כן, את הכותרת יש לקרוא במבטא איטלקי מתנגן כיוון שבטעמים איטלקים עסקינן.

בחבילה החודשית, בסימן חורף, הגיעו שני סוגי פסטה מסדרת פסטה פרימיום, ביחד עם קופסת שימורי פטריות חתוכות וצנצנת של שום כתוש קפוא.

כאן הצטברו מספר נתונים- נמאס לי מרטבי שמנת ומרטבי עגבניות , אני רוצה משהו טעים, ובעיקר "השעה תשע בערב, ארוחת הצהרים היתה לפני תשע שעות ומאז סיימתי יום עבודה, הלכתי לאימון, הלכתי לקניות בשופרסל ואז חזרתי הביתה- הכל במזג אוויר לא ידידותי בעליל ואין לי סבלנות של ממש להשקיע".

(בתמונה למעלה- המצרכים למנה)

זכרתי שמתישהו טעמתי פסטה טעימה מאד על בסיס שמן זית ושום, ומשם הדרך למחבת (ולקיבה) היתה קצרה.

שקיות פסטה פרימיום כוללות 400 גרם שהן מנה נדיבה מאד לשני סועדים מורעבים שהלכו במדבר ארבעים שנה, או לחילופין – תוספת מלבבת לשלושה סועדים ביחד עם נניח שניצל ליד.

מה שעשיתי היה פשוט- הרתחתי מים לפי ההוראות, המלחתי ושמתי לבישול את הפסטה.

במקביל במחבת עמוקה חיממתי כמות נדיבה מאד של שמן זית איכותי. כמה? אין לי מושג, סוג של שלולית כזו. כשהשמן היה חם זרקתי לתוכו את הפטריות והתחלתי לטגן אותן ככה בסבבה. הפסטה מתבשלת עשר דקות וזה בדיוק בשביל להכין את המחבת . כמעט לקראת הסוף זרקתי פנימה גם חופן מהשום הכתוש, שוב ,בלי מידות. הריח בבית היה מטריף.

(בתמונות למעלה- מטגנים את הפטריות ומוסיפים את השום שקצת קשה לראות בתמונה התחתונה יותר)

כשהפסטה הגיעה לעשר דקות בישול (שזה בדיוק מה שכתוב על האריזה, סיננתי אותה והוספתי אותה לדקה למחבת הרוחשת. מי שאוהב יותר אל-דנטה- חשוב שיקפיד להוסיף את זמן בישול הפסטה, גם לדקה שתיים הנוספות במחבת.  חשוב לערבב היטב במחבת כדי שכל הפסטה תצופה בשמן.

(בתמונות למעלה- סינון הפסטה והוספה שלה למחבת)

זהו, מוכן. שפכתי את הפסטה עם הפטריות  , השום והשמן לקערה, והוספתי מלמעלה פטרוזיליה טריה קצוצה . ניתן להוסיף טיפה מלח או קצת חתיכות זעירות של פלפל חריף למי שאוהב.

המסקנה שלי – הפסטה באמת "פרימיום"- נותנת הרגשה של פסטה טרייה למרות שהיא יבשה ומקבלת יפה את כל הטעמים והציפויים. מהווה פוטנציאל להרבה מנות כייפיות.

ההערה היחידה שלי היא על האריזה- שעשויה סוג של קרטון דקיק , שחוטף מהר מאד קמטים ולמרות שהוא חזק ולא נקרע, הוא נותן הרגשה של שקית ישנה למרות שהמזון עצמו כמובן טרי.