הכל התחיל כשלאמא של איציק אלמן היה יום הולדת. מה כבר אפשר לתת ליום ההולדת שישים שהיא לא קיבלה מליון פעם? אז הרעיון של איציק , מרפא לפי התורה הסינית שחזר בתשובה יחד עם אשתו לפני 17 שנים, היה סיור קולינרי בבני ברק, מקום שלמד לאהוב ולהכיר. אחרי ההצלחה הגדולה של הסיור, הוא חשב "למה לא?" ויצר משהו ייחודי- סיור קולינרי במקומות הכי טעימים בבני ברק, בזמני השיא שלהם- חמישי בערב, כשכל העיר והסביבה (וגם מערים רחוקות) מגיעה לקנות אוכל לשבת קודש.

הוזמנתי להצטרף לסיור כזה, והכרתי חבורה של משתתפים נוספים, רחוקים מעולם הדת, אבל משתוקקים להכיר את העיר, רצוי דרך הקיבה. מה שנקרא "סיור למיטיבי לסת".

התכנסנו בצומת המרכזית של הרחוב – עם ה' הידיעה של בני ברק- רחוב רבי עקיבא, בנקודה שהוא נפגש עם רחוב סואן לא פחות- רחוב ירושלים. התוצאה, בעיקר בחמישי בערב, היא  המולה רבה, המוני אנשים ונשים פוסעים ברחוב, נכנסים לחנויות כאילו שזה אמצע הצהרים ושהשמש עדיין זורחת במלוא הכוח, ילדים, תינוקות, כובעים, מעילים, שמלות, הכל שם.

ערכנו הכרות עם איציק והרקע שלו, והסבר על הסיור. ישנם סיורים נוספים בבני ברק בדגש על מבנים מיוחדים, מוסדות תרבות וכו'. הסיור של איציק הוא היחיד המכוון לקולינריה, אם כי בדרך הוא מוסיף הרבה מידע ומקומות מעניינים שונים. כדי שלא נהיה רעבים על ההתחלה, זוגתו של איציק- גליה, שולפת את הניחוח שאחר כך גם יסיים לנו את הסיור- חלה של וויז'ניץ, רכה, טריה, ריחנית בצורה שלא תאמן, שגרמה לזה שלמרות שידענו שיש עוד הרבה אוכל בדרך, אין סיכוי שלא נחסל אותה כליל (והיו שתיים כאלה!). ואחרי שטרפנו פעם אחת, כשנשארה חלה ואיציק שאל מי רוצה עוד, לכולנו היתה התשובה המנומסת של "נו טוב, אם אתה לוחץ…" תוך חטיפת השקית מידו וריקונה המיידי.

כל התחנות שעברנו בהן הן וותיקות מאד, בנות עשרות שנים ובדרך כלל מופעלות על ידי כמה דורות של משפחה. המקומות הם קטנים וצפופים, לעיתים נראו כאילו שיצאו מסרט על שנות השבעים, אבל העיקר הטעמים והניחוחות, הכל שם, הכי טרי שיש.

התחנה הראשונה שעצרנו בה בסיורנו הקולינרי היתה "מעדניית זהבה" – מקום שהספציאליטה שלו הוא דגים כבושים מכל הסוגים. השולחן נפרש ומיני דגים כבושים – מטיאס ולקרדה, טונה וסלמון ביחד עם בצל מתובל וקרקרים, ואיך אפשר בלי כוסית וודקה בשביל להוריד את הכל בגרון בקלות? תוך דקות כולנו, גם  יוצאי עירק ופרס, התחילו למלמל כמה מילים ביידיש בשביל האווירה.

בדרך לתחנה השניה למדנו על מוסד חשוב בעולם החרדי – הגמ"ח- ואיציק הראה לנו תחנה אחת שבה טליתות וכוסות ועוד מני חפצים שיהודי חרדי עלול להתקע בלעדיהם וזקוק להשאלה באופן מיידי- רק לקחת ולהשתמש, ורצוי להחזיר.

תחנתנו הבאה היתה מסעדת "שטיסל". אז מיכאל אלוני ודובל'ה גליקמן מסדרת הטלוויזיה הפופולארית לא היו שם, אבל סיר "טשולנט" גדול- הוא החמין עם הקישקע , היה גם היה, וכך גם קוגל, חמוצי הבית וכמובן גם ה"חריין"- שילוב של חזרת וסלק שפותח את כל דרכי הנשימה (ואף פעם לא הסתדר לי שבבית הפולני שלי, שהתבלין הכי חזק שהיה בו , היה מלח, אוכלים משהו כל כך חריף).  התקבלנו בחדר צדדי שמשמש לאירועים קטנים, ונפרשו צלחות. כדי ליצור אווירה מושלמת של שולחן שבת, איציק ישב בראש השולחן וסיפר סיפורי צדיקים.

בדרכנו לתחנה השלישית עברנו במקום שבו יושב "רב חירום" – תורנות של רבנים שפותרת בעיות שצצות בכל שעה, המון עמודי רחוב שנושאים עליהם קופות צדקה שונות, וגם חנויות ייחודיות כמו זו שלא רק מוכרת כלים אלא גם כוללת מקווה פרטי קטן לטבילת כלים שלא נוצרו בארץ.

אחרי מנה עיקרית צריך קינוח ולשם כך הגענו למאפיית "כץ" שמתמחה במשך עשרות שנים בעוגות הונגריות שונות, ובה טעמנו עוגות שמרים מתוקות . תוך כדי נשנושים איציק הסביר "איך מבדילים"- כשהכוונה לקודי הלבוש השונים שמבדילים בין הספרדים ,האשכנזים, הליטאים, החרדים וכך הלאה, וגם ערך לנו מבחן ברחוב, כשעצרו לידנו שני בחורים צעירים ואיבחנו אותם לפי הפאות וסוג הכובע.

כשהיינו כמעט ליד התחנה האחרונה – מאפיית וויז'ניץ המפורסמת עוד הספקנו לשמוע על איך מתבצעים שידוכים במגזרים השונים, כולל הפלגים הקיצוניים יותר ופחות. אבל זה השלב שהריח ששטף את הרחוב כבר הטריף אותנו והקליטה כבר לא היתה מי יודע מה.

מאפיית וויז'ניץ היא תופעה מיוחדת- היא פתוחה רק 24 שעות בשבוע- בחמישי ושישי, ואין לה חנות, אין לה דוכן, אין שום סדר והגיון, רק חלות שיוצאות עוד ועוד ונחטפות הישר ממדפי האפייה. החלות באות בגדלים שונים- מלחמניות ועד חלות ענק לאירועים או סתם למשפחות מרובות ילדים, וכמובן שאני נדחפתי לחלק של העובדים, שם ראיתי איך הם קולעים במהירות מטורפת את המאפים.

(למעלה- ההכנה, למטה התוצאות…)

הסיור ארך כמעט שלוש שעות, ופתח לי ולשאר המשתתפים צוהר לעולם שונה לחלוטין מהסביבה המוכרת שלנו , למרות שאני גרה בדיוק רבע שעה נסיעה משם. הסיורים של איציק נקראים "סיורים קולינאריים בבני ברק" והם מתקיימים בקבוצות של כ8-10 אנשים, מה שאומר רעיון מצוין גם לחברים או לאירועים משפחתיים, והמחיר הוא 150 שקלים למשתתף כולל אוכל וטעימות וכמובן כל הידע והסיפורים של איציק וגליה.

אני חייבת לציין- אני הגעתי לסיור במכנסיים ארוכים וכך גם יתר נשות הקבוצה, הגברים היו גלויי ראש ולא היתה שום בעיה בשום מקום – בכל מקום קיבלו אותנו בסבר פנים יפות , בכבוד ובאדיבות.

כדי להרשם לסיור ניתן ליצור קשר עם איציק בטלפון ה 052-2650180 או בדף הפייסבוק .

(ומטייל אחד שכבר עשה את הסיור הוא יאיר ניצני, תראו איך הוא מתאר אותו….)

שבת שלום!!!