ארכיון תגים | שבת

"פולה במדבר 3" – לא רק האישה שאיתו.

 

BeFunky-collage (2)

בשירו של הזמר אדם משנות השמונים "זריחה על המדבר" הוא שר "עוצם את העינים, שוכח את כולם, חובק את השמיים ולוקח פסק זמן מהעולם". המילים הללו מייצגות במדויק את המהות של פסטיבל "פולה במדבר 3", המיועד לנשים ולנשים בלבד, חילוניות ודתיות, צעירות ובוגרות, אמהות וסבתות, רווקות ובכל סוג של זוגיות, מכל דת ובכל מצב.

פסטיבל "פולה במדבר " מתקיים זו השנה השלישית, מתחיל ביום חמישי ה28 למרס 2019, ומסתיים יום למחרת, ביום שישי ה29 למרס 2019 (עם אפשרות להארכה של עוד יום). אני זכיתי לטעימה קלה מהמבחר הענק של פעילויות של הפסטיבל בטיול מקדים שערכתי.

 

הגעתי למצפה רמון בשעת ערב מוקדמת, האוויר הצח והכמעט פריך של המדבר קיבל את פניי, וכך גם במלון "אינסנס" , מלון סוויטות מפנק שעשה לי מיד אווירה של אירופה עם האח הבוערת והמיטה הענקית שמעליה חלון לכוכבים.

לא היה יותר מדי זמן להתפנק בחדר מכיוון שהדמות הראשונה שפגשנו היתה ורד שומרון, אמנית ומעצבת בין תחומית ומנחת גוף ונפש בשיטת "ריו אביירטו". ורד הנחתה סדנה פעילה שבה קבוצת הנשים התחברה לעצמה באמצעות מגע בגוף שלה עצמה (כמו חיבוק) או עם חברותיה שלצידה , וריקוד חופשי בעיניים עצומות. גם הנשים העצורות יותר נפתחו לתהליך והרבה חיוכים נרשמו בסופו. ורד תעביר סדנאות מיוחדות במסגרת הפסטיבל.

הפסטיבל מתקיים במתחם "דרך הבשמים"  בו ממוקמות גלריות רבות שבכל אחת מהן מתקיימת פעילות אחרת. אני הגעתי ל"תוצרת מצפה" שהוא מתחם אמנים המקיים אירועים שונים. במתחם פגשתי את עדנה דרורי, אחת מהשדרניות של "רדיו סבתא"  – תחנת רדיו באינטרנט המשדרת מכל האזור, מוסיקה מגוונת. דרורי היא גם תקליטנית שבמהלך הפסטיבל תרקיד את המשתתפות עד כלות הנשימה.

התחנה האחרונה לערב היתה "מועדון הג'אז" שבניגוד לשמו, מתקיימות בו הופעות מגוונות של כל מני סוגי מוסיקה. בערב בו הגעתי, הופיעה בו זמרת הבלוז נויה סול בלווית שני נגנים. השירה היתה חושנית כמו שרק בלוז נשי יכול, והיא תיבלה את ההופעה בסיפורי הרקע על השירים השונים, המקורות וההשראה.

הבוקר שלמחרת החל מוקדם מאד, ליתר דיוק בשש בבוקר, כשיצאתי לסיור זריחה בו הגענו עד לקצה המצוק. בקצה חיכתה לנו וורד שומרון שכבר פגשנו בערב הקודם, שערכה פעילות מזככת ומרעננת בו זמנית מול השמש הזורחת. היה שווה לקום מוקדם למרות שזה היה יום שישי. למי שרצתה היתה גם הפעלת יוגה לפני ארוחת הבוקר.

בארוחה עצמה אפשר היה לטעום שפע של מוצרים מהאזור, ריבות, מאפים, מיץ רימונים ייחודי, פירות וירקות ועוד.

הלחמים שלא יכלתי להפסיק לאכול מהם היו ממאפיית "לשה" של הדס מאיר. נסיבות החיים הובילו את הדס למצפה רמון ולאפיית לחמים ומאפים, ומאז היא שם, ובשעות הבוקר של יום שישי אי אפשר היה להכנס למאפייה מרוב לקוחות. כל הלחמים הם לחמי מחמצת שמוכנים בעבודת יד מסורתית, וכמובן שפלשתי למאפייה עצמה כדי לראות כיצד היא וצוות העובדות שלה, כולן נשים, מכינות בזריזות את החלות לשבת.

בפסטיבל תעביר הדס סדנת אפייה שתראה למשתתפות שכל אחת יכולה להכין מטעמים, ולצאת עם סלסלת תוצרים היישר הביתה.

האישה האחרונה שפגשתי במסגרת סיור הטעימות הקצרצר הזה היא מיכל קפלוטו. מיכל החלה כרקדנית ובהמשך ניווטה את היצירתיות שבה לעיצוב תלבושות. היום בסטודיו שלה שגם הוא ממוקם ב"דרך הבשמים"  היא תופרת ומעצבת תלבושות על פי הזמנה וגם מלמדת תפירה. בפסטיבל היא תערוך סדנאות עיצוב שיאפשרו למשתתפות ללמוד כיצד להפוך למשל חולצת טריקו ישנה לשמלה לילדה או לתיק מיוחד, וכך הלאה.

ומה עוד מתוכנן בפסטיבל? מסיבה הכוללת קייטרינג משובח, הופעה של דנה ברגר וריקודים עד אור הבוקר או כמה שמתחשק, סיורים ליליים במדבר, פעילות בוקר של פילאטיס, יוגה, טיול זריחה או ריצת בוקר, ביקור אצל אמניות ברובע הבשמים והשתתפות בסדנאות, מפגשים עם יזמות בתחומים שונים ועוד. (ולמי שדואגת מה יהיה עם האוכל לשבת בזמן שהיא בפסטיבל?  יש אפשרות להזמין מראש ולקחת הביתה אוכל מוכן ברמה גבוהה).

למי שמחליטה להשאר יום נוסף, הפעילות נמשכת עם קבלת שבת נשית בסגנון מדברי, הופעה של ליאורה יצחק, סדנאות ריקוד הודי וארוחת קדירה, סיורים במדבר לתוך הלילה, פעילויות זריחה, סדנאות רבות וכמובן קולינריה בשפע.

את הפסטיבל מובילות נשות "נגב ברמה אחרת" – דורית קוראין ונורית גיא, ופרטים על הפסטיבל ועל ההשתתפות ניתן למצוא כאן.

פסטיבל "פולה במדבר 3"

28-29.3.2019

טלפון: 054-7331421

 

"קלחים ומבוכים" או – "תירס חם – בגני עם".

תירס הוא אחד הירקות האהובים ביותר על כל הגילאים. התירס הוא דגן שמזין אוכלוסיות רבות בעולם, ומשמש למוצרים רבים כמו פופקורן, קורנפלקס, עמילן תירס, שמן תירס, אלכוהול וכמובן בישול וצלייה.

הבעיה היא שהילדים שלנו הרבה פעמים חושבים שמוצאו של התירס ,כמו בעצם כל מזון אחר, הוא מהסופרמרקט. בעידן המסכים והמזגנים קשה לחבר את הילדים לטבע ולמקור האמיתי של המזון.

להמשיך לקרוא

"קמח חלה" – "הטחנות הגדולות של א"י" עושות לנו חג!

חלה, המעדן היהודי המוכר בכל העולם ולא נדיר לשמוע בתוכניות בישול בינלאומיות שהמרכיב הבא למנה הוא "חלה" – במלעיל.

החלה משחקת תפקיד נכבד בכל טקס יהודי, וכמובן בארוחות של שבת, ואכילתה היא לא רק מסורת אלא גם כיף גדול, מאחר ואין כמו חלה טרייה לטבילה ברוטב עסיסי, או בבוקר של שבת עם חמאה וריבה.

נכון שאפשר לרכוש חלות במאפיה, אבל לאפיית חלות בבית יש את הריח הממכר ואת הטעם המיוחד שאי אפשר להשיג בשום מקום.

כדי שהחלה תצליח, ותהיה רכה וגבוהה, צריך חומרי גלם איכותיים והמרכזי שבהם הוא הקמח,  כולל הליך הניפוי המייגע והמלכלך.  חברת "הטחנות הגדולות של א"י " חוסכת לנו את הטרחה בעזרת "קמח חלה" – קמח חיטה לבן מועשר ללא צורך בניפוי, שתור בונוס גם מסייע לאפיית חלות ומאפים בנפח גבוה ומרשים במיוחד.

איך מייצרים קמח כזה?

לוקחים תערובת של חמישה סוגי חיטה מובחרים ואיכותיים, המועשרים בגלוטן – מה שיוצר את הרשת האלסטית שאחראית על הנפח והיציבות, ובלתת שעורה שמייעלת את פעילות השמרים ומקצרת במידה ניכרת את זמן ההתפחה, טוחנים, מנפים הכל ביחד ואורזים במהירות באריזה מבוקרת שמונעת התפתחות חרקים, והרי לנו קמח איכותי שמבטיח חלות ומאפים גבוהים ובעלי נוכחות.

הקמח מתאים כאמור לאפיית חלות, לחמים, לחמניות, בצקי שמרים וכל מאפה שאנו רוצים שיצא גבוה.

הקמח מצטרף לחבריו בסדרת הקמחים ללא ניפוי, הכוללת קמח חיטה לבן בהיר, קמח לחם לבן מועשר, קמח לחם מלא 100%, קמח כוסמין לבן, קמח כוסמין מלא 100% בטחינה דקה וקמח חיטה מלא 100%.

"הטחנות הגדולות של א"י" היא תחנת קמח וותיקה הפועלת כבר כמעט מאה שנים ודואגת לענות לצרכים השונים של השוק, בעזרת תערובות ייחודיות ואנשי מקצוע מומחים. במבחר הקמחים שלה ניתן למצוא בין השאר קמחים עתיקים מלאים, סדרות בריאות שלל קמחים מלאים, קמחים למנות איטלקיות כמו פיצות , סמולינה ועוד היד נטויה.

למוצרי החברה כשרות של הרבנות הראשית חיפה, וכשרות מהודרת של בד"צ העדה החרדית ירושלים.

ניתן להשיג בחנויות מובחרות ברחבי הארץ, או להזמין במשלוח דרך אתר החברה. מידע על מיקום החנויות: בפייסבוק של הטחנות הגדולות או בטלפון 04-8672137.

למידע ולמתכונים נוספים – כאן.

 

קופינאס- מסעדה עם הסטוריה

בלב השרון, שוכן המושב הפורח  "צור משה" – מרחב של שלווה שמשובץ בפנינים הסטוריות בכל פינה, שמספרות את סיפור החלוצים, יישובי "חומה ומגדל", והקשר החם בין המתיישבים לאדמה. הוזמנתי להכיר את "קופינאס"- ביסטרו איטלקי ים תיכוני ששוכן במבנה יפיפה עם הסטוריה ארוכה- ממאפייה בשנות החמישים, שסיפקה לחמים ושירותי אפייה לכל הסביבה , אחר כך כמחסן מיון לקלמנטינות ולבסוף כבנין נטוש שהפך למסעדה , כולל מרכז תיעוד ושימור סיפור הקמת המושב.

להמשיך לקרוא

כי טוב "שמנא" טוב.

הורים רבים שרוצים להראות לילדיהם איך באמת יוצרים שמן, נרתעים מהנסיעה הארוכה לצפון או לדרום. אבל באמת שאין צורך בזה כש"שמנא" נמצא ממש במרכז, במושב חגור, רבע שעה מתל אביב.

"שמנא" הוא בית בד כפרי , הגדול מבין בתי הבד בוטיק בארץ, והוא מוקם במשך החקלאי של משפחת אברמוב לפני כחמישים שנה. כרמי הזיתים קיימים כבר כעשרים שנה, והם מניבים פירות עשירים ואיכותיים.

לאחר עבודת חקר ארוכה, שכללה מציאת השיטות הטובות ביותר להפקת השמן האיכותי ביותר, הוקם קו הייצור. השיטה ש"שמנא" היא סחיטה אחת, שמאפשרת שמירה על הטעמים, הארומה, ובעיקר על הערכים התזונתיים, מה שהופך את השמן ל"שמן כתית מעולה" שהוא הדרגה הגבוהה ביותר מבחינת איכות (זאת לעומת בתי בד אחרים שמעבירים את השמן שטיפות וסחיטות נוספות שפוגעות באיכותו).

השמן הוא כמובן בכבישה קרה, מכיוון שחימום מרוקן את השמן למעשה מכל ערך תזונתי. בית הבד הוא אקולוגי, וכל הגפת – פסולת הזיתים, הופכת לחומר דישון לכרם. מהגפת מייצרים גם מזון לפרות וגם גלילים דחוסים שמשמשים להסקה היות והם בוערים פי שתיים טוב יותר מאשר עץ (מה שחוסך כריתת עצים וכאמור מאפשר להפטר מהפסולת בצורה יעילה).

כמובן שהייצור הוא נטול כל השיטות שנהוגות על ידי יצרנים מסוימים שמוסיפים עלים לגריסה (כדי לקבל צבע ירוק יותר וליצור רושם מוטעה שמדובר במוצר איכותי), אין איכסון בפלסטיק שעלול לפלוט חומרים מזיקים לשמן, אלא רק בפחים, ומידת החומציות נבדקת כל פעם מחדש- כדי לא לעבור את הרמה המזיקה של 0.8.  בתום יום עבודה, כל המכשירים והכלים נשטפים היטב למניעת יצירת בקטריות או חומרים מזיקים.

(למעלה- מרעידים את העץ.. למטה- מה שיוצא).

אחרי כל ההסברים הללו, הייתי גם סקרנית לראות במו עיני איך זה מתבצע, והגעתי בשעת בוקר לא הגיונית מצידי (שישי בשמונה בבוקר…) לראות את הכוכבת הגדולה של הכרם – ה"מנערת" – אותו כלי חקלאי שתופס את העץ ומנער ממנו את כל הפירות.

בסרטון הזה כאן –

https://www.youtube.com/watch?v=48owo0MUXFg&index=3&list=UUbk33km2l8ZTtVNKe7HEWfg

(43 שניות) – אפשר לראות את התהליך מתבצע

הפירות נאספים על ידי המכונה ועוברים לבית הבד.

בסרטון הזה כאן אפשר לראות את האיסוף-

https://www.youtube.com/watch?v=bPw88ZSFPcU&list=UUbk33km2l8ZTtVNKe7HEWfg

(27 שניות).

אחרי התהליך הזה הגענו בחזרה לבית הבד, שם ראינו איך הזיתים עוברים את התהליכים השונים, עד שהם הופכים לשמן איכותי (ולא תאמינו איזה טעם מדהים יש לשמן שיצא הרגע מהמכונה!).

(למעלה- מה שנכנס למכונה, למטה- מה שיוצא)

אבל לא רק  אני זכיתי לראות את התהליך – כל אחד יכול. אפשר לבוא בימי שבת (וגם בשישי לשומרי השבת) – בתיאום מראש (כל הפעילות במקום היא לקבוצות), ולהנות מסיורים למבוגרים או לילדים. כך למשל הפעילות לילדים כוללת המון דברים – יציאה לסיור בכרם הזיתים והסברים על הזית בתולדות ארץ ישראל, השירים והאגדות, מסיק זיתים ידני בשיטה מסורתית ואיסוף לצנצנות, עצירת השמן – באמצעות "מפרכת" – שתי אבנים כבדות שנעות על אבן שוכבת ומרסקות את הזיתים, צפיה והשתתפות בפעילות ה"מנערת" שמרתקת את הילדים במיוחד, סדנאות לילדים לכבישת הזיתים ואחר כך קבלת התוצאות הביתה כדי להנות מהן גם בבית, וצפיה בפעילות בית הבד . ההורים יכולים בנתיים לטעום את הזנים השונים והשמנים. ישנו כמובן גם מזנון  וחנות למכירת כל המוצרים של "שמנא" כמו שמני זית שונים, זיתים כבושים, גבינות, טחינה ,גבינות בוטיק, ליקרים, קונפיטורות ועוד. חשוב לזכור – את מוצרי "שמנא" ניתן לרכוש רק במקום! אז שווה לבוא ולהצטייד!.

(בתמונה למעלה- ילדי גן צופים בשמן שהם עצמם הפיקו).

(ושווה גם לעיין בספר הילדים "שמניק" שכתבה ואיירה יפה שנברון, שמספר בדיוק את כל התהליכים בבית הבד ובכרם).

בקיצור, אם מחפשים להראות לילדים (וגם קצת לעצמנו) שהשמן לא גדל בסופרמרקט, ואיך בארץ ישראל , שבורכה בזיתים ושמנים, היו מייצרים פעם ועד היום שמן איכותי, וגם לטעום את האיכות, שווה להגיע ל"שמנא". (ואם תגיעו מספיק מהר תוכלו להשיג את שמן המסיק הראשון – הVIP של הכרם!!).

עוד פרטים על הסיורים, השמן והמוצרים – באתר – http://www.shamna.co.il/

ובתמונות למטה- עוד שתי דרכים כייפיות להנות משמן זית איכותי –

(בתמונה למעלה- עם לאבנה איכותית, בתמונה למטה- פשוט עם חלה טריה, עונג.)

 

אהווה!! (AHAWE)

כשאומרים לי "תימן" האסוציאציות שלי הן תמיד יזהר כהן, שושנה דמארי, עפרה חזה והדוד הזה עם הפאות שמתופף על פח.

(כן, את החולצה של יזהר כהן באמת היתה לי בשנות השבעים…).

כשהגעתי לחטיבת הבינים הכרתי גם את הטעם התימני, אצל חברה מבית הספר שקראו לה אורית ז. לאורית היתה אמא שהיתה מכינה את המלאווח הכי טעים, ושולחת איתה לבית הספר. כמובן שאורית נשארה מאד רזה כי כולנו טרפנו לה את המלאווח.

אחר כך באה תקופת "נאפיס" עם ה"זיווה" וכל שאר מטעמי הבצק, ובזה הסתכמה החוויה התימנית שלי.

עכשיו "שופרסל" החליט להחזיר לי את האווירה, באמצעות סוגי ג'חנון שונים, ומלאווח.

היו לי כמה אתגרים בענין – קודם כל כי ה"ג'חנון לאפיה" הוא באמת לא בשבילי. לאפות משהו שמונה שעות בתנור זה לא מעשי עבורי כי אני לא נמצאת בבית שמונה שעות רצוף, ובלילה אני לא רוצה להשאיר תנור דולק. גם פלטה של שבת אין לי. אז לגבי זה, אני אעביר לחברים ואבקש מהם חוות דעת מאוחרת יותר.

מילת הקסם "למיקרוגל" על האריזה השניה של הג'חנון, כבר נשמעה לי יותר הגיונית. ג'חנון מוכן שצריך רק לחמם. עשיתי בדיוק לפי ההוראות, כולל הצעת ההגשה , שמתי שתי יחידות במיקרוגל, בכלי מכוסה, (עשיתי חשבון שאם יחידה אחת דורשת חמישים שניות, אשים את שתי היחידות ביחד כשתים וחצי דקות, כי הן תופסות יותר נפח. החישוב היה מצוין, הג'חנון עבר ממצב קפוא למצב מבושל ולוהט בדיוק).

בנתיים פשוט ריסקתי עגבניה באמצעות פומפיה וקישטתי קצת עם פטרוזיליה (כי ככה זה על העטיפה). במקביל בישלתי שתי ביצים קשות (הפטנט שלי לביצים מושלמות ולא מתפוצצות – לשים במי הבישול גם כמה גפרורים בלי הראש כמובן, איכשהו זה שומר על הביצים שלמות).

התוצאה היתה טובה מאד, ארוחה שכללה את שתי היחידות פלוס שתי ביצים קשות פלוס רסק מעגבניה אחת, השביעה אותי מעל ומעבר. יכול להיות שג'חנון שאפוי באמת שמונה שעות בתנור הביתי עם הסיר המיוחד והכל, יהיה טעים יותר מאשר ג'חנון קפוא שעבר חימום במיקרו, אבל במקרה שלי, שבו אין מצב שאני עושה משהו כל כך איטי, גם מה שיצא מהמיקרו היה טעים ומשביע רצון. (אני מעולם גם לא טעמתי ג'חנון ביתי, כזה שעושים גם את הבצק מההתחלה ואז אופים אותו זמן ארוך, כך שאין לי בסיס להשוואה).

המלוואח היה קל יותר- מכיוון שאת זה אני מכירה מאחר וכשהבן שלי היה קטן, הוא מאד אהב מלאווח עם עגבניות מרוסקות. למעשה, כשלקחתי את המלוואח מהסופר כבר חשבתי על לעשות קרואסונים עם מילוי שוקולד, או לחילופין על נקניקיות ההודו השמנמנות שמחכות שאהפוך אותם ל"משה בתיבה". כשהגעתי הביתה ראיתי שאין שוקולד, ושגם הנקניקיות ברובן חוסלו. ואז הבן ראה את המלוואח ואמר "שנים שלא אכלתי את זה, אני רוצה את זה כמו פעם!" ובכך חסך לי את הדילמה.

כשהתכוונתי להכין את המלאווח שמתי לב שבניגוד למתחרים, אין אופציה של הכנה בתנור וזה חבל, כי אני יודעת שבתכלס אפשר (עובדה שמהבצק אפשר להכין מאפים שונים לפי מתכונים שראיתי באינטרנט) וכי אפוי תמיד יותר טוב ממטוגן מבחינה בריאותית, מבחינת הנוחות (כי גם לבן נוח יותר לזרוק לתנור מאשר לעמוד לטגן) וכי בגירסה האפויה העלים נפרדים יותר והבצק אוורירי ותפוח יותר מאשר בגירסה המטוגנת.

בכל מקרה, הכנתי לפי ההוראות את הגירסה המטוגנת. במקור כתוב "לשים במחבת חם עם מעט שמן " (לא ידעתי כמה זה מעט, חיממתי קצת יותר מדי וזרקתי חלק כדי שלא יהיה כל כך ספוג שמן). היה כתוב "לטגן כשלוש דקות מכל צד על אש בינונית". על האש הבינונית שלי, אחרי כשתי דקות זה כבר התחיל להישרף , אז סך הכל זה לקח פחות זמן.

גם פה הכנתי כמו שהילד אוהב, עם עגבניה מרוסקת. במבחן הטעם הוא אמר שהיה טעים וכששאלתי אם זה יותר טעים מאשר מה שהוא היה אוכל כשזה הוכן בתנור, הוא אמר שהוא לא זוכר אבל ננסה בפעם הבאה . (על האריזות של המתחרים כתוב שזה בחום של 180 מעלות, משהו כמו עשר דקות?).

כאמור, את גירסת הג'חנון לאפייה לא ניסיתי, אם חברים שלי ינסו, אעדכן פוסט זה. בכל מקרה, זה של המיקרו היה טעים, וחוסך את כל הזמן והמאמץ.

שופרסל פברואר 2014- ארוחת ערב.

החבילה של השבוע כללה כל מה שצריך להכנת תוספת משביעה לארוחת ערב- שתי קופסאות אבקת מרק (בצל וטעם עוף), אורז יסמין, תירס ובתאוריה גם פטריות אלא שהן לא היו קיימות בשום סניף אז הסתדרנו בלעדיהן. למעשה "הסתדר" כי ברגע שיש אורז בעסק, זה עובר למומחה האורז הביתי הפרטי, ומכאן זכות הדיבור שלו.

"למרות שאני יודע להכין אורז מסוגים שונים, העדפתי לעלעל באינטרנט ולחפש מתכונים שיתנו לי רעיונות. בסוף גיבשתי מתכון משולב, בהתייחס גם לדברים שהיו לי בבית (ולדברים שלא..אהמ אהמ פטריות…)ובסוף זה מה שיצא".

ומה הוא עשה? (הוא הכין, אני רשמתי וצילמתי, ככה אני אוהבת את חלוקת העבודה ביננו).

את האורז הוא בישל רגיל. הירקות (שתיכף יפורטו) בושלו בנפרד כי זמן הבישול שלהם קצר הרבה יותר, ואם הם היו ביחד עם האורז אז הם היו הופכים לסמרטוטיים ולא שומרים על הצבע והקראנץ'. האורז בושל עם אבקת המרק בטעם עוף, וטיפה פלפל שחור (לא היה צריך מלח, יש במרק).

הוא טיגן בצל קצוץ, גמבה חתוכה לקוביות קטנות וגזר חתוך בקצת שמן. במקביל הוא בישל במיקרוגל שעועית ירוקה ותירס, ככה בישול קצר.

הוא הוסיף את השעועית והתירס לכמה שניות לירקות המטוגנים, בחש וסגר את האש. 

כשהאורז היה מוכן הוא פשוט הוסיף את הירקות וערבב.

זה מה שיצא.

האורז משמש תוספת לארוחת הערב והצהרים של שישי ושבת, הבן אוכל עם קבבים כבש, אני אוכלת עם כבדים , הבן זוג הצמחוני אוכל עם כל מני תחליפי בשר למיניהם . (כן, אני נוטה לזלזל, שום דבר לא יכול להחליף בשר…).

מה שישאר , אם יישאר, יאכל בהמשך השבוע, אולי עם סלט חסה קטן בצד.

נחשונית – כיף לכל אחד.

יום קיצי, לא חשוב אם זה שבת או חופש גדול, הילדים בבית ו…. "משעמם לי!!". ואז מתחילים לחשוב מה לעשות עם הילדים, אחד אוהב מים, השני לא , אחד אוהב מכוניות, השני מעדיף לא לזוז יותר מדי, והתינוק? מה איתו?

פארק "נחשונית" שבקיבוץ נחשונים, על הדרך במחלף כביש 6 לכיוון פתח תקווה, מקום טוב באמצע שקל להגיע אליו מכל כיוון, חנייה בשפע ובחינם, ומחיר אטרקטיבי (ויש המון מבצעים) מציע את פתרון הקסם להורים העייפים – משהו לכל אחד  – שלושה פארקים בכרטיס אחד: פארק מים עם מגלשות ובריכות לכל גיל (כולל מגלשות אקסטרים בגובה 12 מטר, מגלשות קאמיקזה ונפילה חופשית, ומתקני שעשועים בתוך הבריכה עצמה), פארק מוטורי עם מכוניות קרטינג, מכוניות מתנגשות, מסלולים שונים בדרגות קושי שונות,וגם ספארי ג'יפים ורחפות אבוב מתנגשות וגם פארק שעשועים עם קרוסלות, קיר טיפוס, מתנפחים, מתקני ג'מבורי, בריכת כדורים ועוד.

במקום יש מסעדות עם סוגי מזון שונים שילדים אוהבים כמו המבורגרים, שניצלים, צ'יפס, וגם מנות צמחוניות, וכמובן שגם קרטיבים וקפה להורים. עם זאת,  מי שרוצה יכול להביא מהבית וכך בשבת האחרונה כשנכחתי במקום, היו שם משפחות רבות ש"פתחו שולחן" עם מיטב המעדנים המשפחתיים, כך שההורים יכלו לנוח ולהנות משבת שקטה, בעוד הילדים מתרוצצים בין הבריכות והמתקנים השונים. ישנם גם שטחים מיוחדים המוקצים לעשיית "על האש" למי שרוצה.

בשעת הצהרים החלה הופעה של כוכבת הילדים "מיכל הקטנה" שמשכה צופים ומעריצים קטנים רבים. בשבתות הבאות יהיו גם הופעות של טל מוסרי, מימי ויויו ועוד. ניתן לקנות כרטיסים מוזלים (53 שקלים במקום 98) באתר ברכישה מוקדמת.

מה שמאד נחמד הם השטחים הגדולים המקורים, כך שמי שנזהר מהשמש יכול לשבת בנחת, גם כשהפארק היה מלא עדיין היו מקומות וכסאות פנויים, ואפשר להתרווח. עוד משהו שמאד מצא חן בעיני הוא המחיר, מכיוון שעלות הכניסה זהה למחירי כניסה לבריכות שחיה רגילות, שבהם יש רק את הבריכה, ואילו ב"נחשונית" כאמור יש עשרות אטרקציות לכל המשפחה.

ישנם ימים סגורים לקבוצות, וכן ימים מיוחדים לציבור הדתי, כדי שיוכל גם הוא להנות באווירה המתאימה לו כמו למשל ברחצה נפרדת.

ולמי שרוצה להרחיב את הבילוי – בקיבוץ נחשונים מציעים חדרי אירוח מפנקים ללינה כפרית, בנוף שקט, כולל לינה וארוחת בוקר, פינת מנגלים, טלוויזיה, מזגן, מיני בר, מטבחון, מצרכי קפה וכל הפינוקים.

כל הפרטים על הימים הסגורים והימים המיוחדים נמצאים באתר.

אתר הפארק וכל האינפורמציה- http://www.nachshonit.co.il/