעים, לא יקר, מחמם לב ובטן ומשודרג ומהתפיסה הזו הגיע ה"שות" של "חומוס ושות'"- המנות הנוספות שמעבר לחומוס.

בתפריט ניתן למצוא מנות כמו סלטי פאטוש וטבולה, עדשים או סלט שוק, מטוגנים כמו פלאפל וצ'יפס, תבשילים צמחוניים וטבעוניים, חריימה וקוסקוס ועוד, רק מה, מאחורי כל אחד מהשמות האלה מסתתרת מנה משודרגת, עם איכות של שף וטוויסטים של משורר. ואת השדרוגים האלה טעמנו בערב נעים, כשאנו יושבים לשולחן וצופים אל הרחוב שהמה בצעירים, כלבים, צעירים עם כלבים ועוד, כיאה לפלורנטין פינת הרצל.

להמשך הכתבה- כאן.