ההגדרה של "מאנצ'יז " לפי ווינט היא "מושג שנולד בשנות השישים בתקופת ההיפים כתיאור לרעב פתאומי וחשק עז לחטוף משהו לכול כמה שיותר מהר, בדרך כלל בשעות הלילה המאוחרות". אחר כך יש עוד שורה שאומרת "הרצון למאנצ'יז יכול לתקוף בכל שעה ובכל מצב, בעיקר בזמן הצפייה בסרטי מתח, אופרות סבון ומשחקי כדורגל".
האמת שאצלנו בבית השתמשו בשם קוד אחר – "משהו לנשנש" , שמשמעותו משהו קטן, מלוח ושאפשר לאכול בתנועה מונוטונית היישר מהשקית, להבדיל מהמושג "משהו טעים" שהתייחס בעיקר למתוקים- קרי שוקולד ונגזרותיו.
כשקיבלתי את "ביסלי מנאץ'" בעצם חשבתי "איך לא חשבו על זה קודם"? בשני המקרים מדובר במשהו מלוח, קטן, שהולך מצויין בעיקר עם אלכוהול כמו בירה.
השקיות הן בגודל של ארבעים גרם, כמו שקיות מנאצ'יז מוכרות, רק שהפעם מעורב בהם גם חביב הקהל- הביסלי, ליתר דיוק- שני סוגי ביסלי ביחד עם בוטנים פיקנטיים וגרעיני חמניה גם הם פיקנטיים.
החטיף מגיע בשני טעמים- "ספרדי" ו"מקסיקני" כשההבדל הוא שבמקסיקני הביסלי הם בטעם ספייסי צ'ילי.
בגלל שפחדתי מהחריפות, התחלתי מהשקית ה"ספרדית" . בפנים מצאתי, כמו שאפשר לראות בתמונה- ביסלי בצורת ריבועים (ביסלי פיצה?) וביסלי פלאפל, ולצידם בוטנים גדולים מצופים בנוסח "בוטן אמריקאי" אבל הרבה יותר מתובל, וגם כדוריות קטנות של חמניה די חריפים (יש מקום לדיון על המונח "פיקנטי").
זה נראה קטן אבל בתכלס ארבעים גרם הם כמות נחמדה מאד לנשנושים בלי להגזים והם חוסלו ביחד עם פרק של "מאסטר שף" האמריקאי.
השילוב הוא אכן ייחודי, ומצטרף לכל החידושים של "ביסלי" שבהם אסם מפתיעה אותנו מדי פעם, כדי שלא ישעמם בפה.
לטעמי קהל היעד הוא מבוגר יותר מקהל היעד הרגיל של ביסלי (מבוגרים לצד אלכוהול, לעומת נוער).
להשיג בכל רשתות השיווק.