קופסאות רבות של יולו כבר הספיקו לבקר במקרר שלנו, במגוון טעמים, כשהאהוב עלי ביותר הוא זה בטעם שוקולד תפוז (לא שהייתי מתנגדת לכל אחד מהאחרים שוב ושוב ושוב…).

לכן שמחתי לקבל את הצידנית ובתוכה ההגדרה It's  a double sin – אם כבר לחטוא אז בגדול (למרות שאני לא רואה באכילת משהו טעים- חטא. מבחינתי זו מצווה לכל דבר, כמאמר הרבי הגדול ב. מקפרין "dont worry be happy".)

בתוך הצידנית הסתתרו שני טעמים חדשים, מסדרת "יולו שכבות"-

YOLO שכבות שוקולד חלב ושוקולד לבן

YOLO שכבות שוקולד מריר ושוקולד לבן.

היות והיה קשה להחליט ביניהם, כמובן שהתנדבתי לטעום את שניהם.

המסקנה שלי – אני לא חובבת גדולה של שוקולד לבן, מעדיפה בהרבה את שוקולד המריר, אבל במקרה של YOLO, היות ומדובר בשוקולד אמיתי, ומרגישים את זה, הדגש הוא יותר על שוקולדיות ופחות על תוספות של סוכר. למעשה, YOLO די "קלקלו" אותי למעדנים אחרים כי כשמתרגלים לטעם של שוקולד אמיתי, קשה לחזור לחיקויים.

השכבות עוררו את דילמת ה"מילקי" המפורסמת – האם לאכול כל שכבה לחוד או את הכל ביחד. החלטתי ללכת על החוויה כפי שהיוצר התכוון, ובעזרת כף גדולה לקחתי מכל השכבות ביחד. תענוג.

בתמונה למטה אפשר לראות מתי הYOLO היה הכי מתאים- כשחזרנו מהסלסה, השעה היתה קרוב לשתיים בבוקר, רעבים אבל למי יש כוח להכין משהו, ובעיקר צריכים תוספת אנרגיה אחרי ערב שלם של ריקודים.

אני רק מחכה לווריאציה הבאה- YOLO שאחת השכבות שלו תהיה תפוזית!!