ניקי (אמה רוברטס) וליאו (היידן כריסטנסן) גדלו ביחד ב"איטליה הקטנה" – פינה איטלקית בקנדה שבה המסורת נשמרת בקנאות, והמילה האסורה ביותר היא "שינוי". בתור ילדים הם שיחקו ביחד, התחרו זה בזו בכדורגל (והתווכחו מי באמת ניצח) והכחישו שיש להם קראש מטורף אחד על השני.
כשהם לא שיחקו כדורגל הם עזרו במסעדה המשותפת של שני האבות שלהם- וינס וסאל, שיצרו את הבצק המיוחד ביותר, ואת הרוטב המיוחד ביותר, שהפכו ליצירת פיצה מושלמת שהביאה להם פרסים ופרסום.
(תמונות מתוך IMDb)
עד ש…. מריבה מסתורית פורצת בין וינס וסאל, השותפות הופכת לשינאה הדדית בין שתי פיצריות חדשות שהשניים פותחים בסמוך זה לזה, וכל המשפחה נאלצת להיסחף למערבולת.
ניקי מעדיפה לברוח ללונדון ללימודי קולינריה אצל השפית המפורסמת קורין (ג'ין סימור) שמוגדרת כ"גירסה הנשית של גורדון רמזי" וכשהאחרונה רוצה לקדמה לעבודה במסעדת היוקרה שלה, יש רק מכשול אחד קטן, הוויזה של ניקי שכדי לסדרה ניקי צריכה לחזור למקום שהיא הכי לא רוצה להיות בו- איטליה הקטנה.
כשהיא נאלצת לחזור לשם היא פוגשת את הוריה (כולל אליסה מילאנו בתפקיד האם- חוזרת לשורשיה האיטלקיים מתקופת "מי הבוס"), ואת הסבתא פרנקה (אנדרה מרטין- שעוברת מלהיות יווניה קולנית ב"חתונה יווניה שלי" לאיטלקיה קולנית לא פחות ב"איטליה הקטנה") ששומרת בקנאות על שני סודות, האחד- המתכון לרוטב המופלא של הפיצה והשני, סיפור אהבה של גיל הזהב שיכול להפוך לשערוריה גדולה.
אבל הבעיה הגדולה שלה היא המפגש המחודש עם ליאו, עכשיו ילד גדול ופלייבוי לא קטן, שעדיין עובד בפיצריה, אבל חולם על פיצות אורגניות בשילובים שלא יעלו על דעתו (של אבא שלו).
איך משלבים מסורת וחדשנות? איך פותרים סכסוך בין משפחות שאף אחד בעצם לא יודע איך הוא התחיל?
הבמאי של "איטליה הקטנה" הוא דונלד פטרי, מי שביים גם את "איזה מין שוטרת", "איך להפטר מבחור בעשרה ימים" ו"מיסטיק פיצה" והמגע הרומנטי קסום שלו ניכר גם בסרט הזה. למעשה, יש גם קריצה, כשהגיבורה הראשית ניקי לובשת בסצינה מסויימת חולצה שעליה מצויירת פרוסת פיצה והכיתוב "פרוסה של גן עדן", וזו בדיוק אותה חולצה שהדודה שלה, השחקנית ג'וליה רוברטס לובשת ב"מיסטיק פיצה"- כאמור שני הסרטים של אותו הבמאי.
בכורת הסרט ב20 לספטמבר, כך שהוא נופל בול על חופשת סוכות, ומאפשר להתפנק בסרט רומנטי, משעשע, מלא בחן איטלקי. רק חשוב- אל תבואו רעבים!