התאטרון הלאומי הבימה מציג את "סיפור אהבה בשלושה פרקים"- דרמה קומית מאת הארווי פיירסטין, שהיא בעצם חיבור בין שלושה מחזות קצרים , כולם עוסקים בגיבור ראשי הומוסקסואל- הקריירה כדראג קווין, האהבות, היחסים עם המשפחה והכאב.
כשקראתי לראשונה את תוכן ההצגה, תהיתי עד כמה יודגש החלק החד מיני , והאם באמת יש הבדל בהצגת מערכות יחסים של אדם עם בן המין השני , לעומת אותם יחסים (אהבה, כאב, זעם, קינאה וכו') כשמדובר בבן אותו מין, בנוסף לאספקטים נוספים בחיי הגיבורים- שלא נוגעים דווקא להעדפות מיניות- כמו עבודה, לימודים ועוד. מצד שני תארתי לעצמי שיהיו אספקטים כמו יחסים במשפחה, שבהם ברור שנטייתו המינית של הגיבור תשפיע.
(קרדיט לתמונות- אלון ז'ראר ל"הבימה")
גיבור ההצגה הוא ארנולד ויינברג (מורדי גרשון) – שעונה על המון קטגריות ביחד- הוא הומו, הוא יהודי, הוא עובד כדראג קווין. חבריו מנסים לגרור אותו לחדרי החושך במועדוני הגייז אבל הוא לא מתחבר, אבל פוגש את אד (אקי אבני ונתי רביץ ברוטציה על התפקיד)- בחור דו מיני שלא יודע ממש מה הוא רוצה. הסיפור מתגלגל למערכת יחסים של שבועיים סוערים, שהופכים לפרידה בעקבות (כמו תמיד….) כניסתה של אישה לתמונה- לוריין ( ריקי בליך)- בחורה שמהווה את הצלע השלישית בין שני הגברים.
המחזה נמשך לאורך שש שנים, שבהם ארנולד שנפגע מאד, שמצידו רוצה לשמור את ארנולד בחייו, מתחיל מערכת יחסים חדשה עם בחור צעיר ונאה בשם אלן (עומר דרור). לוריין שמנסה להתמודד עם הרגשות שיש לאד עדיין לכיוון ארנולד, עושה מעשה ומזמינה את ארנולד ביחד עם אלן לנופש בבית הקיץ שלה ושל אד.
זהו למעשה המחזה השני בתוך הטרילוגיה והוא מתקיים ברובו במיטה אחת שמייצגת שתיים, ושבה נמצאים שני הזוגות אבל מנהלים קשרים ודיאלוגים בקונסטלציות שונות ובזמנים שונים, כשהמיקוד עליהם הוא באמצעות התאורה מצד אחד ,והישיבה במיטה מצד שני. נוצר מעין ריקוד בין הדמויות, סוג של משחק שבו כל אחד עם כל אחד, אם בשיחות נפש ואם ביחסים גופניים ונוצרות גם הקבלות רבות בין הזוג הסטרייט לזוג החד מיני שמוכיחות שאהבה ויחסים ממש לא תלויים במין הביולוגי.
החלק השלישי מדלג על כמה שנים ומוצא הרכב בית משונה במקצת- ארנולד מתגורר עם נער צעיר – הומוסקסואל שהוא מתכוון לאמץ כבן, לאחר שעבר טרגדיה ואיבד את אלן, על הספה ישן אד, אחרי שהעדיף לעזוב את הבית שבו התגורר עם לוריין, ולכל הקלחת מצטרפת אידה וויינברג, אימו של ארנולד (מיקי קם ורבקה מיכאלי ברוטציה).
כאן נעה העלילה בין הקומי ( בעיקר מצד הנער- דיוויד, שמשוחק על ידי איתמר כרמלי וגיל סרי ברוטציה) לבין הדרמטי – הדיאלוגים הכבדים בין ארנולד לאימו, שמוחה על כך שהוא משווה את אבדן בעלה – אביו, אחרי עשרות שנות נישואים, לאבדן מאהבו הצעיר ולא מבינה "למה צריך כל הזמן לצעוק "אני הומו", כשלדעתה הומוסקסואליות זה בכלל מחלה או משהו תרבותי, אם כי הדיאלוגים האלו מתובלים בהרבה הומור ציני פולני לחלוטין, כולל יידיש פה ושם.
את התפרים בין הקטעים ממלאות בחן רב בנות להקת "האחיות לוז" – שירה ז' כרמל, יפעת זיו וענת מושקובסקי, בקולות מלאכיים ובסגנון ג'אזי הן שרות ממיטב שירי שנות השישים שמתאימים בדיוק לכל סצינה.
הבימוי הוא של נתן דטנר שבעצמו שיחק את תפקיד ארנולד לפני שלושים שנה ועכשיו הופך את המחזה למהודק, זורם, מתמרן בין העצב לצחוק, בין הכבדות לקלילות, ויוצר הקבלות באמצעות תנועה ותאורה.
התרגום הוא של רבקה משולח והתלבושות המרהיבות הן של גאון העיצוב- יובל כספין.
את ההצגה מלווים פסנתר ( רועי כהן או ליאור רונן) וקונטרבס (אלון עזיזי).
עוד פרטים -כאן.