ארכיון תגים | תל אביב

אמש – מסעדה, בר, חוויה לכל החושים.

מסעדה היא מזמן לא רק מקום שאוכלים בו, אלא מקום בילוי שמעניק כמה שיותר סוגים של חוויה. ב"אמש" לקחו את הקונספט בגדול, והמסעדה החדשה שהוקמה במקומה של ננוצ'קה היא קונספט שבו מתחילים בארוחה וממשיכים במסיבת בר מוסיקלית עם תקליטן, צ'ייסרים והרבה שמח.

הלקוחות הם מהסוג הבוגר יותר, שיודעים להעריך איכות, והתפריט בהתאם – בניצוחה של השפית אורטל רוזנברג, ובעזרת שימוש בחומרי גלם מהשכנים בשוק לווינסקי והכרמל, עוצב תפריט המוגדר כ"ים תיכוני" ומבוסס על דגים טריים, ירקות, בשר איכותי ושילובי תיבול מעניינים.

הגענו למסעדה בשעת ערב מוקדמת, עוד לפני בואו של התקליטן שמרים את המקום עד השעות הקטנות. הפתיחה הייתה בדרך החביבה עלינו בכל סעודה, האלכוהול. לצד תפריט יינות מגוון, הן ביקבים והן במחירים, ישנו גם תפריט קוקטיילים מסוגים שונים. ורד, המלצרית שלנו ידעה לפרט על כל מנה ומשקה בתפריט, ואנו נעזרנו בה כדי להחליט במה לפתוח.

ואיך הייתה החוויה? המשך כאן.

איגרא רמא – נותנים כבוד לירקות!

ב"איגרא רמא" התל אביבית החדשה, רק ארבעה חודשים וכבר מלאה עד אפס מקום, החליטו לתת כבוד לירקות . הירקות מובאים למסעדה היישר מהחקלאים בשדה, ללא תיווך של ספקים, בשיא הטריות והאיכות, והתפריט, שמודפס פעמיים ביום כדי שיהיה מעודכן, מציג מנות ירקות מגוונות לפי התוצרת האיכותית, העונתית והטובה ביותר,

זה לא סוד שהירקות הנמכרים ברשתות השיווק עוברים תהליכים רבים שאולי מאריכים להם את חיי המדף, אבל מעלימים את הטעם בדרך. אין אדם שלא מתגעגע לירקות של ילדותו, על ניחוחם, טעמיהם, הפריכות והמרקם.
לעיתים נדמה שהתרגלנו לכך, ואם אנו אוכלים ירקות זה בדרך כלל כתוספת למשהו, ולא כמוקד הענין, ולכן משקיעים בהם פחות מבחינת ההכנה וההגשה.

ב"איגרא רמא" נותנים כבוד לירקות, כמעט ממציאים אותם מחדש. הגישה הזו ננקטת גם כלפי תוצרת הים, דגים ופירות ים שמובאים היישר מהרשת אל הצלחת, במנות "עירומות" – מנות שאין בהן שום דבר מלבד הדג או פרי הים, להבליט את יופים, טעמם, איכותם וטריותם.

מה בתפריט? המשך כאן.

אייבי – ים של טעמים

לאורך שנות השבעים והשמונים שידרה תחנת "קול השלום" מספינת השלום של אייבי נתן אשר זכתה לפופולאריות רבה בזכות מוסיקה חדשנית לאותה התקופה ובזכות מגישים דוברי אנגלית שהביאו ניחוח בינלאומי לישראל ומסרים הומניטריים כמו קריאות לאיסוף מזון לילדי אפריקה שסבלו מרעב. המשפט החוזר של התחנה היה "מאי שם במזרח התיכון".
זאת ההשראה שניצתה בליבו של השף אסף דוקטור כשהקים את "אייבי"- מסעדת פירות ים ודגים ים תיכונית. דוקטור החליט לקחת את קונספט מסעדת הדגים קדימה ולשם כך בנה גריל עץ ענק לרוחב כל המטבח הפתוח, ועליו מתרחש כל ה"אקשן" – הפרודוקטים הטריים הופכים למנות מרתקות, כשבתהליך ההכנה ניתן לצפות מכל זווית משולחן הבר המקיף את הטבחים.

ומה גורם לתורים הארוכים לפני המסעדה? כל הפרטים כאן.

L.A.FACE – כל היופי במקום אחד.

הפנים הניבטות אלינו מהמסכים, הפרסומות, והקולנוע  – קורנות, בריאות, צעירות בכל גיל. לנו לא מגיע?

זו השאלה שכמעט כל אישה שואלת את עצמה, מדוע להכנע לזיקנה וסימניה, כשאפשר להראות ולהרגיש צעירה ורעננה?

ישנן שיטות טיפול רבות ומגוונות, וכיצד נוכל לבחור בינהן מה שמתאים לנו?

הקריטריון הראשון הוא תמיד הבטיחות והידע של המטפלים בנו, אנו רוצות (ורוצים) להיות משוכנעות שאנו בידיים טובות, מטופלות בצורה בטוחה ומקצועית בטיפול שיניב את התוצאות המבוקשות.

בקליניקת L.A. FACE בתל אביב, עובדים רופאים מומחים שלמדו בפקולטות לרפואה היוקרתיות בעולם ומאז המשיכו להשתלמויות במרפאות המתקדמות ביותר בארצות הברית, מוערכים ומיומנים בתחומם.

להמשיך לקרוא

יש נקניקיה ויש "פאט דוג"!

אם נחשוב על אסוציאציות שנקשרות לנו למילה "נקניקיה" ושם של מקום, נקבל הקשרים שונים – אם נחבר "נקניקיה" ו"ברלין" נקבל בדמיוננו נקניקיה שמנה ועסיסית, בדרך כלל ביחד עם בירה טובה, והחיבור לניו יורק ייתן לנו נקניקיה בלחמנייה במשחק של ה"יאנקיז" למשל. אבל מה עם ישראל?

בישראל קשה למצוא נקניקיות איכותיות ובדיוק לכאן כיוון אלעד אמיר, לשעבר דייל ב"אל על" שטעם נקניקיות בערים הגדולות בעולם והחליט שאין סיבה שבישראל לא ייהנו מהטעמים והאיכות. הוא בחר ספקים שמכינים עבורו במיוחד נקניקיות מבשר בקר, עוף, לבן ואפילו טבעוניות מחלבון אפונה, ופתח רק לפני כשנה את "FAT DOG" בתל אביב, ששוקקת מאז חובבי נקניקיות מכל הארץ.

ומה מצאתי ב"פאט דוג"? ההמשך כאן.

 

"הבימה" מציגה- מי מפחד מווירג'יניה וולף?

כשנכנס יין יוצא סוד, וכשנכנסות הרבה כוסות של וויסקי וברנדי מסתבר שהמציאות רחוקה ממה שהיא נראית.

המחזה הוותיק והמפורסם" מי מפחד מווירג'יניה וולף" מוצג בתאטרון הלאומי "הבימה" , באולם "ברטונוב" ששונה משאר האולמות בתאטרון בכך שאין לו במה ובעצם השחקנים נמצאים במרכז והצופים סביבם, ממש במרחק נגיעה.

המרחק הזה מתלבש במדויק על ההצגה "מי מפחד מווירג'יניה וולף" שעלילתה מתרחשת בסלון של דירה לאורך הזמן שבין שתיים בלילה לארבע בבוקר לערך, והקהל שיושב סביב המרכז מרגיש כנוכח אף הוא באירועי הסלון שנראה גם כמו זירת אגרוף מוקפת צופים.

להמשיך לקרוא

האלווין בBoost Fm – החגיגה נמשכת!

לפני כחודש הכרתי את מסעדת "Boost Fm" החדשה בתל אביב, שמציגה מלבד מנות אוכל משובח גם חוויית מוסיקה (לאזניים) ותערוכות מתחלפות (לעיניים) כולל קיר מיוחד של האמן רמי מאירי. את חוויותי מאז ניתן לקרוא כאן.

אמש חזרתי למסעדה לאירוע מיוחד- חגיגת האלווין, הוא ליל כל הקדושים שהגיע לארץ ונחגג ברוב פאר, כי אם כבר חוגגים ליל שנה אזרחית חדשה ורוכשים שוקולדים לאהובים גם בוולנטיינס דיי, אז למה לא ליהנות מחג צבעוני, מצחיק, וטעים?

להמשיך לקרוא

"מיקה שלי" – אהבה בין מלחמות.

כשמדובר בעניינים שבלב, דומה שלא משנה באיזה תקופה נמצאים, האם מדובר בימי הבינים, בעתיד או בין מלחמות, ובישראל תקופות של "בין מלחמות" לא חסרות.

בתאטרון הלאומי "הבימה" מוצג בימים אלה המחזה "מיקה שלי" שמבוסס על שירי יאיר רוזנבלום.

העלילה עוסקת בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, ובקבוצה של נערים ונערות, שרק לפני דקה קנו וופלים אחד לשני, ועכשיו הם לבושי מדים, יוצאים לקרב שממנו לא יודעים אם יחזרו.

להמשיך לקרוא

BOOST FM – חוויה לכל החושים.

היום כשאנו יוצאים למסעדה, אנו לא מצפים רק להנאה בחוש הטעם אלא מעוניינים בחוויה כוללת, לכל החושים, שילוב של עיצובים מיוחדים, צליל, וכמובן החוויה הקולינרית.

מסעדת BOOST FM שנפתחה לפני כחודשיים בתל אביב (ברחוב נירים 1, ממש סמוך לאצטדיון יד אליהו), משלבת את כל החושים , ולצד הטעם, הריח והמישוש של מנות האוכל המשובח, גם ממלאת את האוזניים בצלילי מוסיקה חיה, וגם מעניינת את העיניים בזכות תערוכות פופ אפ שונות ומתחלפות.

להמשיך לקרוא

אברקסס – אוכל, שתיה, תשוקה

המוטו של המקום – תבואו בשבע כדי לטעום ממטעמי המקום ומבר המשקאות המגוון, ותישארו להופעתו של תקליטן מתחלף המנגן בסגנונות שונים, לחגיגה עד השעות הקטנות של הלילה.
הגענו בשעת הפתיחה והתיישבנו במקום הכי טוב בבית, על הבר, שם ניתן לראות את הקסם בהתהוות – התפריט היומי המתחלף לפי חומרי הגלם הטריים שיש בשוק, קורם עור וגידים על כלי הגשה מגוונים ומעניניים. ניתן כמובן לשבת סביב השולחנות, השירות הוא תמיד מלא.

הבר עוטר בעגבניות טריות ואדומות לחיים, המזוהות כל כך עם אייל שני.
"אז מה תשתו?" נשאלנו אחרי שעיינו בתפריט האלכוהולי המגוון שמחולק לפי קטגוריות של סוגי אלכוהול. הצד הגברי בחר בערק איכותי, ואני שאלתי לגבי קוקטיילים. יש תפריט קוקטיילים אבל יש גם צוות קשוב שמרכיב משקאות לפי הטעם האישי. ביקשתי משהו "לא מתוק, פירותי חמצמץ בדרגת חריפות בינונית". קיבלתי קוקטייל שענה על הדרישות אחת לאחת ופתח יפה את הערב.

ואילו מטעמים חיכו לנו בהמשך? על כך כאן.