ארכיון תגים | תרבות

מועדון ספורט "כפר המכביה" – לגוף ולנפש.

 

"בלב רמת גן יש מקום מיוחד…" . נכון שאת השיר כתבו על מפעל שוקולד, אבל בלב רמת גן יש עוד מקום מיוחד מאד, שמו "מועדון הספורט של כפר המכביה". ומה מיוחד בו?

מדובר על חמישים דונמים של ירוק כפרי, שעושים טוב על הנשמה כשרק מגיעים, ואז מתחילים לגלות את אוצרות המקום- בריכות, מתקני ספא, חדרי סטודיו לחוגים ומגרשים למשחקי ספורט, אירועי תרבות ופנאי, חוגי אומנות, פעילויות לכל הגילאים, קשה להחליט לאן הולכים קודם!

להמשיך לקרוא

פסטיבל "רמלה עיר עולם 2" – בחופשת סוכות קרוב לבית!

החופש הגדול רק הסתיים וכבר התחילו חופשות החגים, וכמה אפשר ג'ימבורי? מה עם קצת בילוי לכל המשפחה שכולל גם תרבות, גם קולינריה, גם פעילות לילדים, גם נופים וגם נסיעה קצרה בלבד?

בחול המועד סוכות (בתאריכים 25-27 לספטמבר) מתקיים ברמלה פסטיבל "רמלה עיר עולם". בשנה שעברה משך אליו הפסטיבל מעל 45000 איש, והצפי להשנה גדול בהרבה, מכיוון שיש הרבה אירועים ואפשרויות לכל המשפחה.

להמשיך לקרוא

"לילות רמדאן" ברהט – אלף לילה ולילה.

תקופת הרמדאן היא תקופה מרתקת בתרבות המוסלמית, הצום והתפילות ביום, והארוחות המפוארות בשעות הערב, הקישוטים, הממתקים, הכל הופך לקסם גדול שכולם רוצים להיות שותפים בו.

בעיר רהט, היישוב הבדואי הגדול בארץ והעיר הבדואית היחידה, ניתן למצוא ריכוז של התרבות, הקולינריה, הסיפורים והפולקלור של העולם הבדואי, ששיאו בחגיגות הרמדאן אבל לא רק, אלא כל השנה.

בתקופת הרמדאן נערכים סיורים שכוללים את המיטב של העיר. (וכמובן שאפשר להגיע לסיורים גם מחוץ לתקופה זו).

להמשיך לקרוא

"שוקו וניל"- תאטרון עברי כראי החברה

בסרט הקלאסי "מרי פופינס" היא שרה שיר שאומר ש"התרופה יורדת טוב יותר עם כפית סוכר". זה בדיוק מה שעושה הצגת הלהיט של "התאטרון העברי" – "שוקו וניל"–  שיקוף הגזענות שעדיין קיימת בחברה הישראלית בעזרת קומדיה מטורפת שתגלגל אתכם מצחוק.

העלילה סובבת סביב גדי, סטנדאפיסט לא כל כך מצליח (ארז שלם) שמתכנן לעזוב את דירתו ברמת אביב ומחפש שוכר. למודעתו נענית אביבה (אביבה נגוסה) שמגיעה לראות את הדירה . אימו הפולניה של גדי, שעונה על כל סטראוטיפ ו"יושבת לבד בחושך" (פנינה ברט) מופתעת לגלות שאביבה אתיופית, בעוד שגדי מופתע לגלות כמה שאביבה יפה. העובדה שאביבה נולדה בישראל ולומדת רפואה באוניברסיטה, עדיין לא משכנעת, לא את האם ולא את השכן המזרחי (רמי חזקייהו) לקבל שכנה אתיופית ש"בטח האחים שלה עושים סמים וירעישו בשכונה , וערך הדירות ירד").

האהבה הפורחת בין גדי ואביבה מוציאה מהאם ומהשכן את כל הסטראוטיפים,  ("איזה נכדים ייצאו לי מאישה שחורה"? "זברות!"), כשבמקביל אנו מתוודעים גם לסטראוטיפים אודות מוצאו (ואימו) הפולנים של הגיבור, וגם צורת הדיבור של השכן המזרחי, שדי שכח מה הוא עבר כדי להתקבל לשכונה אשכנזית אליטיסטית.

להמשיך לקרוא

TABLE TALK – שיחות השולחן מגיעות לתל אביב.

לפני כמה חודשים הביאו דימיטרי בוריסוב ואלכסנדר טורקוט את TABLE TALK –  ה"ביסטרו הקוסמופוליטי" ללב תל אביב, מה שנקרא הצנטרום של הפיילה- ברחוב דיזנגוף 64, פינת בר גיורא- ממש מול הכניסה הראשית לדיזנגוף סנטר. הכי תל אביב שאפשר.

המיקום הוא בבנין בן שמונים שנה, בשלוש קומות, ששופץ והפך לשלושת חלקי ה"טייבל טוק"- החצר הגדולה והשמשית, הבר, והמרפסת הסגורה. בקומה העליונה ניתן לקיים אירועים.

להמשיך לקרוא

"ביער ביער, ביער נרקוד (ונתפנק)"

כשאנו שומעים את המילה "יער" הקונוטציה הראשונה היא בדרך כלל אגדות האחים גרים, שבהם הנסיכה הולכת ביער ופוגשת נסיך או גמדים או זאב רע ותמיד הסוף טוב.  העלילות של האגדות תמיד מתרחשות באירופה, וגם הדמיון שלנו מפליג לשם- בקתות עץ עם שלג על הגג ואח בוערת ומחממת. מוטיב העץ תמיד עושה אווירה רומנטית וקסומה.

אבל למה להרחיק עד אירופה כשאירופה זה כאן, ממש שתי דקות מכל מקום, ב"מעלה החמישה" ליד ירושלים?  הנה הסיבה (ובסוף הפוסט יש גם הפתעה מיוחדת לקוראים!!).

להמשיך לקרוא

הקסם של לואיז – "קפה לואיז" – טבעון.

עמק יזרעאל, שמש קיצית נעימה, חורשה של עצים עבותים ודשא ביניהם, הכל מזמין והכל מתרכז למילה אחת – פיקניק. כל כך מתאים פיקניק!. ואיך אפשר פיקניק בלי סלסילת קש ומחצלות?

"קפה לואיז" מציג- ערכת פיקניק מוכנה או בהרכבה עצמית. איך זה עובד? אז קודם כל הקדמה.

להמשיך לקרוא

"חגיגה לעיניים" ולנשמה הישראלית.

אין ישראלי שלא מצטט מתוך שינה "מי מתעסק? זה מיקו!" או "לא יכלו לשים שלט קטן – ים?", שלא לדבר על "יבוא לך דינה, יבוא לך". הקולנוע הישראלי ליווה את כולנו, יותר או פחות, לאורך השנים ושינה את פניו כמה וכמה פעמים בהתאם לתקופה.

להמשיך לקרוא

מסלניצה – לחגוג את האביב.

מסלניצה- חג סלאבי הנהוג ברוסיה, אוקראינה וארצות סלביות, החל כחג פגאני לכבוד השמש שמנצחת את קור החורף, עבר גלגולים בעקבות חדירת הנצרות והפך אחרי נפילת ברית המועצות לחג חילוני עממי שבו אלמנטים רבים כמו תהלוכות, אכילת בלינצ'ס שצורתן העגולה מסמלת את השמש, וגם שריפה של בובה בשם "גברת מסלניצה" שמסמלת את החורף שכבר כל כך משתוקקים לסיים אותו ולהנות מחומה של שמש אביבית.

להמשיך לקרוא

שווה להכנס לפאניקה.

בילדותי מאד אהבנו לצפות ב"קומדיות מצבים" – מה שמכונה "סיטקום" – אנשים שמסתבכים באי הבנות, מנסים לצאת מהם ורק מסבכים את הדברים עוד יותר, והכל בצורה מצחיקה- אם בהומור שנון או בהומור פיזי.

כשקראתי את העלילה של "פאניקה" שעלתה עכשיו על קרשי תאטרון "הבימה", נזכרתי בדיוק בזה, כי העלילה , שיצר המחזאי רובין האודן, ותרגם ירון פריד, מספרת על זוג נשוי – בשם קלריס ורוג'ר (איילת רוביניסון ונתי רביץ) שבסוף שבוע אחד מאבדים שליטה על חייהם, כשהוא, שאמור לצאת לסופשבוע רומנטי עם המאהבת שלו דייזי (טלי אורן) שהיא במקרה גם חברתה הטובה של אשתו, נתקע בבית בעקבות אי הבנה, ומלחיץ בכך את אשתו שהזמינה הביתה שני גברים אחרים – את מעצב הפנים שלה (עמי סמולרצ'יק) ואת המאהב הצרפתי שלה (רוי מילר ויואב דונט בתפקידים מתחלפים).

כבר כשקוראים את העלילה הזו מבינים איזה פוטנציאל יש לאי הבנה מאחר וכל אחד מהמעורבים אמור לדעת משהו אחד ובעיקר לא לדעת משהו אחר, והתפקידים של כל אחד בהתאם לכך מתחלפים בתזזיות, כך למשל מעצב הפנים הופך לרגע להיות הבעל של דייזי, חמש דקות אחר כך הוא כבר בעצם המאהב שלה, ודקה אחר כך הוא מתחזה למעצב פנים, מה שהוא היה מההתחלה.

(קרדיט לצילומים – ג'ראר אלון).

ההצגה רצה בקצב מהיר והבדיחות- המילוליות או הפיזיות כל כך משעשעות שלעיתים גם צוות השחקנים פורץ בצחוק, ואף משלב זאת בעלילה כמו למשל בטקסט של מריבה שהופך ל "זה שאני מחייך זה לא אומר שאני לא כועס" שאני מניחה שלא היה בטקסט המקורי והוא אילוץ של צחוק.

אם הייתי צריכה לבחור את שני השחקנים שהיו הבולטים ביותר, אבחר בטלי אורן בתפקיד "דייזי" שמזכירה סוג של ציפי שביט – תזזיתית, מעבירה מסרים בעזרת הגוף והבעות הפנים כך שלפעמים היא לא צריכה להגיד מילה והקהל כבר פורץ בצחוק, השני שהרשים מאד היה קובי מאור בתפקיד בוב, בעלה של דייזי שמגיע במפתיע ומערבב עוד יותר את המהומה. מאור, שחקן פיזי מאד ובעל נוכחות, הזכיר לי מאד את ההומור של דובל'ה גליקמן, ולפי תגובות הקהל היה בהחלט המצחיק ביותר.

בשורה התחתונה- הצגה מבדרת, בגובה העיניים, תזזיתית ומתקדמת בקצב מהיר, ומשאירה את הצופה כל פעם תוהה איך ייצאו מהתסבוכת שנוצרה בעקבות נסיון לתקן את התסבוכת הקודמת.

לעוד פרטים, מועדי הצגות ומידע-לחצו כאן.