ארכיון תגים | תל אביב

האהובה האיטלקית שלי

האווירה הזו היא בדיוק האווירה ב"אמורה מיו" התל אביבית, הממוקמת מול "גן העיר", בצמוד לבניין עיריית תל אביב, על שטח גדול שנחלק לכמה חללים ומעוצב בשפע של פריטים איטלקיים- מקומקומים וקדרות עד לתמונות נופים ואנשים, בובות, ציורים, אפילו אוסף "סיפולוקסים" מככב שם על המדף, לצד מקרר יין ענק. הפריטים נאספו על ידי בעל הבית בנסיעותיו לאיטליה ועל ידי אורחים שהגיעו והביאו איתם מזכרות שונות.

אם צריך לתאר את האירוח במילה אחת, היא בהחלט המילה "בגדול". המלצרים מסוגלים לשאת מגדל של צלחות וכוסות ולהניח הכל במדויק, המנות מגיעות במהירות , המוסיקה היא ברובה קלאסיקות איטלקיות מזן טוטו קוטוניו, והתפריט מבטיח שכל אחד ימצא את מבוקשו- מהילד ועד הצמחוני (והטבעוני, וזה שלא מעוניין בגלוטן). המסעדה קיימת כ-17 שנים, והתפריט נשאר קבוע פחות או יותר, כי מנות מנצחות למה להחליף?

עיון קצר בתפריט מגלה שהרבה מהמנות קרויות "צ'יו" ו"צ'יה" ("דוד" ו"דודה" בהתאמה) כיאה למשפחות גדולות שבהם לא ממש זוכרים מי קשור למי ולכן קוראים לכולם "דוד". על כוס קיאנטי משובח, כיאה ל"ברומא התנהג כמו רומאי", בחרנו את המנות הראשונות – פוקצ'ה עם שמן, רוזמרין ושום (עם אופציה נטולת שום למי שיש תוכניות רומנטיות לשעה מאוחרת יותר), קרפצ'יו בקר בשמן זית, לימון, רוקט והמון פרמזן, ו"אנטיפסטי" שמגיע בשני גדלים וכולל חצילים בפרמזן, בטטה עם טימין, שעועית ירוקה, פטריות, גזר, ארטישוק, קוביות פטה ופלפל קלוי. כל אחת מהמנות היא קטגוריה בפני עצמה ושלושתן שידרו טריות רבה. הקרפצ'יו היה עז טעמים, הירקות היו עדינים יותר, והפוקצ'ה מפתה, בעיקר כשנטבלה בשמן הזית והחומץ שהוגשו לשולחן.

המשך הכתבה- כאן.

לפעמים החומוס הוא רק תירוץ

שכונת פלורנטין וסביבותיה תמיד היו אזור מלא הפתעות. ואחת מהן היא ללא ספק "חומוס ושות'" שממוקמת שם כבר שנתיים וחצי ומציעה הרבה יותר מחומוס.

המקום קטן, ממוקם על הרחוב ומהווה מוקד משיכה הן לסועדים שיושבים במקום והן לכאלה שלוקחים טייק אווי. כשנכנסים מוצאים תפריט שמודפס מדי יום וכולל את המנות הקבועות והמתחלפות.

הבעלים, שלומי אלינגר נושא רזומה מכובד של עבודה במסעדות שף על כתפיו, ומגשים את החלום שלו לאוכל טעים, לא יקר, מחמם לב ובטן ומשודרג ומהתפיסה הזו הגיע ה"שות" של "חומוס ושות'"- המנות הנוספות שמעבר לחומוס.

בתפריט ניתן למצוא מנות כמו סלטי פאטוש וטבולה, עדשים או סלט שוק, מטוגנים כמו פלאפל וצ'יפס, תבשילים צמחוניים וטבעוניים, חריימה וקוסקוס ועוד, רק מה, מאחורי כל אחד מהשמות האלה מסתתרת מנה משודרגת, עם איכות של שף וטוויסטים של משורר. ואת השדרוגים האלה טעמנו בערב נעים, כשאנו יושבים לשולחן וצופים אל הרחוב שהמה בצעירים, כלבים, צעירים עם כלבים ועוד, כיאה לפלורנטין פינת הרצל.

להמשך הכתבה- כאן.

CLARO – מזרח תיכון חדש

ב-1886 היה שם היקב הראשון של "שרונה" שכלל גם בית מלאכה לייצור חביות. ארבעים שנה לאחר מכן ייצרו שם ספירט, בשנות השלושים פעל שם בית הדפוס הגרמני "רקורד" אבל עשר שנים אחר כך כבר הפך למפקדת מחנה של הצבא הבריטי. בשנות הארבעים הודפסו שם בולי "הדואר העברי" וב-1950 פעל שם בנק ישראל ולאחריו שירת את המוסד. ב-2014 הגיעה לשם "קלארו".

איפה זה "שם"? במבנה טמפלרי גדול במתחם "שרונה" הקים השף המוערך רן שמואלי את "קלארו"– מטבח ים תיכוני שאימץ את "מהחווה לשולחן", דגש על המוצרים הטריים ביותר, מתוצרת מקומית בלבד, שהופכים למנות ים תיכוניות באפיונים של ספרד, צרפת, איטליה, טורקיה, יוון, לבנון וכמובן ישראל.

עיצוב המסעדה שומר על המבנה המקורי, בתוספת מגוון אפשרויות ישיבה, כולל בר גדול שמקיף את המטבח, כך שהטבחים למעשה מבשלים בין הסועדים ומאפשרים לצפות בכל תהליך ההכנות.

החלל המרכזי ממוקם בקומה הראשונה של המבנה, כשמעליו חלל נוסף שנועד לאירועים עד 32 איש. מתחתיו, שתי קומות למטה, היכן ששכנו הכספות של הבנק, ישנו אולם אירועים לכ-200 אורחים. בין הקומות נוסעת מעלית.

להמשך הכתבה- כאן.

המשפחה של "המטבחון"

בהרבה תחרויות בישול יש שלב של "תבשלו אוכל של בית". זה הזמן שבו עיני המתמודדים והשופטים מצטעפות ודוק של דמעות נוסטלגיה נאחז בהן כשהריחות והטעמים של "הבישולים של אמא" עולים.

בתוך שפע המנות המודרניות שמוגשות היום במסעדות, עם "פיוז'ן" ו"בישול מולקולרי" (שכבודם במקומם מונח כמובן), נמצאת "המטבחון" – זו מסעדה שמגדירה את עצמה כ"אוכל של בית, אוכל מנחם".

התחושה הביתית מתחילה כבר כשנכנסים למקום ומוצאים את חתול הבית – שמופיע גם בלוגו של המסעדה – מנמנם על אחד הכיסאות. המסעדה ידידותית לחיות וניתן להביא גם את החבר הפרטי ההולך על ארבע מהבית.

כשיושבים במסעדה ניתן להביט החוצה ולהשקיף על אחד האזורים הצבעוניים של תל אביב, הוא האזור שבין שוק הכרמל (שגם מהווה את המקור לפרודוקטים הטריים) וכרם התימנים. אחר כך מסיטים את המבט לעבר הקיר המרכזי עליו מפורט התפריט באותיות קידוש לבנה. מנות הספיישל המתחלפות, כתובות על שלט שמוצב על השולחן. לשתיה חמה, קרה או אלכוהולית יש תפריט נפרד, והקינוחים רשומים בגיר על לוח.

להמשך הכתבה- כאן.

טוני האוס – היופי שבעדינות

בתרבות הסינית עדינות היא תכונה נערצת – הקליגרפיה שבה מושחים את הצבע במכחול על הנייר, קיפולי העגורים, תנועות הגוף המדויקות וגם מנות האוכל שמעוצבות בהקפדה והופכות כל מנה ליצירת אמנות קטנה, שבה "אוכלים עם העיניים" עוד לפני שטועמים.

את העדינות הזו הביא טוני מק ל"טוני האוס" התל אביבית, מסעדה סינית אסיאתית שמתמחה ב"דים סאם", אותן כופתאות רכות ומלטפות שכמעט מתפקעות מרוב הטוב שהן מכילות. במנות המסעדה ניתן למצוא מנות מוקפצות, ממולאות , מאודות או מטוגנות במבחר של מילויים, צמחוניים או בשריים (בקר, עוף, פירות ים או טופו).

השעה הייתה שעת צהרים של שבת, ולשולחנות במסעדה הסבו קבוצות וזוגות שונים כמו קבוצה של סינים שבסוף הארוחה התווכחו בטקסיות על זכות התשלום, זוגות מעורבים של אנשים מאסיה וישראלים, קבוצות ישראליות לגמרי, וגם משפחות על ילדיהן, כשהיה נפלא לראות ילדה כבת ארבע אוחזת בצ'ופסטיקס ואוכלת בשיא הטבעיות.

בסרטים ובתוכניות טלוויזיה שעוסקות במזון בסין, תופס המרק מקום נכבד, כשהוא משופע בכל טוב ומהווה ארוחה מזינה לכל דבר. ב"טוני האוס" ישנם מספר מרקים בתפריט, כולל ה"ראמן" המוכר והאהוב. אנו קיבלנו לטעימה את ה"טום יאם" שהגיע בקערה גדולה וכלל אטריות חיטה, קרם קוקוס, עגבניות שרי, למון גראס, גלינגל, עלי קפיר, טריות שמפיניון, מיץ לימון, רוטב דגים וכוסברה, ותוספת של שרימפס (ניתן במקומם לקבל עוף או ירקות). הוזהרתי שמדובר במנה פיקנטית, אבל האטריות איזנו את הטעמים כך שלא הייתה בעיית חריפות. המילה "עשיר" קטנה על הקערה הזו, שכללה את כל המרכיבים, כולל השרימפס, בנדיבות רבה מאד, ובעצם הייתה סוג של נזיד או תבשיל. המרק היה משביע מאד, חמצמץ ומרענן, אך לא מכביד, אחד הטובים שטעמתי.

המשך הכתבה – כאן.

לנגוס באנגוס

למסעדת "אנגוס" יש עדר פרטי, שמורכב מזני עגלים וטלאים ייחודיים, המגודלים בצורה אופטימאלית בצפון הארץ ומועבר במהירות למסעדה, כך שהוא מגיע בצורה הטרייה ביותר. התוצאה? חגיגה בשרית, כפי שנוכחתי בעצמי בערב תל אביבי נעים.

המסעדה רחבת ידיים, מורכבת מכמה חללים ומעוטרת במוטיבים כמו אוכף, גזרי עצים וכסאות עור שמקיפים שולחנות עץ. למעשה המסעדה, כמו כל דבר בצה"ל, מורכבת משלושה חלקים – "אנגוס" המסעדה עצמה, בהגשה אלגנטית, "אנגוסרי" – מסעדת מזון מהיר שמבוססת על הבשרים של "אנגוס" ובה אפשר לקנות כריכים ובשרים לקחת או לאכול במקום, והקצבייה שמוכרת כל מה שאפשר לרצות בתחום הבשר, במחירים של מכירה ישירה בין היצרן ללקוח. ההתחלה הייתה צנועה, כשרועה צאן גלילי צעיר בשם סאלח דבאח רעה את הצאן שלו ופתח אטליז ומכולת קטנה בכפר דיר אל אסד. השמועה על הבשר האיכותי פשטה והלקוחות החלו לזרום מקרוב ומרחוק. הדור הבא של המשפחה כבר הרחיק נדוד לכל קצווי העולם כדי ללמוד כל מה שצריך לדעת על בשר וחזר עם הידע להקמת רשת מסעדות "אנגוס", כשמסעדת הדגל היא הסניף התל אביבי.

רוצים לקרוא את המשך הכתבה? זה כאן.

אנסטסיה – טבעונית שבאה מאהבה

אם נשחק במשחק אסוציאציות קטן, אז המילה "ברזיל" למשל, תעלה אסוציאציה של קרנבל, המילה "פייסבוק" בוודאי תעלה את האסוציאציה "לייק" והמילה "טבעוני" את המילים "טופו" ו….. "זה שיושב בארוחת הערב המשפחתית ומכרסם אפונה בודדה אחרי שחקר שהיא גודלה בתנאים הוגנים".

כך אמר אביב, מנהל המשמרת (ומאייש עוד הרבה תפקידים במקביל) ב"אנסטסיה"- בית קפה טבעוני בריאותי בתל אביב, בית הקפה הטבעוני הראשון בארץ שנפתח בשנת 2014 והפך ללהיט.

המוטו של המקום הוא "להכיר לאנשים את השפע שיש בטבעונות ובמזון הבריא", כשהשאיפה היא לשבור את הסטיגמות שמונעות מאנשים לאמץ אורח חיים כזה, או לפחות חלק ממנו. "אם אדם נכנס ומבקש קפה הפוך, ומתאכזב שאין חלב, אבל אז טועם קפה עם חלב שקדים או סויה, ואוהב אותו, מלאכתנו נעשתה" מסכם אביב את הרוח של המקום ומעורר את סקרנותי – האם יש מבחר כל כך גדול של מנות איכותיות טבעוניות ובריאות?

ומה במסעדה? על כך בקישור כאן…..

24 רופי – הודו הקטנה בישראל

החלום של ישראלים רבים הוא "טיול אחרי צבא" והמסלול הכמעט קבוע של הישראלי הממוצע עובר בהודו, לתקופה קצרה או ארוכה, לגיחות או לשהות ממושכת. משהו באווירה ההודית הרגועה, ה"שאנטי", בשילוב עם הלהט והאש, פשוט ממכר.

את האווירה הזו שיחזרו נטע ואורי לפני 14 שנים על גג דירתם ברחוב רופין 24. אוכל שהוא שילוב של שתי האהבות שלהם – הודו וסיני. אלה הם שני מקומות שבהם ניתן להירגע, ליהנות מהרגע ולא למהר לשום מקום. השמועה פשטה במהירות והמטעמים שעל הגג הפכו ללהיט, וכשלארוחה האחרונה שלפני הגשם הגיעו 150 איש – ששמעו על המקום ורצו לטעום – הבינו אורי ונטע שצריך למצוא מקום מסודר יותר.

הפתרון היה למצוא מבנה הרוס בתל אביב ולהפוך אותו ל"דאבה" הודית – מקום שבו תמיד עומדים סירים והסועדים אוכלים מה שהטבח רצה לבשל באותו היום – ולקרוא לו "24 רופי" כפרפראזה על כתובתם המקורית.

להמשך הכתבה- כאן.

 

קונגרס בזל – הלקוח תמיד אשם (בהנאה).

כן, זו הכותרת שחרוטה בכניסה ל"קונגרס בזל" – אוכל מהיר באווירה ביתית- כפי שמגדיר זאת ג'ו – שנושא תגיות של "מלצר/ מארח/ברמן/שליח" ומחליף אותן לפי הצורך. בכלל, כשמגיעים ל"קונגרס בזל" – ההמלצה היא לקחת את הזמן ולקרוא את כל מה שכתוב על הקירות, ויש שם הרבה. רשימות של "מה מעצבן אותנו" (וחטאתי בסעיף 5 כבר כשהגעתי ושאלתי איפה השירותים), דרך "את מי משרתים קודם" (רמז – אם אתם סלבים או קשישות תקבלו עדיפות), ועד לרשימות כללי המקום, ועל הדרך תעודת הבגרות של הבעלים שתלויה אחר כבוד על הקיר תחת הכותרת "אין דבר העומד בפני הרצון"!

אם אומרים שדיסנילנד הוא המקום החייכני ביותר בעולם, אז "קונגרס בזל" הוא בוודאי המקום הידידותי ביותר בתל אביב, והיחס לו זוכה כל סועד הופך אותו תוך דקות לחבר בחבורת "הקונגרס".

להמשך הכתבה- לחצו כאן.

המעוז- מעוז של אלכוהול ונשנושים

שתי דקות מדיזנגוף סנטר בתל אביב, שוכן "המעוז", בר צעיר ומגוון, שאפשר לקפוץ אליו גם אחרי יום עבודה וגם בשעות המאוחרות בהרבה – ללגימה ונשנוש בין חברים. הגענו באמצע השבוע, בשעה יחסית מוקדמת, וכבר היו במקום בליינים – ישראלים ותיירים ששתו, פטפטו וצפו אל רחוב המלך ג'ורג' ההומה. צוות המקום החייכן הציג את האפשרויות, ויש הרבה כאלה.

את התפריט הרגיל- עם מנות כמו סלטים, לאבנה, פיצה, המבורגר, פוקצ'ות , ירקות וקינוחים, יש את תפריט האלכוהול הנרחב שכולל קוקטיילים, יינות ומשקאות "ארוכים" כמו וודקה, ג'ין וכדומה, ויש מסלולים. הרבה מסלולים שהופכים את הבילוי במקום למשתלם במיוחד. כך למשל מסלול משקאות "לונג" נותן "שתה ככל יכולתך" ב-89 שקלים. המקום פתוח מהשעה 17:00, כך שאפשר להגיע ישירות אחרי העבודה, עם החברים, לנוח ולהירגע מהיום לפני שהולכים הביתה, ואם רוצים אירועים- ל"המעוז" יש חדר אירועים מאובזר שיכול להכיל עד 80 איש לכל מטרה- קריוקי, אירועי חברה ואפילו בר-מצווה.

להמשך הכתבה – כאן.