(בתמונות למעלה- נופי הואדי ועופר שוורץ המדריך שליווה את סיורנו כל היום)
הכל החל בצלב שנמצא חקוק על מערה, שנתן את שמו לאזור שכונה "ואדי א-צליב". השכונה, שנבנתה במאה ה19 משכה אליה תושבים מכל הסוגים – יהודים, מוסלמים, אנשי רוח וראשי האזור שהתגוררו בבתים שנראו כאילו בטוסקנה- גינות עם עצי פרי ושיחי נוי, מעברים רחבים, פינות ישיבה ובנייה מרשימה מקיפה אותן.
הבתים עוטרו בפיתוחי ברזל עטורי פרטים קטנים, דלתות מעוצבות, חצרות נרחבות ושיש.
לאחר מלחמת העצמאות עזבו תושבים רבים את השכונה והיא נזנחה עד שיונה יהב, שכיהן כראש העיר החליט לשקם את השכונה ביחד עם פרוייקטים נוספים ברחבי העיר והמודל הפך להיות כזה שמזכיר את פלורנטין ונחלת בנימין התל אביביים – מודל שכולל מרכזים אקדמיים, תרבותיים, מקומות בילוי וקולינריה והרבה תעסוקה, וכן פארקים ושטחים ציבוריים לטובת הכלל. המוטו היה- אין צורך במכונית או בתחבורה, הכל במרחק הליכה נוחה, כמובן תוך שמירה על האותנטיות והאווירה המיוחדים של האזור.
באזור יש שגשוג רב של בנייה ומספר פרויקטים חדשים כבר עומדים בשלבים שונים ומתקדמים כמו פרוייקט "הרובע" המשקיף אל המפרץ .
ביום חורפי נעים הגענו קבוצה של תל אביביים לבקר ולחוש את ואדי סאליב דרך הרגליים (והקיבה). למעשה מכיוון שכל המקומות בהם ביקרנו היו במרחק הליכה, לא נזקקנו כלל לרכב ההסעות שלנו שהמתין לנו עד סוף הביקור.
תחנתנו הראשונה היתה "לחם עיניים".
במאפיה, הממוקמת ברחוב סירקין 20 (מתחם שוק תלפיות), מכינים לחם מחמצת שאור טבעוני בעבודת יד, כחלק מתפיסה כוללת של ייצור מזון בריא בשיטות מסורתיות. עמרי עצמוני (להלן פעמים האות ע', כלומר "עיניים"), מציע שפע של סוגי לחם במרקמים, טעמים ומרכיבים שונים, כולם על בסיס לחם מחמצת.
הלחמים הם לפחות 80-85% מלאים, טבעוניים לגמרי, ללא חומרים משמרים, מכילים מגוון סיבים תזונתיים, משביעים ומספקים, ומצויינים הן לחולי צליאק והן לסוכרתיים.
אנו טעמנו את הלחמים עם שמן זית, חמאה וגם את המתוקים, ואכן, "לא על הלחם לבדו" נאמר במקורות אבל את הלחמים של "מאפיית עיניים" בהחלט ניתן לאכול נטו, כמו שהם.
בהמשך הרחוב, ברחוב סירקין 24 ממוקמת "רובין פוד". השם מרמז על הרעיון- להיות לוחמי הצדק והסביבה, ובמקרה זה, מצילי מזון.
בכל יום נזרקים ברחבי העולם טונות של מוצרים איכותיים וטובים, הן בעודפים והן בפירות וירקות "מכוערים" וכדומה. זהו בזבוז אדיר.
בעזרת שף ומתנדבים מכל העולם הופכים חומרי הגלם הללו למנות משובחות, טריות, טעימות (וטבעוניות) . מעבר להצלת המזון, ישנו גם הפן החברתי, כשהלקוח מגיע, אוכל מהתפריט היומי המשתנה בהתאם לחומרי הגלם שמגיעים ומשלם כמה שנראה לו. במקום מתקיימות גם הופעות וסדנאות.
כשאנו הגענו הוכנו במקום לחמים עם תוספות , מרק בטטה עשיר, מנות קציצות וירק מבושלים, חמוצים וסלטים שונים.
כדי "להוריד" את האוכל המשכנו עוד קצת קדימה, עדיין ברחוב סירקין, הפעם למספר 27, אל "המבשלה" – בית שיכר להכנת בירה מקומית.
במבשלה מכינים בירה טרייה בשיטות מסורתיות ללא סינון וללא הוספת CO2.
בין השאר בתפריט לאגר, אייל אדמוני, אייל בלגי, בירת חיטה (ממכרת במיוחד!), לצד מנות שונות כמו סוגי חומוס המיוצרים במקום, שקשוקה וחביתות, סלטים ומנות דגים ובשר.
בבנין ממול, בסירקין 28 נמצאת ורד פרן שמפעילה את "הסטודיו לבישול ולאירוח" בו היא מלמדת ומכינה מתנות בריאות ללא סוכר מעובד, ללא גלוטן, צבעי מאכל, מוצרי חלב וחומרים משמרים, ואנו טעמנו אצלה טראפלס שוקולד תפוז מהממים שקשה היה להאמין שהם טבעוניים. היא גם עורכת סיורים קולינאריים, ארוחות שף וקייטרינג בוטיק.
קצת הפסקה מהאוכל לטובת תרבות, ואנו פוסעים אל "פירמידה- מרכז לאמנות עכשווית". מרכז השוכן מעל הפארק המשופץ ומהווה מקום לסדנאות אמנים מהארץ ומחו"ל, שחלקם מגיעים גם להתגורר במקום ופעילים בו לאורך כל שעות היממה, אירועי תרבות ותערוכות שונות.
בקומה הרביעית של המבנה ישנה מרפסת רחבה הצופה אל הנוף המרהיב של חיפה, החוף, הנמל ומשם ניתן לראות היטב את כל ההתחדשות והבניה באזור.
מכל הנוף פיתחנו (שוב) רעב ועברנו דרך שוק הפשפשים, שבו ניתן למצוא אוצרות לרוב, אל "הסירים של KATI" ברחוב קיבוץ גלויות 34. את פנינו קיבלה קתי בעצמה, והיה מפתיע לראות כמה היא דומה לשחקנית היפה קיית בלנצ'ט, רק עם קצת יותר צבעים בשיער והרבה יותר סירים מבעבעים.
השלט על הקיר אומר "תפריט היום – אין מספיק מקום על הלוח לרשום את כל הטעים, הנכם מוזמנים להציץ אל תוך הסירים!".
המסעדה של קתי כשרה וניתן למצוא בה אוכל ביתי בעבודת יד, עם השראות מעדות שונות כמו אוכל רומני. הקסם מתרחש בסירים הגדולים שמבעבעים וריחם נישא למרחוק, כשהסועדים פשוט בוחרים היישר מתוך איזה סיר (או סירים) הם רוצים את המנה שלהם. בתפריט מנות עיקריות, תוספות וסלטים, ולפינוק בביקורנו קתי הכינה גם כדורי שוקולד שהחזירו את כולנו לילדות.
ואחרי כדורי שוקולד, איך לא כדורי פלאפל?
בחנות הצמודה, גם כן במספר 34, נמצא " פלאפל אבו אחמד". המקום קטן אבל הלב גדול, וכדורי הפלאפל העסיסיים מושכים אליהם קהל רב (ורעב) שרק מחכה לפיתה עם הכדורים והטחינה המשובחת.
(בשוק הפשפשים ניתן למצוא כל כך הרבה הפתעות!!)
חצינו את שוק הפשפשים, תוך התאפקות מלעצור בכל דוכן ודוכן ולבחון את האוצרות הרבים במחירים מצחיקים הנמצאים שם, לתחנתנו האחרונה בסיור- "חמאם אל פאשה" ברחוב חמאם אל פאשה 9.
המסעדה מגישה אוכל ים תיכוני ערבי בהשפעת מטבחי עולם של השף ארן ברנדר, וממוקמת במתחם חמאם מהמאה ה19 שהפך לאחר מכן לבית מרחץ, בית כנסת ומועדון ריקודים. בחלל הגדול מארחים גם אירועי קולינריה ותרבות. אנו טעמנו מבחר של מנות בשר קרות וחמות, תבשילי ירקות ששמרו על הטריות והאיכות של הירקות, ואיך אפשר בלי מבחר מתוקים לצד תה חם ומפנק?
השעה כבר היתה מאוחרת כשעלינו על הרכב בחזרה לאזור המרכז, ואם היה עוד זמן בוודאי היינו ממשיכים לגלות אוצרות נוספים ומרתקים בואדי סאליב, שהקסם שלה רק פורץ מחדש ושהופכת לפנינה חיפאית תוססת.