לבחור יין לטעמנו זה אף פעם לא עניין פשוט, יש שפע רב של יינות מכל הסוגים, לכל אחד המאפיינים שלו, וקשה מאד לבחור יין שתואם בדיוק את מה שאנחנו אוהבים, או שמתאים בדיוק לסוג האירוע – התאמה למנות אוכל, מזג אוויר, החברה שסביבנו, ומה לא.
פסטיבלי יין הם דרך מצויינת לטעום ולהתנסות במגוון ענק של יינות מיקבים שונים בלי לרכוש שפע בקבוקים ולהתחיל להתבלבל.
אתה בשלן בחסד, מארח מאה איש בלי הנד עפעף, והחלום לפתוח עסק מזון נראה ריאלי מתמיד. מצד שני, הסטסטיקות המספרות על כך ש80% מהמסעדות לא שורדות חמש שנים מרתיעות מכיוון שמדובר בהשקעה לא מבוטלת.
אז מה עושים?
חטיף ה"קיט קט" הקלאסי מוכר בישראל, אבל כשהוא הגיע ליפן, הוא קיבל את הטוויסטים הייחודיים המקומיים וטעמים כמו מאצ'ה, פרחי סאקורה, דלעת מתוקה ועוד, שהפכו אותו למזכרת פופולארית לתיירים. הוא גם שינה את השם ל"קיטו קאטו".
האיזקאיה- בית האוכל היפני שנפתח לפני כמה חודשים בתל אביב אימץ את שם החטיף בגרסתו היפנית כדי לסמל את הכבוד שיש למטבח לטעמים המקומיים.
אנשים החולפים באזור כיכר רבין לא יכולים לדעת אילו סודות רוחשים תחתיהם. העיר הומה מלמעלה וכלל לא מודעת לכשפים המתרחשים כמה מטרים כלפי מטה, בעולם של שיקויים וערפילית.
הסוד הוא מושו, בר אנדרגראונד ייחודי וקסום ממש בלב תל אביב. המקום אינו מסומן וסגור מאחורי קוד סודי. רק לבעלי מזל המקבלים את הקוד, יש את האפשרות לפתוח את השער ליקום המיסתורי של דרקון המזל של המיתולוגיה הסינית.
הדלת הראשונה שחוצים היא דלת כבדה של כספת ישנה של בנק ואחריה מסתתר עולם של אפשרויות ישיבה שונות, סביב שולחנות או על הבר.
בבואינו למערת אלדין הזו בחרנו לשבת על הבר שבו נקודת התצפית הטובה ביותר לשיקויים וללהטוטים של צוות הבר.
את פנינו קיבל לירן שלאורך כל הערב ייעץ איזה משקה מתאים לאיזו מנה, שכן יש התאמות מדוייקות לשילוב טעמים אופטימלי.
כדי לרענן את החיך פתחנו בשני קוקטיילים – Tiger balm – וודקה לימון, גזר, ג'ינג'ר ואגוסטורה תפוז , ו"Ritual of a samurai' – בומביי איסט, בצ'רודקה, מלפפונים, סירופ שומשום ווסאבי.
הקונספט של "מושו" הוא בית מרקחת סיני עתיק, וכל קוקטייל מבוסס על תכונות ריפוי. בקוקטילים שלנו אלה היו הג'ינג'ר והמלפפונים. את התמציות הייחודיות רוקחים במקום, והן מגיעות בבקבוקי תרופות המטופטפות לקוקטילים השונים.
הטכניקות של הכנת הקוקטיילים משלבות עשן, טפטופים, שמנים אתריים של פירות הדר, ועוד, והן מהפנטות לצפייה.
התפריט הוא של השף עידן פרץ, השף של "ק-פה האנוי" בשיתוף בעלי הג'ספר ג'ונס , מברי הקוקטיילים המובילים בתל אביב, כשצוות הבר ממשיך וממציא משקאות על המקום להנאת המבלים. היות והאוריינטציה היא של צמחי מרפא, הרוקח דניאל אלבז, מומחה בעשבי מרפא וצמחים תרם מהידע שלו למנות ולקוקטיילים.
פתחנו במנת Dragon Yellowfin – רול של אצות נורי, טונה אדומה, אורז עגול, איולי וסאקה. גלילים מעט פיקנטיים שמתפצחים על הלשון ומפזרים עליה מרקמים שונים, מפריכות האצות ועד לעדינות הטונה.
הבאה בתור היתה הפייבוריטית שלי- Bao goose – אותן לחמניות מאודות קלילות כמו ענן, ממולאות באווז מפורק, טריאקי מעושן, קרם כבד אווז ובצל מוחמץ . יש בתפריט כמה מנות באן במילויים שונים, וניתן להזמין מנה זוגית שבה שלושה זוגות של טעמים, כך שלא צריך לריב עם בן הזוג על מי זוכה לקבל יותר ויכולים להינות מכל הטעמים. אני כאמור התענגתי על מילוי האווז המפורק שנמס על הלשון ולוטף באהבה בקרם הכבד. נגיעת צ'ילי עדינה מאד נתנה את הקיק האחרון לכל ביס וביס.
עברנו לאחד הסמלים של המטבח האסיאתי – סלט הפאפיה, עם רוטב קוקוס, בוטנים, כוסברה ורום. סלט הפאפאיה מטבעו הוא חריף. במקרה של הסלט של "מושו" ' למרות שחריף ואני לא חברים טובים, הטעמים היו כל כך נעימים בפה שלא היה אכפת לי שאיבדתי תחושה מסויימת בשפתיים. היה שווה.
המנה שסגרה את החלק הזה של הארוחה הייתה Sheg jian bao – לחמניה סינית ממולאת בדוקסל פטריות, ג'ינג'ר וברנדי שמגיעה עם קומקום רוטב כך שאפשר לשלוט על כמה חריף רוצים אותה. בצענו את הלחמניות לפי ההוראות, שילבנו מהעלים שהגיעו לצידה, שפכנו מהרוטב ונטשנו את מקלות האכילה לטובת האצבעות כדי לא לפספס שום דבר. שילוב טעמים מחמם לב.
כוסות הקוקטיילים שלנו התרוקנו והגיע הזמן לטעום עוד שניים מהם. הראשון קוקטייל שנחשב נשי יותר, Vietnam Airlines – בומביי איסט, ריבת למונגרס ומנטה, מיץ ליים, סיגליות ועל הכל קצפת שנטילי. נראה לי שזו פעם ראשונה שנתקלתי בקצפת מעל אלכוהול חמצמץ, וכששתיתי אותה קיבלתי שכבה עליונה של מתיקות רכה ואז את הלגימה החמצמצה והכל התערבב בפה לחוויה ייחודית. הצבע של המשקה הוא כוכב אינסטגרם בפני עצמו.
הקוקטייל השני היה גברי יותר, אולד פאשן שניתן לבחור את מרכיביו- מבחינת האלכוהול הרצוי – וויסקי, רום , ג'ין וכו', וכן את התמצית העשבית שלו, כך שגם נוצר קוקטייל בדיוק לפי הטעם האישי וגם יש למעשה קומבינציות כל כך רבות שאפשר לשוב ולשתות ובכל פעם לקבל משקה אחר.
בתפריט הקינוחים יש שניים, האחד "קקאו יפני" – קרם שוקולד קראנץ' מאצ'ה. מדובר בקרם שנראה רך אבל כשמכניסים כפית מגלים שהוא זכוכיתי כמו קרם ברולה ומשלב טעם ענוג של שוקולד עם מרירות המאצ'ה. מומלץ לקחת כפית שכוללת את כל המרכיבים ביחד.
השני קינוח המכונה פשוט "האקזוטי" והוא כולל שני כדורי סורבה – קוקוס ומנגו, על סלט פירות עונתיים, מי יסמין ונענע. מנה מרעננת מאד, מתוקה במידה, ובעיקר- מהווה פתרון טעים לכשרות המקום שלא מאפשרת קינוחים חלביים.
לצד הקינוח טעמנו עוד שני קוקטיילים. האחד Pina pho bo – בקרדי קריטה נגרה, אננס, קוקוס, ונגיעות של בלסמי ולוונדר, המוגש בקערה עמוקה כדי שבזמן ששותים גם נושמים את האדים המרגיעים לנו את הגוף והנשמה, ועוד קוקטייל שהומצא על המקום והוגש בפרזנטציה יפיפיה כשהוא כולל ג'ין , מאצ'ה, צ'ילי, כוסברה, קוונטרו, ליקר תפוזים וסירופ שומשום.
על המקום אחראית קבוצת DNA Food Concept שמאחוריה מעל 35 שנות ניסיון ביצירת קונספטים מצליחים למסעדות וברים ומעל ל100 מקומות שונים ברזומה תוך שהם משלבים מומחים מכל תחום אפשרי- אדריכלים, מעצבי פנים, אמנים, שפים, מיקסולוגים וכל מי שיכול לתרום לאווירה ולטעמים הייחודיים.
מושו- בר אנרגראונד
פרישמן 77 תל אביב (כניסה סודית באמצעות קוד)
טלפון להזמנות – 054-7000163 (מענה בווטסאפ בלבד החל מ-17:00),
שעות פתיחה: א -ה ה' 19:00-1:30, שישי סגור, שבת שעה מצאת השבת,
מתאים ל: גילאי 25-30 וכן אירועים בקונספטים שונים.
בימי חמישי יש תקליטן המנגן סטים מיוחדים בהתאם לשעה.
HAPPY HOUR – משבע בערב ועד שמונה וחצי מבצעי אחד פלוס אחד על קוקטיילים, יין ובירה וכן קינוח חינם עם הזמנת שתי מנות.
כשרות: המקום כשר בהשגחת בד"צ בית יעקב.
כשמדמיינים חופשה לרוב חושבים על אי טרופי, בו אנו שרועים בערסל תחת עץ דקל ולוגמים קוקטייל צבעוני מעוטר במטריה קטנה.
היות ולרובנו אין אפשרות לצאת לחופשות כאלה בשיגרה, מגיע הקלאב לתל אביב, בצורת "קאנטרי קלאב" – היי ווליום קאנטרי קלאב. מדובר במקום ענק הממוקם בליבה הפועם של תל אביב, הגג של דיזנגוף סנטר, המקום בו שכנה הגינה ההידרופונית. החלל כולל כל צורת ישיבה שאפשר לחשוק בה- מפלסים שונים הכוללים כסאות בריפוד פרחוני כיאה לאווירה הטרופית, ישיבה מסביב לבריכות מים צבעוניות, טריבונה הצופה על המתחם, אזור בוטים , ישיבה סביב שולחנות גבוהים וכמובן סביב הברים הפזורים במקום , המספקים חווית שתיה וחברה מסוג אחר.
כבר בכניסה למקום נדמה שעברנו בשער קסום, שהוא למעשה דלת צהובה הממוקמת במרכז העלייה לחניון הגג.
רובו של המקום הוא תחת כיפת השמיים, כשבקרוב הוא יקורה לקראת החורף, והעיצוב הוא בנושא בריכת שחיה נטושה, מה שהתבקש מצורת המקום, ומאופיין בחרסינות, סולמות ותחושת זרימה.
העיטור סביב כולל הרבה צמחייה פראית, וחפצי נוי המעלים חיוך ונוסטלגיה.
פתחנו את הערב בקוקטיילים המיוחדים של המקום. הקוקטיילים עשויים בשיטה של קלריפיקציה, כלומר מעבר של המשקה דרך צנטריפוגה והתוצאה היא משקה צלול בטעמים המקוריים, ובאותו אחוז אלכוהול, אבל קל הרבה יותר לשתייה. טעמנו ארבעה מהקוקטיילים –
"גוס אנד גראס" – על בסיס וודקה, מרטיני ביאנקו, למון גראס, רוברב וענבים, משקה קליל שפתח את הערב בצורה נפלאה, "מוחיטו סיאמי" – משקה באפיון גברי יותר, מבקרדי לבן, מנדרין נפוליאון, ליים ובזיליקום תאילנדי שנתן גוון קצת אניסי, "נגרוני רוזה" , גם הוא באפיון גברי יותר, עם בומביי ספייר ג'ין, מרטיני רוסו וביאנקו אנד ביטר, וגולת הכותרת מבחינתי – "לייפסגארדס פאנץ'"- משקה המעביר במדוייק את אווירת המקום – קאנטרי, חוף ים, סוג של "משמר המפרץ"- בשילוב של פינלנדיה בהשריית קוקוס, אפרול, אננס מותסס וליים, ומלווה בתמונה של המציל הנצחי מיטש ביוקאנן.
התפריט הוא של השף תומס זוהר, שהוא גם אחד מהבעלים ונושא ברזומה מכובד מאד של הוטל מונטיפיורי, הרברט סמואל, טאיזו ועוד הרבה שמות גדולים, והוא מחולק לשני חלקים. החלק הראשון והגדול יותר הוא "מטבח סיאמי". ממלכת סיאם אמנם מוכרת לנו כתאילנד של היום אך בשיא תפארתה שלטה גם על המדינות הסמוכות – קמבודיה, סין , וויאטנם, מלזיה וכדומה, והשף זוהר הביא מנות אותנטיות ומנות בטאצ' שלו, כולל הפחתת החריפות כדי להתאים לטעם הישראלי, והחלק השני הוא תפריט "קליפורניה" שהחל כ"לייט נייט" אבל הפך לחביב על הקהל עד שהוחלט להגישו לכל אורך הערב.
בתפריט מסומנות מנות חריפות אם כי גם כאלה שלא מסומנות מעוטרות ברמה זו או אחרת של פיקנטיות.
אנו טעמנו מנות משני סוגי התפריט.
התחלנו בסשימי סיאמי – דג ים, פומלה או מנגו (תלוי בעונה, אצלנו שלטו ההדרים), למון גראס, שאלוט וצ'ילי קשיו. מנה אסטטית להפליא כשהדג מביא עימו את הטריות ואת הים, וההדרים נותנים לו את רעננות וממתנים את עוקץ הצ'ילי.
מנה רגועה יותר היתה המנה הבאה- סלט "גאדו גאדו" – כרוב סיני, גזר, נבטים, שעועית ירוקה, עשבים ארומטים, טופו, רוטב בוטנים, שומשום וביצה רכה, כשיש גם אפשרות להוסיף עוף. במטבח הסיאמי טופו איננו מרכיב רק לטבעונים אלא מככב במנות בפני עצמו. הסלט מרענן מאד.
"מסאמאן בקר" היתה המנה השלישית על השולחן, מעין טורטיות קטנות שעליהן מועמסת כמות נדיבה של לחי עגל, עם קשיו, חלב קוקוס, כוסברה וקארי שמוכן בשילוב של עשבים יבשים ומרכיבים משחתיים כמו בקארי מלזי.
נטשנו את הסכין והמזלג ועברנו לאכול בשיטת ה"לאפה". הבשר היה מדוייק, וקיבל את ליטוף הקארי בצורה מושלמת.
המנה הבאה היתה פינוק אמיתי, הבחירה שלי מכל המנות שטעמנו – שני שיפודי שקדי עגל נימוחים כמו ממתקים, עשויים עם למון גראס וסויה כהה, שהוגשו בצירוף עלי חסה וחמוצים, והמלצה לכרוך את הכל ביחד ולא לשכוח את הרוטב לצד המנה. מנה שאפשר לתאר במילה אחת – "חלום".
לסיום,כשלא חשבנו שיהיה יותר מקום, הוגשה מנה גדולה של סטייק סצ'ואן – נתח סינטה בסויה, שמן שומשום, בצל ירוק בפחם, שמן צ'ילי ולצד הכל חתיכת עצם שחיבקה בתוכה מח עצם מענג במיוחד. דרגת עשייה מושלמת, ניגודי טעמים, עקצוץ חריפות, מנה מומלצת.
בתפריט יש שלושה סוגי קינוחים , כל אחד מז'אנר משל עצמו- סטיקי רייס, פאי לימון מפורק בטעמי מתוק מלוח, ולחובבי המתוק פרנץ' טוסט עם שוקולד, שבבי קוקוס וחלב מרוכז. בחרנו במנה המעניינת יותר, הסטיקי רייס. במקור המנה אמורה להיות מוגשת עם מנגו, אך כיוון שהוא אינו בעונה קיבלנו אותה עם אננס טרי. קערה של אורז דביק אך לא עיסתי, מבושל ברוטב קוקוס במתיקות עדינה, ועליו פרוסות אננס מתוקות. מנה שבקלות אפשר לחסל ממנה קערה ולרצות עוד. אוכל מפנק.
ברגע ניגן התקליטן (חלק מצוות התקליטנים שמופיעים מדי ערב) והמוסיקה תפסה ווליום ככל שהערב התקדם.
המקום יכול להכיל 350 בליינים שמחים, והכניסה היא רק מעל גיל 24, כך שאפשר להרגיש בנוח.
בין אם רוצים לשבת עם חברים על משקה ונשנוש, או דייט רומנטי, ארוחה מסקרנת ורבת טעמים ואווירה חגיגית של חופשה טרופית בין חברים, הכל ב"קאנטרי קלאב".
הזמנת מקומות דרך דף הפייסבוק של country club tlv ובאינסטגרם.
"קאנטרי קלאב" – היי ווליום קאנטרי קלאב.
גג הדיזנגוף סנטר.
שעות פתיחה: ימים ב-שבת מתשע בערב ועד אחרון הלקוחות.
קהל: כניסה החל מגיל 24 ומעלה, כשישנם בהחלט גם אורחים בגילאי ה50.
גישה לנכים: יש
כשרות: המקום איננו כשר
כשאנחנו חושבים על המטבח הדרוזי, כיוון המחשבה שלנו הוא יותר "כבש" ופחות "טבעוני". "קודארי" התל אביבית החדשה משלבת בין המטבח הדרוזי למטבח הטבעוני ויוצרת חוויה קולינרית חדשה ומרתקת.
אלירן דיב הוא דרוזי מפקיעין, מגשים ב"קודארי" את חלומו להגיש קולינריה דרוזית ללא מוצרים מן החי, והוא חבר לשף אסי דלק, בעברו הבעלים והשף של "אום כול תום" החיפאית הידועה. ביחד יצרו השניים תפריט של מנות מהמטבח הדרוזי באדפטציה לטבעונות.
כדי לשמור על האיכות, מוכנות כל המנות בתנור אבן ובאינדוקציה, ללא טיגון.
בתפריט מנות קלילות כמו סלטים וחומוס, לצד תבשילים חורפיים יותר , מתאימים במיוחד לרוחות הסתיו המתחילות לנשוב כעת.
המנה הראשונה שטעמתי ב"קודארי" (בערבית "טבעוני") הייתה טבולה מרעננת, פתיחה נאה לשלל הטעמים שעתידים להגיע.
איך אפשר בלי לחם הבית? אי אפשר, ובמקרה של "קודארי" מדובר במגש עליו פיתה דרוזית (וקיבלתי גם טעימה של לחם כוסמין), לצד פסטו אגוזים, טחינת קשיו, סלסת עגבניות וסחוג ביתי חריף כמו שצריך. הפיתה הייתה רכה מבפנים וקרנצ'ית זעתרית מבחוץ, חוסלה עד תום.
בקערית נוספת הגיע אחד התותחים הכבדים של המקום – חומוס מעשה בית שהיה לא פחות ממצויין, וההשקעה בהכנתו ניכרה בו. הוא היה קליל ובמרקם מלטף, נושנש בכפית וגם עם הפיתה הדרוזית.
עוד בממרחים שהוגשו לשולחן- לאבנה מקשיו טבעי, עם זעתר לימון, נגיעת פסטו וריחן.
נקודת זכות גדולה ל"קודארי" – המוצרים החליפיים לא נפלו מהמקור החלבי – הלאבנה, הגבינה וגם מילוי הסויה שהגיע בהמשך וקצר מחמאות.
סלט גדול הגיע אל השולחן, פטוש – ירקות, קרעי פיתה קלויה עם גבינת פטה טבעונית בתיבול נענע, צ'ילי לימון ושמן זית. מנה בריאה ונדיבה, ביתית במראה ואיכותית בטריותה.
בתפריט המשקאות יש סוגי אלכוהול שונים, קיבלתי משקה קמפרי תפוזים מרענן לניקוי החיך להמשך.
בעיקריות טעמתי שלוש –
"מאלובה" – ההגייה המקומית של מה שאנחנו מכירים כ"מקלובה" – תבשיל אורז מלא הפוך, עם בשר מהצומח המורכב בשיטה ייחודית מחלבון אפונה, וירקות שורש כמו חצילים, כרובית ותפוחי אדמה, מוגש עם סלט ירקות ויוגורט קשיו, מנה של "אוכל מנחם" עשירה מאד שאחריה רק רוצים להשען אחורנית וליהנות מבריזת הערב.
"שולבטה" – המנצחת שלי מבין השלוש- מנה המבוססת על פריקי ושפע ירקות, לצד לבאנה קשיו או טחינה בצד, מנה שלצד הטעמים היחודיים גם כללה מרקם ממכר.
"המפתול של אמא" קוסקוס ערבי גלילי, תבשיל גרגירי חומוס, כרובית בצל וקציצות חלבון אפונה. אוכל ביתי קלאסי, כשקציצות החלבון בהחלט נתנו פייט לבשר אמיתי.
קצת לפני הקינוח הגיע פינוק נוסף – "בורקס דרוזי"- פיתה דרוזית בעבודת יד ממולאת בלאבנה, טבולה, גרגרי חומוס מתובל בשמן זית וזעתר. המילה "בורקס" קצת מטעה מכיוון שלא מדובר במאפה סגור וממולא אלא בשתי שכבות שבינהן מילוי טבעוני דמוי גבינה, ומעליהן זעתר ושמן זית . נאכל בערך כמו פיצה.
כששמעתי שהקינוח הוא "כנאפה" קצת היססתי מכיוון שאיך תיתכן כנאפה בלי גבינת עיזים כהלכתה?
כשהכנאפה הגיעה לשולחן ולצידה מאפה נוסף – "פתיר" – סוג של מאפה משולש מעלי אורז, שניהם במילוי גבינת סויה, ההפתעה היתה מושלמת. אני יכולה לומר בפה מלא (כנאפה) שאם לא הייתי יודעת שמדובר בתחליף גבינה טבעוני, לא הייתי מנחשת בחיים. שני הקינוחים לא היו מתוקים מדי, למעשה במילוי של הפתיר היתה אפילו מליחות קלה, אבל שתי המנות היו מצויינות בפני עצמן ולא רק כטבעוניות.
במסעדה שני חללים – פנימי וחיצוני וגם אפשרות ישיבה על הבר. מחירי המנות הם מהמוזלים הקיימים בתחום המזון הטבעוני.
"קודארי" מסעדה טבעונית דרוזית
קרליבך 39 תל אביב
שעות הפעילות : שני עד שבת בין השעות 11:00 ל- 23:00 , ימי ראשון סגור.
טלפון 0528282003
נגישות: יש
כשרות: המזון לא כולל מרכיבים מן החי, אין תעודת כשרות עקב הפתיחה בשישי ושבת.
יולי בתל אביב, או בשמה הלא רשמי "שלולית לחות מטורפת". תל אביב כמובן לא לבד, כל מדינת ישראל הופכת בימי הקיץ לסיר מרק מהביל, וגם אם נצא מתוקתקות כמו הדוכסית קייט, תוך חמש דקות בחוץ כבר נראה כמו חתול שנפל לתוך אגם (ושונא את זה).
הנפגע הגדול מכל מזג האוויר הזה הוא העור, בעיקר עור הפנים שהוא עדין יותר ורגיש. הפנים הן גם כרטיס הביקור שלנו, הדבר הראשון שאנשים רואים כשאנו פוגשים אותם, ומראה של אטריה סחוטה עם צבעי איפור נמסים נראית ממש לא טוב, בלשון המעטה.
מאז שנפתח, קהל רב מגיע לסניף הראשון של "סו בינג" ברחוב בוגרשוב בתל אביב להתענג על הקינוח הקוריאני הפופולארי, אבל מה עושה מי שבמקרה נמצא באבן גבירול?
אין בעיה, ממש בימים אלה נפתח סניף אקספרס, ברחוב אבן גבירול 65 שנותן מענה מהיר. כוכב התפריט, כמו בסניף הראשי, הוא אותו קינוח קוריאני שמבוסס על שלג (חלב או טבעוני) שמקבל רטבים, פירות טריים והמון תוספות והופך לערימה קלילה, מפנקת ונהדרת לקיץ הישראלי ובעצם לכל השנה.
אנו מגיעים למסעדה , מעיינים בתפריט, השף מכין את המנות והן מגיעות לנו לשולחן. היום למרות שבהרבה מסעדות המטבחים הם פתוחים וניתן לראות את כל תהליך ההכנות, עדיין יש חלקים נסתרים – איך השף בוחר את חומרי הגלם, מהו התהליך היצירתי של הכנת המנות, בחירת הטעמים והחיבורים השונים, האיזונים והדיוק?
השף אור גינסברג, זוכה העונה השניה של "משחקי השף" רק רצה להכין ארוחות פרטיות. הביקוש היה רב והתוצאה – מסעדת "סלאס" ליד שוק הפשפשים, שם הוא חולם ומגשים חלומות קולינריים.
אחת האהבות של אור היא מציאת חומרי גלם חדשים שייתנו לו השראה וחידושים במנות המיוחדות שהוא מוסיף לתפריט, מעבר למנות הקבועות.
השבוע ניתנה לי ההזדמנות להצצה מאחורי הקלעים, איך הוא בוחר חומרי גלם, ומשלב אותם במנות חדשות.
הרבה מחומרי הגלם ל"סלאס" מגיעים במסגרת שיתוף פעולה עם חברת ימה וקדמה, יבואנית מוצרי מזון ואלכוהול ברמת פרמיום מיפן (כשרים!), ושף אור אירח לערב מיוחד את אנשי Horaiya מיפן כדי להדגים כיצד הוא עובד במסעדה עם המוצרים המיוחדים לייצור קסם אסיאתי. (והוא לא מהסס גם להמליץ כיצד להשתמש במוצרים כאלה במטבח הביתי להכנת מנות כמו שלו).
מגע הקסם של אור הפיק פניפורי עם קרם קוג'י מסקרפונה, קרם סיגליות, רייס קסטרד מקוג'י קרם עם לימון, יוזו, וקציפת פסיפלורה על למון גרס, מנת סלמון מגרה במיוחד עם חציל במיסו ווסאבי קוגי, דים סאם עם קרם פרש, גרדת לימון ויוזו, רביולי מלפפון, מנה קבועה הכוללת קרם פרש, טטקי טונה צרובה וטריאקי, דים סאם מתירסם עם מיסו לבן ועליו רבע אצה חתוכה, מיסו חיטה עם חציל ומחית יוזו עם פלפל חריף, דניס על עדשים, קוג'י ושורשים ישראלים כמו כרישה , סלרי , ציר ירקות, סלט ארוגולה ועדישים שחורות והיד עוד נטויה.
ב"סלאס" מגישים את החלומות של השף אור גינסברג על צלחת בערבי קונספט פתוחים לקהל הרחב ואירועים פרטיים. התפריט בעל אופי אסייתי ונותן כבוד למרכיבים ולחומרי גלם משובחים. לצד המנות המגוונות יש תפריט בר יין, אלכוהול וקוקטיילים משובח. בחלל המסעדה ניתן לערוך אירועים לכ-70 אורחים. פלטפורמת האירוח משתנה לפי אופי האירוע והצרכים שלכם. אם תרצו אירוע בישיבה, מסיבת קוקטייל עם שולחנות בר או פינות ישיבה לאווירה משוחררת יותר.
